חודש עבר מההכרזה המפתיעה על כינון יחסים פתוחים בין איחוד האמירויות הערביות לישראל, ואולם לדברי פרשנים, הרשות הפלסטינית עדיין אובדת עצות בשאלה כיצד להילחם בגל הנורמליזציה ששוטף את האזור.
"אין כרגע שום אסטרטגיה – לפחות לא במדיניות החוץ", אומר ג'יהאד חרב, פרשן פוליטי פלסטיני משכם, בשיחה עם זמן ישראל.
הפלסטינים נאבקו למצוא תגובה, כשהם מחליפים רטוריקה במהירות שגרמה סחרחורת למשקיפים מקרוב. הגינויים המרים של איחוד האמירויות, לרבות שרפת תמונות של נסיך הכתר מדובאי, מוחמד בן זאיד, בפומבי, הושעו לפתע בעקבות ביקורת קשה מצד נותני חסות רבי עוצמה מהמפרץ, שאילצה את משרדו של עבאס להודיע כי הוא מכבד את "הסמלים הריבוניים" של מדינות עמיתות.
לאחר שהליגה הערבית הפילה הצעת החלטה פלסטינית לגנות את האמירויות על נרמול היחסים עם ישראל, הרשות הפלסטינית אמרה כי היא בוחנת את חברותה בארגון הפאן-ערבי – אך לבסוף התקפלה ואמרה שתישאר בו למרות הכול.
ההנהגה ניערה את האבק מעל ספר המחזות הבלוי של "תיאטרון המשבר", המוכר לחובבי הז'אנר: מגעים לאחדות עם היריבים הוותיקים חמאס והג'יהאד האסלאמי, מחאות על הסכם הנורמליזציה וניסיון לסחוט גינוי מהליגה הערבית.
"הרשות הפלסטינית בעיקרו של דבר פנתה לאסטרטגיה ולכלים המסורתיים שלה. זו אסטרטגיה שעבדה בעבר מבחינות מסוימות – בעיקר ביצירת קונצנזוס ערבי, אסלאמי וכמעט בינלאומי נגד תכנית טראמפ", אומר ריית' אל-עומרי, יועץ לשעבר של עבאס, שמשמש כיום עמית בכיר במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון.
אבל הפעם זה לא עובד. ההפגנות נגד ההסכם, שהתקיימו בתמיכת הרשות הפלסטינית, לא הצליחו להמריא; הליגה הערבית דחתה את הצעת ההחלטה לגנות את נרמול היחסים בין איחוד האמירויות לישראל; והחמור מכול, בחריין הצטרפה לאיחוד האמירויות בכינון יחסים פתוחים עם ישראל.
להגנתה של רמאללה ייאמר כי האפשרויות שלה מוגבלות ולא מצודדות. תכנית השלום שהציע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בעיקרו של דבר תשנה את הסטטוס קוו – שלטון צבאי ישראלי על יותר ממיליון פלסטינים – ותעניק לה מעמד של מדינה. כאשר הן ירושלים והן וושינגטון מוכנות לקבל מדינה פלסטינית, נראה שהרשות הפלסטינית לא תקבל עסקה טובה יותר.
"אתם אומרים שאתם רוצים שנתאים את עצמנו לנסיבות? משמעות הדבר היא להיכנע", אמר לזמן ישראל יועצו הבכיר של עבאס, נביל שעת'. "מה לגבי דרישה שישראל תיישם את ההסכמים הקודמים בינינו?"
"אתם אומרים שאתם רוצים שנתאים את עצמנו לנסיבות? משמעות הדבר היא להיכנע", אמר לזמן ישראל יועצו הבכיר של עבאס, נביל שעת'. "מה לגבי דרישה שישראל תיישם את ההסכמים הקודמים בינינו?"
אבל מי יציג את הדרישה הזאת? בקרב המשטרים הערביים, הסיסמה הישנה "מה שהפלסטינים מוכנים לקבל אנחנו מוכנים לקבל, ומה שהם דוחים אנחנו דוחים" איבדה בבירור מתוקפה.
"הפלסטינים נרגעו מהתגובה לתכנית השלום (של טראמפ)" אומר חוסיין איביש, עמית בכיר במכון מדינות המפרץ הערביות בוושינגטון. "כל מה שעבאס היה צריך לעשות זה להגיד 'לא, לא, לא', וכל העולם הערבי והמוסלמי התייצב מאחוריו. אז במובן הזה, זה הצליח ממש טוב. אבל פתאום זה התמוטט".
