נתניהו וממשלתו טיפלו בקורונה בדרך מופקרת, צינית ונגועה באינטרסים פוליטיים. הצורך לשמור על נתניהו מבית המשפט גבר על שיקולי דעת מקצועיים. התוצאה היא קטסטרופה מתמשכת, הן בצד הבריאות והן בפגיעה אנושה בעסקים הקטנים ובכלכלה.

נתניהו וממשלתו טיפלו בקורונה בדרך מופקרת, צינית ונגועה באינטרסים פוליטיים. הצורך לשמור על נתניהו מביהמ"ש גבר על שיקולי דעת מקצועיים. התוצאה היא קטסטרופה מתמשכת, בצד הבריאותי והכלכלי

מעל 4400 מתים, מעל 1100 חולים במצב קשה או קריטי, נכון לתחילת השבוע.
אסור שמסע יחסי הציבור של נתניהו יאפיל על תוצאות איומות אלו.

מבחינת ההשפעות הכלכליות של הקורונה, חלק ניכר מאזרחי ישראל הידרדרו למצב קשה. יותר מחצי מיליון מובטלים, עסקים קורסים, דור של ילדים ונוער שלא למד במשך שנה, דור של נשים צעירות שמעמדן המקצועי, הכלכלי והחברתי נסוג שנים לאחור, ודור שלם של צעירים שהמדינה דוחפת לתרבות של אבטלה. כל זאת בעוד רבים מנסים להתקיים ללא הכנסה וללא עבודה, בין סגר, בידודים חוזרים, טיפול בילדים ושמירה על שפיות ובריאות.

ב-17 לינואר פורסמה "סקירה כלכלית לסיכום שנת 2020 ותחזית ל-2021" שנכתבה על ידי צוות מאקרו באגף הכלכלנית הראשית באוצר. לפי הסקירה, התוצר בישראל בשנת 2020 יתכווץ ב-3.3%, שיעור האבטלה הרחב (הכולל מובטלים, עובדים בחל"ת ומפוטרים טריים שאינם מחפשים עבודה) יעמוד ב-2020 על 15.4% לעומת 3.8% ב-2019. ב-2021 שיעור האבטלה יעמוד על 8.6%, ובמקרה של החמרה בריאותית שיעור האבטלה יעמוד ב-2021 על 11.6%.

ב-18 לינואר פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "נתונים מסקר כוח אדם למחצית השנייה של חודש דצמבר ולחודש דצמבר 2020". לפי הסקר, הכניסה של ישראל לסגר השלישי בסוף דצמבר העלתה את שיעור האבטלה הרחב בישראל ל-13.7% עם כ-566 אלף מובטלים.

אפשר להניח כי נתוני האבטלה הראשונים לינואר, שיפורסמו בסוף ינואר, יורו על ההשלכות השליליות של הסגר השלישי בשוק העבודה עם עלייה בשיעור האבטלה.

גסיסת העסקים הקטנים

מעניין לציין שבסקירה של האוצר אין נתונים על העסקים הקטנים שנפגעו קשה מהמשבר, מלבד איזכור כוללני ומכובס:

"בעקבות המגבלות שהוטלו, חלק מהעסקים נאלצו להתאים את עצמם בקצב מהיר מהצפוי למציאות החדשה".

בסקירה של האוצר אין נתונים על העסקים הקטנים שנפגעו קשה מהמשבר, מלבד איזכור כוללני ומכובס: "בעקבות המגבלות שהוטלו, חלק מהעסקים נאלצו להתאים את עצמם בקצב מהיר מהצפוי למציאות החדשה"

המכון הישראלי לדמוקרטיה ב"סקר מצב שוק העבודה בתקופת הקורונה | דצמבר 2020" משלים את החסר: משבר הקורונה פגע במצב התעסוקתי של העצמאים באופן חמור בהשוואה לשכירים.

נכון לשבוע השני של דצמבר כ-74% מהעצמאים עבדו, אך מרביתם, כ-45%, דיווחו על עבודה חלקית. רק מיעוט, כ-24%, המשיכו לעבוד בהיקפים דומים לאלו שנרשמו טרום קורונה.

