17 מיליון אוסטרלים הצביעו והכריעו: אוסטרליה נשארת של השמרנים מהמפלגה הליברלית, זאת למרות יתרון מובהק לאופוזיציה בסקרים. ״תמיד האמנתי בניסים״, אמר ראש המפלגה סקוט מוריסון לקהל לאחר שנודע על נצחונו הבטוח. ״הלילה זה לא עלי או עליכם או אפילו המפלגה הליברלית. זה על כל אוסטרלי שסומך על ממשלתו לשים אותו במקום הראשון״.ֿ
מוריסון בן ה-51 מכהן כראש הממשלה מאז אוגוסט 2018, אז שמונה לראש המפלגה שנמצאת בשלטון מאז 2013. באוקטובר אותה שנה פורסם שהוא שוקל להעביר את שגרירות אוסטרליה מתל אביב לירושלים, ובכך להכיר בה כבירת ישראל. בסופו של דבר החליט להכיר במערב ירושלים כבירת ישראל בלבד.
מוריסון מתנגד לנישואי גאים ותומך בממשל טראמפ.
המפסיד ביל שורטן, מנהיג הלייבור כיוון לדרך אחרת עבור אוסטרליה: חזרה להתערבות ממשלתית גדולה יותר בנושאים כמו משבר האקלים והכלכלה, וגם להפוך את החלטתה של הממשלה האוסטרלית להכיר במערב ירושלים כבירת ישראל.
לקראת הבחירות לפרלמנט האוסטרלי בשבת, יצאה מפלגת הלייבור המקומית בהבטחה להפוך את החלטתה של הממשלה האוסטרלית הנוכחית להכיר במערב ירושלים כבירת ישראל. עם זאת, היא נמנעה מלהכריז על כוונה להכיר חד-צדדית במדינה פלסטינית, אף שוועידת המפלגה הכריעה על כך לפני חמישה חודשים.
"אנחנו תומכים בתפיסתה של הקהילה הבינלאומית, שלפיה עתידה של ירושלים צריך להיות מוכרע על ידי הצדדים המעורבים בסכסוך במזרח התיכון כחלק מהמשא ומתן לשלום", נמסר מהמפלגה לוועד המנהל של יהדות אוסטרליה, שערך סקר בקרב המפלגות הגדולות במדינה על עמדתן בסוגיה זו. "מפלגת הלייבור אינה תומכת בהכרה חד-צדדית בירושלים כבירת ישראל, ובכוונתה להפוך את ההחלטה הזו לאחר שתרכיב את הממשלה".
הסקרים באוסטרליה מנבאים מרוץ צמוד, אבל ההערכה היא כי מפלגת הלייבור תזכה בבחירות הפדרליות שיתקיימו בשבת הקרובה, וכי ראש המפלגה, ביל שורטן, צפוי לכהן כראש הממשלה הבא.
סקוט מוריסון (צילום: AP Photo/Andrew Taylor)
ב-15 בדצמבר הכיר ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, באופן רשמי הן במערב ירושלים כבירת ישראל, והן "בשאיפתו של העם הפלסטיני למדינה עתידית שבירתה במזרח ירושלים". המהלך הזה התקבל באכזבה ואף במרירות מצד ממשלת ישראל, שמתייחסת לירושלים כולה כאל בירתה.
ב-6 בדצמבר 2017 הכיר נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל, ללא הבחנה גאוגרפית או נקיטת עמדה ביחס לגבולות העיר. ב-14 במאי 2018 העבירה שגרירות ארצות הברית את משכנה מתל אביב לירושלים.
ואולם, מוריסון, שאמר בעבר כי הוא "פתוח לאפשרות" של העברת שגרירות אוסטרליה לירושלים, הודיע בדצמבר על הקמת "משרד לענייני הגנה ומסחר" בעיר. המשרד נפתח בשקט בחודש מרץ, ללא נוכחות של נציגים בכירים מאף אחד משני הצדדים.
משרד החוץ הישראלי סירב להגיב להכרזתה של מפלגת הלייבור על כוונתה להפוך את ההחלטה בנוגע לירושלים. "לא נתייחס לדברים היפותטיים או לספקולציות", נמסר.
טקטיקה פוליטית נואשת
תשובתה של מפלגת הלייבור לשאלת הוועד המנהל של יהדות אוסטרליה באשר למעמדה של ירושלים, לא מתייחסת להבחנה שעשה ראש הממשלה מוריסון בין מזרח העיר לבין מערבה.
בלייבור תיארו את המהלך של מוריסון כ"טקטיקה פוליטית נואשת" שמטרתה לחזר אחר קולות היהודים, וטענו כי החלטתו התקבלה ללא התייעצות עם הקבינט, ובניגוד לעצתם של מומחים למדיניות חוץ ובעלות בריתה של אוסטרליה.
"למרבה הפלא, ההחלטה התקבלה מבלי להתייעץ עם אף אחד מהצדדים, הישראלים או הפלסטינים, שהסכמתם חייבת להיות הבסיס לכל שלום בר קיימא".
"לכאוס ולבלבול שזרעה ההחלטה של מוריסון יש השלכות ברורות. היא פגעה בכמה משכנינו הקרובים ביותר וגרמה נזק למוניטין הבינלאומי של אוסטרליה ולאינטרסים שלה. החלטתם הסופית של הליברלים להכיר בירושלים כבירת ישראל, אבל להשאיר את השגרירות בתל אביב, היא בבחינת הבעת התנגדות משפילה כלפי מר מוריסון".
בהצהרה נטען עוד כי מפלגת הלייבור הייתה "תומכת חזקה" של ישראל עוד לפני קום המדינה. "התמיכה הזאת לא תשתנה לעולם. אנחנו רוצים לראות את העם הישראלי חי בשלום, בתוך גבולות מוכרים ובטוחים, ונמשיך להיות איתנים בתמיכתנו בישראל בקידום השלום".
