הימים הללו הם ימיו האחרונים של הימין הישראלי. יותר נכון של האידאולוגיה של הימין הישראלי והציונות הדתית. האירועים שהחלו בחודש הרמדאן בשייח ג'ארח וירושלים ונמשכו ללחימה בעזה ומלחמת אזרחים כאוטית בתוך הקו הירוק, מסמנים את סופם של האירועים שהחלו ביוני 67 עם כיבוש השטחים ועד היום.

עד שהשד המשיחי אמוני עלה מהשטחים ונכנס עם אלות לערי ישראל והציף את רחובות ישראל באלימות וניסיון לרסק את המדינה הדמוקרטית שנבנתה כאן.

האירועים שהחלו בחודש הרמדאן בשייח ג'ארח וירושלים ונמשכו ללחימה בעזה ומלחמת אזרחים כאוטית בתוך הקו הירוק, מסמנים את סופם של האירועים שהחלו ביוני 67 עם כיבוש השטחים ועד היום

האירועים הללו מסמנים עובדות חדות ופשוטות לכל אזרח. ברורות כמו מדורה בחזית ביתו: אין שום תוחלת לשום אמירות של מנהיגי הימין בישראל. האירועים הללו לא קשורים ליכולת המבצעית של משטרת ישראל או צה"ל או השב"כ שנכנס בימים אלה לאתר את הגורמים למהומות בערים בישראל.

זה הרבה יותר גדול ועמוק מיכולתם של כוחות הביטחון להכיל את האירועים. מדובר על ראייה ארוכת טווח. ברור לכל שישראל לא יכולה יותר להתמודד עם היעדר פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני, עם גזענות גלויה, בוטה, מתריסה, חוסר שוויון ואפליה של ערביי ישראל. ישראל לא יכולה יותר להתקיים כמדינה לא דמוקרטית. לא יכולה יותר לחיות עם שלטון מושחת, וצריך לומר גם – לא עם ראש ממשלה שקרן הנאשם בפלילים וגרר את המדינה כולה, באמצעות סמכויותיו, לכאוס הנכחי, למען האינטרסים האישיים שלו להימלט ממשפטו.

החיים שהימין הישראלי מציע לאזרחי ישראל מבוססים על אשלייה. אשליית כוח, אשליית גאווה, אשליית היכולת להתקיים על כידוני צה"ל והמשטרה. אשליית נאומים בובמבסטיים והבטחות ריקות.

בכל אלה אין פתרון למלחמת דת שפרצה בחודש הרמדאן והביאה את זעמם של המוסלמים על הפגיעה בקודשיהם לרתיחה בירושלים.

בכל אלה אין פתרון למהומות בערים המעורבות והאלימות שפרצה בכל רחוב בלוד, עכו, חיפה, ומקומות רבים אחרים. מרקם החיים היומיומי דורש פתרון מציאותי, הסכמות, הבנות וחיים משותפים. מי שרוצה לחיות חייב לחיות יחד עם שכנו הערבי. מי שרוצה לחיות חייב לחיות יחד.

הימין הישראלי הציע סיפוח של יו"ש על שני מיליון הפלסטינים החיים שם, בלי לתת להם זכויות ורק מכוח הבטחה אלוהית וטענת זכות היסטורית של היהודים. הימין הישראלי לא יכול לכפות זאת על הפלסטינים ועל העולם ובעצם דן את אזרחי ישראל למלחמת נצח.

החיים שהימין הישראלי מציע לאזרחי ישראל מבוססים על אשלייה. אשליית כוח, אשליית גאווה, אשליית היכולת להתקיים על כידוני צה"ל והמשטרה. אשליית נאומים בובמבסטיים והבטחות ריקות

עובדה היא שראש ממשלה מהימין וויתר על אשליית הסיפוח. עדיין לא ויתר על השטחים אבל לכל ברור שכך זה לא יכול להימשך. אי אפשר לדחות את הקץ.
הימין הישראלי גידל בשטחים הכבושים אוכלוסייה אלימה שלא מכירה בדמוקרטיה ולא בחוקי המדינה ומוסדותיה ומנסה לגרור את המדינה כולה לחוקי ההלכה ולימי דוד המלך.

