עכשיו, במלאות 100 ימים ראשונים לממשלה החדשה, ניתן כבר להסיק מסקנות ראשוניות על תפקודה ויכולותיה של הקואליציה. התוצאות עשויות לאכזב את נתניהו ומעריציו.

בעוד מספר שבועות, אם לא יקרא משהו יוצא דופן, תאשר הכנסת בשעה טובה תקציב מדינה לאחר למעלה משלוש שנים. עצם העובדה הזאת בלבד אמורה להעיד על עד כמה עשו טוב קברניטי הממשלה הזאת כשבחרו ללכת בכל הכח על הקמתה, שונה ומורכבת ככל שתהיה.

בעוד מספר שבועות, אם לא יקרא משהו יוצא דופן, תאשר הכנסת תקציב מדינה לאחר למעלה מ-3 שנים. עובדה זו בלבד מעידה עד כמה עשו טוב קברניטי הממשלה הזאת כשבחרו להקימה

אך מלבד התקציב עצמו, שכאמור מהווה בשורה אדירה עבור כל אזרחית ואזרח, ישנן סיבות נוספות וטובות אחרות המעידים על כך שהממשלה הנוכחית עדיפה בהרבה על אופציית הבחירות החמישיות הנוראיות אותה העדיף כמובן נתניהו.

ראשית, עצם העובדה שאת החודש הזה לא העברנו בסגר המוכר והלא יעיל היא עדות לתהליך קבלת החלטות שפוי ואחראי. נכון שניתן להתווכח על ההחלטה לפתוח את שנת הלימודים במועדה, ואולי אפשר היה להמתין עוד שלושה שבועות כדאי למנוע בידודים בימי החגים. עם זאת, ההתעקשות שלא לבחור באופציית הסגר הצילה, הלכה למעשה, עסקים רבים שגם ככה עדיין מדממים, זכר לסגרים הקודמים. בנוסף, סגר נוסף היה מוריד לאפס את רמת אמון הציבור, שגם ככה לא נמצאת בשיאה, בממשלה ובשיתוף הפעולה שלו עם החלטותיה.

בנושא נוסף שראוי להערכה, מגיע קרדיט בעיקר לאדריכל הממשלה הזאת, יאיר לפיד. לאחר שנים בהם משרד החוץ עבר התעללות וייבוש ע״י ראש הממשלה לשעבר, שבחר ביודעין לפגוע בכוחו של המשרד ואנשיו ע״י העברת הסמכויות למשרדו שלו, הגיע שר החוץ והשיב את הצבע לפניהם של אנשי המשרד, ואת הרלוונטיות למשרד עצמו.

סבב מינוי השגרירים, רובם אמנם מקורבים אך ראויים ומנוסים, בתוספת צוערים ואנשי מקצוע, העידו שהאיש בא לעבוד ולהחזיר עטרה ליושנה למשרד שאמון על אופן הצגתנו בעולם. ‏

לאחר שנות התעללות וייבוש של משרד החוץ ע״י רה"מ לשעבר, שבחר ביודעין לפגוע בכוח המשרד ואנשיו ע״י העברת הסמכויות למשרדו שלו, שר החוץ השיב את הצבע לפני אנשי המשרד, ואת הרלוונטיות למשרד

אין מספיק מילים שיוכלו לספר עד כמה ישראל נמצאת בפיגור אחרי מדינות העולם בכל הקשור למדיניות בנושא איכות הסביבה. שיאנית העולם בשימוש בכלים החד-פעמיים זכתה בשרה להגנת הסביבה שהנושא עליו היא מופקדת – אכן מדבר אליה ותואם את השקפת עולמה הירוקה.

תמר זנדברג שאפה להגיע דווקא למשרד הזה, ואליו בלבד, וזה מעיד עליה המון. היא וצוות משרדה רואים בתפקיד שליחות ציבורית של ממש, ועושים לילות כימים על מנת לצמצם פערים רבי שנים בתחום שמאיים אולי יותר מכל על כדור הארץ.

