בזמן שהמלחמה משתקת את המשק, העצמאים ובעלי העסקים הקטנים נותרו ללא מתווה סיוע ברור. ההכנסות נעלמות אך ההוצאות ממשיכות להיערם. במצב כזה המדינה צריכה להתנהל כמו חדר מיון – קודם לייצב את החולה ולהזרים לו חמצן ורק כשיוצא מסכנה – להתעסק בטפסים ובירוקרטיה.

*  *  *

כשבועיים לתוך מבצע "שאגת הארי", ועדיין אין מתווה סיוע לעצמאים ולבעלי העסקים בישראל. בכל פעם שמדינת ישראל נכנסת למצב חירום – מצב שאליו אנו, למרבה הצער, כבר מתורגלים היטב – מתברר מחדש מי נותר חשוף ופגיע באמת.

לא מדובר באנשי מערכת הביטחון וגם לא בעובדי המגזר הציבורי; אלה דווקא העצמאים ובעלי העסקים הקטנים. אותם אזרחים שמניעים את הכלכלה בשגרה הם גם הראשונים לספוג את המכה כשהמשק נעצר.

כשבועיים לתוך המערכה ועדיין אין מתווה סיוע לעצמאים ולבעלי העסקים בישראל. בכל פעם שהמדינה נכנסת למצב חירום – מצב בו אנו, למרבה הצער, כבר מתורגלים היטב – מתברר מחדש מי נותר חשוף ופגיע

האמת המרה והכואבת היא שבישראל קשה להיות עצמאי גם בשגרה: רגולציה, בירוקרטיה וריבית גבוהה מכבידות על הפעילות העסקית. אך כאשר פורצת מלחמה, הקשיים הללו הופכים במהירות למשבר קיומי.

ענפים שלמים נעצרים. הופעות מתבטלות, אירועים נדחים, מסעדות מתרוקנות והכנסות שתוכננו חודשים מראש נעלמות בתוך ימים. ההוצאות, לעומת זאת, ממשיכות: שכירות, הלוואות, משכורות, מיסים וביטוח לאומי.

עסק קטן שמנסה בשארית כוחותיו להשאיר את הראש מעל המים אינו זקוק כעת לתוכניות ארוכות טווח – הוא זקוק לחמצן בדחיפות. לכן המדינה חייבת לפעול במהירות בשני צעדים משלימים. הראשון: מענק מיידי על בסיס מחזור העבר, שיאפשר להזרים כסף לחשבונות העסקים כבר עכשיו.

ההתחשבנות המלאה יכולה להיעשות לאחר סיום הלחימה, כאשר הנתונים בפועל יהיו ברורים. השני: דחייה גורפת של תשלומי מיסים וביטוח לאומי, שתאפשר לעסקים לשמור על תזרים מזומנים בתקופה שבה ההכנסות נפגעות.

נחיצותם של שני הצעדים יחד היא קריטית. מענק בלבד אינו מספיק, משום שההוצאות ממשיכות; דחיית מיסים בלבד גם אינה מספיקה, משום שההכנסות עצמן נפגעות. רק מודל משולב יאפשר לעסקים לשרוד. השורה התחתונה פשוטה: קודם כסף לחשבון – אחר כך בירוקרטיה.

האמת המרה והכואבת היא שבישראל קשה להיות עצמאי גם בשגרה: רגולציה, בירוקרטיה וריבית גבוהה מכבידות על הפעילות העסקית. אך כאשר פורצת מלחמה, הקשיים הללו הופכים במהירות למשבר קיומי

גם מנגנון הפיצויים חייב להיות מדויק יותר. השוואת מחזור לתקופה המקבילה בשנה שעברה או לממוצע של 12 חודשים היא בסיס נכון, אך יש ענפים שנפגעים באופן חריף במיוחד.

תעשיות התרבות, האירועים וענף המסעדנות הן דוגמה בולטת. ביטול אירועים, במיוחד סביב מועדים עמוסים כמו פורים, מגיע לעיתים לאחר השקעות של עשרות ואף מאות אלפי שקלים – ולכן מחייב פיצוי מוגדל.

התייחסות מיוחדת נדרשת גם כאשר מדובר בעצמאים המשרתים במילואים. לא ייתכן שאדם עוזב את העסק שבנה בעשר אצבעותיו כדי לשרת את המדינה, ובמקביל העסק שלו קורס.

האחריות לסייע לאותם בעלי עסקים אינה מוטלת רק על כתפי הממשלה. גם הבנקים צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. בשנים האחרונות הם רשמו רווחים של מיליארדי שקלים, בין היתר בזכות סביבת הריבית הגבוהה. לכן ראוי שישתתפו גם הם במאמץ הלאומי בתקופת החירום הזו. צעדים כמו הקפאת תשלומי משכנתאות, פריסת הלוואות לתקופות ארוכות יותר, אשראי זמני ללא ריבית עד לקבלת הפיצויים והפחתת עמלות יכולים להיות ההבדל בין עסק ששורד לבין עסק שנסגר.

הלקח ממשברים קודמים ברור: העיכוב בפיצויים פוגע קשות בעסקים הקטנים. עסק קטן צריך כסף בתוך שבועיים – לא אחרי חודשים. ברור שיש צורך באחריות תקציבית ובמניעת ניצול לרעה של המערכת, אך בזמן מלחמה סדרי העדיפויות חייבים להשתנות. עדיף שמיעוט ינצל את המערכת, אם המשמעות היא שרוב העסקים הזקוקים לסיוע יקבלו אותו בזמן. בתום המלחמה יהיה זמן לבירורים, ומי שניצל את המערכת לרעה יחזיר את הכסף ואף ישלם קנסות.

הלקח ממשברים קודמים ברור: עיכוב בפיצויים פוגע קשות בעסקים קטנים, שצריכים כסף בתוך שבועיים – לא אחרי חודשים. ברור שיש צורך באחריות תקציבית ובמניעת ניצול לרעה, אך במלחמה יש לשנות סדרי עדיפויות 

כאשר חולה אנוש מגיע לחדר מיון, קודם כל מנסים לייצב את מצבו. רק לאחר מכן מתפנים לטפסים ולבירוקרטיה. אם כלכלת ישראל חשובה לשר האוצר, עליו להודיע מייד על העברת מקדמות לעסקים – ואת הבירוקרטיה להשלים אחר כך.

אלון לוי הוא רו"ח, יועץ משכנתאות, מרצה לכלכלה וחשבונאות במכללה האקדמית רמת גן, יזם חברתי וממובילי המאבק להורדת הריבית במשק.