בדצמבר 2018 הוועידה הלאומית של מפלגת הלייבור קראה ל"ממשלת הלייבור הבאה להכיר בפלסטין כמדינה", ותיארה את המהלך כ"בעל עדיפות חשובה".
הכרזה זו "הבהירה את רצונה של הוועידה להכיר בפלסטין כמדינה, יחד עם הכרה בכך שעניין זה יעמוד בסופו של דבר להכרעתה של ממשלת הלייבור העתידית", מסרה השבוע המפלגה לוועד היהודי – אולי כאיתות לכך ששורטן יתמוך בסטטוס קוו, ולא יצהיר על הכרה במדינה פלסטינית, ללא הסכם שלום עם ישראל.
בניגוד לכך, מפלגת הלייבור הבריטית, בראשות מבקרה הנצחי של ישראל ג'רמי קורבין, חזרה והודיעה כי תכריז על הכרה במדינה פלסטינית מיד לאחר שתעלה לשלטון.
"ממשלת לייבור בראשות שורטן תבטיח שכל החלטה שתתקבל תתרום לסיום הסכסוך בדרכי שלום ולקידום פתרון שתי המדינות", נמסר מטעם מפלגת הלייבור האוסטרלית לוועד היהודי.
באשר למדינה הפלסטינית נמסר ממפלגתו של מוריסון לוועד היהודי כי אוסטרליה מאמינה זה מכבר ששאיפות כאלה "יכולות להתממש רק באמצעות משא ומתן ישיר בין הפלסטינים לישראל".
ממשלתו הבאה, כך נאמר, תמשיך "לעודד הן את הישראלים והן את הפלסטינים לעשות את הצעדים הדרושים להחייאת תהליך השלום, ולחדש את המשא ומתן על סוגיות כגון מעמדה של ירושלים, זכות השיבה, מעמד ההתנחלויות, הסדרי הביטחון וגבולותיה העתידיים של המדינה הפלסטינית".
מלקולם טורנבול, לשעבר ראש ממשלת אוסטרליה, מתארח בישראל ב-2017 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
בפברואר 2017 קיים שורטן בסידני פגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. "חבר הפרלמנט שורטן הדגיש את אופייה הדו-מפלגתי של ההערכה שרוחשת אוסטרליה לישראל", נאמר בתצהיר של משרד ראש הממשלה בסיכום הפגישה ביניהם, שנמשכה כשעה.
בתום הפגישה אמר שורטן לכתבים כי דן עם נתניהו בסוגיית ההתנחלויות. לדבריו, הוא גינה את "ההתנחלויות והרחבתן", הגדיר אותן כ"מחסום בפני השלום", ואמר שמפלגתו תומכת "בזכותו של העם הפלסטיני למדינה משלו".
ביום העצמאות הקודם הבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו "טיפול מועדף" לעשר המדינות הראשונות שיעבירו את השגרירויות שלהן לירושלים. "יש עיקרון פשוט, אתם מכירים אותו: הראשון שמגיע, הוא הראשון לקבל את השירות", אמר בקבלת פנים לשגרירים הזרים שהתקיימה באפריל אשתקד בירושלים.
באותה תקופה היו אלה ארצות הברית וגואטמלה שהתכוונו לפתוח שגרירויות בירושלים בתוך שבועות ספורים. נציגי הממשל הישראלים, מצדם, קיוו שהמהלך הזה ייצור מומנטום לפתיחת נציגויות דיפלומטיות בעיר הקודש.
"אני נרגש להגיד שלפחות שש מדינות דנות כעת באופן רציני בהעברת השגרירות שלהן לירושלים", הודיע נתניהו באותו יום. ברוח האופטימית הזו, האיץ שר השיכון דאז, יואב גלנט, בעיריית ירושלים להכשיר בעיר אזור עבור המשלחות הזרות שיתמקמו בירושלים, וזאת בדומה לשדרת השגרירויות בוושינגטון הבירה.
הקונסוליה האמריקאית בירושלים (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
קומץ מדינות אכן השתעשעו ברעיון, וכמה אף פתחו "משרדים" או "נציגויות" בדרג נמוך בעיר. עם זאת, הפלישה ההמונית של שגרירויות לבירה לא התממשה.
גם עתה, בחגיגות השנה לפתיחת שגרירות ארצות הברית בירושלים, ארצות הברית וגואטמלה הן עדיין המדינות היחידות שהעבירו את השגרירות שלהן לעיר. החשש הוא כי זו האחרונה עלולה להחזיר את השגרירות שלה לתל אביב, כפי שכמה מהמועמדים מובילים בבחירות הקרובות בגואטמלה התחייבו.
קומץ מדינות אכן השתעשעו ברעיון, וכמה אף פתחו "משרדים" או "נציגויות" בדרג נמוך בעיר. עם זאת, הפלישה ההמונית של שגרירויות לבירה לא התממשה.
האיחוד האירופי המעיט בערכה של המגמה בקרב המדינות החברות באיחוד, לפתוח משרדי סחר בירושלים, מבלי שהם נחשבים שגרירות. כמו כן מתנגד האיחוד בתוקף לכל הכרה בעיר כבירת ישראל ולהקמת שגרירויות בתחומה.
אבל העובדות האלה לא מפריעות לוושינגטון ולירושלים לחגוג את ההחלטה ההיסטורית של הנשיא דונלד טראמפ ולציין אותה כאבן דרך בממדים תנ"כיים.
השגריר דיוויד פרידמן בשגרירות ארה"ב בירושלים (צילום: Matty Stern, US embassy Jerusalem)
"יותר מהכל, שגרירות ארה"ב בירושלים מייצגת את האמת, הבסיס לכל מדיניות מוצלחת. העברת השגרירות ממקמת את ארה"ב בצד הנכון של ההיסטוריה".
