אם לשפוט לפי השיח הנוכחי בישראל, נשיא בית המשפט העליון הוא שופט בדימוס בשם עודד אל-יגון, שרת התרבות היא ודאי כוכבנית-ריאליטי בשם רותם סלע, ראש הממשלה הוא המגיש האיכותי קובי מידן, שר הביטחון הוא הזמר הוותיק יהורם גאון, נגידת בנק ישראל היא השדרנית עירית לינור, נשיא המדינה הוא האמן יאיר גרבוז, שר החוץ הוא אורן חזן ובכירת העיתונאים בכל הזמנים היא אושרת קוטלר.
ומי הרמטכ"ל בקונסטלציה הזו? בטח איזה קצין תחזוקה מכריס, ששכחתי את שמו. אזכר בו כשיגיד משהו באמת שערורייתי. אה, וכמובן בל נשכח את גידי אורשר. מעולם לא הייתה ולא תהיה כאן אישיות שמשפיעה על חיינו באופן עמוק ומשמעותי כל כך כמו גידי אורשר.
ספק אם רבים מאזרחי ישראל יודעים מה כתוב בדוח מבקר המדינה שיצא לא מכבר (ספק אם רבים יודעים שיצא בכלל), מעטים מתעניינים בשימוע-לא-שימוע של ראש הממשלה, ועוד פחות מכך עוקבים אחרי המשאים ומתנים להרכבת ממשלה או דרישות המיליארדים של סיעות הקואליציה. יותר ממיליון מצביעים שמו גנץ בפתק ואיבדו בו עניין שנייה אחרי נאום הניצחון המביך שלו.
אבל רק תנו לנו אמירה מקושקשת של שחקן ליגה ז', ומיד אנו נדרכים ונכנסים לפעולה: ראשית נעלה אותו בדרגה ל"שחקן בכיר מאוד", נתקע משואה לידו, ונכריז על "סערה".
ומהי "סערה" בישראל? רצוי אמירה שקשורה בלאום, מלווה בקורטוב של גזענות מצועצעת, ובשילוב של איזו רוגטקה בעינו של סמל יהודי-לאומי חשוב: הנשיאות, הצבא, ההמנון, הדגל. ואם זה נעשה "בסמוך ל" יום אבל או חג רשמי, אז זה בכלל שיחוק.
פליטות פה או קולמוס, אמירות שערורייתיות של אנשים משועממים או סתם פרובוקציות הן כמובן סוג של תופין תקשורתי. לגיטימי לדון בהם בשולי תכניות המלל ברדיו, ובוודאי בתכניתו של עודד בן-עמי, רגע לפני שמרצינים בשמונה.
נחמד להתקשקש עם אושית התרבות-לרגע "פירה" אסייג (שכמה מחברינו השמאלנים הכתירו כמלכת הביצה, רק בגלל שאמרה משהו שלילי על שרה נתניהו – ללמדך שגם בשכשוך במי-אפסיים יש מדרגות), ובוודאי שמענג לעסוק בחליצת-שד של האחות של מייקל ג'קסון באירוע ספורט המוני.
אלא שבישראל מזמן אבדו הפרופורציות. מאייטמים רכילותיים המשייטים כתלולית קצפת מעל הקומפוט של חיינו, הפכו פוסטים מקריים של נו-באדיז למנה העיקרית, וחלקם מחזיקים במחזור התקשורתי והרשתי הרבה מעבר לכל מבצע בעזה או מדיניות של ראש ממשלה.
לא חשבתי שאזכה ליום שבו הפיד שלי כולו יהיה טבוע בפוסטים (ארוכים! מנומקים! עם מספורים!) על ה"בובו" של לינור אברג'יל, ודומני שאפילו עודד אל-יגון המום מכך שמישהו באמת סופר אותו שנים אחרי שהתרחק מכס השיפוט.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל, ובאמת טובל ביגון על עליבותו של אל-יגון. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה, ורואה בטפשת-הפליטה בסך הכל הרחבת הגזרות של תכניות הריאליטי, שגם הן נלקחות ברצינות בישראל הרבה יותר מאשר במדינות נורמליות בניכר.