תוסיפו לזה את מהפכת הכשרות שמבצע שר הדתות מתן כהנא המבטל את השליטה (או לפחות את חלקה) והמונופול שהיו לעסקנים מהממסד החרדי ושגרמו לרתיעה של רבים מעולם הכשרות, ואת השינוי המתוכנן בעולם הגיורים – וקיבלתם מערך שירותי דת כפי שהוא צריך היה להיות תמיד: מקרב ולא מרחיק, מחבר ולא מפריד.

ויש גם ״סתם״ חברי וחברות כנסת, שבאו לעבוד עבורנו. דוגמה טובה לכך היא חברת הכנסת נעמה לזימי (עבודה) שהגיעה לכנסת בהילוך חמישי ומאז היא רק מאיצה. את שיפור החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים שהסתתר בחוק ההסדרים צריך לזקוף לזכותה ולזכות ח״כ גבי לסקי וח"כ מיכל רוזין. המלחמה שלה על העלאת קצבת הזיקנה, והמאבק בפינויים מהדיור הציבורי ובכלל להגברת הסולידריות  החברתית ראויים לשבח. ככה אנחנו רוצים את חברי הכנסת שלנו: מחוייבים לנו ולא לאף מנהיג או למשפחה של המנהיג.

לצד זה צריך לזכור שלא הכל מושלם. יש עוד הרבה לתקן ולשפר, במגוון נושאים שלצערנו נותרו ללא טיפול ומענה כבר למעלה מעשור. אחד מהם זה נושא זכויות המטופלים הסיעודיים. זהו עולם הנשלט ע״י תאגידים ציניים תאבי כסף בלבד, המנצלים את העובדה שהמדינה כשלה בהבאת עובדים זרים בעלי הכשרה. כאלה המגיעים לעבוד במסגרת האשרה שלשמה הם הובאו לישראל ובשכר סביר וראוי, שמאפשר גם לכאלה שאינם עשירים לשכור אותם לטפל ביקיריהם. לנושא קריטי מאין כמותו כזה הנוגע למרביתנו, דרושים חברי כנסת אידאולוגיים שהנושא קרוב לליבם ויפה שעה אחת קודם.

אז נכון, לא הכל טוב, לפחות כרגע. ועדיין, יותר מהכל, על הממשלה הזאת אפשר להגיד דבר אחד שלא ניתן היה להגיד על שום ממשלה קודמת בראשות ביבי: היא יציבה. היציבות החליפה 2 תכונות שונות לחלוטין שהיו מנת חלקה של כל ממשלה בשתיים עשרה השנים האחרונות: הערצה וחשדנות.

אז נכון, לא הכל טוב, לפחות כרגע. ועדיין, יותר מהכל, על הממשלה הזאת אפשר להגיד דבר אחד שלא ניתן היה להגיד על שום ממשלה קודמת בראשות ביבי: היא יציבה

הדרמות הכמעט יומיות התחלפו במוסר עבודה של שרים המחוייבים למשרדיהם. לפתע, פרגון היא לא מילה זרה, גם אם מדובר בשרים שאינם חברים באותה מפלגה. מחלוקות יש וגם יהיו, אבל סוד הקסם של הממשלה הזאת היא בעצם השונות שלה.

מאיר מישאל. פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק בכלכלה אנושית וביהדות מקרבת. פועל בכדי להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

הטלפון מצלצל. אני מסתכל במסך: מספר חסום. אולי עצור מתקשר מתחנת משטרה? אולי משהו בהול אחר?

אז אני לוחץ על המסך ועונה: הלו? בהתחלה יש שתיקה. אחר כך יש רעשים בקו. בעייה של קליטה. אין לי כוח לזה. אני מותש. כבר שנים רבות אני מותש. אני עומד לנתק.

הטלפון מצלצל. אני מביט במסך: מספר חסום. אני לוחץ על המסך ועונה: הלו? בהתחלה יש שתיקה. אחר כך רעשים בקו. בעיית קליטה. אין לי כוח לזה. אני מותש. כבר שנים רבות אני מותש. אני עומד לנתק

אבל דווקא כשאני עומד לנתק, השתיקה נגמרת. פתאום אני שומע קול מהצד השני. קול קצת מתכתי בגלל הבעיות בקליטה. קול ששובר שתיקה.

הקול מהצד השני אומר: הלו, דניאל?