פלסטינים רבים יחלקו על הטענה שהעברת השגרירות קידמה "דו קיום של שלום", כפי שסבור פרידמן. אך אין להכחיש שהתחזיות הקודרות שטענו כי העברת השגרירות תצית את המזרח התיכון כולו, לא התממשו.
לפי פרידמן, ששמו חרוט על לוח האבן בבניין השגרירות, "יותר מ-100 דיפלומטים אמריקאים מגיעים לעבודה בכל יום בירושלים, ועובדים יד ביד עם ישראלים ופלסטינים".
עשרה חודשים לאחר שהנשיא טראמפ הפך את הקונסוליה לשגרירות, הוא מיזג את הקונסוליה ברחוב אגרון – ששימשה את הפלסטינים – אל תוך השגרירות, וקרא לה "החטיבה לנושאים פלסטינים".
בנאום שנשא פרידמן בחודש מרץ האחרון, הוא אמר כי עתה כוללת השגרירות "עשרה גופים דיפלומטיים עם קשרים הדדיים". מטעם השגרירות נמסר כי ארצות הברית החלה לאחרונה "בתהליך לבחירת מקום קבע לשגרירות בירושלים".
נשיא גואטמלה, ג'ימי מוראלס, מדבר בטקס הפתיחה הרשמי של השגרירות בירושלים (צילום: Marc Israel Sellem/Pool)
האם גואטמלה תשנה כיוון?
שגרירות גואטמלה ממוקמת בבניין משרדים בפארק הטכנולוגי מלחה. אך אם תשאלו חלק מהמועמדים המובילים בבחירות הקרובות לנשיאות במדינה, היא עשויה לעבור בקרוב לתל אביב.
נשיא המדינה, ג'ימי מוראלס – בן ברית קרוב של ישראל וחבר קרוב של משפחת נתניהו – לא יוכל להתמודד לתפקיד מחדש, בעקבות מגבלות על משך כהונתו. רבים מיורשיו הפוטנציאליים התחייבו לבטל את ההחלטה על המעבר לירושלים.
"אין הבטחה לכך שהנשיא הבא ישמור על השגרירות בירושלים", אומרת לאה סויבל, מייסדת ומנכ"לית Fuenta Latina, ארגון ללא מטרת רווח, המטפח את הקשרים של ישראל עם העולם דובר הספרדית.
״ההחלטה הראשונית של מוראלס להעביר את השגרירות לירושלים לא התקבלה בתמיכה רחבה בגואטמלה. בין השאר, איימו מדינות ערביות להחרים את ההל המיוצא מגואטמלה, בשווי של מיליוני דולרים״
"צריך לזכור שההחלטה הראשונית של מוראלס להעביר את השגרירות לירושלים לא התקבלה בתמיכה רחבה בגואטמלה. בין השאר, איימו מדינות ערביות להחרים את ההל המיוצא מגואטמלה, בשווי של מיליוני דולרים".
"עם זאת, האיומים היו ריקים והייצוא ממשיך", אומרת סויבל. "כתוצאה מכך, השגרירות הפכה לנושא לדיון פוליטי, וזו הסיבה לכך שחלק מהמועמדים שילבו אותו בפלטפורמת המדיניות המוצהרת שלהם לקראת הבחירות הקרובות".
זורי ריוס, בתו של הרודן הצבאי לשעבר של המדינה, ומועמדת לנשיאות גואטמלה (צילום: courtesy)
המועמדת היחידה שתומכת בהשארת השגרירות, ושיש לה סיכוי לזכות בבחירות, היא זורי ריוס, בתו של הרודן הצבאי לשעבר של המדינה, אפראין ריוס מונט, שהחזיק בקשרים קרובים עם ישראל.
ריוס, המדורגת במקום השני בסקרים, הצהירה כי היא מכירה בירושלים כבירת ישראל. היא הבטיחה לשמור על מיקומה של השגרירות בעיר ולתמוך בישראל בעימותים מול הפלסטינים והאיראנים.
אשתו של הנשיא היוצא, פטריסיה מארוקין דה מוראלס, אירחה בדצמבר את אשתו של ראש הממשלה, שרה נתניהו, ל"ביקור היסטורי" במדינתה. השבוע היא צפויה לבקר בישראל כדי להשתתף באירועים המציינים שנה להעברת השגרירות.
מי שעוד ביקר כאן השבוע הוא הנשיא לשעבר של פרגוואי, הורסיו מנואל קרטס, שבשנה שעברה העביר את שגרירות ארצו לירושלים. מחליפו, מריו אבדו בניטס, הפך במהירות את ההחלטה, סגר את השגרירות שנפתחה בחופזה במלחה, והחזירה לתל אביב. מהלך שעשוי להוות נורת אזהרה בהקשר של גוואטמלה.
גם הונדורס שקלה בגלוי אפשרות להעביר את השגרירות שלה לירושלים, אך התנתה זאת בכך שישראל תפתח נציגות בבירתה, טגוסיגאלפה.
ב-24 במרץ הודיע נשיא הונדורס, חואן אורלנדו ארננדס, כי מדינתו "תפתח באופן מידי נציגות דיפלומטית רשמית בירושלים, ותעביר את השגרירות שלה לבירת ישראל, ירושלים". העברת השגרירות, כאמור, תהיה "השלב השני".
בהצהרה שפורסמה באותו יום, הבהיר שר החוץ של המדינה כי "משרד סחר" ייפתח בירושלים ברגע שישראל תפתח "משרד לשיתוף פעולה" בטגוסיגאלפה.
ואולם עד כה, ישראל לא פתחה שם נציגות רשמית. לדברי דיפלומטים ישראלים גם אין כרגע כוונה לפתוח משרד כזה בטגוסיגאלפה, וזאת עקב מגבלות פיננסיות.
