יום הכיפורים מזמין אותנו להתבוננות פנימה, לא רק אל הלב הפרטי, אלא גם אל הלב המשותף של העם כולו. התשובה איננה רק עניין של יחיד, אלא בחירה יומיומית לשאת איש את רעהו ולבנות מתוך חורבן.

כפי שכתב דוד גרוסמן, "אדם נמדד ביכולתו להמציא מחדש את חייו מתוך השבר". ביום הזה אנו נקראים לאחד בין הפנים ובין החוץ, לקחת אחריות, להודות בכישלונות, ולבחור שוב בחיים, באמונה ובקהילה.

תשובה של קהילה

קהילת שער הנגב, שנתיים אחרי 7 באוקטובר, מראה מדי יום מהי תשובה אמיתית – בחירה בחיים, שיקום ובנייה. כעת תור הממשלה להפוך את התשובה למעשים: לקחת אחריות, להודות במחדלים, להביע חרטה, להשיב את החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולחזור לערכי היסוד של עם ישראל קדושת החיים וערבות הדדית.

מי שנכנס בשערי שער הנגב ומביט סביבו, עשוי לרגע לחשוב שדבר לא התרחש כאן ב-7 באוקטובר. שנתיים אחרי האסון הנורא, הטרקטורים ממשיכים לחרוש בשדות, הכותנה בשיא פריחתה, ובבתי הספר הילדים רצים וצוחקים במגרשי הספורט.

מי שנכנס בשערי שער הנגב עשוי לרגע לחשוב שדבר לא התרחש כאן ב-7 באוקטובר. שנתיים אחרי האסון הנורא, הטרקטורים ממשיכים לחרוש בשדות, הכותנה בשיא פריחתה, ובבתי הספר הילדים רצים וצוחקים

בשעות אחר הצהריים מתאספות המשפחות על הדשא המרכזי של חדר האוכל או מרכז הישוב, מנסות לייצר שגרה חרף המציאות המורכבת: רעשי המלחמה הבלתי פוסקים, קהילות וחברים שעדיין לא שבו, והחיסרון הכבד של זיוי, גלי ועמרי שלנו, יחד עם 45 חטופים שטרם חזרו. מראה החיים המתחדשים כמעט ומסתיר את השבר שהוא חלק מחיינו כאן, אך הוא עצמו עדות לבחירה היומיומית שלנו בחיים.

המורכבות בין הכאב והזיכרון של אותה שבת שחורה לבין הבחירה לשוב ולבנות כאן את ביתנו מלווה אותנו כל הזמן.

יום הכיפורים מזמן חשבון נפש אישי, מקומי ולאומי להביט לאחור באחריות ולכוון קדימה, להפוך תפילות למעשים. כאן, בלב המקום שחווה את האסון הכבד במדינה, אנו בוחרים מדי יום בבנייה משותפת, באחדות קהילתית ובמאבק להשיב את חברינו הביתה. זו תשובתנו, עדות חיה לכך שאפשר לצמוח גם מתוך החושך.

דווקא מתוך השבר למדנו מהי תשובה אמיתית: מעשים ולא סיסמאות, איחוד השורות ולא פילוג המחנות, בחירה מחודשת יומיומית לפעול יחד ולסייע איש לרעהו ולא להשאיר איש מאחור. מתוך אהבה לבית ולמקום הזה אנחנו בונים, מחדשים, חוזרים לשורשים ומבינים שהאחריות לעתידנו היא רק שלנו בהחלטה וגם בעשייה.

חשבון הנפש הלאומי

כמו היחיד והקהילה, גם ההנהגה הלאומית אינה פטורה מחשבון נפש. עליה להכיר במחדליה, לקחת אחריות ולפעול לתיקון. בשנה החולפת הגיעו נציגי צה"ל לכל יישובי שער הנגב, הציגו את תחקירי 7.10 ושמעו תגובות נוקבות.

לא בכל נקודה קיבלנו תשובות מספקות ולעיתים התחקירים היו חסרים, אך ניכר רצון כן להקשיב, להכות על חטא ולבקש סליחה. זהו צעד ראשון והכרחי להשבת האמון, מפני שאין לנו צבא אחר.

אבל מנגד, ממשלת ישראל נמנעה עד היום מקיום תהליך דומה. כבר שנתיים ראש הממשלה ושריו אינם מביעים חרטה ואינם לוקחים אחריות. החלטותיהם ומעשיהם מוכיחים שגם אין 'תשובה'.

אבל מנגד, ממשלת ישראל נמנעה עד היום מקיום תהליך דומה. כבר שנתיים ראש הממשלה ושריו אינם מביעים חרטה ואינם לוקחים אחריות. החלטותיהם ומעשיהם מוכיחים שגם אין 'תשובה'

כבר שנתיים שהחטופים אינם בראש סדר העדיפויות. הזדמנויות רבות לעסקה שתשיב את גלי, זיוי ועמרי וכל החטופים מוסמסו שוב ושוב, לצד התחמקויות מהקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. כשזו ההתנהלות, ברור שאין 'תשובה', ועל חרטה אין מה לדבר.

וידוי שלא נאמר

ביום הכיפורים, שיאם של ימי התשובה, נועד לחשבון נפש, חרטה ותיקון. השנה איני יכול שלא לשאול: מה אומרים מנהיגינו כשהם לוחשים את תפילת הווידוי? האם יש שם כנות אמיתית? עד היום לא שמענו מהם מילה של סליחה, לא הודאה במחדל ולא התחייבות לתיקון.

שתיקה זו צורמת במיוחד ביום שבו כולנו מצווים להכות על חטא. ובכל זאת, לצד האכזבה, אנחנו לא בהמתנה, לצד הדרישה הכל כך פשוטה שלנו מההנהגה לקחת אחריות ולפעול לתיקון, אנחנו כאן ממשיכים לבנות. אנו בוחרים יום־יום לקיים תשובה במעשים, לחזק זה את זה ולבנות עתיד בטוח יותר.

להצית תקווה

מתוך כל אלה אנחנו מבקשים להצית תקווה. דווקא ביום הכיפורים הזה, אחרי שנתיים של כאב וחוסר ודאות, אנו מבקשים להראות לכל ישראלי ברחבי המדינה שיש תקומה, ושיש בכוחנו כחברה לחזק זה את זה ולבנות עתיד משותף.

גם אם ההנהגה בוחרת להתחמק מחרטה, אנו מרגישים את אהבת העם והחיבוק שמגיע מכל קצות הארץ וזהו מקור הכוח האמיתי שלנו והתשובה האמיתית שלנו.

כל אחת ואחד יכולים לחזק את המצפון הערכי המשותף, לפעול להחזרת החטופים, לקדם ריפוי לאומי ולשמר את קדושת החיים והערבות ההדדית שמחזיקים אותנו יחד.

דווקא ביום הכיפורים הזה, אחרי שנתיים של כאב וחוסר ודאות, אנו מבקשים להראות לכל ישראלי במדינה שיש תקומה, ושיש בכוחנו כחברה לחזק זה את זה ולבנות עתיד משותף

אורי אפשטיין הוא ראש המועצה האזורית שער הנגב. ב-7 באוקטובר איבד 5 מבני משפחתו במתקפה על קיבוצו כפר עזה - את בנו הבכור, נטע, אמו בילהה, גיסיו אורי רוסו ואופיר ליבשטיין ואחיינו ניצן ליבשטיין.