קץ האידאולוגיה של הימין בישראל

מהומות אלימות בירושלים, 23.4.2021 (צילום: flash90)
flash90
מהומות אלימות בירושלים, 23.4.2021

הימים הללו הם ימיו האחרונים של הימין הישראלי. יותר נכון של האידאולוגיה של הימין הישראלי והציונות הדתית. האירועים שהחלו בחודש הרמדאן בשייח ג'ארח וירושלים ונמשכו ללחימה בעזה ומלחמת אזרחים כאוטית בתוך הקו הירוק, מסמנים את סופם של האירועים שהחלו ביוני 67 עם כיבוש השטחים ועד היום.

עד שהשד המשיחי אמוני עלה מהשטחים ונכנס עם אלות לערי ישראל והציף את רחובות ישראל באלימות וניסיון לרסק את המדינה הדמוקרטית שנבנתה כאן.

האירועים שהחלו בחודש הרמדאן בשייח ג'ארח וירושלים ונמשכו ללחימה בעזה ומלחמת אזרחים כאוטית בתוך הקו הירוק, מסמנים את סופם של האירועים שהחלו ביוני 67 עם כיבוש השטחים ועד היום

האירועים הללו מסמנים עובדות חדות ופשוטות לכל אזרח. ברורות כמו מדורה בחזית ביתו: אין שום תוחלת לשום אמירות של מנהיגי הימין בישראל. האירועים הללו לא קשורים ליכולת המבצעית של משטרת ישראל או צה"ל או השב"כ שנכנס בימים אלה לאתר את הגורמים למהומות בערים בישראל.

זה הרבה יותר גדול ועמוק מיכולתם של כוחות הביטחון להכיל את האירועים. מדובר על ראייה ארוכת טווח. ברור לכל שישראל לא יכולה יותר להתמודד עם היעדר פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני, עם גזענות גלויה, בוטה, מתריסה, חוסר שוויון ואפליה של ערביי ישראל. ישראל לא יכולה יותר להתקיים כמדינה לא דמוקרטית. לא יכולה יותר לחיות עם שלטון מושחת, וצריך לומר גם – לא עם ראש ממשלה שקרן הנאשם בפלילים וגרר את המדינה כולה, באמצעות סמכויותיו, לכאוס הנכחי, למען האינטרסים האישיים שלו להימלט ממשפטו.

החיים שהימין הישראלי מציע לאזרחי ישראל מבוססים על אשלייה. אשליית כוח, אשליית גאווה, אשליית היכולת להתקיים על כידוני צה"ל והמשטרה. אשליית נאומים בובמבסטיים והבטחות ריקות.

בכל אלה אין פתרון למלחמת דת שפרצה בחודש הרמדאן והביאה את זעמם של המוסלמים על הפגיעה בקודשיהם לרתיחה בירושלים.

בכל אלה אין פתרון למהומות בערים המעורבות והאלימות שפרצה בכל רחוב בלוד, עכו, חיפה, ומקומות רבים אחרים. מרקם החיים היומיומי דורש פתרון מציאותי, הסכמות, הבנות וחיים משותפים. מי שרוצה לחיות חייב לחיות יחד עם שכנו הערבי. מי שרוצה לחיות חייב לחיות יחד.

הימין הישראלי הציע סיפוח של יו"ש על שני מיליון הפלסטינים החיים שם, בלי לתת להם זכויות ורק מכוח הבטחה אלוהית וטענת זכות היסטורית של היהודים. הימין הישראלי לא יכול לכפות זאת על הפלסטינים ועל העולם ובעצם דן את אזרחי ישראל למלחמת נצח.

החיים שהימין הישראלי מציע לאזרחי ישראל מבוססים על אשלייה. אשליית כוח, אשליית גאווה, אשליית היכולת להתקיים על כידוני צה"ל והמשטרה. אשליית נאומים בובמבסטיים והבטחות ריקות

עובדה היא שראש ממשלה מהימין וויתר על אשליית הסיפוח. עדיין לא ויתר על השטחים אבל לכל ברור שכך זה לא יכול להימשך. אי אפשר לדחות את הקץ.
הימין הישראלי גידל בשטחים הכבושים אוכלוסייה אלימה שלא מכירה בדמוקרטיה ולא בחוקי המדינה ומוסדותיה ומנסה לגרור את המדינה כולה לחוקי ההלכה ולימי דוד המלך.