גם ב"אח הגדול" וגרורותיו כל אמירה של אידיוט-ללא-חולצה מנותחת בחשיבות עצמית ובידענות מגוחכת מיד עם תום התכנית, כאילו שהיא עשויה לשנות משהו באורח חייו של הישראלי הממוצע.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה
התעסקות בשטויות ובנפיחות אינה מסכנת חיים כמובן. אבל היא יוצרת תחושת-כזב כאילו "אמרתי" זהה ל"עשיתי". וכך הרבה יותר קל לדוש בפוסט בפייסבוק מאשר במהלכים, תהליכים, תקציבים או גילויים חשובים וממשיים, מהסוג שנדחק לשוליים. התוצאה היא שיח רעיל, פשטני ופחדני.
ה"זעזוע" המעושה או ההתלהבות המופרזת מכל אמירה שטחית, מגוחכים. קובי מידן רשאי להביע את אכזבתו ממדינת ישראל מבלי שיהפוך לסוכן של החמאס, עירית לינור יכולה לבקר את נשיא המדינה מבלי שתושעה מעבודתה ורותם סלע יכולה להתייחס לראש הממשלה בלי שנכתיר אותה כיורשת של שולמית אלוני.
האמירות המקריות שלהם, שחלקן ודאי נאמרו בהיסח דעת או באינסטינקט של רגע, לא צריכות להכתיב לציבור שלם את סדר היום, והעיסוק המופרז בהן לא מעיד על "אכפתיות" של הציבור, אלא דווקא על כהות חושיו.
בחודש יוני 2018 הוגש כתב אישום נגד שרה נתניהו ועזרא סיידוף במה שכונה "פרשת המעונות", פרשה בה הואשמו השניים בעבירות שונות העוסקות בהוצאת כסף רב מהמדינה במרמה.
מי שקורא את כתב האישום בפרשת המעונות יכול להתרשם ששרה נתניהו לא עברה על החוק בתום לב, לא היתה פה טעות, אלא היא עברה את העבירות מתוך מודעות מלאה, נקטה בפעולות הסתרה והחטיאה עובדים במעון שנאלצו למלא אחר רצונה.
מכתב האישום בפרשת המעונות ניתן להתרשם ששרה נתניהו לא עברה על החוק בתום לב או בטעות, אלא מתוך מודעות מלאה. היא נקטה בפעולות הסתרה והחטיאה עובדים במעון שנאלצו למלא אחר רצונה
נתניהו הואשמה בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על פי סעיף 415 לחוק העונשין, עבירה שהעונש בגינה הוא חמש שנות מאסר, ובמרמה והפרת אמונים. אלא שכידוע המשפט הפלילי לא התנהל והמדינה חתמה על הסדר טיעון עם הנאשמת, לפיו בתמורה להודאה במעשיה יופחתו האישומים נגדה.
הרציונל שמאחורי הסדרי טיעון ברור וידוע, הפושע יודה באשמה ויקבל עונש מופחת ובכך יחסוך את זמנו של בית המשפט – משאב ציבורי יקר. הסדרי הטיעון ודאי חשובים כאשר יש בעיה ראייתית. למשל, כאשר יש קושי בהעדת קורבנות העבירה או כאשר קיים החשש לפגיעה במוסדות המדינה.
אלא שבמקרה זה, נוכח חומרת העבירות, נוכח הנסיבות המחמירות כמו גובה הסכום שהוצא במרמה – מאות אלפי שקלים, נוכח משך הזמן שבו התבצעה המרמה, נוכח התכנון כמו גם ההסתרה – נראה שעסקת הטיעון לה זכתה העבריינית הייתה עסקה חלומית.
תיק המעונות: סוכם הסדר טיעון עם שרה נתניהו – תשלם 55 אלף שקל • @aviadglickman עם הפרטים המלאים >> https://t.co/unkRedEMII pic.twitter.com/YcT86fb8Pw
— חדשות 13 (@newsisrael13) May 29, 2019
האישום הומר מעבירת מרמה בנסיבות מחמירות לעבירה של "המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה, דינו – מאסר שנתיים".
