בעוד המראות מעזה נעשים קשים מיום ליום, רוב הציבור הישראלי בוחר לשתוק. מדוע אנחנו מתנתקים מסבלם של ילדים וחפים מפשע, ואיזה מחיר מוסרי נשלם על כך כחברה?

*  *  *

אפתח במובן מאליו: האכזריות הבלתי נתפסת של חמאס ב-7 באוקטובר, במתקפת רצח, אונס, שריפה וחטיפה של נשים וגברים, ילדים וזקנים, לא תישכח ולא תיסלח. לא על ידינו, ולא על ידי כל אדם שיש בו שמץ של אנושיות. כך גם ההתעללות האיומה והמתמשכת בחטופים ובחטופות, מותם בשבי של חלקם, והרצח האכזרי של כפיר ביבס בן תשעת החודשים ואחיו אריאל בן הארבע – בדם קר ובידיים חשופות.

פרופ' עירית קינן היא מרצה בכירה במכללת סמינר הקיבוצים. כיהנה בין היתר כדיקנית ביה"ס לחינוך במסלול האקדמי, המכללה למנהל, והייתה המנהלת המקימה של מרכז יצחק רבין לחקר ישראל. מחקריה עוסקים בזיכרון קולקטיבי וטראומת מלחמה והשפעותיהם, ובמציאות החברתית לאומית של ישראל. היא גם סופרת ומשוררת, ופעילה במאבקים ציבוריים על אופי מדינת ישראל.

לפני כמה שבועות הגיע לארץ ראש ממשלת צרפת לשעבר, גבריאל אטאל, והיה לי הכבוד לפגוש אותו בכינוס שערך בתל אביב. אטאל, בחור גיי ממוצא יהודי, ששימש גם כשר החינוך של צרפת לפני שהפך לראש ממשלה, והתפרסם בזכות המלחמה העיקשת שלו בתופעות של הקצנה אסלאמיסטית בבתי הספר בצרפת.

אטאל הפסיק את התופעה של בתי ספר באזורים מוסלמיים שהתנגדו ללימודי השואה ועצר את הקיצוניות הדתית מלחדור לבתי הספר כדי לשמור על ערכי הרפובליקה החילונית.

נאור נרקיס הוא מייסד ״חוזרים בתבונה - הקורס לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה״. פועל למען הגדלת כמות היוצאים מהחברה החרדית לחברה הישראלית.

שורדי השואה ניצבים כיום בפני אתגר כפול: ההתמודדות עם אתגרי הזקנה לצד ההשלכות המאוחרות של הטראומה מעברם הרחוק. במרחב הזמן בו אנו מצויים, בין חג החירות ליום העצמאות, נדרשת העמקה במושג "חירות" כערך בסיסי בחייו של אדם, ובאנלוגיה בין עצמאותו של אדם ושל עם. זאת על מנת לסייע להם, וגם לנו, לקדם הסתגלות לאתגרים העומדים בפנינו סביב המלחמה הנמשכת, והתקווה ליציאתם המהירה לחירות של החטופים בעזה.

במסגרת עבודתי בעמותת "עמך", הגעתי לאחרונה לביתה של המטופלת י', שורדת שואה בת 98. איחלתי לה חג חירות שמח ומבשר טובות. "במה אשמח?" היא שאלה.

ד"ר דורון שגיא משמש כמנהל המקצועי של המערך הגרונטולוגי בעמותת "עמך-בנפשנו", חבר הסגל האקדמי באוניברסיטת בן גוריון ובמרכז האקדמי למשפט ועסקים בר"ג, וחבר הוועד המנהל של "האגודה הישראלית לגרונטולוגיה".

בשנות התשעים המוקדמות ראיתי את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי בתפקיד שדר הטלוויזיה פיל קונורס, שנשלח לקריין ב"יום המרמיטה" בעיירה קטנה שכוחת-אל, מלווה במפיקה אנדי מקדואל היפה. פיל העיתונאי נקלע ללולאת-זמן, כשהוא מוצא עצמו מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום – "יום המרמיטה", ומתחיל כל בוקר את אותו יום מחדש.

פיל העיתונאי הוא האדם היחיד המודע לכך שהיום חוזר על עצמו, בעוד כל השאר אינם מודעים לכך שהיום בו הם נמצאים כבר היה והתרחש – אתמול, שלשום, ואין-ספור פעמים נוספות לפניהם.