לאחרונה מדובר בתחביב של ממש, לחבוט בקורקינטים ורוכביהם. רבים נוטים לייחס איבה כלפי כלל הקורקינטים כמהות הוליסטית. אבל לא כך היא, שכן יש הבדל בין כזה שיתופי לכזה הנמצא בבעלות פרטית, ובכל מקרה זה בכלל לא העניין.
העניין הוא נוכחותו המאסיבית של הכלי החדש במרחב, הקושי להסתגל, וחולשתו של הכלי. קל להתנשא עליו, הוא עלה נידף, חשוף לכל פגע וכמעט הכי איטי בכביש.
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
חלק מההנאה בללכת ברגל, להבדיל מנהיגה בכביש, זה שלא צריך להיות דרוך ולהיות מוכן כל שניה שאולי איזה רכב יחתוך אותך. אדם יכול ללכת על המדרכה, גם כשהוא שקוע בטלפון וראוה 2 מטר קדימה. במהירות הליכה, זה מספיק, כדי להמנע מהתנגשות באחר.
קורקינט שנכנס למרחב של הולכי הרגל, צריך להתאים את עצמו למסגרת הקיימת. הוא זה שצריך לנסוע במהירות סבירה, שתאפשר לו לעקוף הולכי רגל ולא לצפור ולהפריע להליכתם השלווה של הולכי רגל, בציפיה שהם יקפצו הצידה ויפנו את הדרך להוד מעלתו. לכן אין שום בעיה בהולך רגל ששקוע בטלפון ומעיף מדי פעם מבט כמה מטרים קדימה. זה מספיק להולך רגל שהולך לאט.
אכן יש הגיון רב בסלילת מסלולים לרכבים חשמליים קטנים ובהחלט צריך לקדם את זה, אבל אלו כלי רכב חדשים ולא ניתן לצפות שנתיבי התעבורה יתאימו את עצמם אליהם תוך שנה-שנתיים. זה תהליך שלוקח יותר זמן וצריך קצת סבלנות. האופניים (הלא חשמליים) מחכים בתור הרבה קודם. עד שזה קורה, הרכבים החדשים צריכים להתאים את עצמם לקיים. גם כשמכוניות נכנסו לשימוש, הן היו צריכות בהתחלה לנסוע באיטיות , יחד עם הולכי הרגל, עד שסללו כבישים עבורם.
אם רוכבי קורקינטים ימשיכו להתנהג בבריונות, כשהם רוכבים במהירות על מדרכות, צופרים להולכי רגל, כדי שיפנו להם את הדרך, נוסעים על כבישים נגד כיוון התנועה, חוצים בנסיעה מהירה מעבר חציה, כאילו הם הולכי רגל, משליכים קורקינטים שיתופיים באמצע המדרכה וכו', אז הקורקינטים יוצאו מחוץ לחוק, הרבה לפני שיספיקו לסלול עבורם נתיבים.