נוכח חומרת העבירות והנסיבות המחמירות כמו גובה הסכום שהוצא במרמה – מאות אלפי שקלים, משך הזמן בו התבצעה המרמה והתכנון כמו גם ההסתרה – נראה שעסקת הטיעון לה זכתה העבריינית הייתה חלומית
יש לנחש שלא סתם נבחרה עבירה עלומה זו שאיננה משקפת את חומרת המעשים. התכלית היתה שהעבריינית לא תרצה עונש מאסר, ויותר קל לאשר הסדר בו מבטלים את עונש המאסר של שנתיים מאשר ביטול עונש מאסר של חמש שנים.
אלא שבזה לא הסתיים העניין. בית המשפט, בגזר דינו, הטיל על העבריינית על פי הודאתה, עונש קל במיוחד, אפילו עונש מגוחך: עליה להשיב למדינה סכום של 45,000 שקלים וכן הושת עליה קנס בסכום של 10,000 שקלים – עונש שעל פיו אפשר לומר בוודאות כי לשרה נתניהו השתלם מאוד לרמות את המדינה.
הפרשה הזו חשפה את הציבור להתנהגות העבריינית של שרה נתניהו. לתכנון, לביצוע ולהסתרה. כל אותן פעולות שעבריינים נוקטים כאשר הם עוברים על החוק.
הפרשה גם הדגימה את חוסר השוויון בפני החוק, מפני שקשה לחשוב על עבריינים אחרים שהיו זוכים להסדר טיעון חלומי שכזה אילו היו גונבים במרמה מהמדינה סכום של חצי מיליון. בנוסף, קשה למצוא הצדקות להסדר טיעון שכזה בשים לב לעבריינית ולטיב העבירות.
ויודגש כי אין מדובר בעבריינים שנסיבות חייהם הקשות הובילה אותם לעבריינות. אין מדובר בגניבה של אנשים קשיי יום שנאלצו לגנוב מזון או תרופות. מדובר באנשים שהיה להם הכל ויכולים היו להוציא מכיסם התפוח את מה שלא קיבלו מהמדינה, אבל הם בחרו לרמות את המדינה. הם בחרו בעבריינות. זו הייתה סיבה מספקת שלא לאשר את הסדר הטיעון הזה ולהענישה בכל חומר הדין.
אין מדובר בעבריינים שנסיבות חייהם הקשות הובילה אותם לעבריינות, או אנשים קשיי יום שנאלצו לגנוב מזון או תרופות. מדובר באנשים שהיה להם הכל ויכולים היו להוציא מכיסם התפוח את מה שלא קיבלו מהמדינה
ראוי לתת את הדעת על כך שהדיונים בהסדר הגישור בתיק זה נערכו לאחר ההחלטה של היועמ"ש מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בפרשות השונות, היינו לאחר שכל העדויות בפרשות השונות היו מונחות בפניו והוא החליט שיש הצדקה על הגשת כתב האישום נגד נתניהו בהן.
כלומר, הוא ידע על השוחד (המתנות) והוא ידע ששרה נתניהו מעורבת עד צוואר בעבירות שונות, ולא רק שפטר אותה מהאישומים אלא המשיך בגיבוש הסדר הטיעון, כאמור הסדר מקל במיוחד.
בשחיקת האישומים ובאישור הסדר הטיעון, שרה נתניהו קיבלה למעשה מרשויות החוק של המדינה גושפנקא לכך שהיא מעל החוק. שהיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה מבלי לשלם את המחיר על פעולותיה הפליליות.
מדוע רלוונטי הסדר הטיעון שנחתם עם שרה נתניהו לפני שלוש שנים? מפני שהסדר הטיעון הזה – כאמור הסדר טיעון שלא לקח בחשבון את חומרת העבירות, את משך המעשים, את הדמות הציבורית של העבריינית ואת התכלית ההרתעתית של החוק הפלילי – הוא שעומד לנגד עיניהם של בנימין נתניהו ושל פרקליטיו.