ואני אומר לו: כן. זה אני. מי אתה?

הקול מהצד השני אומר שהוא אלוהים. הוא מבקש שאני לא אחשוב שהוא משוגע או משהו. אני לא איזה בן אדם במצב פסיכוטי, ככה הוא מסביר. אין לי מאניה דיפרסיה, הוא אומר (למרות שאני די דיכאוני רוב הזמן, הוא מוסיף). גם לא סכיזופרניה פרנואידית (למרות שלפעמים יש לי פרנויות, הוא מדגיש בצער).

אני באמת אלוהים, הוא אומר. ואני עונה לו בקול מרגיע: סבבה. רק בוא תוכיח לי שאתה אלוהים, כי אין לי כוח לשיחות סרק.

אז הוא אומר לי: אין לי הוכחה. לאף אחד אין הוכחה לגבי הקיום שלי.

וזה באמת נשמע כמו אלוהים. אני משתכנע. לכן אני שואל: אז מה אתה רוצה, אלוהים? איך אני יכול לעזור?

אלוהים אומר לי: אני עצור. והרשו לי להתקשר אליך. שיחת טלפון אחת. זה מה שנתנו לי. שיחה אחת בלבד. לכן התקשרתי אליך.

וזה באמת נשמע כמו אלוהים. אני משתכנע. לכן אני שואל: אז מה אתה רוצה, אלוהים? איך אני יכול לעזור? אלוהים אומר לי: אני עצור. והרשו לי להתקשר אליך. שיחת טלפון אחת. זה מה שנתנו לי

אבל למה דווקא להתקשר אליי, אני שואל. הרי כשאני דיברתי אליך כשהייתי ילד, לא ענית לי. ככה אני אומר לאלוהים ומרגיש רצון לישון. אני מבליע פיהוק.

אלוהים אומר שאני צודק. אבל עכשיו הוא התקשר אליי כי הוא במצוקה. מצוקה גדולה. שללו לו את החירות. עצרו אותו. והוא מרגיש חלש מאד. מבוהל. בלי יכולת להבין בכלל מה עומד לקרות לו בחיים מעכשיו ואילך.

אני שואל אותו: באיזו עבירה אתה חשוד? ואלוהים עונה: בכמויות של עבירות. כמויות. המון עבירות. חלקן בוצעו בכוונה. חלקן בכוונה מיוחדת. חלקן נעשו באדישות. אחרות נעשו בקלות דעת. ויש גם עבירות של רשלנות.

אני מבין, אני אומר לאלוהים. אני מבין לגמרי. אתה יודע שתצטרך לשלם תמורת הייצוג שלי מול המשטרה ובבית המשפט, נכון?

אני יודע, עונה אלוהים בעצב. למרות שאני לא יודע מה זה לשלם בדרך כלל, הפעם אני מבין שאין ברירה.

אני אומר לו: כרגע מדובר בעשרת אלפים שקלים. תמורת ייעוץ ראשוני. לא כולל מע"מ.

אלוהים לא מתווכח. הוא מתחייב לעשות לי העברה בנקאית במוצאי החג באמצעות חבריו. מיכאל וגבריאל. אני לא מאד סומך עליו, אבל שמעתי שהם דווקא בסדר.

טוב, אני יוצא אליך, אני אומר לאלוהים. יוצא לתחנת המשטרה תוך 5 דקות. אבל זה ייקח זמן. ייקח זמן עד שאני אגיע. עד שאני אוכל לעזור.

אני שואל אותו: באיזו עבירה אתה חשוד? ואלוהים עונה: בכמויות של עבירות. כמויות. חלקן בוצעו בכוונה. חלקן בכוונה מיוחדת. חלקן באדישות. אחרות בקלות דעת. ויש גם עבירות של רשלנות

אלוהים שותק וחושב. אפשר להרגיש את המחשבות שלו עד כאן. ואז הוא שואל שאלה אחת. הוא שואל: אז מה לעשות בינתיים אם יתחילו לחקור אותי?

תשמור על זכות השתיקה, אני אומר לו. אתה מכיר את זה. אתה מכיר את השמירה על זכות השתיקה כבר המון זמן.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.