אם ייצא משהו טוב מכל הטרללת שעוברת על ישראל בימים קשים אלה, הרי אלה הדיבורים על הצטרפות מפלגת רע"ם לקואליציה. אומנם זה רק דיבורים, וגם יהיה לזה מחיר כבד – הסכמת חלק מערביי ישראל לחוקי השחיתות, אבל עצם הדיבורים על כניסתם של הערבים למסדרונות השלטון שוברת את תקרת הזכוכית.

אם ייצא משהו טוב מהטרללת, הרי אלה דיבורי הצטרפות מפלגת רע"ם לקואליציה. אומנם דיבורים, וגם להם יהיה מחיר כבד – הסכמת חלק מערביי ישראל לחוקי השחיתות, אבל עצם הדיבור על כך שובר את תקרת הזכוכית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ודווקא בידי מי שמכנה עצמו המחנה הלאומי, שמתהפך לנגד עינינו להיות המחנה הפוסט-ציוני, הנשען של שני כוחות, שלמצער אפשר לקרוא להם לא ציוניים – כמו החרדים והערבים. בעניין חוקי השחיתות, הם מצטרפים לגוש הימין, ואם זה טוב ליהודים זה טוב גם להם.

מי שסובב בכפרים הערביים בסבבי הבחירות האחרונים לא צריך להיות מופתע.

"אנו רוצים להיות כמו החרדים", אמר לי מי שהכרתי בעבר כאיש בל"ד הלאומנית באחד מכפרי הגליל."אם הם לא ציוניים, ומקבלים תקציבים, למה זה צריך להיות רע לנו?"

החלום הרטוב שלו היה שהמשותפת בממשלה של גנץ תקבל את וועדת הכספים.
והנה, ביבי, על פי הפירסומים שלא הוכחשו – מציע למנסור עבאס להיות שר, ומה שהיה כבר לא יהיה. חדל סדר זועביז, והנזל והאוזר יישבו עם "תומכי טרור" ושום דגל ישראל מפואר מתנוסס בגאון לא ישנה זאת.

המשותפת קרוב לוודאי לא תתפלג אבל עובר עליה משבר המתחייב מן הלקחים בחברה הערבית מן הסער הערבי ומקריסת הרשות הפלסטינית. בסער הערבי הם למדו שטוב להם בישראל, והרשות הפלסטינית הראתה להם שלא לעלות על ספינה טובעת.

"הבעיה הפלסטינית לא מעניינת אותנו. אנו מתעניינים רק בעצמנו", אמרו לנו מרואייני רחוב בכפר קאסם. "הבעיה הפלסטינית היא הבעיה של היהודים".

וזו בדיוק משמעות דבריו של מנסור עבאס באחד הריאיונות אתו, למי שיודע לקרוא בין השיטין.

מה ששמר על האחדות הרופפת של המשותפת עד עכשיו היה הזיהוי הפלסטיני שלה. עבאס הולך בעקבות מצביעיו ואומר למעשה:

"אני ערבי, ולא פלסטיני".

שאר חלקי המשותפת מתקשים להיפרד מן ההגדרה הפלסטינית.

"אנו רוצים להיות כמו החרדים", אמר לי מי שהכרתי בעבר כאיש בל"ד הלאומנית באחד מכפרי הגליל."אם הם לא ציוניים, ומקבלים תקציבים, למה זה צריך להיות רע לנו?"

הזיהוי של עבאס "אני ערבי, חלק מן הממשל הישראלי" מבשר את השלב הבא – "אני ישראלי", אבל עד שנגיע לכך, על הישראלים האחרים להוכיח שהם רוצים בכך.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

"גדולה אמת שאפילו מתוך השקר אמת ניכרת" (ש"י עגנון)

בחודש העשירי לשנת 2023, בשנת 76 לקיומה של מדינת ישראל, ארע בה דבר נורא. בבוקר שבת חג שמחת תורה, פרצו גדודי אויב את גדר גבולה של המדינה, דהרו אל יישוביה, ובמשך כל אותו היום הרגו, רצחו וטבחו בתושבי ישראל – נשים ילדים גברים וטף: בתים על יושביהם הועלו באש, משפחות שלמות- הורים וילדיהם נטבחו למוות. למעלה מ-1,200 איש נספו במהלכו של יום נורא זה, למעלה מ-240 אנשים, ובהם חיילות וחיילים, נערות ונערים, נשים, גברים, ילדים, פעוט ותינוק נחטפו אל מעבר לגבול. שבועיים לאחר מאורע הדמים יצאה מדינת ישראל למלחמה בשטח האויב. בחלוף שנה מהמאורע, מעל מאה איש נותרו עדיין חטופים בידי האויב.

איריס שמואלי היא משפטנית ועורכת דין ישראלית, העוסקת בנושאים כלכליים, חוקתיים ומנהליים. היא שירתה משך שנים כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), והועסקה כתובעת בעבירות צווארון לבן. היא מכהנת כיום כחברת הועד המנהל של התנועה לאיכות השלטון, ומתנדבת במערך עוטף עצורים לעצורי המחאה. המציאות החברתית והפוליטית ושינוי האווירה ברחוב הישראלי בשנים האחרונות, הוציאו אותה ואת כתיבתה אל הרחוב.

המאבק שמנהל שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, איננו המאבק הראשון שלו נגד היועצים המשפטיים לממשלה ונגד שופטי ביהמ"ש העליון.

מיום שקרעי נבחר לכנסת ב-2019 זו שאיפתו הגדולה ביותר. ביולי 2020, כשהיה עדיין ח"כ ירוק שטרם חלם להיות שר בממשלה, קיימתי אתו ראיון מקיף ל"ישראל היום". במהלך הריאיון שאלתי אותו על בסיס מה הוא טען שהיועץ המשפטי לממשלה באותה עת, אביחי מנדלבליט (שכיהן בתפקיד מ-2016-2022), שם לו למטרה להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקידו. וזאת לנוכח העובדה שנתניהו הוא זה שמינה את מנדלבליט להיות מזכיר הממשלה שלו ולאחר מכן ליועמ"ש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בישראל חיים כיום למעלה מ-13 אלף יתומי צה"ל ומערכת הביטחון, 93% מהם בני 21 ומעלה, שהחוק הקיים מתעלם לחלוטין מהם ומצרכיהם.

החקיקה הנוכחית מכירה ביתומי צה"ל רק עד גיל 21, כאילו האובדן והכאב נעלמים עם ההגעה לבגרות. מצב זה מוביל לכך שיתומים בוגרים נותרים ללא סיוע רגשי, כלכלי וחברתי, למרות שהטראומה מלווה אותם לאורך כל חייהם.

אורלי זוהר, שכלה בגיל 33 את בעלה רס"ן אמיר זוהר ז"ל שנפל בנובמבר 2000 בלחימה במבואות יריחו. זוהר, אם לשלושה יתומי צה"ל, היא פסיכותרפיסטית במקצועה, נאבקת למען זכויותיהם של יתומים ואלמנות שאיבדו את היקרים להם במסגרת שירותם הצבאי.