בהירות אסטרטגית מחייבת קוהרנטיות בין רעיונות למציאות אותה רוצים לשנות.
1. תנאי ראשון הוא קיום דמוקרטיה עם הנהגה נחושה שזוכה לתמיכה רחבה לשינוי. אבל, בישראל אין דמוקרטיה ליברלית, יש פשיזם מושחתי כככ, משיחיים של טרנספר ומשתמטים ואתגר גדול לייצב קואליציה של שיקום פנימי.
2. ישראל צריכה להחזיר את החטופים (אמון במדינה) ואת העקורים/הביטחון לאורך הגבולות (ריבונות בשטחה) ובאיו"ש. מבחינה קיומית זה דחוף יותר מאירן והסדרים אזוריים. האם ניתן להתחיל אזורית, בפרק זמן מהיר מספיק בשביל להחזיר את העקורים? או שהלחץ לבסס ביטחון גבולות ולהחזיר עקורים עד תחילת שנת הלימודים/לפני בחירות בארה"ב גדול יותר? כנראה השני …
3. בשני הצדדים יש פונדמנטליסטים עם ווטו אלים על כל הסדרה. אין מנגנונים לנטרל את הקיצונים. לא הצליחו כל שנות אוסלו, וכיום התמיכה בחמאס כיורש הרשות והתמיכה בימין הלאומני בישראל חזקה.
4. המאבק הגיאופוליטי בציר סעודיה-מצרים-נסיכויות-ירדן-ישראל-ארה"ב מול אירן-מיליציות-רוסיה-סין (גם בהקשרי אוקראינה וכו, לא רק הגמוניה במזה"ת ופטרודולר) אינו מאפשר הסדרה של פשרות גדולות או הרתעה חזקה שתבטיח יציבות תומכת שינוי גדול. רק הסכם גדול בין הצירים, או כוח גדול מול הציר שכנגד יאפשרו הסדרה כבסיס ליציבות ולא כמקור לעימות גדול על רקע תפוצת נשק מתקדם וגרעין…