אז זה נגמר בחורבן בית ראשון ושני. כיום הקבוצות הקיצוניות מנסות לגרום לטרנספר של ערבים, לכאוס שיגרום לרשויות המדינה לבצע טרנספר כזה, או למרר את חיי האזרחים הערבים עד שיעזבו מחוסר ברירה. זה לא יעזור ולא יתבצע. מדינה דמוקרטית, כפי שישראל נבנתה ומציגה את חזותה בכל העולם, לא יכולה לאפשר לקבוצה קיצונית של מפלגת נעם או לה פמילייה או מתנחלי הגבעות החמושים, להשתלט על חייה. לנהל את חייה. לא יכולה.

ולכן האשליה שבן גביר מנסה לטעת בתושבי לוד באמצעות פרובוקציית המהומות שאנשיו יצרו, היא שקר. אזרחי לוד יוכלו לחיות רק עם תהיה הבנה והסכמה בין ערבים ליהודים על חיים משותפים וחוקים שכולם מכבדים.

הימין הישראלי לא יכול לממש את שתי גדות ולא שום דבר מההצהרות הטריטוריאליות או הלאומיות. העברת חוק הלאום, הורדת כבודה של השפה ערבית, ההסתה נגד נציגי הציבור הערבי, הפגיעה בקודשי האיסלאם, כל אלה הם מתכון למלחמת אזרחים ולזעם שפרץ כלפי האזרחים היהודים וכלפי מוסדות המדינה.

ברור שישראל תצטרך להחזיר את הגלגל לאחור ולאפשר שוויון מלא לאזרחיה הערבים, ככתוב במגילת העצמאות וברור שתצטרך להחזיר את השפה הערבית להיות שפה רשמית ותצטרך לשמור על המקומות קדושים בירושלים ובכל מקום כדי לאפשר חופש פולחן לכולם. זה ברור. אחרת פשוט לא נוכל לנהל כאן חיים. לא רק חיים משותפים. לא נוכל לחיות. פשוטו כמשמעו. לא נוכל לנסוע בכבישים, לא ללכת ברחוב ולא להביא את הילד לגן.

הימין הישראלי למעשה איבד בימים אלה את כל הצדקת קיומו. הוא לא יכול לחסל את חמאס וראש הממשלה אינו "חזק מול חמאס". הימין הישראלי לא יכול להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית, יהודית בלבד כי אזרחיה הלא יהודים לא יתנו. כי יש רוב יהודי שלא יתן.

הימין הישראלי למעשה איבד בימים אלה את הצדקת קיומו. הוא לא יכול לחסל את חמאס, ורה"מ אינו "חזק מול חמאס". הימין הישראלי לא יכול להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית אלא יהודית בלבד

הימין הישראלי לא יכול להמשיך לקיים את המדינה כשהוא נשען על מפלגות החרדים שבוחריהם לא משתתפים בנטל המס והשירות בישראל. הימין לא יכול להמשיך לנהל מדינה רק למען שלטונו כאשר התמיכה המסיבית בחרדים שאינם תורמים למדינה ובמתנחלים המורדים בדמוקרטיה עלולה להביא לקריסת המדינה כולה – כלכלית וחברתית.

הימין הישראלי לא יכול להמשיך לקיים שלטון המבוסס רק על תמיכה באדם אחד שעומד בראשו, בלי לנהל את ענייניה הרבים האחרים של מדינה שלמה.

ההבנה הזו לא תקרה מחר בבוקר. אבל היא תחלחל. כמו הפחד מהאלימות, כמו האימה מפני מעשי הלינץ המזוויעים של יהודים בערבים וערבים ביהודים. הימין אולי יצליח להעביר כמה חוקים נגד מערכות החוק והמשפט, אולי יצליח להעביר עוד כספים לעמותות שלו או לאנשיו שפוזרו במיליון מינויים פוליטיים. אבל האידאולוגיה מתה. נקברה בימים אלה.

לכל אזרח, גם אם הוא דורש יותר כוח מול הקיצונים הערבים שפגעו בבתי כנסת בלוד, וגם אם הוא מדקלם את סיסמאות "חיסול חמאס" בשנתו, לכל אחד כזה ברור, שכדי לחיות צריך כיוון אחר. צריך אידאולוגיית חיים שונה לחלוטין. החיים חזקים מכל הקיצונים.

האלטרנטיבה שמציג השמאל בישראל למדינה דמוקרטית, הבנויה על כבוד האדם ושוויון בפני החוק, על מהלך להקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית לצד ישראל ועל שיתוף ערביי ישראל במוסדות המדינה והליכי קבלת ההחלטות שלה, היא אלטרנטיבת חיים. פשוט אין ברירה אחרת. ישראל לא יכולה לחיות תחת מלחמת אזרחים תמידית.

לכן הימין הלאומני צריך לחזור לבתי הכנסת שלו ולעשות את חשבון הנפש ההיסטורי, אלא אם הוא רוצה להוביל לחורבן בית שלישי. הימין הפוליטי השפוי יכול וצריך לשתף את ערביי ישראל בחיי המדינה לפי תורת ז'בוטינסקי ולפי ערכיו הדמוקרטיים. והוא חייב להפסיק לפחד מהקיצונים הדתיים – אותן חבורות פורעים פשיסטיים מארגוני להבה ומפלגת "הגזענות הדתית" של סמוטריץ ובן גביר. אלה שמקווים לטרנספר מכאן את הערבים ולהשליט כאן את חוקי ההלכה.

לכל אזרח, גם אם הוא דורש יותר כוח מול הקיצונים הערבים שפגעו בבתי כנסת בלוד, או מדקלם את סיסמאות "חיסול חמאס" בשנתו, לכל אחד כזה ברור, שכדי לחיות צריך כיוון אחר. החיים חזקים מכל הקיצונים

אפשר היום להשוות את ההפגנות הדמוקרטיות העיקשות אך מכובדות, שנערכות כבר ארבע שנים מול ביתו של היועמ"ש ובבלפור מול רה"מ הנאשם בשוחד, אל מול ההפגנות שיזם הימין האלים בימים אלה, כשתומכיו הגיעו עם נשק, אלות, סכינים ואקדחים ללב הערים המעורבות והחלו לפגוע בתושביהן הערבים.
זה לא מאבק דמוקרטי. זו אנרכיה. מרד בשלטון החוק. מרד אלים. ומדינת ישראל הדמוקרטית יודעת שעליה לחסל את המרד הזה אחרת אין לה חיים.

הציבור בישראל מבין לאט אבל מבין, שהימין הישראלי הקיצוני ברובו אינו דמוקרטי, וכי ללא דמוקרטיה אין חיים. הציבור מבין שישראל לא חיה לבדה באזור הזה, וכי אי אפשר לדרוך על כל המוסלמים בעולם בגלל הגחמות הפוליטיות של השר אוחנה והתעלולים הפוליטיים של הבוס שלו נתניהו.

אי אפשר לפגוע ברימוני הלם במסגד הקדוש לאסלאם ולעצור מתפללים ולהשפילם בדרך לירושלים, ואי אפשר לפנות פלסטינים משכונות מגוריהם בגלל טענת זכות חד צדדית לרכוש יהודי מלפני קום המדינה. אי אפשר. התוצאה היא תבערה כללית של חיינו בכל התחומים.

הציבור בישראל יבין, שמפלגות ימין יכולות לייצג אותו רק אם יתנו פתרונות שפויים ודמוקרטיים להמשך החיים המשותפים. פתרונות פוליטיים וחוקתיים לחיים דמוקרטיים של יהודים וערבים בישראל.

אי אפשר לפגוע ברימוני הלם במסגד הקדוש לאסלאם ולעצור מתפללים ולהשפילם בדרך לירושלים, ולפנות פלסטינים משכונות מגוריהם בגלל טענת זכות חד צדדית לרכוש יהודי מלפני קום המדינה. התוצאה היא תבערה כללית

את זה גם הציבור שהצביע לליכוד מבין. זה יקח זמן עד שההבנה תתורגם להצבעה בקלפי. אמונות ופחדים לא ניתנים לסילוק ביום אחד. אבל זה יקרה. לכן הימים האלה הם קץ האידאולוגיה שהוביל הימין בישראל.

אידאולוגיה מופרכת, משיחית, לא מציאותית, אלימה ולאומנית ומרסקת חיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.