מאת אבנר הופשטיין
הקורא בקלפי
03/01/2021 עריכה
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים
אם לשפוט לפי השיח הנוכחי בישראל, נשיא בית המשפט העליון הוא שופט בדימוס בשם עודד אל-יגון, שרת התרבות היא ודאי כוכבנית-ריאליטי בשם רותם סלע, ראש הממשלה הוא המגיש האיכותי קובי מידן, שר הביטחון הוא הזמר הוותיק יהורם גאון, נגידת בנק ישראל היא השדרנית עירית לינור, נשיא המדינה הוא האמן יאיר גרבוז, שר החוץ הוא אורן חזן ובכירת העיתונאים בכל הזמנים היא אושרת קוטלר.
ומי הרמטכ"ל בקונסטלציה הזו? בטח איזה קצין תחזוקה מכריס, ששכחתי את שמו. אזכר בו כשיגיד משהו באמת שערורייתי. אה, וכמובן בל נשכח את גידי אורשר. מעולם לא הייתה ולא תהיה כאן אישיות שמשפיעה על חיינו באופן עמוק ומשמעותי כל כך כמו גידי אורשר.
ספק אם רבים מאזרחי ישראל יודעים מה כתוב בדוח מבקר המדינה שיצא לא מכבר (ספק אם רבים יודעים שיצא בכלל), מעטים מתעניינים בשימוע-לא-שימוע של ראש הממשלה, ועוד פחות מכך עוקבים אחרי המשאים ומתנים להרכבת ממשלה או דרישות המיליארדים של סיעות הקואליציה. יותר ממיליון מצביעים שמו גנץ בפתק ואיבדו בו עניין שנייה אחרי נאום הניצחון המביך שלו.
אבל רק תנו לנו אמירה מקושקשת של שחקן ליגה ז', ומיד אנו נדרכים ונכנסים לפעולה: ראשית נעלה אותו בדרגה ל"שחקן בכיר מאוד", נתקע משואה לידו, ונכריז על "סערה".
ומהי "סערה" בישראל? רצוי אמירה שקשורה בלאום, מלווה בקורטוב של גזענות מצועצעת, ובשילוב של איזו רוגטקה בעינו של סמל יהודי-לאומי חשוב: הנשיאות, הצבא, ההמנון, הדגל. ואם זה נעשה "בסמוך ל" יום אבל או חג רשמי, אז זה בכלל שיחוק.
פליטות פה או קולמוס, אמירות שערורייתיות של אנשים משועממים או סתם פרובוקציות הן כמובן סוג של תופין תקשורתי. לגיטימי לדון בהם בשולי תכניות המלל ברדיו, ובוודאי בתכניתו של עודד בן-עמי, רגע לפני שמרצינים בשמונה.
נחמד להתקשקש עם אושית התרבות-לרגע "פירה" אסייג (שכמה מחברינו השמאלנים הכתירו כמלכת הביצה, רק בגלל שאמרה משהו שלילי על שרה נתניהו – ללמדך שגם בשכשוך במי-אפסיים יש מדרגות), ובוודאי שמענג לעסוק בחליצת-שד של האחות של מייקל ג'קסון באירוע ספורט המוני.
אלא שבישראל מזמן אבדו הפרופורציות. מאייטמים רכילותיים המשייטים כתלולית קצפת מעל הקומפוט של חיינו, הפכו פוסטים מקריים של נו-באדיז למנה העיקרית, וחלקם מחזיקים במחזור התקשורתי והרשתי הרבה מעבר לכל מבצע בעזה או מדיניות של ראש ממשלה.
לא חשבתי שאזכה ליום שבו הפיד שלי כולו יהיה טבוע בפוסטים (ארוכים! מנומקים! עם מספורים!) על ה"בובו" של לינור אברג'יל, ודומני שאפילו עודד אל-יגון המום מכך שמישהו באמת סופר אותו שנים אחרי שהתרחק מכס השיפוט.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל, ובאמת טובל ביגון על עליבותו של אל-יגון. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה, ורואה בטפשת-הפליטה בסך הכל הרחבת הגזרות של תכניות הריאליטי, שגם הן נלקחות ברצינות בישראל הרבה יותר מאשר במדינות נורמליות בניכר.
גם ב"אח הגדול" וגרורותיו כל אמירה של אידיוט-ללא-חולצה מנותחת בחשיבות עצמית ובידענות מגוחכת מיד עם תום התכנית, כאילו שהיא עשויה לשנות משהו באורח חייו של הישראלי הממוצע.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה
התעסקות בשטויות ובנפיחות אינה מסכנת חיים כמובן. אבל היא יוצרת תחושת-כזב כאילו "אמרתי" זהה ל"עשיתי". וכך הרבה יותר קל לדוש בפוסט בפייסבוק מאשר במהלכים, תהליכים, תקציבים או גילויים חשובים וממשיים, מהסוג שנדחק לשוליים. התוצאה היא שיח רעיל, פשטני ופחדני.
ה"זעזוע" המעושה או ההתלהבות המופרזת מכל אמירה שטחית, מגוחכים. קובי מידן רשאי להביע את אכזבתו ממדינת ישראל מבלי שיהפוך לסוכן של החמאס, עירית לינור יכולה לבקר את נשיא המדינה מבלי שתושעה מעבודתה ורותם סלע יכולה להתייחס לראש הממשלה בלי שנכתיר אותה כיורשת של שולמית אלוני.
האמירות המקריות שלהם, שחלקן ודאי נאמרו בהיסח דעת או באינסטינקט של רגע, לא צריכות להכתיב לציבור שלם את סדר היום, והעיסוק המופרז בהן לא מעיד על "אכפתיות" של הציבור, אלא דווקא על כהות חושיו.
מפא"י גססה ובסוף נפטרה, לא כך הליכוד של היום. הליכוד מגיע לתחתיות ותהומות שעדיין לא מפסיקות להפתיע. לא לשכוח!!! השיאים עוד לפנינו: ככל שראש הכנופיה יבין שהכלא מתקרב, ככה נגלה את פרצופו האמיתי – טראמפ וטופז
המדינה סוערת בעקבות הטרגדיה של איציק סעידיאן, שבחר להצית עצמו במשרדי אגף השיקום, אחרי שהרגיש שמערכת הטיפול והשיקום של משרד הביטחון הכזיבה אותו בתור אדם עם פוסט-טראומה. כעת כל חיצי הביקורת הציבורית מופנים אל אגף השיקום עצמו, שלא למד להכיר כראוי בפגיעות של פוסט-טראומה, וכן ידוע גם ביחס הנוקשה שלו כלפי אלו עם פגיעה גופנית ניכרת.
"כולנו איציק סעידיאן": עשרות עמדו בצפירה מול המקום שבו הצית עצמו https://t.co/8xXJ5NQaHN
— Haaretz הארץ (@Haaretz) April 14, 2021
אבל האמת היא, שלהאשים את הפקידים באגף השיקום, זה די להאשים את הש״ג. זה לא את הכסף של אבא שלהם הם מחלקים שם באגף השיקום, אלא כספים מתוך תקציב שמשרד הביטחון הקצה לדבר, שנקבע בתקציב המדינה (בימים שבהם הייתה ממשלה שיכולה להעביר תקציב כזה). מה לעשות, משרד הביטחון לא מאפשר להם לתת ללא הגבלה, ולכן נדרשים קריטריונים לחלוקה.
האמת, שלהאשים את פקידי אגף השיקום זה די להאשים את הש״ג. לא את הכסף של אבא שלהם הם מחלקים באגף השיקום, אלא כספים מתקציב שמשרד הביטחון הקצה לדבר מתקציב המדינה, כשהיה כזה
השאלה היא לא האם הקריטריונים מספיק טובים או אם לאו, אלא מדוע התקציב שמועבר לאגף השיקום לא מספיק כדי לתת מענה הולם לדבר כל כך חשוב כמו נכי צה״ל על כל גווניהם. התשובה לכך היא החלוקה הפוליטית האמיתית שקיימת במדינת ישראל: לא בין שמאל לימין, לא בין חילונים דתיים, ואפילו לא בין כן-ביבי ללא-ביבי. מה שקובע באמת את סדר היום השלטוני ואת חלוקת התקציבים, היא החלוקה בין אלו שיש להם ייצוג וכוח פוליטי, לבין אלו שאין להם.
האמת היא, שלנכי צה״ל דווקא יש כוח פוליטי. המימון של ארגון נכי צה״ל מגיע מדמי חבר אשר נגבים מן החברים בו, והאינטרס שלו הוא שיהיו כמה שיותר חברים, מה שגורם לארגון לפעול לכך שיכירו בכמה שיותר נכי צה״ל. עם זאת, כוחו של הארגון ירד: בעבר דמי החבר היו מנוכים באופן אוטומטי מן הקצבה, אך כיום ההצטרפות לארגון היא וולנטרית, מה שפוגע בתקציב הארגון.
כמו כן, הניסיון למנוע מתן קצבאות ביד נדיבה גם לאלו שפחות מגיע להם (אם הפציעה שלהם לא נגרמה עקב השירות הצבאי למשל), הביא לוועדת גורן בזמנו, ולהקשחה בתנאי הזכאות. ההקשחה הזו פגעה בתקציבי השיקום שמעביר משרד הביטחון, ונראה כי כיום נכי צה״ל בכללותם אינם מטופלים כראוי, קל וחומר אלו הסובלים מפוסט טראומה.
"היא יושבת בוועדה ושואלת אותי אם אני רואה משהו": מסע התלאות שעוברים נכי צה"ל כדי לקבל סיוע https://t.co/RnyceP9jmZ@naimleee pic.twitter.com/G4iqrDR856
— החדשות – N12 (@N12News) December 31, 2020
אמנם ארגון נכי צה״ל הוא חתול די שמנמן, עם משכורות גבוהות מאד לבכירים שלו, אולם נכי צה״ל עצמם, לרוע מזלם, מתמודדים על קבלת תקציבים מול מיליציות מיסוי עצמאיות נוספות, ושם ישנם כמה חתולים שמנים במיוחד. אלו למשל החרדים, שכל מה שהייצוג הפוליטי שלהם מבקש להבטיח, הוא שהם לעולם לא ישולבו בחברה ולא יתרמו לה, מחשש שהדבר יביא לירידה בכוחו הפוליטי.
השאלה היא לא האם הקריטריונים מספיק טובים או אם לאו, אלא מדוע התקציב שמועבר לאגף השיקום לא מספיק כדי לתת מענה הולם לדבר כל כך חשוב כמו נכי צה״ל על כל גווניהם
אלו גם הוועדים הגדולים והחזקים, שתומכים בחברי ליכוד, כדי שאלו ישמרו על האינטרסים שלהם. אלו גופים עם שאלטר חזק, כמו רשות שדות התעופה, חברת החשמל, עובדי הנמלים, הרכבת, משרתי הקבע; לכל אלו יש מישהו שעובד עבורם, ומספק עבורם את הסחורה. גם המונופולים בתחום האשראי, הבנקים הגדולים והטייקונים נהנים כמובן ממדיניות אוהדת ותומכת מהפוליטיקאים. כמה אירוניה יש בטפילת האשמות שווא בפרקליטות או בבתי המשפט או המשטרה, משרתי ציבור שלהם באמת אין מישהו שישמור על האינטרסים שלהם.
מדוע גם בזה נתניהו אשם? נכון, פוליטיקה תמיד הייתה עסק, מקום שבו נבחרי ציבור עובדים בשביל להיבחר, על ידי שימור הכוח של אלו ששמו אותם בעמדה בה הם נמצאים. שחיתות הייתה גם לפני נתניהו, ברוך השם. אולם לנתניהו תרומה ניכרת בהפיכת הציניות לנורמה השלטת בפוליטיקה: השיטה בישראל היא לא קפיטליזם. גם לא סוציאליזם. הכל זה רק פרוטקציוניזם וציניות.
שלטון הליכוד זרע הרס בלגיטימציה של מנגנונים של איזונים ובלמים בדמוקרטיה שלנו, וכעת מנהיגים ונבחרי ציבור לא עוסקים אפילו לרגע בפעילות ציבורית, מבלי לחשב כמה היא משרתת את טובתם האישית.
אפשר לראות בנוסף את 'סידור הטבחים' של מירי רגב ויואב גלנט, שיעשו שבועיים-שבועיים בדיוני הקבינט. הרי מוסכם כבר שאף אחד לא צריך להתמקצע בתפקיד שלו. הם לא בפוליטיקה בשביל לעבוד. הם שם כדי ליהנות ממנעמי השלטון. בהצבעות בקבינט, הם יצביעו כמו שביבי יגיד להם ממילא, אז לפחות שיתחלקו בהטבות וביוקרה.
מדוע גם בזה נתניהו אשם? נכון, פוליטיקה תמיד הייתה עסק. שחיתות הייתה גם לפני נתניהו, ברוך השם. אולם לנתניהו תרומה ניכרת בהפיכת הציניות לנורמה השלטת בפוליטיקה
דוגמה עדכנית נוספת היא הכוח הפוליטי החזק שקיבלה מפלגת רע״ם בבחירות האחרונות, עם מה שהם מכנים ״המודל החרדי״, כלומר פוליטיקאים שלא באים לשרת שום דבר, מלבד את הציבור שבחר בהם. ברע״ם הבינו באיחור את מה שישראלים שיש להם כוח פוליטי הבינו מזמן: אם הפוליטיקאי שלך לא צריך אותך, הוא לא יעשה בשבילך דבר. מי שכמוני שייך למעמד הביניים או השכבות הפחות-חזקות, יודע שהקול שלו בבחירות לא שווה את הנייר שעליו הוא הודפס. אף אחד לא מייצג אותו בשום מקום.
עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.
האנושות זה ילד קטן ולא אחראי, ילד שמתפתה לממתקים מזיקים ולא מבין את ההשלכות. כדה"א/הטבע/אלהים/קארמה/זן/קרישנה או איזה שם שלא נבחר למערכת ההפעלה של הקיום הכללי, מעביר את הילד שיעור שבו הוא יצטרך לבחור. הקורונה זה קדימון קטנצ'יק לאסונות גרנדיוזיים שעוד יגיעו. מיגור הקפיטליזם וחינוך לשיוויון כללי/כלכלי טוטאלי בכל האנושות זה מה ירפא העולם מהתדרדרות
שמי איזבלה איתן, טופס, תל אביב-יפו לאחר 12 שנות נישואים, בעלי ואני הסתכסכנו בצורה כזו או אחרת עד שלבסוף עזב אותי ועברנו לקליפורניה כדי להיות עם אישה אחרת. הרגשתי שחיי נגמרו והילדים שלי חשבו שלעולם לא יראו את אבא שלהם יותר. ניסיתי להיות חזק רק לילדים אבל לא הצלחתי לשלוט בכאבים המייסרים את ליבי, לבי התמלא צערים וכאבים כי הייתי ממש מאוהב בבעלי. כל יום ולילה אני חושב עליו ומאחל תמיד שהוא יחזור אליי, הייתי ממש נסער ונזקקתי לעזרה, אז חיפשתי עזרה באינטרנט ונתקלתי באתר שהציע שד"ר אלאבה יכול לעזור לאקס שלי לחזור במהירות . אז הרגשתי שאני צריך לנסות אותו. יצרתי איתו קשר והוא אמר לי מה לעשות ועשיתי את זה ואז הוא עשה לי כישוף אהבה. 48 שעות אחר כך בעלי באמת התקשר אליי ואמר לי שהוא כל כך מתגעגע אליי והילדים, כל כך מדהים !! אז ככה הוא חזר באותו יום, עם המון אהבה ושמחה, והוא התנצל על הטעות שלו והכאב שהוא גרם לי ולילדים. הנישואים שלנו היו חזקים מבעבר, הכל בזכות ד"ר אלאבה. הוא כל כך חזק והחלטתי לשתף את הסיפור שלי באינטרנט שד"ר אלאבה היה מכשף אמיתי ועוצמתי. אני תמיד אתפלל שהוא יחיה הרבה זמן כדי לעזור לילדיו בעת צרה, אם אתה כאן ואתה צריך את בחזרה לשעבר או שבעלך עבר לאישה אחרת, אל תבכה יותר, פנה עכשיו לגלגל האיות החזק הזה. הנה דוא"ל יצירת הקשר שלו בכתובת: {dralaba3000@gmail.com} או העבר לו WhatsApp דרך איש הקשר שלו למטה +2349071995123 תודה לך ד"ר ALABA.
אולי כי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בתקופת אישור הצוללות המצריות? אולי כי הוא עצמו היה אמור להיות מראשוני הנחקרים בתיקי 3000? ואולי אף תחת אזהרה? ואולי היה אמור לפסול את עצמו מהחלטות בתיקי 3000 בגלל ניגוד עניינים? ובשל ניגוד עניינים בתיק 3000, ניגוד העניינים גולש גם לתיקי נתניהו האחרים, ולמעשה לכל החלטה בכל עניין שקשור לנתניהו? ואולי הגיע הזמן שמגישי הבגצ יגישו עתירה כנגד מעורבות מנדלבליט בכל הקשור לנתניהו, כיוצא מהכשלים בחקירות תיק 3000 שפסחו על מנדלבליט עצמו? כן, אתם! בשביל זה אנחנו תורמים לכם, למקרה ותהיתם. ואולי הדילוג מעל דעת המיעוט של גרוניס במינוי מנדלבליט התבררה כרגע שבו בגצ הפך לסמרטוט. והגיע הזמן להקריא לבגצ את דעת המיעוט שלו, ולהגיד לבגצ, שדעת המיעוט הזאת לא מגיעה לקרסוליים של המציאות היום
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עם הסמרטוט הזה צריך לעשות כמו עם כל סמרטוט. לזרוק ולשכוח. חבל לדבר עליו אשי מסכן. וחבל שהבן הטיפש שלו שיכנע אותו ללכת לפוליטיקה כי רצה למצוא לאבא שלו מה לעשות ושלא יסתובב לו בין הרגליים.