אז זה נגמר בחורבן בית ראשון ושני. כיום הקבוצות הקיצוניות מנסות לגרום לטרנספר של ערבים, לכאוס שיגרום לרשויות המדינה לבצע טרנספר כזה, או למרר את חיי האזרחים הערבים עד שיעזבו מחוסר ברירה. זה לא יעזור ולא יתבצע. מדינה דמוקרטית, כפי שישראל נבנתה ומציגה את חזותה בכל העולם, לא יכולה לאפשר לקבוצה קיצונית של מפלגת נעם או לה פמילייה או מתנחלי הגבעות החמושים, להשתלט על חייה. לנהל את חייה. לא יכולה.

ולכן האשליה שבן גביר מנסה לטעת בתושבי לוד באמצעות פרובוקציית המהומות שאנשיו יצרו, היא שקר. אזרחי לוד יוכלו לחיות רק עם תהיה הבנה והסכמה בין ערבים ליהודים על חיים משותפים וחוקים שכולם מכבדים.

הימין הישראלי לא יכול לממש את שתי גדות ולא שום דבר מההצהרות הטריטוריאליות או הלאומיות. העברת חוק הלאום, הורדת כבודה של השפה ערבית, ההסתה נגד נציגי הציבור הערבי, הפגיעה בקודשי האיסלאם, כל אלה הם מתכון למלחמת אזרחים ולזעם שפרץ כלפי האזרחים היהודים וכלפי מוסדות המדינה.

ברור שישראל תצטרך להחזיר את הגלגל לאחור ולאפשר שוויון מלא לאזרחיה הערבים, ככתוב במגילת העצמאות וברור שתצטרך להחזיר את השפה הערבית להיות שפה רשמית ותצטרך לשמור על המקומות קדושים בירושלים ובכל מקום כדי לאפשר חופש פולחן לכולם. זה ברור. אחרת פשוט לא נוכל לנהל כאן חיים. לא רק חיים משותפים. לא נוכל לחיות. פשוטו כמשמעו. לא נוכל לנסוע בכבישים, לא ללכת ברחוב ולא להביא את הילד לגן.

הימין הישראלי למעשה איבד בימים אלה את כל הצדקת קיומו. הוא לא יכול לחסל את חמאס וראש הממשלה אינו "חזק מול חמאס". הימין הישראלי לא יכול להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית, יהודית בלבד כי אזרחיה הלא יהודים לא יתנו. כי יש רוב יהודי שלא יתן.

הימין הישראלי למעשה איבד בימים אלה את הצדקת קיומו. הוא לא יכול לחסל את חמאס, ורה"מ אינו "חזק מול חמאס". הימין הישראלי לא יכול להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית אלא יהודית בלבד

הימין הישראלי לא יכול להמשיך לקיים את המדינה כשהוא נשען על מפלגות החרדים שבוחריהם לא משתתפים בנטל המס והשירות בישראל. הימין לא יכול להמשיך לנהל מדינה רק למען שלטונו כאשר התמיכה המסיבית בחרדים שאינם תורמים למדינה ובמתנחלים המורדים בדמוקרטיה עלולה להביא לקריסת המדינה כולה – כלכלית וחברתית.

הימין הישראלי לא יכול להמשיך לקיים שלטון המבוסס רק על תמיכה באדם אחד שעומד בראשו, בלי לנהל את ענייניה הרבים האחרים של מדינה שלמה.

ההבנה הזו לא תקרה מחר בבוקר. אבל היא תחלחל. כמו הפחד מהאלימות, כמו האימה מפני מעשי הלינץ המזוויעים של יהודים בערבים וערבים ביהודים. הימין אולי יצליח להעביר כמה חוקים נגד מערכות החוק והמשפט, אולי יצליח להעביר עוד כספים לעמותות שלו או לאנשיו שפוזרו במיליון מינויים פוליטיים. אבל האידאולוגיה מתה. נקברה בימים אלה.

לכל אזרח, גם אם הוא דורש יותר כוח מול הקיצונים הערבים שפגעו בבתי כנסת בלוד, וגם אם הוא מדקלם את סיסמאות "חיסול חמאס" בשנתו, לכל אחד כזה ברור, שכדי לחיות צריך כיוון אחר. צריך אידאולוגיית חיים שונה לחלוטין. החיים חזקים מכל הקיצונים.

