לאחרונה מדובר בתחביב של ממש, לחבוט בקורקינטים ורוכביהם. רבים נוטים לייחס איבה כלפי כלל הקורקינטים כמהות הוליסטית. אבל לא כך היא, שכן יש הבדל בין כזה שיתופי לכזה הנמצא בבעלות פרטית, ובכל מקרה זה בכלל לא העניין.

העניין הוא נוכחותו המאסיבית של הכלי החדש במרחב, הקושי להסתגל, וחולשתו של הכלי. קל להתנשא עליו, הוא עלה נידף, חשוף לכל פגע וכמעט הכי איטי בכביש.

לאחרונה מדובר בתחביב, לחבוט בקורקינטים וברוכביהם. העניין הוא נוכחותו המאסיבית של הכלי החדש במרחב, הקושי להסתגל, וחולשתו של הכלי. קל להתנשא עליו, הוא עלה נידף, חשוף לכל פגע וכמעט הכי איטי בכביש

למה התקשורת מקדשת את העניין כבון-טון למרות סטטיסטיקת ההרוגים הדומה בכלי הרכב ובאפניים, ולמה אנשים כל כך נהנים נהנים להצהיר בפומבי שהם שונאים קורקינטים? 

כי מעבר להצקה במרחב ושזה מפריע לכם במדרכה, הרבה יותר קל להיות הייטר מאשר לדבר על סלילת שבילי רכיבה.

או על כך שפשוט לא יאומן כמה כלי רכב יש בישראל, כמה הם מזהמים וכמה מקום הם תופסים? לכו תכנסו לזה בכלל. כבר היום משכירים חניות כנדל"ן מניב, לא ירחק היום שאנשים יגורו בחניות.

או נגיד שציי רכב של 1500 כלים לחברה אחת זה ממש אחלה, למרות שחצי מהנהגים נוסעים לבד באוטו חצי שעה לכל כיוון, אגב – מהחנייה שמתחת לבניין עד לחנייה שמתחת לבניין. בין לבין הם עומדים במעליות, או יושבים במשרד. 

למה התקשורת מקדשת את השינאה לקורקינטים למרות סטטיסטיקת ההרוגים הדומה בכלי הרכב ובאפניים? כי מעבר להצקה במרחב ולהפרעה במדרכה, הרבה יותר קל להיות הייטר מאשר לדבר על סלילת שבילי רכיבה

מסיבות אלו ועוד הפך הקורקינט לכבשה השחורה של שדה הקטל הקרוי כבישי ישראל, למרות שברור שהאצבע המאשימה אמורה להיות מופנית כלפי הדור הזה של ציי החברה.

אותו דור שהמציא את החד"פ, שפוצץ את תרבות הצריכה כמו הר געש, ששיווק הכל בהגזמה ובקדחתנות ודיבר בשבחי הנוחות לשם העצמת רווחים.

למעשה משבר האקלים והאיבה לקורקינטים נובעים מאותו קפיטליזם נטול מודעות עצמית. יתכבדו בעלי רכבי החברה, ירדו לעם ויסעו קצת בתחבורה ציבורית. נראה אתכם בכלל מדברים.

הקורקינט הפך לכבשה השחורה של שדה הקטל הקרוי כבישי ישראל, למרות שהאצבע המאשימה אמורה להיות מופנית כלפי דור ציי החברה, שהמציא את החד"פ, פוצץ את תרבות הצריכה ושיווק הכל בהגזמה

במקום לדרוש מכל ראש רשות ועיר ליישם שבילי רכיבה במיידי בכל ציר מרכזי על מנת להימנע מתאונות ותלות בתחב"צ כושלת – מעדיפים להיטפל לרוכבי הקורקינט בקריאות גוועלד. זו אותה הקטנת ראש שהולידה את גרטה טונברג, תזהרו במה שאתם מבקשים. 

נכון שעל הרוכבים לנהוג בזהירות משנה, עם קסדה, ולא למהר בנסיעה. נכון שאחריות אישית וחינוך לרכיבה זהירה ונכונה מוטלים גם בבית וגם על בתי הספר. אבל בואו, רכבים וחניות זה לא פחות מסוכן.

זה סטטוס ואולי נוחות אם כי גם זה בספק, כי אין שום דבר נוח להיכנס לאוטו ב-5 אחה"צ בגוש דן. אם כבר, הרבה יותר נוח על הקורקינט, שתוך רבע שעה חותך את כל העיר. 

נכון שעל הרוכבים לנהוג בזהירות משנה, עם קסדה, ולא למהר בנסיעה. אבל בואו, רכבים וחניות זה לא פחות מסוכן. גם הנוחות בספק כי אין שום דבר נוח באוטו ב-5 אחה"צ בגוש דן. אם כבר, הרבה יותר נוח על הקורקינט שתוך רבע שעה חותך את כל העיר

באותו עניין, כדאי להעלות גם את הבעיות האמיתיות שיש לרוכבי הקורקינט:

הבעיה המרכזית היא האלימות בכבישים. חולשתם של רוכבי הקורקינט הופכים אותם לטרף קל מול נהגים בג'יפ שטח או אוטובוס אימתני, על אחת כמה וכמה כשהנהג/ת ממהר או עצבני. או אז הוא מתקרב לאיים עליך, צופר בגסות ומתקרב עם הרכב באקט דורסני, ואתה כולך יתוש פצפון ומעיך. זה נורא.

או הולכי רגל שלא מרימים את הראש מהנייד. יש מקומות שאי אפשר להימנע מלעלות על מדרכה והולכים מולך אנשים שלא מסתכלים לאן הם הולכים, ואז עוד מאשימים אותי. במה? 

ברמה האורטופדית רכיבה באלכסון /לא מאוזנת יכולה לגרום לכאבים באגן, בגב התחתון ובשרירי הירך. לכן עדיף לעמוד על משטח רחב יותר ועם כפות רגליים מקבילות. ישנם גלגלי אויר ויש סיליקון. גלגלי הסיליקון קשיחים יותר ופחות בולמים זעזועים. בגלגלי האויר, חשוב למלא אויר מדי פעם. שמרו על הגב.

חולשת הקורקינטאים הופכת אותם לטרף קל מול נהגים בג'יפ שטח או אוטובוס אימתני, אם הנהג/ת ממהר או עצבני הוא מתקרב לאיים עליך, צופר בגסות ומתקרב עם הרכב באקט דורסני, ואתה כולך יתוש פצפון ומעיך

במבט לעתיד – היה יכול להיות מאד מגניב אם חלק מהקורקינטים השיתופיים היו עשויים מחומרים מתכלים ונטענים בשמש, ככה גם היו חוסכים חשמל ואת הסיכון (והפדיחה) לחבר עם חמשת הקורקינטים שנוסעים יחד על קורקינט יחיד בסלמה בדרך להטעין.

צפי ותקווה להתפתחות בערים לרוב שטוחות כמו אילת, נהריה – עכו, הקריות. 

סעו בזהירות. 

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.