כרבע מהעצמאים, כ-26%, דיווחו בתחילת דצמבר כי נאלצו להפסיק לעבוד או לסגור את העסק. שיעור זה משקף סדר גודל של כ-130 אלף עצמאים שלא עובדים באופן זמני או קבוע.

גם הסקר הנוכחי, בדומה לקודמיו, מעלה תמונה של פגיעה קשה בהכנסות העצמאיים: כ-75% מהעצמאים מדווחים על פגיעה בהכנסתם בחודש נובמבר 2020 , מהם 57% שרשמו ירידה בהכנסתם וכ- 18% שכלל לא משכו הכנסה מהעסק.

גם שיעור הירידה בהכנסות העמיק מאז הסקר הקודם: ירידה ממוצעת של 47% בהכנסתם של העצמאים שדיווחו על ירידה בהכנסה בחודש נובמבר 2020, לעומת ירידה של 44% בחודש יוני.

הפגיעה ברמות ההכנסה בולטת בקרב העצמאים בהשוואה לשכירים: 75% מהעצמאים נפגעו בהכנסתם בחודש נובמבר 2020, לעומת 26.5% בקרב השכירים שעבדו בנובמבר. יתרה מכך, שיעור המדווחים שלא משכו כלל הכנסה אישית מהעסק בקרב העצמאים עומד על 18%, לעומת כ-1.5% שלא קיבלו כלל שכר בקרב השכירים.

התגובה באיחוד האירופי להשלכות הכלכליות של הקורונה

האיחוד האירופי בחר ליישם מדיניות, לכאורה יקרה, שיש לה השלכות רחבות אבל כדאיות בטווח הבינוני והארוך. הרעיון הוא להקטין את המכה הכלכלית כך שכלכלת האיחוד האירופי תהיה מוכנה להתנעה מחדש כאשר התנאים יהיו תקינים. כדי להשיג זאת, צריך להשאיר אנשים בתעסוקה ובעסקים.

האיחוד האירופי בחר ליישם מדיניות שהשלכותיה רחבות אך כדאיות בטווח הבינוני והארוך: להשאיר אנשים בתעסוקה ובעסקים, כך שכלכלת האיחוד תהיה מוכנה להתנעה מחדש כשהתנאים ישתפרו

תגובת האיחוד האירופי למשבר הקורונה הייתה מדיניות התומכת בהעסקת עובדים, בעסקים, ובכלכלה בכלל. התמיכה בהעסקת עובדים מבוססת על הגמשת מודל ההעסקה והעמקת הסבסוד הממשלתי לעובדים.

למימוש מדיניות זו, הקים האיחוד האירופי מכשיר חדש, SURE, כדי לעזור לאנשים לשמור על עבודתם במהלך המשבר. התוכנית מעניקה הלוואות בתנאים נוחים למדינות החברות הזקוקות לסייע לעובדים לקבל הכנסה ולעסקים לשמור על צוות העובדים שלהם.

Sure תומך בתוכניות עבודה לזמן קצר ובצעדים דומים אחרים, שיסייעו למדינות החברות באיחוד האירופי להגן על מקומות עבודה, ומגן על שכירים ועצמאיים מפני סיכון של פיטורים ואובדן הכנסה.

חברות יוכלו לצמצם באופן זמני את שעות העובדים או להשעות כליל את העבודה, כאשר המדינה מספקת הבטחת הכנסה בגין השעות שלא עבדו.

העצמאים יקבלו החלפת הכנסה למצב החירום הנוכחי. זה מאפשר לאנשים להמשיך לשלם את שכר הדירה, את החשבונות ואת קניות המזון שלהם ומסייע לספק יציבות נחוצה לכלכלה.

מדובר בסבסוד של 60% מהשכר על שעות עבודה שהמועסקים לא עבדו בהן, והוא הורחב ל–80% מהחודש השביעי למשבר. הממשלות גם נושאות בתשלומי הביטוח הלאומי והפנסיה של העובדים, שהיו באחריות המעסיקים. כך כולם מוגנים כלכלית: העובדים אינם מפוטרים ואינם יוצאים לחל"ת (כינוי מכובס לפיטורים), המעסיקים אינם מאבדים את כוח העבודה החיוני ואינם מפסידים כסף, נפילת הביקושים נמנעת והעמקת המיתון נבלמת. רוב הממשלות נקטו עוד אמצעים, כמו סבסוד שכר דירה פרטי ומסחרי, מטפלות לפעוטות, ועוד.