האלטרנטיבה שמציג השמאל בישראל למדינה דמוקרטית, הבנויה על כבוד האדם ושוויון בפני החוק, על מהלך להקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית לצד ישראל ועל שיתוף ערביי ישראל במוסדות המדינה והליכי קבלת ההחלטות שלה, היא אלטרנטיבת חיים. פשוט אין ברירה אחרת. ישראל לא יכולה לחיות תחת מלחמת אזרחים תמידית.

לכן הימין הלאומני צריך לחזור לבתי הכנסת שלו ולעשות את חשבון הנפש ההיסטורי, אלא אם הוא רוצה להוביל לחורבן בית שלישי. הימין הפוליטי השפוי יכול וצריך לשתף את ערביי ישראל בחיי המדינה לפי תורת ז'בוטינסקי ולפי ערכיו הדמוקרטיים. והוא חייב להפסיק לפחד מהקיצונים הדתיים – אותן חבורות פורעים פשיסטיים מארגוני להבה ומפלגת "הגזענות הדתית" של סמוטריץ ובן גביר. אלה שמקווים לטרנספר מכאן את הערבים ולהשליט כאן את חוקי ההלכה.

לכל אזרח, גם אם הוא דורש יותר כוח מול הקיצונים הערבים שפגעו בבתי כנסת בלוד, או מדקלם את סיסמאות "חיסול חמאס" בשנתו, לכל אחד כזה ברור, שכדי לחיות צריך כיוון אחר. החיים חזקים מכל הקיצונים

אפשר היום להשוות את ההפגנות הדמוקרטיות העיקשות אך מכובדות, שנערכות כבר ארבע שנים מול ביתו של היועמ"ש ובבלפור מול רה"מ הנאשם בשוחד, אל מול ההפגנות שיזם הימין האלים בימים אלה, כשתומכיו הגיעו עם נשק, אלות, סכינים ואקדחים ללב הערים המעורבות והחלו לפגוע בתושביהן הערבים.
זה לא מאבק דמוקרטי. זו אנרכיה. מרד בשלטון החוק. מרד אלים. ומדינת ישראל הדמוקרטית יודעת שעליה לחסל את המרד הזה אחרת אין לה חיים.

הציבור בישראל מבין לאט אבל מבין, שהימין הישראלי הקיצוני ברובו אינו דמוקרטי, וכי ללא דמוקרטיה אין חיים. הציבור מבין שישראל לא חיה לבדה באזור הזה, וכי אי אפשר לדרוך על כל המוסלמים בעולם בגלל הגחמות הפוליטיות של השר אוחנה והתעלולים הפוליטיים של הבוס שלו נתניהו.

אי אפשר לפגוע ברימוני הלם במסגד הקדוש לאסלאם ולעצור מתפללים ולהשפילם בדרך לירושלים, ואי אפשר לפנות פלסטינים משכונות מגוריהם בגלל טענת זכות חד צדדית לרכוש יהודי מלפני קום המדינה. אי אפשר. התוצאה היא תבערה כללית של חיינו בכל התחומים.

הציבור בישראל יבין, שמפלגות ימין יכולות לייצג אותו רק אם יתנו פתרונות שפויים ודמוקרטיים להמשך החיים המשותפים. פתרונות פוליטיים וחוקתיים לחיים דמוקרטיים של יהודים וערבים בישראל.

אי אפשר לפגוע ברימוני הלם במסגד הקדוש לאסלאם ולעצור מתפללים ולהשפילם בדרך לירושלים, ולפנות פלסטינים משכונות מגוריהם בגלל טענת זכות חד צדדית לרכוש יהודי מלפני קום המדינה. התוצאה היא תבערה כללית

את זה גם הציבור שהצביע לליכוד מבין. זה יקח זמן עד שההבנה תתורגם להצבעה בקלפי. אמונות ופחדים לא ניתנים לסילוק ביום אחד. אבל זה יקרה. לכן הימים האלה הם קץ האידאולוגיה שהוביל הימין בישראל.