שנה אחרי שטראמפ פתח שגרירות בירושלים ועודד את בני בריתו לעשות כמוהו, "משרדים" ו"נציגויות" העוסקות בנושאי סחר, ביטחון או תרבות, מסתמנים כפתרון הנוח עבור בנות הברית של ארה"ב וישראל
שנה אחרי שטראמפ פתח שגרירות בירושלים ועודד את בני בריתו לעשות כמוהו, "משרדים" ו"נציגויות" העוסקות בנושאי סחר, ביטחון או תרבות, מסתמנים כפתרון הנוח עבור בנות הברית של ארה"ב וישראל. פתיחת המשרדים מסמנת אותן כמדינות שמעוניינות לעשות מחווה למדינה היהודית, מבלי ללכת עד הסוף.
ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, אמר באוקטובר 2018 כי הוא "פתוח" בנוגע להעברת שגרירות המדינה לירושלים. אבל כמה שבועות לאחר מכן יכזב את הנציגים הישראלים, כשהכיר באופן רשמי במערב ירושלים כבירת ישראל, ולמעשה התעלם מכך שישראל רואה בכל ירושלים את עיר הבירה שלה.
בנוסף, מוריסון גם התחייב להעביר את השגרירות שלו לעיר רק כאשר הדבר יהיה "פרקטי, עם תמיכה ולאחר קביעת סטטוס סופי".
במרץ 2019, קנברה פתחה בשקט "משרד סחר וביטחון" בירושלים, אך נציגים מטעם המדינה הדגישו כי אין למשרד מעמד דיפלומטי כלשהו.
מי אומר את המילה האחרונה?
דבר דומה התרחש גם מול ברזיל. במהלך הבחירות במדינה בשנה שעברה, המועמד ז'איר בולסונארו התחייב להעביר את השגרירות לירושלים. לאחר ניצחונו, הוא התרחק מההכרזה, ובביקורו בישראל בחודש מארס הכריז על הקמת "משרד לקידום סחר, השקעה, טכנולוגיה וחדשנות בירושלים".
"אני מקווה שמדובר בצעד ראשון לקראת פתיחת שגרירות ברזילאית בירושלים, בזמן הנכון", אמר אז נתניהו. ג'ייסון גרינבלט, שמשמש כשליח של טראמפ למזרח התיכון, צייץ את ברכותיו, והפציר "בכל האומות" לשקול פתיחת שגרירות בעיר.
AP_19091543053151 (צילום: Menahem Kahana/Pool Photo via AP)
ואכן, חלק מידידותיה של ישראל במרכז אירופה ביטאו רצון דומה להעברת השגרירות לירושלים. ואולם, מסיבות שונות, עצרו כולן את המהלך לפני ביצועו .
ראשת ממשלת רומניה, ויוריקה דנצ'ילה, למשל, הצהירה במארס 2019 כי המדינה שלה תעביר את השגרירות לירושלים. הבעיה היא שברומניה הנשיא, ולא ראש הממשלה, הוא בעל המילה האחרונה בנושאי מדיניות חוץ.
כך קרה שקלאוס יוהאניס, הנשיא, הבהיר מידית כי לא התקבלה כל החלטה בעניין, וציין כי דעותיו האישיות בנושא ידועות (ספוילר: הוא לא בעד המעבר).
נשיא צ'כיה, מילוש זמאן, הודיע באפריל 2018 על תחילת תהליך תלת-שלבי להעברת הנציגות הדיפלומטית של המדינה לירושלים, אף שלא הוא זה שמקבל את ההחלטות במדינה. הצעד הראשון היה מינוי קונסול של כבוד בירושלים, וכחצי שנה לאחר מכן, גם נפתח "הבית הצ'כי" בירושלים, מתחם משרדים, שנציגים בפראג התעקשו כי אין לו כל מעמד דיפלומטי.
"אני מכבד באופן מלא את המדיניות האחידה של האיחוד האירופי, הרואה בירושלים את הבירה העתידית של מדינת ישראל ושל מדינת פלסטין העתידית", אמר שר החוץ של צ'כיה. ואכן, נראה כי הרצון של בריסל להנהיג מדיניות חוץ אחידה, מנעה מכמה מדינות חברות לקבל החלטה על העברת השגרירות.
מזכר פנימי של האיחוד ממרץ ציין כי אם עיתונאים יתעניינו בהתחייבות של ראש ממשלת רומניה להעברת השגרירות , על הנציגים להשיב כי האיחוד האירופי והמדינות החברות בו "ימשיכו לכבד את הקונצנזוס הבינלאומי באשר לעיר".
המזכר ציטט את החלטת האו"ם 487 מ-1980, הקוראת למדינות "שיש להן פעילות דיפלומטית בירושלים להוציא את הנציגויות מהעיר הקדושה".
נראה כי לפחות מדינה אחת החברה באיחוד פועלת הפוך: במרץ האחרון פתחה הונגריה משרד סחר בירושלים, שנחשב לשלוחה של השגרירות הנמצאת בתל אביב. נציגים מהונגריה אף מדגישים כי למשרד יש "מעמד דיפלומטי".
"זהו רגע מרגש מאוד עבורנו, כי מדובר בנציגות הדיפלומטית הראשונה מאירופה שנפתחת בירושלים", אמר נתניהו בטקס פתיחת הנציגות.
המזכר הפנימי של האיחוד האירופי מפחית בערכו של הצעד מכיוון בודפשט, ומורה לנציגים להשיב לעיתונאים שיתעניינו בכך כי האיחוד והמדינות החברות בו ממשיכים "לכבד את הקונצנזוס הבינ"ל באשר לירושלים", כמוגדר בהחלטה 487. עוד צוין במזכר כי "הונגריה לא פותחת שגרירות אלא משרד סחר".