התוצאה המיידית היא תחושת יציבות ואמון בממשלות החברות באיחוד, ושיעורי אבטלה נמוכים יחסית.

באיחוד האירופי ניתן סבסוד של 60% מהשכר על שעות עבודה שהמועסקים לא עבדו בהן, והוא הורחב ל–80% מהחודש ה-7 למשבר. הממשלות גם נושאות בתשלומי הביטוח הלאומי והפנסיה של העובדים. כך כולם מוגנים

בישראל שיעור האבטלה בסוף דצמבר עלה לכ-13.7%, כ-566 אלף מובטלים, ועל תחושת היציבות והאמון בממשלה אין מה לדבר.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

לקראת סיום תפקידו, התארח שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת והתקבל בכבוד ובחום השמורים לידידיו הקרובים של הימין הישראלי. באותו מפגש אמר פרידמן כי רבים הזהירו את הממשל האמריקאי שההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל תגרום "לפיצוץ" והוסיף:

"והם צדקו. זה היה פיצוץ של שלום – לא פיצוץ של אלימות" (הארץ, 11.1.21).

כמסורת הטובה של הפייק ניוז, האמונה על התרבות הפוליטית של ממשל טראמפ, פרידמן מתעלם מהעובדה שההכרה האמריקאית הציתה עימותים נרחבים בגבול עזה, בגדה המערבית, בירושלים המזרחית ובתוך ישראל שבהם נהרגו ונפצעו רבים (הארץ, שם).

לטענת השגריר פרידמן, רבים הזהירו את הממשל האמריקאי כי ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל תגרום "לפיצוץ" והוסיף: "והם צדקו. זה היה פיצוץ של שלום – לא פיצוץ של אלימות"

גם טענתו המרכזית של פרידמן, כי החד-צדדיות הבוטה שהחלה בהכרה האמריקאית בריבונות ישראלית בירושלים והעברת השגרירות האמריקאית אליה סללה את הדרך להסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, אינה לגמרי מדוייקת. לא במקרה היא מהדהדת את המוטו של נתניהו "שלום תמורת שלום" וכבר קנתה לה אחיזה רחבה במחנה הימין ובחלקים גדולים של הציבוריות הישראלית.

אכן הסכמי הנורמליזציה שברו את ההתניה ההיסטורית של יוזמת השלום הערבית: נורמליזציה תמורת נסיגה מלאה לקווי 67' והקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. יקשה להמעיט בנזקו של צעד זה לתקווה לשלום בר-קיימא במזרח התיכון.

לצד זאת, הן נתניהו והן פרידמן מבקשים להשכיח את העובדה כי הסכם הנורמליזציה עם האמירויות סיפק לנתניהו, שהיה מוקף עד צוואר בלחץ אירופאי, את הסולם לוויתור על חלום הימין הישראלי להכרה אמריקאית בסיפוח הגדה המערבית או חלקים ממנה, ובכך למעשה רוקן מתוכן את תכנית טראמפ.

נתניהו הימר מן הסתם על קדנציה שניה לטראמפ. איתות לכך נראה מן הניסיונות הבהולים שלו לקדם את הבניה בגבעת המטוס ובמקומות נוספים בזמן שבין חילופי הממשלים, בהיקפים שנזקם עולה על כל מה שקודם מאז עלה טראמפ לשלטון.

אך ההימור הגדול נכשל. חלון הזמן שיכול היה לאפשר סיפוח פורמלי בחסות אמריקאית נסגר לפחות לארבע שנים. אמנם גם לאחר ההסכם עם האמירויות המשיכה ממשלת הימין לקדם בחסות אמריקאית צעדי ענק של סיפוח דה פקטו, אך עצירת הסיפוח הפורמלי הותירה פתח לממשל ביידן, בתמיכת הקהילה האירופאית, לחסום את המהלכים בשטח: תשתיות הכבישים האדירות, הבניה ב-E1, בגבעת המטוס ובמקומות נוספים. כל אלה מהלכים שנועדו לבסס את מדיניות הסיפוח וההפרדה.

אם כך יקרה, ניתן יהיה לומר כי בהיפוך לטענתו של פרידמן, ההסכם עם האמירויות תרם, גם אם לא בלעדית ולא בכוונת מכוון, לעצירת שרשרת המהלכים החד צדדיים שהחלו עם ההכרה האמריקאית בריבונות ובבירה ישראלית בירושלים.

נתניהו ופרידמן מבקשים להשכיח כי הסכם הנורמליזציה סיפק לנתניהו, שהיה מוקף עד צוואר בלחץ אירופאי, את הסולם לוויתור על חלום הימין הישראלי להכרה אמריקאית בסיפוח הגדה המערבית או חלקים ממנה

ומה באשר לירושלים? מנקודת מבטו יכול השגריר פרידמן לזקוף את ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל כאחד מהישגיו הגדולים. מכל הידוע עד כה הממשל הנבחר אינו שוקל את החזרת השגרירות לתל אביב. העברת השגרירות לירושלים היתה מעוגנת בחוק האמריקאי עוד מ-1995 ויישומה נדחה שוב ושוב רק מתוקף צווים זמניים של נשיאי ארצות הברית עד טראמפ.

אבל צעדים נוספים שבידי ממשל ביידן להוביל יכולים להשפיע על תכולתה ותוקפה של הכרה זו. במילים אחרות, ממשל ביידן יוכל אם ירצה לנקוט בפעולות שמשמעותן צמצום ההכרה בריבונות ישראלית בירושלים, ובה כבירת ישראל, לגבולותיה הלגיטימיים בתחומי הקו הירוק.

ללא ספק הצעד המשמעותי ביותר שממשל ביידן יוכל לעשות בהקשר זה הוא להביא לפתיחתה מחדש של הקונסוליה האמריקאית כנציגתו הרשמית למזרח ירושלים, הגדה המערבית ועזה. מהלך זה לא יחזיר את הגלגל לאחור, שכן הוא יותיר בעינו את חוסר האיזון בין הכרה בריבונות ישראלית במערב ירושלים ובמעמדה כבירת ישראל ללא הכרה מקבילה במזרח ירושלים כשטח ריבוני ובירה פלסטיניים, אך הוא יעגן מחדש את המדיניות האמריקאית סביב העקרונות הבסיסיים: ירושלים כבירתם העתידית של שני העמים, מעמדה של מזרח ירושלים כשטח פלסטיני כבוש, הפלסטינים והקהילה הבינלאומית כשחקנים הכרחיים במגרש.

בכך יקיץ הקץ סופית על תכנית טראמפ. עקרונות אלה יכולים לקבל חיזוק מצעדים נוספים: פתיחתם מחדש של משרד אש"ף בוושינגטון, ושל האוריינט האוס במזרח ירושלים והבטחת השתתפותם המלאה והבטוחה של תושבי מזרח ירושלים בבחירות הקרבות לרשות הפלסטינית כפי שהתחייבה ישראל בהסכמי אוסלו.

ממשל ביידן יכול להוביל צעדים שישפיעו על תוקף ההכרה בירושלים כבירת ישראל. ביידן יוכל, אם ירצה, לנקוט בפעולות לצמצום ההכרה בריבונות ישראלית בירושלים, ובה כבירת ישראל, לגבולותיה בתחומי הקו הירוק

יש לקוות שממשל ביידן ישים קץ לעידן החד צדדיות והמתווכים הבלתי הוגנים שאפיין את ממשל טראמפ, יחזיר את צלצולי הנורמליזציה לגודלם האמתי, וימקד את הדיון הפוליטי בקרקע המציאות המדרדרת בין הירדן לים. רק גישה זו תביא בשורה אמתית לאזור ואולי עוד תוכל להציל את ישראל – הדוהרת כשיכורה אל מציאות בלתי הפיכה של אפרטהייד – מעצמה.

יהודית אופנהיימר היא תושבת ירושלים ומכהנת כמנכ"לית עמותת עיר עמים. את עבודת הדוקטורט כתבה על כיכר ציון.