אל הסדר הטיעון הזה הם נושאים עיניים ושואפים – הסדר מקל במיוחד, ללא עונש מאסר ואולי ללא קלון, כזה שיאפשר לנתניהו להמשיך ולפעול בזירה הפוליטית באין מפריע.
יש ליישם את התכליות של הסדרי הטיעון על המקרה הפרטי של נתניהו ולבחון כיצד חתימה על הסדר טיעון כזה מוצדק, אלא שבמקרה של נתניהו קל יהיה לקבוע כי אין הצדקה לחתימה על ההסדר.
נתניהו ופרקליטיו נושאים עיניים ושואפים להסדר טיעון כמו של שרה נתניהו. הסדר מקל במיוחד, ללא עונש מאסר ואולי ללא קלון, כזה שיאפשר לנתניהו להמשיך ולפעול בזירה הפוליטית באין מפריע
הסיבות לכך שעסקת טיעון עם נתניהו פסולה רבות, העיקריות שבהן:
- תיקיו של נתניהו מתנהלים מזה שנים ארוכות. הוא הכחיש מכל וכל את האישומים נגדו וטען לתפירת תיקים נגדו, תוך שהוא מכתים את כל המערכת המשפטית. עסקה כזו תיתן גושפנקא לטענותיו.
- הוא ומקורביו עסקו לכאורה בשיבוש הליכי משפט ובהדחת עדים. אתמול פורסם שהמשטרה תחקור מחדש את ההתנכלות לעד המדינה שלמה פילבר בידי מקורביו, את השמדת ראיות ואת כל מה שיכול היה לגרום לכך שהמשפט לא יתנהל, כולל ניסיונות לחקיקה ספציפית שתמנע את העמדתו לדין.
- נתניהו איננו בתפקיד ראש הממשלה כעת. אין חשש לפגיעה בתפקיד הציבורי מספר אחת ולכן אין סיבה שלא יתנהל משפט .מה גם שבישראל יש תקדים להעמדה לדין של ראש ממשלה כולל ריצוי עונש מאסר.
- אין בעיה ראייתית, ההיפך מכך – יש עדי מדינה למכביר ויש עדים ניטרליים כמו הדס קליין השופכים אור על התנהלות נתניהו.
- כבר לא ייחסך זמן שיפוטי יקר.
עסקה כזו, אם תצא לפועל, תתן גם אור ירוק לטענה המופרכת, כאילו נתפרו תיקים ונתניהו מותש מהמערכת ולכן מוכן להודות באישומים פחותים.
עסקה כזו תיתן אור ירוק לשוחד ולמרמה ולהפרת אמונים של אנשי ציבור – ואפשר לראות את ההשפעה של זה רק מרשימת המתמודדים בפריימריס של הליכוד, שרבים מהם מעורבים בפלילים.
רשימת הזהב של הליכוד.
*התנצלות לגל הירש שלא הגיע לרשימה מכיוון שהוא מועמד לשיריון ולא מועמד בפריימריז.קרדיט: @OranAdler pic.twitter.com/pXhCysnkQ7
— ???????? ???????????????????????? ???????? (@iloveisraell) July 12, 2022
עסקה כזו היא עסקה פסולה מן היסוד שאומרת דבר אחד ואחד בלבד – הפשע משתלם, מותר לפשוע, מותר לקחת שוחד, מותר להדיח עדים, מותר לאיים על היועמ"ש, מותר לפגוע במערכת המשפט ובמוסדות החוק ולא לתת את הדין.
עסקה כזו פסולה מן היסוד ואומרת דבר אחד בלבד – הפשע משתלם, מותר לפשוע, לקחת שוחד, להדיח עדים, לאיים על היועמ"ש, לפגוע במערכת המשפט ובמוסדות החוק ולא לתת את הדין
אם עסקת הטיעון עם שרה נתניהו הייתה פסולה מן היסוד, הרי שקל וחומר שעסקת טיעון עם בנימין נתניהו פסולה מן היסוד ואין לתת לה יד.