ההחלטה של טראמפ לפתוח את השגרירות האמריקאית בירושלים טלטלה את מה שהיה עד כה עקרון מנחה של הקהילה הבינלאומית, אך שנה לאחר מכן, ברור שהתקוות לכך שאומות העולם יפעלו כמותה, עדיין לא נשאו פרי.
בעקבות ההשתתפות של אראל סגל בתעמולת הבחירות של נתניהו והליכוד, כתב דרוקר מאמר בהארץ. כותרתו: "לא סתם 'תומכים' יש עיתונאים שחייבים לנתניהו את פרנסתם".
כותרת המאמר הזה היתה צריכה להיות משפט אחר, שכתב דרוקר בסופו, בו הוא מודה: "מי שזילזל (כמוני) באובססיה התקשורתית של ראש הממשלה, נאלץ כיום להודות שהיא מכשיר קריטי לשרידותו בשלטון."
כותרת המאמר היתה צריכה להיות משפט אחר, שכתב דרוקר בסופו, בו הוא מודה: "מי שזילזל (כמוני) באובססיה התקשורתית של ראש הממשלה, נאלץ כיום להודות שהיא מכשיר קריטי לשרידותו בשלטון"
התובנה הזו, שמחברת בפשטות כמו קו ישר שתי נקודות, בין התשתית התקשורתית לזירה הפוליטית בישראל, היא הבסיס לשיעורי האזרחות שצריכים לעבור מחדש כל אזרחי ישראל.
מאז נכנס לפוליטיקה, ועל ניטריק-אוקסיד מאז הפסיד בבחירות לאהוד ברק, נתניהו עבד בדבר אחד – לדאוג שלשמאל – מרעיונותיו עד אנשיו – לא תהיינה פלטפורמות הוגנות באמצעותן יתאפשר לו להגיע לציבור, כלומר להעביר מסרים קוהרנטיים מעוררי השראה, שתתבטא בהצבעה.
אנחנו ב2020, וסוף סוף נשמע עיתונאי בישראל מודה שהתשתית התקשורתית שנתניהו החדיר אליה את אנשיו, היא הסיבה שהימין בשלטון. ככה פשוט.
הזלזול באובססיה של נתניהו לכבוש את התשתית התקשורתית שדרוקר מודה שהיה טעות, הפכה ברורה כשמש מאז 2015, אבל התהליך החל הרבה לפני.
התובנה הזו, שמחברת בפשטות כמו קו ישר שתי נקודות, בין התשתית התקשורתית לזירה הפוליטית בישראל, היא הבסיס לשיעורי האזרחות שצריכים לעבור מחדש כל אזרחי ישראל
הזלזול בשנים האחרונות הוא אותו זלזול שהיה כלפי השלכות החדרת לישראל "ישראל-היום" ב-2006. הקמתו בישראל של גוף תקשורת פרטי, בשירות מפלגתי, שלא רק מוצע בחינם, אף מעסיק קשי-יום שידחפו אותו בכוח לידיים במדרכות ובכבישים זו נקודה שמנמנה ובולטת שעוברת בתוך הקו הישר שמתחנו בין התקשורת לפוליטיקה.
"ישראל היום" לא היה האקדח שמביאים לקרב סכינים בקלישאה החבוטה, אלא יותר כמו לטמון חומר-נפץ בעמודים התומכים של האיצטדיון כולו, עם טיימר שסופר לאחור.
"ישראל היום" לא היה האקדח שמביאים לקרב סכינים בקלישאה החבוטה, אלא יותר כמו לטמון חומר-נפץ בעמודים התומכים של האיצטדיון כולו, עם טיימר שסופר לאחור
לא עברו ארבע שנים מהקמת "ישראל היום" והליכוד זכה בבחירות, אבל מה שמעניין יותר הוא מה שקרה ליריבה דאז "קדימה" שנכחדה. איך מפלגה של 30 מנדטים נכחדת? באותו אופן בו חיות נכחדות כשסביבות המחיה שלהן נהרסות, ו"ישראל-היום" הוא שהדליק את השריפה ששינתה לבלי הכר את היער.
למי שטלטלות היום יום מונעות מהם את הבקיאות החיונית להבין מדוע גוף תקשורת אחד שהתווסף היה יום הדין עבור השמאל, צריך לזכור שעד "ישראל-היום" עיתונים ישראלים היו עצמאיים, עם מודל כלכלי רווחי, על בסיס שני מקורות הכנסה:
עיתון עלה לצרכן כסף.
כש"ישראל היום" מוצע בחינם הוא מעביר אליו אחוזים מהקוראים הקונים של שאר העיתונים, אבל כשהוא שולח צי עובדים, דבר ראשון בבוקר, לדחוף אותו לידיים של העוברים ושבים, הוא מנסה לגנוב מהאזרחים את שיקול הדעת וחופש הבחירה, כי כמה עיתונים אנשים קוראים ביום? מרגע שקיבלו אחד השאר מיותרים.
פרסומות.
בהקמתו לא רק נגס "ישראל-היום" בעוגת הפרסום הקבועה, גם חתך את מחירי הפרסומות, דבר שאילץ שאר העיתונים להוריד מחירי הפרסום בהם. פחות פרסומות ובמחיר נמוך = מודל כלכלי מפסיד.
לא עברו 4 שנים מהקמת "ישראל היום" והליכוד זכה בבחירות, אבל מה שמעניין יותר הוא מה שקרה ליריבה דאז "קדימה" שנכחדה. איך מפלגת 30 מנדטים נכחדת? כפי שחיות נכחדות כשסביבת המחיה שלהן נהרסת
אבל לאדלסון הכנסות של מיליארדים מהקזינואים בארה"ב. הוא לחלוטין אינו תלוי לא בעיתון, ולא במצב של כלכלת ישראל (אותה הוא הורס עבור מעמד הביניים). מאה מיליון ש"ח מפסיד אדלסון בשנה על "ישראל היום". כל שנה.
