בחידונים מגיע שלב השאלה הזהה. בחידון הזה יש שאלה זהה שאני רוצה לשאול כבר זמן רב. החידון הוא על עתידה של מדינת ישראל. הנשאלים: שני חברי ממשלה בעלי עבר צבאי מרשים – השר אבי דיכטר שהיה ראש שב"כ והשר יואב קיש שהיה טייס בחיל האוויר.

לו הייתי פוגש אותם הייתי מציג להם שאלה זו – איך אתם, שמבינים משהו בביטחון, שתרמתם לביטחון ישראל בעבר, מסוגלים לתמוך בחוק ההשתמטות שרקח חבר הכנסת בועז ביסמוט?

לו הייתי פוגש את דיכטר, שהיה ראש שב"כ, ואת קיש שהיה טייס בחיל אוויר, הייתי מציג להם שאלה:  איך אתם, שמבינים משהו בביטחון ותרמתם לו בעבר, מסוגלים לתמוך בחוק ההשתמטות שרקח ח"כ ביסמוט?

השניים לא היו עונים ככל הנראה, כי הם לא נוהגים לענות לשאלות כאלה, אבל התשובה ברורה.

כאשר אנשים מסוימים מגיעים לפוליטיקה, כל העבר שלהם כאילו נמחק וכל התנהלותם מיועדת לכך שהעכוז יוכל להמשיך לשבת בנוחות בכורסאות העור בכנסת ובמשרדים.

כאשר שניים כאלה פועלים בניגוד לאינטרס ברור ודחוף של המדינה, הפוליטיקה הישראלית מקבלת את תמונת המראה הנכונה שלה – השניים רואים את עצמם מועמדים בעתיד לראשות הממשלה, והשאיפה הזו מעוורת אותם וגורמת להם לשכוח כל מה שקשור לביטחון המדינה.

בישראל יש בעיה שמוכרת גם בעולם – הטובים לא הולכים לפוליטיקה. אבל בישראל המצב הזה קריטי. התופעה הזו במדינות אירופה השונות, לדוגמה, יוצרת אולי כותרות וויכוחים – אבל לא פוגעת בביטחון, שכן איש כרגע לא מאיים על מדינות אלה בטילים בליסטיים. במקומות שכן מאוימים – מדובר במדינות עם מרחב ספיגה עצום וכוח אדם רב שניתן לגייס. למעשה, ישראל במצב של מלחמה מתמשכת עם הפסקות הולכות ומתקצרות, וכוח אדם מתמעט ונשחק.  

כאן לפוליטיקאים ולהתנהגות שלהם בנושאים חשובים יש השפעה קריטית. אבל מתברר ששיכרון הכוח ותאוות השלטון גוברים על כל שיקול שהיה צריך לנבוע מניסיון ביטחוני.

אולי הבעיה נובעת מהעומד בראש הממשלה והמכנה עצמו "מר ביטחון". כאשר השניים שהזכרתי רואים את גישתו לנושא זה ושואבים ממנה השראה – זה מעלים כל שבב של אחריות ביטחונית שהשניים האלה היו צפויים לחוש ואמורים להבין אותה טוב מאחרים.

במדינות רבות הטובים לא הולכים לפוליטיקה, אך בישראל לפוליטיקאים ולהתנהלותם בנושאים חשובים יש השפעה קריטית, ושיכרון הכוח ותאוות השלטון גוברים על כל שיקול שהיה צריך לנבוע מניסיון ביטחוני

איך דיכטר וקיש יכולים להביט בעצמם במראה, כאשר הם מבינים שהאצבע שלהם פוגעת בביטחון המדינה, אחרי מלחמה קשה, שבאה בעקבות אירוע נורא שקרה במשמרתם? 

אגב, השניים באים מגופים צבאיים שבהם התחקור הוא חלק בלתי נפרד מכל פעילות. אבל גם המורשת הזו נעלמת אל מול השיקולים הפוליטיים הצרים, הבנויים על תקוות להגיע לצמרת. 

במצב הזה ברור, שחוק גיוס לחרדים לא יהיה. כרגע הוכנה גרסה של החוק שהיא בדיחה גרועה. הלחץ הציבורי יביא אולי לגרסה חדשה, שגם היא תהיה גיבוב של מילים שמטרתן אחת – לשמור על החרדים בקואליציה ולמנוע את החלפת ממשלת האסון.

אבל אחרי שמדברים על שני השרים בעלי הניסיון הביטחוני – לא ניתן שלא לקבל בחילה מהגישה של יתר חברי הכנסת של הקואליציה שלא היו בתפקידים ביטחוניים בכירים. הם לא בוחלים בשום שיטה כדי למנוע חוק שיחייב חרדים להתגייס או חוק שיטיל סנקציות של ממש על המשתמטים.

בקיצור הפוליטיקה הישראלית בשפל נורא על רקע ה-7 באוקטובר.

וכאן צריך גם להזכיר גם את ההתנהגות הלא אחראית של חברי האופוזיציה – אלה לא מצליחים להסכים ביניהם על איזה יום היום. איך הם מקוים לשנות את המצב העגום שההנהגה הנוכחית גרמה לו, מבלי שיש להם יכולת לוותר על ענייני כבוד ולחבור לגוף שיוכל להיות תחליף להנהגה הכושלת של ישראל, אשר יש לה חלק גדול באסון ה-7 באוקטובר? 

במצב הזה ברור שחוק גיוס לחרדים לא יהיה. הוכנה גרסה שהיא בדיחה גרועה. הלחץ הציבורי יביא אולי גרסה חדשה, שגם היא תהיה גיבוב מילים שמטרתן לשמור על החרדים בקואליציה ולמנוע את החלפת הממשלה

אם אחרי האסון פוליטיקאים בכירים לא מוכנים לקום ולומר "עד כאן", הרי שמצבנו עגום, עגום מאוד, בעיקר כאשר ברור שהמלחמה לא הסתיימה וכי הסיבוב הבא יהיה קטלני הרבה יותר.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.