מאז האביב הערבי עלתה לקדמת הבמה קואליציה חדשה של אוטוקרטים דכאנים. מסעודיה ועד מצרים, אותם מנהיגים מאמינים כי האינטרסים שלהם עולים בקנה אחד עם ישראל חזקה יותר מאשר עם הפלסטינים החלשים והמפולגים. בו בזמן, ההנהגה הפלסטינית ברמאללה טרם פיתחה אסטרטגיה להתמודדות עם הנורמליזציה. אירועי השבועות האחרונים הפתיעו אותה שוב ושוב, והיא איחרה להגיב – כשבאמתחתה בעיקר השמעת גינויים.
"(רמאללה) יודעת שזה אסון. אבל הם מניחים לסירוב שלהם לקחת סיכונים להכתיב את האסטרטגיה הלאומית שלהם בצורה מזיקה ממש", אומר איביש. "הם משותקים. והם חוגגים את השיתוק שלהם. זה טרגי".
כמה פרשנים העלו את ההשערה שהנהגת הרשות הפלסטינית פשוט מחכה לתוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר, בתקווה לניצחון המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן. אולם כלל לא ברור שכנשיא, ביידן ישנה בצורה משמעותית את מדיניותה של ארצות הברית כלפי הפלסטינים בכל הנוגע לנורמליזציה.
"רמאללה יודעת שזה אסון. אבל הם מניחים לסירוב שלהם לקחת סיכונים להכתיב את האסטרטגיה הלאומית שלהם בצורה מזיקה ממש", אומר איביש. "הם משותקים. והם חוגגים את השיתוק שלהם. זה טרגי"
המועמד הדמוקרטי לנשיאות בירך על ההסכמים בין ישראל למדינות הערביות – ואפילו ביקש לזקוף לעצמו כמה נקודות זכות כשאמר לתקשורת שנרמול היחסים "מבוסס על מאמציהם של ממשלים רבים לטפח יחסים פתוחים יותר ביניהן".
"ביידן לא יעשה שום דבר כדי למנוע מסודאן, מעומאן ומסעודיה לעשות את אותו הדבר", אומר איביש, כשהוא מונה שמות של מדינות שעשויות להיות הבאות בתור לנרמול היחסים עם ישראל.
אין אחדות
בעתות משבר, הרשות הפלסטינית נוטה להתנהג כמי שחותרת לסיום הקרע שמגדיר את הפוליטיקה הפלסטינית מאז 2007: הפילוג בין פת"ח לחמאס. אף על פי שהמהלך הזה פופולרי בקרב הפלסטינים, חוסר אמון עמוק ופערים אידיאולוגיים חריפים סיכלו את כל ניסיונות הפיוס הקודמים.
כנס בהשתתפות בכירים מ-14 הפלגים הפלסטיניים המרכזיים, שקיומו פורסם בהרחבה, זכה לכיסוי עצום בתקשורת הפלסטינית. במשך 3 שעות המנהיגים, שעמם נמנו הן עבאס והן מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה, נאמו נגד הנורמליזציה.
אבל ההתחממות הפומבית ביחסים – שהחלה כבר ביוני – לא הצליחה להוביל לשינוי של ממש בשטח. "הנימה הייתה שונה, אבל לא נעשו שום צעדים עד כה", אומר חאלד אל-ג'ינדי, עמית בכיר במכון המזרח התיכון. "אין את האיבה המסורתית שראינו בעבר, אבל אין תזוזה אמיתית בשטח לקראת פיוס של ממש, לקראת בחירות, לקראת רפורמה ברשות הפלסטינית או באש"ף".
הפלגים הפלסטיניים מסכימים על שלושה דברים בלבד: לא לנורמליזציה, לא לסיפוח ולא לירושלים כבירת ישראל המאוחדת. בכל נושא אחר – מהשקפותיהם לגבי המדינה הפלסטינית ועד מי צריך לשלוט במוסדות הפלסטיניים בגדה ובעזה – עדיין קיימים פערים עצומים ואולי בלתי ניתנים לגישור.
"הסטטוס קוו נוח גם לחמאס וגם לפת"ח. שניהם מרגישים בטוחים איפה שהם, שניהם יצטרכו להקריב הרבה, ולאף אחד מהם לא דחוף להשיג אחדות", אומר אל-עומרי. "הם יכולים לפלרטט עם זה, הם יכולים לשלוח איתותים – אבל אין להם באמת דרך להתקדם כאן".
נראה שהציבור הפלסטיני, שהיה עד לאינספור סבבים של מגעים לאחדות שנגמרו ללא תוצאות, נוטה להסכים. לפי סקר חדש שפרסם לאחרונה המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים, רק 11% מהפלסטינים מאמינים כי "האחדות תשוב בקרוב" בהנהגה הפלסטינית.
למעשה, רמת האדישות וחוסר האמון כלפי ההנהגה היא מדהימה. בזמן חתימת "הסכמי אברהם" בבית הלבן, הרשות הפלסטינית הצליחה לארגן רק כמה הפגנות דלילות שהיו פזורות ברחבי הגדה המערבית. כמה עשרות מפגינים התאספו בג'נין ואולי כמאה בחברון, נוסף על כמה הפגנות קטנות נוספות.