אלו מאה מיליון ש"ח שנלקחו בכל שנה משאר המערכות. כך הורידו אדלסון ונתניהו את המו"לים על הברכיים, וזה היה מספיק כדי שפוליטיקאי חבוט כמוהו בשעתו (הליכוד קיבל 12 מנדטים בלבד) יגיע שוב לסמכויות המדינה כראש ממשלה, ויישם את שלב ב' – עיצוב תשתיות תקשורתיות אחרות.
את התשתית הטלויזיונית – הוכיח נתניהו – המחזיק בסמכויות המדינה יכול לעצב כרצונו. ברצונו יסגור את "רשות השידור", וברצונו ישלול מ"ערוץ 10" זכיונו החוקי. ברצונו יקח מעיתונאי הגון ברשת ב' זמן אויר ויפתח בו מיקרופון לחבר רשימה ממפלגתו וכו'. נתניהו גם השקיע אנרגיה רבה בהעברת השליטה על הערוצים המסחריים לידי שליטי הון מקורבים אליו, כפי שפירט דרוקר במאמר שלו.
את התשתית הטלויזיונית – הוכיח נתניהו -המחזיק בסמכויות יכול לעצב כרצונו. ברצונו יסגור את רשות השידור, וברצונו ישלול מערוץ-10 את זכיונו החוקי. ברצונו יקח מעיתונאי הגון ברשת ב' זמן אויר ויפתח בו מיקרופון לחבר רשימה ממפלגתו
אז כבר עשור שכל הפלטפורמות התקשורתיות בישראל מקדמות את האינטרסים של הימין. אבל מה הם?
לאינטרסים של הימין מכנה משותף אנטי-שוויוני ושאיפה לחלוקת החברה למעמדות:
התפיסה הקפיטליסטית תחלק את החברה למעמדות כלכליים, היררכיה שתאפשר לעשירים ומקורביהם החזקים לנצל את מעמד העובדים.
התפיסה הלאומנית תחלק את העם על בסיס אתני. חיזוק של הדת ע"ח החילוניות תביא לחלוקה מגדרית ברורה הן בבית והן ברחוב. לחלק לחלק לחלק, זה מה שימין באשר הוא מבקש.
מנגד, אלו תפיסות העולם עליהן לא נשמע בתקשורת, ואם נשמע זה לא יהיה עם חיבור למפלגות השמאל של היום כדי שלא תתפסנה כחלופה:
סוציאליזם – שואף לשוויון הזדמנויות בין כולם, בניגוד לממסד קפיטליסטי שמעודד יתרונות אינהרנטים לעשירים.
מדינה חילונית – מעניקה יחס שוויוני לדתות וזרמים שונים, בניגוד לחוק הלאום שמתיר יחס סוג ב' לקבוצות שאינן הקבוצה השלטת.
היחס העוין של התקשורת כלפי ערכי שמאל בסיסיים משתקף בכנסת, כשהמפלגות השמאל שהקימו, בנו והובילו את המדינה, לא מצליחות לגרד את פוטנציאל ההשראה שבהן, והאחרונות שנותרו היום הן שביעית(!) מגודלן בעבר.
היחס העוין של התקשורת כלפי ערכי שמאל בסיסיים משתקף בכנסת, כשהמפלגות השמאל שהקימו, בנו והובילו את המדינה, לא מצליחות לגרד את פוטנציאל ההשראה בהן, והאחרונות שנותרו היום הן שביעית(!) מגודלן בעבר
שליטת הימין בתקשורת מאפשרת לימין להכחיד יריבויות אידאולוגיות – כך עשה עם "קדימה" וכך עודו מנסה לעשות עם "העבודה" (קדימה הקפיטליסטית שונה מהימין רק מדינית, העבודה גם מדינית וגם חברתית-כלכלית) – ולעצב מחדש את זהותה של מדינת ישראל בעיני הדורות הצעירים. אלו שלא ידעו אחרת וחושבים שאי-שוויון זה נורמלי. כך הפכה ישראל ממדינה סוציאליסטית שוויונית חילונית שוחרת שלום, למדינה קפיטליסטית מעמדית, דתית, מחרחרת מלחמות.
נשים לב שאת "כחול לבן" הליכוד לא מצליח "למחוק", מדוע? כי זו מפלגה שמתאמצת לא להיות שונה אידאולוגית בשום אספקט. ההבדל היחיד בין "כחול-לבן" לליכוד הוא היחס לשחיתות. כחול לבן מציעים ימין שאיננו מושחת (עדין).
כל זה מקופל בתוך ההודאה הזו של דרוקר. לתנועת השמאל בכללותה אין תשתית תקשורתית ממנה מנהיגיו יכולים לקבל יחס הראוי לחלופה השלטונית היחידה הקיימת (אם לא מספיק בשביל יחס מכבד להחזיק במגילת העצמאות שלנו כדגל וגם להיות ממשיכיהם הרעיוניים של מייסדי ובוני המדינה), ואין תשתית תקשורתית להעביר מסרים קוהרנטיים ולעורר השראה.
נשים לב שאת כחול לבן הליכוד לא מצליח למחוק, מדוע? כי זו מפלגה שמתאמצת לא להיות שונה אידאולוגית בשום אספקט. ההבדל היחיד בינה לליכוד הוא היחס לשחיתות. כחול לבן מציעים ימין שאיננו מושחת (עדיין)
הודאה של עיתונאי בכך שבגלל התקשורת הימין בשלטון מתמשך, לא תעזור לשנות את המצב העגום הזה, כי היא רק מאמר אחד בעיתון "הארץ", ובלוג אחד ב"זמן ישראל".
הדבר היחיד שיכול להביא בישראל מנהיג/ה שמאל אמיתי/ת הוא אם יקרה פה מה שקורה בארה"ב – התארגנות עממית שתקים חלופה תקשורתית-אזרחית לתשתית הממסדית השבויה בידי האוטוריטרים מקבוצת ההון-שלטון.
(כל עוד העינים הרואות והאזניים השומעות של אזרחים רבים תקועות עם עורכי חדשות שעובדים עבור שליטי הון בתקשורת המסחרית (עם דירקטוריון שיושבים בו טייקונים), ועבור פוליטיקאים בחורבות-רשות-השידור-המכונה-"תאגיד" (מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? שאלה מירי רגב), השמאל הפוליטי לא יגיע לרוב בכנסת.
הדבר היחיד שיכול להביא בישראל מנהיג/ה שמאל אמיתי/ת הוא אם יקרה פה מה שקורה בארה"ב – התארגנות עממית שתקים חלופה תקשורתית-אזרחית לתשתית הממסדית השבויה בידי האוטוריטרים מקבוצת ההון-שלטון
מנהיגי שמאל יכולים לנסות לומר את הדברים הכי מעוררי השראה בעולם – וגם אם באורח פלא יצא להם להשתתף באולפן נדיר שמאפשר להם להשלים משפט – בסוף הווליום שיזכו לו מוקיונים כאורן חזנים והמירי רגבים יבלע את החזון המכונן לעתיד טוב יותר.
נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הליכוד פרסם מודעות נגד עוצמה יהודית ללא הזדהות שהוא זה שעומד מאחוריהן – כך טוענים במפלגתו של איתמר בן גביר. אחרי שבעוצמה יהודית פנו לליכוד בעניין – נוסף שמו של הליכוד למודעות, שפורסמו באתר של ערוץ 20 וב"ניוז 1".
השר בצלאל סמוטריץ' התעמת אתמול עם חבר הכנסת משה גפני על רקע פתיחת מטה הפונה לציונות הדתית ביהדות התורה. "כל היום אתם תוקפים אותנו. אתה רוצה עימות? גם אנחנו יודעים. יש לנו מספיק חומרים לגביך", אמר יושב ראש האיחוד הלאומי. כך דיווח זאב קם בתאגיד השידור כאן.
בראיון לקלמן ליבסקינד ולאסף ליבסקינד בכאן ב' תקף סמוטריץ' את המטה שנפתח ביהדות התורה וכינה אותו "מטורלל".
יושב ראש כחול לבן בני גנץ, אתמול: אם לא תהיה הכרעה ברורה, נלך לבחירות רביעיות – כך דיווח הבוקר מיכאל שמש בתאגיד השידור כאן. מהדברים השתמע ששיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת לא עומד על הפרק.
מחר – המועד האחרון לחתימה על הסכמי עודפים. בשבוע שעבר חתמו כחול לבן והעבודה-גשר-מרצ על הסכם עודפים. קודם לכן חתמו הליכוד וימינה על הסכם עודפים. במערכות הבחירות הקודמות חתמו ש"ס ויהדות התורה על הסכם עודפים, וההערכה היא שכך יהיה פעם הפעם.
מי שלא צפויות לחתום על הסכם עודפים כלשהו הן הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו ועוצמה יהודית.
מס' 2 בכחול לבן יאיר לפיד ייפגש היום עם יושב ראש ארגון נהגי המוניות שי דיין ממפלגת צומת וישוחח עימו על המשבר בענף. השבוע הודיע יושב ראש צומת משה גרין על פרישת הרשימה ותמיכה בליכוד. הצעדים נעשו ללא הסכמתו של דיין, המשובץ במקום השני ברשימת צומת לכנסת.
לפיד בתל אביב, אתמול (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
מחר ייערכו הבחירות בנציגויות ישראל בעולם. רשאים להצביע בחו"ל עובדי מדינה, עובדי הסוכנות היהודית, עובדי הקרן הקיימת לישראל, עובדי קרן היסוד ועובדי ההסתדרות הציונית העולמית – בתנאי שהם נמצאים במדינת חוץ מתוקף עבודתם. גם בני הזוג של העובדים וילדיהם – עד גיל 20 – רשאים להצביע בחו"ל.
ההצבעה תיערך ב-96 נציגויות, בהן וושינגטון, אדיס אבבה, לונדון, אטלנטה, ורשה, קהיר, שיקגו, איסטנבול ולימה. שתי הערים היחידות שבהן יש שני מוקדי הצבעה הן ניו יורק וברלין. ראשונה לבחור תהיה ניו זילנד, שההצבעה בה תחל היום בשעה 22:00 (שעון ישראל). כעבור שעתיים, בחצות, תחל ההצבעה באוסטרליה.
נגיף הקורונה עוד לא יודע אבל אנחנו יודעים. המקום שהכי קל להדביק בו אוכלוסייה שלמה בלי שום בעיות הוא בארץ הקודש. ישראל.
זה לא עניין של מזג אוויר ולא קרבה גיאוגרפית לסין. נגיף הקורונה הזריז יתפשט בישראל בקלות בגלל הטבע הישראלי. בגלל שיטת הסמוך. בגלל תרבות החפיף. בגלל שבישראל אין אפילו שר בריאות במשרה מלאה, סגנו מאמין בבורא עולם ובפדופילית אוסטרלית, ורבניו מאמינים במנטוס כמרפא סרטן ולא בתרופות או הליכים רפואיים סדורים.
