לאחרונה מדובר בתחביב של ממש, לחבוט בקורקינטים ורוכביהם. רבים נוטים לייחס איבה כלפי כלל הקורקינטים כמהות הוליסטית. אבל לא כך היא, שכן יש הבדל בין כזה שיתופי לכזה הנמצא בבעלות פרטית, ובכל מקרה זה בכלל לא העניין.
העניין הוא נוכחותו המאסיבית של הכלי החדש במרחב, הקושי להסתגל, וחולשתו של הכלי. קל להתנשא עליו, הוא עלה נידף, חשוף לכל פגע וכמעט הכי איטי בכביש.
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
מתנגדי העסקה בממשלה ובחלקים בעם מציגים את התנגדותם משל הייתה זו דילמת הקרונית הידועה. תזכורת קטנה לדילמה: קרונית רכבת שועטת לנגד עיניך לעבר קבוצה של חמישה אנשים העובדים על המסילה. לא תוכל לעצור את הקרונית, שבוודאות גמורה תדרוס את החמישה, אך תוכל להסיט אותה למסילה אחרת, אשר בה בוודאות יידרס אדם אחד העובד על המסילה השנייה. הידית בידיך, מה תעשה? השיח על העסקה הנוכחית ועל הבאות אחריה, ילווה אותנו עוד רבות, יסעיר את כולנו, וכנראה יעמיק את הקרע בעם יותר ויותר.
בשני הצדדים ישנו מחנה בעל שכנוע עמוק, אך גם קבוצות הנמלכות בדעתן. עבורן, מתחייב דיון מעמיק בשורש הדילמה. המתנגדים לעסקה, אלה המבקשים להקריב אזרחים, חיילים, נשים ותינוקות בידי חמאס, מסבירים את עמדתם כאילו ניצבת בפנינו דילמת קרונית ברורה ופשוטה, אך חשוב לכוון זרקור על הכשל הלוגי בעמדתם.
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
קשה לקבוע האם התפטרות שרי "עוצמה יהודית" (השם לבדו מעורר חלחלה ומזכיר מפלגות אנטישמיות ופשיסטיות באירופה) תישמר, או שהם יזחלו בקרוב חזרה לחיקו החם של בנימין נתניהו. לחיקו של האיש שהפך אותם מעבריינים פורעי חוק, נערי גבעות מהשוליים שבשוליים, גזענים, הומופובים, כהניסטים ואנשים בעלי מוסר ירוד – לשרים, מטעמים פוליטיים.
אבל אפשר לקבוע כי הפרק הזה בו העבריין איתמר בן גביר מונה לשר האחראי על מערכת אכיפת החוק, עבריין מורשע בעשרות עבירות, תומך טרור, אדם שתמונת רוצח המונים תלויה בביתו והוא גאה בכך ושאין לו בעיה לשלוף אקדח על מאבטח רק כי הוא ערבי (ויש להניח שאף לירות), הוא אחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, אם לא האפל ביותר.
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ד"ר ענתי, לצערי הנוער החופשי ליברלי חדל להיות הגורם המרכזי שמתגייס לצבא מתוך מחויבות למדינה. בן גביר בוטא ומסוכן ככל שתאמרי מנע את עצירת המלחמה ובשל גישתו הבלתי מתפשרת ישראל כבשה את רפיח, חיסלה את סינואר ונסראללה. אם המלחמה היתה מתנהלת ע"י נציגי הליברליזציה (איזנקוט, גנץ ולפיד) כבר ממזמן היינו מובסים בה. גם אני מפחד מבן גביר, אבל קצת צניעות ופחות התנשאות וראש יותר פתוח, לא יזיקו לך.
ד"ר ענתי – מאוד מכבד ומאוד מסכים איתך. רק ששנינו (אני הקטן) לא מבינים את המציאות. המציאות היא שמנהיג העולם החופשי מהיום לפחות לארבע השנים הקרובות (על פי החוקה) הוא דיקטטור מופרע, עבריין מין מורשע, פושט רגל סדרתי, גזען, מיזוגן, הומופוב. הקבינט שלו יורכב כולו מבכירי מפלגת "עוצמה נוצרית" ובשמה השני "העליונות הגברית הלבנה". ומכיוון שהכיוון נקבע בשנים 2016-2020, שנות הקדנציה הראשונה של הפרד, קואליציית ארגוני המחבלים בראשות הדיקטטור הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו רק חיקתה בשנתיים האחרונות את מה שכבר התרחש מעבר לאוקיינוס.
שינוי האקלים פוגש את האנושות בכל החולשות שלה
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
חלק מההנאה בללכת ברגל, להבדיל מנהיגה בכביש, זה שלא צריך להיות דרוך ולהיות מוכן כל שניה שאולי איזה רכב יחתוך אותך. אדם יכול ללכת על המדרכה, גם כשהוא שקוע בטלפון וראוה 2 מטר קדימה. במהירות הליכה, זה מספיק, כדי להמנע מהתנגשות באחר.
קורקינט שנכנס למרחב של הולכי הרגל, צריך להתאים את עצמו למסגרת הקיימת. הוא זה שצריך לנסוע במהירות סבירה, שתאפשר לו לעקוף הולכי רגל ולא לצפור ולהפריע להליכתם השלווה של הולכי רגל, בציפיה שהם יקפצו הצידה ויפנו את הדרך להוד מעלתו. לכן אין שום בעיה בהולך רגל ששקוע בטלפון ומעיף מדי פעם מבט כמה מטרים קדימה. זה מספיק להולך רגל שהולך לאט.
אכן יש הגיון רב בסלילת מסלולים לרכבים חשמליים קטנים ובהחלט צריך לקדם את זה, אבל אלו כלי רכב חדשים ולא ניתן לצפות שנתיבי התעבורה יתאימו את עצמם אליהם תוך שנה-שנתיים. זה תהליך שלוקח יותר זמן וצריך קצת סבלנות. האופניים (הלא חשמליים) מחכים בתור הרבה קודם. עד שזה קורה, הרכבים החדשים צריכים להתאים את עצמם לקיים. גם כשמכוניות נכנסו לשימוש, הן היו צריכות בהתחלה לנסוע באיטיות , יחד עם הולכי הרגל, עד שסללו כבישים עבורם.
אם רוכבי קורקינטים ימשיכו להתנהג בבריונות, כשהם רוכבים במהירות על מדרכות, צופרים להולכי רגל, כדי שיפנו להם את הדרך, נוסעים על כבישים נגד כיוון התנועה, חוצים בנסיעה מהירה מעבר חציה, כאילו הם הולכי רגל, משליכים קורקינטים שיתופיים באמצע המדרכה וכו', אז הקורקינטים יוצאו מחוץ לחוק, הרבה לפני שיספיקו לסלול עבורם נתיבים.