בזמן חתימת "הסכמי אברהם", הרשות הפלסטינית הצליחה לארגן רק כמה הפגנות דלילות שהיו פזורות ברחבי הגדה. כמה עשרות מפגינים התאספו בג'נין ואולי כמאה בחברון, נוסף על כמה הפגנות קטנות נוספות
הניגוד בין אלה לבין ההפגנות ההמוניות שפרצו לאחר החלטתו של טראמפ להעביר את שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים לא היה יכול להיות בולט יותר: אלפי פלסטינים התעמתו אז עם כוחות הביטחון הישראליים במחאות אלימות ברחבי הגדה המערבית ועזה.
משבר האמון בהנהגה כה עמוק, שרק מעטים מעוניינים להתייצב להפגנה רשמית, משער אל-עומרי. "המסר שאני שומע הוא, 'למה שנצא החוצה ונסכן את עצמנו בשביל הנהגה שלא תתרגם את השתתפותנו להון פוליטי?", הוא אומר.
ייתכן כי התחושה הזאת היא שעמדה בבסיס הנוכחות הדלילה בכיכר אל-מנארה ברמאללה מיד לאחר החתימה בוושינגטון, כאשר 200 איש בלבד התכנסו שם כדי לגנות את ההסכם. המפגינים מילאו אולי חצי מהצומת, והתנועה נמשכה כרגיל פחות או יותר, כאשר אופנועים ומוניות קטנות עוקפים את המפגינים.
הליכה מהירה לאורך רחוב פלסטין הסמוך אישרה שהחנויות והשווקים היו מלאים, גם כאשר המפגינים קראו סיסמאות, צילמו כמה תמונות והחלו לעזוב את המקום. כשעה לאחר תחילת ההפגנה נותרו בכיכר מפגינים בודדים בלבד.
אין חברים
העמדה החלשה הזאת מבית עשויה להסביר את הזיגזג שעשתה הרשות הפלסטינית במדיניות החוץ שלה. ההנהגה הפלסטינית ודאי ידעה שהליגה הערבית תדחה את הצעת ההחלטה שלה לגנות את איחוד האמירויות, החזקה הרבה יותר. מצרים, עומאן, בחריין ומדינות אחרות בירכו על ההסכם בפומבי. והליגה הערבית כבר סירבה לבקשתה של הרשות הפלסטינית לערוך כינוס חירום.
הצעת החלטה מוקדמת ופייסנית יותר, שדלפה לתקשורת, העידה על ניסיון פלסטיני לסמן ניצחון רטורי מבלי לדרוך חזק מדי על בהונותיהן של מדינות גדולות וחזקות יותר, שהפלסטינים תלויים בהן כלכלית ודיפלומטית.
אבל בזמן הכינוס, שר החוץ של הרשות הפלסטינית, ריאד אל-מאלכי, נשא נאום נוקב המגנה את הליגה הערבית כנמר של נייר הנוהג בצביעות. "זה מעמיד אותנו במצב מביך לשמוע מדינות אחרות מסבירות לנו שההחלטות (של הליגה הערבית) לא היו אלא דיו על נייר כדי להרגיע את הפלסטינים", סיכם אל-מאלכי.
שעת' הודה כי בכירי הרשות הפלסטינית לא ציפו שההחלטה תעבור, אבל הוסיף: "היה חשוב לנו להראות לעולם הערבי מה באמת קורה. היה חשוב לנו לגרום לעולם הערבי להסתכל על עצמו ולראות מה נשאר מההבטחות שלו".
מדוע לשוב ולהתעקש לנוכח הראיות הברורות לכך שהצעת ההחלטה עומדת ליפול? חוסר הפופולריות של עבאס – 62% מהפלסטינים שהשתתפו בסקר שפורסם לאחרונה סבורים כי עליו להתפטר – הופך את נקיטת הקו הנוקשה נגד איחוד האמירויות הערביות להחלטה פוליטית הגיונית.
חוסר הפופולריות של עבאס – 62% מהפלסטינים שהשתתפו בסקר שפורסם לאחרונה סבורים כי עליו להתפטר – הופך את נקיטת הקו הנוקשה נגד איחוד האמירויות הערביות להחלטה פוליטית הגיונית
"יש כעס עצום בקרב הציבור הפלסטיני. מהבחינה הזאת, הרשות הפלסטינית הייתה חייבת להגיש את הצעת ההחלטה, כדי לרצות את ציבור הבוחרים שלה, באותה מידה שהיא גם רצתה למנוע הסכמי נורמליזציה נוספים", אומר חרב.
אל-מאלכי ניסה לעטות פנים אמיצות לנוכח כישלון ההצעה, ואמר שהרשות הפלסטינית יוצאת מהליגה הערבית חזקה יותר. נראה שלא רבים השתכנעו.