נגיף הקורונה עוד לא יודע אבל המקום שהכי קל להדביק בו אוכלוסייה שלמה הוא בישראל. לא בגלל מזג אוויר או קרבה גיאוגרפית לסין. הוא יתפשט בישראל בקלות בגלל הטבע הישראלי. שיטת הסמוך. תרבות החפיף
בישראל איש לא יעמוד בתור לבדיקות. כולם ינסו לעקוף, לקצר, לצפור, להידחף ולצעוק יאללה תעופו לי מהעיניים עם המסיכות והחלוקים שלכם כי על ה_ין של פפו קורונה שמורונה.
בישראל אין מצב להכריח אוכלוסיה שלמה להיכנס להסגר. מאז מלחמת המפרץ איש לא ילבש שוב מסיכות על הפנים ומכסימום אם יבקשו ממנו להסתגר בבית ולאטום את הדלת עם סמרטוט הוא יפרוץ בצחוק לעגני וימרח כף יד פתוחה על פרצופו של מנכ"ל משרד הבריאות.
בישראל אין נגיף בעולם שימנע מהבוחרים לצאת לקלפי בעוד שבועיים. לנהור, לדהור, לזייף, לחפף ולהביך את מינה צמח עד שתשתעל ותקיא את נשמתה על קלפיות המדגם.
בישראל אין מצב להכריח אוכלוסיה שלמה להיכנס להסגר. מאז מלחמת המפרץ איש לא ילבש מסיכות על הפנים, ואם יבקשו ממנו להסתגר בבית ולאטום את הדלת עם סמרטוט הוא יפרוץ בצחוק וימרח כף יד פתוחה על פרצופו של מנכ"ל משרד הבריאות
בישראל הרי אין בתי חולים סטריליים ואלה שפועלים כבר הורגים אלפי חולים כל שנה בלי עזרת הנגיף החדש.
הקורונה יכול לרקוד הורה במחלקות טיפול נמרץ והנהלות בתי החולים יסלקו משם את החולים. לא אותו.
בישראל אי אפשר להכניס צוותי רפואה לשכונות חרדיות בשבת והנגיף הרי לא שומר שבת וכושרו לעבור מאדם לאדם לא מוגבל לימי חול ולא כפוף להוראת מועצת גדולי התורה. יותר נכון הנגיף עלול למות מצחוק כשהרבנים הללו יאיימו עליו בפולסא דה נורא.
בישראל אי אפשר להכניס צוותי רפואה לשכונות חרדיות בשבת והנגיף הרי לא שומר שבת וכושרו לעבור מאדם לאדם לא מוגבל לימי חול ולא כפוף להוראת מועצת גדולי התורה
בישראל צוותי מטוסים לא יסתגרו עם חזרתם מסין כי הוועד לא ירשה. הממשלה לא תתכנס לתכנן מאבק בנגיף, כי ראש הממשלה כבר הודיע שהוא עצמו הנחה למצוא חיסון ולהקים מיד מפעל לחיסונים. לא פחות. מי צריך בכלל לפחד אם ראש הממשלה החזק הנחה?
פה זה ישראל לא סין. פה לראש יש מילה והתחייבות היא התחייבות. רפורמה היא רפורמה ושום נגיף לא יפריע לנו להתפרע בחופשיות.
אוי אוי כמה הקורונה יהנה פה. אני מתחיל לקנא בנגיף הגמיש הזה. מדינה שיש לה פצצות אטום לא מתמודדת עם בלונים מעופפים אז איך תתמודד עם נגיף ננומטרי? מדינה ששלחה חללית לירח לא מצליחה לבחור פרלמנט ולהקים ממשלה כבר יותר משנה. איך היא תילחם בנגיף בלתי נראה.
אוי אוי כמה הקורונה יהנה פה. אני מתחיל לקנא בנגיף הגמיש הזה. מדינה שלא מתמודדת עם בלונים מעופפים, לא מצליחה לבחור פרלמנט ולהקים ממשלה כבר יותר משנה, איך תילחם בנגיף בלתי נראה?
אפשר להרחיק את אניית הקורונה מחופי יפן, אפשר לסגור את גבולות סין. אבל ברגע שנגיף מיקרוסקופי אחד יצליח להגיע לחופי ישראל הוא יחגוג כאן על תרבות שלמה. הרי ראש הממשלה לא יגיד את האמת ואיש לא יזהר והנגיף יחגוג על עם ישראל וירבה ויפרוץ כחול אשר על שפת ים המוות.
הקורונה הוא סימן אזהרה לתרבות שלמה. הוא דורש משמעת עצמית אישית ולאומית. אי אפשר להבריא אוכלוסייה שלמה בלי שתישמע למערכת רפואה מודרנית, מתקדמת, משכילה ומפותחת. פשוט אי אפשר.
לא ניתן להתגבר על הנגיף אם הממשלה אינה מסוגלת לנהל תהליך מניעה זהיר ואחראי. הנגיף הזה דורש ממשלה היודעת את מלוא כובד המשימה המוטל עליה כדי למנוע מגיפה שעלולה לגרום למוות המוני במדינה שתחת אחריותה.
אפשר להרחיק את אניית הקורונה מחופי יפן, אפשר לסגור את גבולות סין. אבל ברגע שנגיף מיקרוסקופי אחד יצליח להגיע לחופי ישראל הוא יחגוג כאן על תרבות שלמה. הרי ראש הממשלה לא יגיד את האמת ואיש לא יזהר
אבל זו מדינה ששריה מאמינים בחוקי הלכה מלפני אלפי שנים, בבתי ספר לנבואה, בשקרים אין סופיים ויומיומיים של ראש ממשלה שנגדו הוגש כתב אישום חמור והוא ממשיך לשקר לציבור שלם ולשריו. ממשלה כזו יכולה רק לגרום לנגיף הקורונה לגחך בציניות ולוותר בזלזול עמוק על הכניסה לארץ הזו. אולי רק זה מה שיציל אותה.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם