המלחמה הנוכחית היא במידה רבה מאוד טרגדיה: הלוחמים בשטח והטייסים באוויר מפגינים עוצמה, הקרבה ודיוק, בעוד שדרג מקבלי ההחלטות מציג מופע מרהיב של בורות וזחיחות.

הבעיה של הממשלה הנוכחית איננה טקטית אלא מהותית. אנחנו נלחמים במלחמה שמוגדרת כ"מאבק קיומי" תחת הנהגה עלובה שהחליפה את ה"יושרה" ב"דף מסרים" ואת ה"חשיבה האסטרטגית" באסופת סיסמאות שחוקות של "כוחנו באחדותנו" ו"נהיה חזקים".

גדולתו של מנהיג נמדדת קודם כל בגיבוש סביבה של אנשי אמת, של אנשים בעלי חשיבה מקורית, של אנשים בעלי עמוד שדרה ערכי ומוסרי שיכולים לשאול שאלות ולעלות תהיות. אולם, בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מתרחש תהליך של "ברירה טבעית הפוכה" – השורדים הם דווקא רפי השכל, החנפנים ובעיקר הנאמנים.

גדולתו של מנהיג נמדדת בגיבוש סביבה של אנשי אמת ערכיים ומוסריים, שיכולים להעלות שאלות ותהיות. אך בסביבת נתניהו מתרחשת "ברירה טבעית הפוכה" – השורדים הם דווקא רפי השכל, החנפנים והנאמנים

מבחינת של ראש ממשלת ישראל, התכונה הרצויה לשר בישראל היא אותה תכונה שמצא בכלבה שלו, קאיה. סילוק כל שמץ של חשיבה עצמאית לטובת חבורה כזאת לא יכולה להביא לניצחון.

על האמת להיאמר: כשהנהגה מקיפה את עצמה ב"יס-מנים", היא אינה בונה כוורת של ניהול איכותי, היא בונה תיבת תהודה. בתיבה כזו, המציאות היא מטרד, והעובדות הן המלצה שאפשר לערוך מחדש בהתאם לצרכי הרייטינג ("אנחנו קובעים מהי האמת", כמו שאמרה דוברת הבית הלבן קרוליין לוויט).

הזיכרון הציבורי אולי קצר, אבל ההיסטוריה אינה סלחנית. רק לפני חודשים בודדים הובטח לנו שסר האיום מאירן "לדורי דורות". הצהרה כזו, שניתנה ביהירות שאין לה כיסוי, איננה סתם טעות בהערכה – היא עדות לחוסר יושרה ולהנהגה שהפכה שקר לאומנות.

מי שמוכר לציבור אשליה של ביטחון נצחי, רגע לפני שהאדמה רועדת, אינו ראוי להוביל את העם למלחמה נוספת, שצפויה להסתיים, כמובן, או ב"ניצחון מוחלט לדורי דורות" או בכישלון שחוללו "בוגדים מבית". ללכת בעיניים עצומות אחרי הנהגה כזאת שמוכיחה כל יום מחדש את הקושי שלה לתקשר עם האמת זו איננה פטריוטיות; זו התאבדות לאומית בשידור חי.

מי שמוכר לציבור אשליה של ביטחון נצחי, רגע לפני שהאדמה רועדת, אינו ראוי להוביל את העם למלחמה נוספת, שצפויה להסתיים, כמובן, או ב"ניצחון מוחלט לדורי דורות" או בכישלון שחוללו "בוגדים מבית"

הקושי לנצח לא נובע מחולשת הצבא, מעייפות העורף וגם לא מהפגיעות, שמתרבות מיום ליום, אלא מהעובדה שהצבא הוא גוף חי הפועל בתוך ואקום מנהיגותי.

הנהגה חלולה לא יכולה להגדיר "ניצחון" כי היא אינה יודעת מהו ערך של אמת. עבורה, ניצחון הוא עוד סרטון ערוך היטב ברשתות החברתיות.

אך במלחמה אמיתית, סיסמאות לא עוצרות טילים, ודפי מסרים לא בונים בריתות בינלאומיות. הניצחון חומק מאיתנו כי מי שאמורים לנווט את הספינה עסוקים אך ורק בשיפוץ הכרזה לבחירות הבאות. 

הסכנה הקיומית האמיתית אינה נמצאת רק מעבר לגבול, אלא סביב שולחן הממשלה. כשהבורות הופכת לאידיאולוגיה והחנפנות הופכת לאומנות, הלוחמים הטובים ביותר לא יוכלו להביא את הניצחון.

הגיע הזמן להבין שצבא של אריות המונהג על ידי חבורה של כסילים, שאיבדו את היכולת לחשוב בצורה עצמונית, סופו שימצא את עצמו בבור שחפרו לו אלו שהבטיחו לו "ניצחון מוחלט".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.