"הם אומרים, יש לנו את הצוּמוּד (דבקות באדמה) שלנו, ואת מחנות הפליטים שלנו וכן הלאה, וזה מספיק. ובכן, אם זה מספיק, אז תיהנו. אבל מובן שזה לא מספיק. הם יודעים את זה. זו הרטוריקה הכי ריקה שאפשר לדמיין", אומר איביש.
"הם פוחדים. זה כאילו הם בקופסה קטנה והקירות סוגרים עליהם. אבל הם עדיין לא רוצים לזוז משם. הפחד עצום, בשילוב התחושה שאין לאן ללכת", הוא מסכם.
העיתון הפלסטיני הבולט אל-קודס פרסם לאחרונה מאמר מערכת ארוך, המעיד כי לפחות חלק מהפלסטינים רוצים לראות דרך קונקרטית להתקדם. "מחאות וגינויים הם לא תגובה לנורמליזציה", סיכם המאמר.
מה כן? הוא השאיר לקוראים לנחש.
![אילוסטרציה, נשים פלסטיניות מסתכלות על בית מחבל שנהרס בחלקו על ידי צה"ל בכפר קובאר ליד רמאללה, 11 במאי 2020 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/09/AP_20132365367651-640x400.jpg "אילוסטרציה, נשים פלסטיניות מסתכלות על בית מחבל שנהרס בחלקו על ידי צה"ל בכפר קובאר ליד רמאללה, 11 במאי 2020 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)")
הרשות הפלסטינית לכודה זה זמן רב בפרדוקס פוליטי. מצד אחד, כל פשרה היא סיכון פוליטי, ואין לה לגיטימציה ציבורית לכך. מצד שני, חוסר הנכונות שלה ליטול סיכונים פוליטיים מסייע בשימור המציאות האומללה של שליטה ישראלית על יותר ממיליון פלסטינים בגדה המערבית ובעזה – שבתורה הופכת את שלטונה הממושך של ההנהגה הפלסטינית לעוד פחות פופולרי.
"הסבירות שהאינתיפאדה הבאה תהיה מכוונת כלפי המנהיגים (הפלסטינים) זהה לסבירות שהיא תהיה מכוונת נגד הכיבוש הישראלי", אומר אל-ג'ינדי.
על רקע שיחות הפיוס בין פת"ח לחמאס, עבאס התחייב השבוע בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם לתמוך בסבבים חדשים של בחירות פלסטיניות "בקרוב", ובכירים ברשות הפלסטינית הבטיחו שהבחירות יתקיימו בעוד שישה חודשים.
ההחלטה ללכת לבחירות היא אמנם צעד אמיץ ונדיר – אבל ספק אם אכן יתקיימו.
למעשה, שום דבר עדיין לא הוחלט רשמית. לפי חוקי הרשות, עבאס חייב להוציא צו נשיאותי המודיע על קיום בחירות ומורה על ההכנות אליהן. הנדרים הפוליטיים ודבריהם של עבאס והנייה ואנשיהם חסרי ערך מבלי שיחל ההליך החוקתי הזה.
עבאס התחייב השבוע באו"ם לתמוך בסבבים חדשים של בחירות פלסטיניות "בקרוב", ובכירים ברשות הבטיחו שהבחירות יתקיימו בעוד שישה חודשים. ההחלטה על בחירות היא צעד אמיץ ונדיר – אבל ספק אם אכן יתקיימו
לא זו אף זו: בראמאללה הבטיחו לקיים בחירות לא פעם ולא פעמיים במהלך 14 השנים האחרונות, מאז תבוסתם המבישה לחמאס ב-2006. כל סבב כזה הסתיים באותם מבויים סתומים: ישראל לא תומכת בהשתתפותם של תושבי מזרח ירושלים הפלסטיניים בקלפי, חרף דרישת הרשות; ויכוחים מרים על אופי ההצבעה וחלוקת המנדטים; ומעל הכל, היעדר רצון אמיתי לשינוי הסטטוס קוו.
לדברי איביש, יש פה הזדמנות שהולכת וחומקת מדי יום. אם עבאס יציע פשרה משמעותית, הוא יספוג ביקורת מצד הלאומנים והאסלאמיסטיים, הפליטים הפלסטינים, ואזרחים מהשורה בגדה ובעזה. אבל אם הוא ישוב ויבסס את הרטוריקה שלו על קללות ונאצות כלפי מדינות המפרץ, הוא ימשיך לאבד תמיכה.
"לעולם לא מאוחר מדי להניח יוזמה משלו על השולחן", אומר איביש. "זה היה יכול להיות חזק ואפקטיבי יותר במרץ מאשר עכשיו, אבל עדיין לא מאוחר מדי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו