כמי ששותפה למאבק לחפותו של זדורוב בארבע השנים האחרונות וזועקת את חפותו בכל דרך אפשרית, אני ניצבת מול בעיה קשה כשאני קוראת את הראיון של יורם דנציגר בכתבת השער של 7 ימים ב"ידיעות אחרונות".

מחד, דנציגר הוא השופט היחיד, שבשבתו כראש ההרכב בעליון בערעורו של רומן זדורוב, השכיל לזכות אותו. הכותרת בעיתון מבשרת כי הוא היה מאשר משפט חוזר. לכאורה, אנו, שוחרי חירותו וחפותו, אמורים לשמוח ולהתעודד מכתבה מעין זו.

שירלי בן יהונתן (M.Sc) יועצת אסטרטגית. בעלת תואר ראשון בתקשורת ופסיכולוגיה ותואר שני בהתנהגות ארגונית. עורכת ספרה של אולגה זדורוב "האיש שלא היה שם", מנהלת קבוצת "דורשים משפט צדק בפרשת רצח תאיר ראדה ז"ל".

לפני שבוע וחצי הגיש פרקליטו של רומן זדורוב, עו"ד ירום הלוי, בקשה למשפט חוזר. את הבקשה הוא פרסם לציבור הרחב ולעיתונאים והיא זמינה לקריאה על כל 373 עמודיה, המלאים הן בראיות חדשות וישנות המוכיחות את חפותו של זדורוב, הן בעיוותי הדין (מגוון מחדלים של המשטרה והפרקליטות), ופרק שלם בבקשה מוקדש לראיות המצביעות על הרוצחת האמיתית, לטענתו – א"ק.

הבקשה זמינה לקריאה על כל 373 עמודיה, המלאים בראיות חדשות וישנות שמוכיחות את חפות זדורוב, בעיוותי הדין (מגוון מחדלי המשטרה והפרקליטות), ופרק שלם בה מוקדש לראיות המצביעות על הרוצחת האמיתית, לטענתו – א"ק

שירלי בן יהונתן (M.Sc) יועצת אסטרטגית. בעלת תואר ראשון בתקשורת ופסיכולוגיה ותואר שני בהתנהגות ארגונית. עורכת ספרה של אולגה זדורוב "האיש שלא היה שם", מנהלת קבוצת "דורשים משפט צדק בפרשת רצח תאיר ראדה ז"ל".

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.

אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא  פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.

למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.

מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.