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
אנחנו חיים בתקופה של קצוות. בקצה האחד משיחיות, פשיסטיות, פטישיסטיות וגזענות המאיימות על בסיס הדמוקרטיה, שלטון החוק וחופש הפרט בישראל. וממול מתרחשים תהליכי שינוי ליברלים, מגדריים, אופטימיים, סובלניים אפילו לכדור הארץ ולחיות. הקצוות הללו היום עומדים על סדר היום החברתי-פוליטי של מדינת ישראל, והבחירות הקרובות עלולות להיות אירוע היסטורי בתולדות הבית השלישי אשר יבשרו את העתיד של ה"ממלכה" הזאת.
אנחנו חיים בתקופה של קצוות. בקצה האחד משיחיות, פשיסטיות וגזענות המאיימות על בסיס הדמוקרטיה, שלטון החוק וחופש הפרט בישראל. ממול מתרחשים תהליכי שינוי ליברלים, מגדריים, אופטימיים וסובלניים
הקצוות באים לידי ביטוי בשיח של "מלא מלא", מול (לכאורה) פשרה שמציגה מגוון פלורליסטי ורב תרבותי. כל אלה "רכיבים" שמשקפים את אורח החיים הדמוקרטי בעידן הנוכחי.
בעידן בו אידיאולוגיות חברתיות-כלכליות טוטליות דעכו, התפתחו תפיסות חברתיות, תרבותיות אחרות ומגוונות (וטוב שכך). פרטים וקהילות שונות בחברה מבקשים להבנות להם זהות פרטיקולרית. לא במנותק מהכלל, אלא כחלק מהתרבות והערכים המשותפים של כלל החברה בישראל.
לשם כך, נדרשת מערכת חברתית, ארגונית ופוליטית, אשר תבנה מסגרת שתוכל להכיל את הריבוי היצירתי והמורכב של קהילות מגוונות. "ימין מלא מלא", "שמאל מלא מלא", "הלכה/דתיות וחרדים מלא" יוצרים מאבק של "הם" ו"אנחנו". מאבק של בידול, הפרדה שמונעת מכוחנות, שתלטנות וכפייה, המתפתחת להסתה, הפחדה ושנאה.
בתהליכים שכאלה יש למרכז הפוליטי תפקיד חשוב מאד, אלא שהמרכז הפוליטי מושמץ כשטחי, כמבקש לרצות את הקהילות השונות בו זמנית, כמי שמנסה להכיל "גם וגם", ולטענת המבקרים הינו סיסמתי ונטול עומק.
זו העת לאתגר את הביקורת הזו, לבחון את דרך האיחוי והאיחוד לכלל חברה רבת תרבויות ופנים, ולומר כי הבניית מטא מערכת חברתית, תרבותית, כלכלית ופוליטית אשר מאפשרת מימוש הרב תרבותיות – איננה שטחית, אם היא נעשית מתוך עומק הגרעין הערכי, המוסרי, התרבותי, החוקי והאנושי המשותף.
"ימין מלא מלא", "שמאל מלא מלא", "הלכה/דתיות וחרדים מלא" יוצרים מאבק של "הם" ו"אנחנו". מאבק של בידול, הפרדה שמונעת מכוחנות, שתלטנות וכפייה, המתפתחת להסתה, הפחדה ושנאה
הבניית מכלול מוסכם משותף מציבה אתגר מרתק של דיוק הגדרות ועקרונות פעולה. ככל שהוא נעשה ביושר, הוגנות ורצון כן להכלה, הוא יכול לייצר נספח פרקטי מהותי למימוש מגילת עצמאות, באופן המותאם לעידן הנוכחי ולצרכי העתיד.
נדרש עכשיו חיבור נקודות המפגש לתוך מסגרת משותפת של נורמות, ערכים ותהליכים חברתיים-תרבותיים. מתוך כך יש לבחון מחדש את הפרקטיקה של מערכות השלטון, החוק וחופש הפרט – כיצד והאם הן מותאמות לעידן הנוכחי, מאפשרות התפתחות עתידית של החברה, הקהילות השונות והפרטים בה.
לאחרונה התבשרנו על אופציה של מסגרת פוליטית נוספת שהצטרפה למגרש הפוליטי. שענטז של "ימין ממלכתי ומרכז בטחוני", מאחלת להם בהצלחה, אלא שמוקדם מדי להבין את מהותם, מעבר לאינטרס של שרידות וגידול הכוח הפוליטי ומקווה שהפעם יכנסו רק "מתחת לאלונקה" של המרכז.
גנץ וסער יתמודדו יחד: "אנחנו מניחים את אבן היסוד לממשלה הבאה" https://t.co/JKikWfrBQx
— Haaretz הארץ (@Haaretz) July 10, 2022
בשל כל הדברים הללו, אסור להמעיט בערך הבחירות הקרובות, הן לא עוד סבב של בחירות – הן עלולות לשנות לחלוטין את פני החברה בישראל. החברה הערבית והיהודית הדמוקרטית המאמינות בשלטון חוק חייבות להתעורר ועכשיו. לייצר שיח אזרחי של שיתופי פעולה ובניית פזל תרבותי מגוון, המבוסס על עקרונות דמוקרטיים, ליברלים. אם לא כן – "מלא מלא" משיחי, גזעני וחשוך אורב מעבר למועד הקלפי.
אסור להמעיט בערך הבחירות הקרובות, הן לא עוד סבב של בחירות – הן עלולות לשנות לחלוטין את פני החברה בישראל. החברה הערבית והיהודית הדמוקרטית המאמינות בשלטון חוק חייבות להתעורר ועכשיו
המשימה ההישרדותית היום של החברה בישראל היא החתירה ליצירת קונצנזוס, והמרכז הפוליטי הוא היחידי שיכול להביא למפגש הזה.
סער וגנץ מתאחדים כדי להביא ניצחון לשמאל, אבל בימין מדשדשים. אסור לחכות לרגע האחרון, זה לא מגיע לימין. אני קורא לידידי בצלאל סמוטריץ להיכנס למו"מ מיידי, ולהעמיד מחקר חיצוני שיבחן מה הכוח של של הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם והבית היהודי. אני מתחייב לקבל את התוצאות ולפעול לפיהן. pic.twitter.com/v0NHivIpux
— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) July 11, 2022
רונית ארנפרוינד היא אשת פסיכולוגיה וחינוך, מטפלת משפחתית וזוגית ומשפטנית. מרצה לפסיכולוגיה בעבר בבית ברל והמכללה למנהל. אקטיביסטית חברתית וממובילות מחאת בלפור ואין מצב.
הכול נשאר במשפחה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בסופו של דבר, הכל תלוי באדם עצמו. לעמית סגל יש אג'נדה ברורה ואין סיבה לחשוד שהוא יפסיק לקדם אותה בגלל אח שלו. גאולה אבן לעומתו צברה מספיק שנות ניסיון בשביל לדעת מה לא עושים. לדעתי גאולה אבן עדיפה עשרות מונים על אילה חסון. כשברור לכל מי הוא בעלה, זה מייתר את הצורך שלה לזוז הצידה. אילה חסון לעומת זאת, אף אחד לא יודע מה המניעים שלה ואת מי היא משרתת בכל זמן נתון.
הרבה יותר מטריד אלה הם הקשרים המוסתרים. הקח תן מאחורי הקלעים שאף אחד לא חשוף אליהם ואף אחד לא יודע למה באמת מתעסקים / לא מתעסקים עם נושא זה או אחר.
אז האבא של מיכאל האוזר-טוב רץ לכנסת. ביג דיל. יותר חשוב לחשוף מה קרן ברק עושה בכנסת. את מי היא משרתת. יותר חשוב להבין את מי משרתת מירב בן ארי. איך הלוביסטיות שהפכו לחברי כנסת נלחמות כמו לביאות פצועות בעד הלקוחות שלהן "לשעבר" ונגד הציבור כולו.
התקשורת, כרגיל, מתעסקת בשטויות ולא בדברים החשובים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עם הסמרטוט הזה צריך לעשות כמו עם כל סמרטוט. לזרוק ולשכוח. חבל לדבר עליו אשי מסכן. וחבל שהבן הטיפש שלו שיכנע אותו ללכת לפוליטיקה כי רצה למצוא לאבא שלו מה לעשות ושלא יסתובב לו בין הרגליים.