אידאולוגיה מופרכת, משיחית, לא מציאותית, אלימה ולאומנית ומרסקת חיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
הפתרון הכי מתבקש שכולם מפחדים להעלות הוא – הפרדות מממלכת יהודה. פעמיים היה עם ישראל מאוחד לממלכה אחת, ופעמיים זה נגמר בחורבן בית המקדש וגלות בתוך 70 שנה (!). השעון מתקתק. אולי הפעם צריך... המשך קריאה

הפתרון הכי מתבקש שכולם מפחדים להעלות הוא – הפרדות מממלכת יהודה. פעמיים היה עם ישראל מאוחד לממלכה אחת, ופעמיים זה נגמר בחורבן בית המקדש וגלות בתוך 70 שנה (!). השעון מתקתק. אולי הפעם צריך לנסות משהו אחר, מלבד חורבן הבית, והרס החלום הציוני. לעולם. הרבה יותר קל להתגרש מסמוטריץ/בן גביר/ליצמן מלהמיר אותם מאמונתם. יש לנו אמנם שפה משותפת איתם, אבל שום תרבות משותפת, וערכים שלא יכולים להתיישב למערכת מוסכמת. הפרדות מהם היא קלה מהפרדות מהפלסטינים, ולא פחות הכרח המציאות. אין שום מדינה מערבית שקרועה בשנאה כמו ישראל. מדינות שנראות הרמוניות לעומתנו שוקלות הפרדות ברצינות: סקוטלנד, בלגיה, קטלוניה, קוויבק ועוד. שמ זה כבר ברמה של משאלי עם. הלוואי עלינו השנאה של הסקוטים לאנגלים, או של הקטלונים לספרד

העובדה שהמאמר ארוך אבל בבסיסו הוא מושתת על טענה מופרכת כאילו "הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית לצד ישראל" יכולה לפתור את בעיה שמעולם לא היתה טריטוריאלית. לצערנו (שמאל וימין כאחד) הסנטימנט ה... המשך קריאה

העובדה שהמאמר ארוך אבל בבסיסו הוא מושתת על טענה מופרכת כאילו "הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית לצד ישראל" יכולה לפתור את בעיה שמעולם לא היתה טריטוריאלית. לצערנו (שמאל וימין כאחד) הסנטימנט הדתי והלאומנות בחברה הפלסטינית רק מתגברים והולכים ואילו היו נערכות שם בחירות, לפי התכנון, אין ספק שגם ביו"ש היה גובר החמאס על הפת'ח.
בהינתן המציאות הזאת, כדאי להקשיב לראשי החמאס, כי הם מבטאים את דעת הרוב בחברה הפלסטינית. מבחינתם זה בסדר גמור להקים מדינה פלסטינית לצד ישראל. הם בהחלט מסכימים לקבל את המתנה שהשמאל הישראלי היה רוצה להעניק להם. אבל, זה לא משהו שיקדם את הפשרה בין העמים. הם מדברים ובמפורש על כך שגם בהינתן להם מדינה, הם לא מתכוונים להכיר בזכותו של העם היהודי לגור לידם במדינה משלו. מבחינתם, ליהודים אין בכלל מקום כאן, במקום אותו אנחנו מכנים "ארץ ישראל".

לדאבון ליבי, הימין יכול גם יכול. זה מה שהוא עושה. אנחנו חיים על האתוס של שמשון הגיבור. החרדים קשרו גורלם עם חשוד מושחט, על אף שהם יקבלו מה שירצו מלפיד, הם מעדיפים להתאבד פוליטית. העדר ש... המשך קריאה

לדאבון ליבי, הימין יכול גם יכול. זה מה שהוא עושה. אנחנו חיים על האתוס של שמשון הגיבור. החרדים קשרו גורלם עם חשוד מושחט, על אף שהם יקבלו מה שירצו מלפיד, הם מעדיפים להתאבד פוליטית. העדר של ביבי הפך להיות האדמה שעליו ביבי עומד. אין להם צידוק מלבד השארתו של ביביהו מלך המשיח בחיים הפוליטיים. הביביזים הפך תנועה משיחית שהפכה להיות מטרה קיומית כשלעצמה, לא טיפול באזרחים.

מי שנהנה מכל זאת אלה הכתות החרדיות :גם משתמטים משירות צבאי ושאר נשיאה בנטל וגם הליכוד הנתעב מזרים להם נהרות של כסף ציוני שהם לא טרחו להפיק. בטווח הרחוק הכתות החרדיות יגרמו לקריסת מדינת ... המשך קריאה

מי שנהנה מכל זאת אלה הכתות החרדיות :גם משתמטים משירות צבאי ושאר נשיאה בנטל וגם הליכוד הנתעב מזרים להם נהרות של כסף ציוני שהם לא טרחו להפיק. בטווח הרחוק הכתות החרדיות יגרמו לקריסת מדינת ישראל .
כבר עכשיו תיכוניסטים ליברלים דמוקרטים חילונים מהגרים מפה בין כיתה י ל-יא לפני צוו ראשון בתואנה שאם אין גיוס לכולםםםםםםםם אז הם לא מתגייסים.

אידיאולוגיה של "לוותר לפושעים" מביאה לעוד פשע. לעולם לא תצליח לספק את הערבים, הם כל פעם רוצים עוד ועוד. הפוסט הזה מקומם, מפריע לי שכל דבר שלהם מקודש ושהיהודים צריכים לוותר. המשילות הא... המשך קריאה

אידיאולוגיה של "לוותר לפושעים" מביאה לעוד פשע.
לעולם לא תצליח לספק את הערבים, הם כל פעם רוצים עוד ועוד.
הפוסט הזה מקומם, מפריע לי שכל דבר שלהם מקודש ושהיהודים צריכים לוותר.
המשילות האמיתית לא נמדד באפשרות של ממשלה מושחתת להעביר חוקים מבלי שבית המשפט יעצור אותה, היא נמדדת ברחובות, ביחס הוגן ולא אלים למפגנים שומרי סדר ומעצר וכליאה של מפגנים אלימים (ולא חשוב מאיזה צד).
תבוסתנות לא תעזור כאן, לנצח נחייה עם החרב ביד. זה עדיף עשרות מונים מלהיות תחת שלטון זר, ופי אלף מאשר לשלם דימי.
תתעורר.

עוד 1,257 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // שבת, 12 ביוני 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בנט: "לא העת להפגנות, קורא לנהוג בכבוד בנתניהו ומשפחתו״

מסתמן: מימון הוצאות בלפור ובית נתניהו בקיסריה יופסק מחר, מועד הפינוי של משפחת נתניהו מבלפור יסוכם עם בנט ● ברקת: "אם נתניהו היה זז - מי שהיה מרכיב ממשלה זה הליכוד" ● דיווח: נתניהו ובן סלמאן פעלו להחלשת מלך ירדן ● סקר: אם ראש המוסד היוצא מתמודד בפריימריז הליכוד הוא מנצח עם 27% ● אורית פרקש-הכהן מכחול לבן תהיה שרת המדע ● נחמן שי יהיה שר התפוצות

עוד 23 עדכונים

בלפור, אפילוג

עוד רבות ידובר על "מחאת בלפור", הצלחתה והתהליכים שהביאו אליה ונבעו ממנה. ספרים יחוברו, סרטים יופקו, טורים יפורסמו, תערוכות יוצגו ומחקרים יבוצעו. אחרי הכל, מחאות ענק שמשיגות את יעדן הן עניין נדיר ביותר וההיסטוריה איננה משופעת בהן.

אז למה דווקא היא הצליחה?

עוד רבות ידובר על "מחאת בלפור", הצלחתה והתהליכים שהביאו אליה ונבעו ממנה. ספרים יחוברו, סרטים יופקו, טורים יפורסמו, תערוכות יוצגו ומחקרים יבוצעו. אחרי הכל, מחאות ענק שמשיגות את יעדן הן עניין נדיר ביותר

מחאת 2021 צמחה על רקע השבר הגדול – היום שבו הודיע בני גנץ אחרי שלושה סבבי בחירות מייגעים שהוא חובר לנתניהו ולמעשה נותן לו את השלטון. כשאני נזכרת בתחושת הבגידה, האכזבה והייאוש שאחזה בנו, הלב מחסיר פעימה.

אפילו היום בחלוף הזמן והאירועים שעברנו מאז אני מתכווצת כשאני נזכרת בעוצמת הכאב. זו הייתה נקודת מפנה דרמטית משום שמחנה השינוי למעשה נרמס והושתק. אחזה בנו תחושה שאין שום קשר בין הפתק ששמנו בקלפי לבין הפעולות שעושים הפוליטיקאים בחסות הכוח שהענקנו להם, ולפיכך אין שום משמעות למנגנון הדמוקרטי ולקיומן של בחירות.

חשוב לי לציין שבשונה מבנט, בני גנץ הוביל את מחנה השינוי תחת הבטחה אחת ויחידה – לא לשבת תחת נתניהו. בנט בניגוד אליו הצהיר שוב ושוב שבכוונתו לכונן ממשלה אחרת ושנתניהו סיים. הוא אמנם שמר על עמימות, אבל מי שרצה וודאות יכול היה להצביע לליכוד או לסמוטריץ'. במקרה של גנץ, לא היו לנו אלטרנטיבות ולמעשה גם מי שהצביע מרצ-עבודה קולו נשדד ממנו.

האכזבה הצורמת בבג"צ 11-0 ואחריו אירוע הבגידה הותירו אותנו מיואשים וחבוטים, ומתוך התהום המורלית שהושלכנו אליה הזדקקה התובנה שלנו שלמעשה מוצו האמצעים הדמוקרטיים שעומדים לרשותנו להציל את הדמוקרטיה הישראלית.

בשלב הזה היו כבר גרעיני התארגנות של מחאות שונות. עדיין לא היינו מגובשים ולא עיצבנו קו מחאה אחיד, אבל היה ברור לכל מובילי הגרעינים שבשלה השעה להרים מחאה משמעותית. ידענו גם שאסור לה להיכשל, שכן אם היא תיכשל נאבד את הדמוקרטיה שגם ככה איבדה מכוחה. ההבנה הזו העמיסה על כתפנו אחריות עצומה והפנמה של אמת אחת – אנחנו האנשים להם חיכינו, ואם לא אנחנו זה לא יקרה.

מחאת 2021 צמחה על רקע השבר הגדול – היום שבו הודיע גנץ אחרי 3 סבבי בחירות מייגעים שהוא חובר לנתניהו ולמעשה נותן לו את השלטון. כשאני נזכרת בתחושת הבגידה, האכזבה והייאוש, הלב מחסיר פעימה

בין קבוצות המחאה השונות התקיימו שיחות רבות, ויכוחים קולניים, מאבקים עקרוניים וערכיים, ולא מעט סטרס ופחד שנבעו מהמצוקה הפוליטית שהתחוללה תחת הקורונה והשינויים הדרמטיים שהיא הביאה עמה. המבוגרים יותר בינינו הביאו לשולחן הדיונים את הצלקות שלהם מכשלון מחאת 2011 והלקחים שנבעו ממנה. בעיני, למידת התהליכים שהביאו לכישלון של 2011 ויישומם בעיצוב מחאת בלפור, תרמו רבות להצלחת המהלך.

פונקציית המטרה וכיבוש היעד

אחד הדברים שהובילו לכישלון ב-2011 היה היעדר ניסוח מדויק של פונקציית המטרה. מחאה מוצלחת חייבת להציב לעצמה יעד קונקרטי, ברור ומדיד. כותרות כמו "צדק חברתי", "איחוי הקרעים", "תקווה" וכו' הם יעדים אמורפיים. איך מודדים צדק חברתי או תקווה? ברגע שהדרישות מופשטות אי אפשר לקבוע את השגתן, ולכן הדרישה ל"צדק חברתי" נענתה בוועדת טרכטנברג שמסמסה את המחאה ולא הביאה לתוצאות משמעותיות ביחס לבעיות שעלו בה.

לפיכך החלטנו שהיעד שלנו צריך להיות פשוט וקונקרטי וכזה שאי אפשר למסמס בוועדה ואי אפשר לטעות בהשגתו. כזה שכולם ידעו לזהות אם הושג או לא הושג, ועד שלא יושג המחאה לא תיפסק. וכך באה לעולם פונקציית המטרה "לך!".

.מחאת בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
.מחאת בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

לא רוצים וועדות, לא רוצים כסף, לא רוצים הקצבת כהונה ולא רוצים לחכות להכרעת בית המשפט. רוצים שהנאשם ילך כי הוא הבעיה ולכתו היא הפתרון. לאורך הדרך היו פניות וגישושים, ניסו לפשר אותנו עם הצעות שונות ומשונות לשינויים, אבל עם "לך!" כיעד, לא היה על מה לדבר.

לפיכך החלטנו שהיעד שלנו צריך להיות פשוט וקונקרטי וכזה שאי אפשר למסמס בוועדה. כזה שכולם ידעו לזהות אם הושג או לא, ועד שלא יושג המחאה לא תיפסק. וכך באה לעולם פונקציית המטרה "לך!"

המדיום הוא המסר

אני זוכרת שישבתי לקרוא חומרים, בניסיון להבין מה הופך מחאות למוצלחות ומה מביא לכישלונן. שלושה דברים חזרו ועלו:

  1. יעד.
  2. טיימינג.
  3. לוקיישן.

כדי שמחאה תצליח חייבת להיות הלימה בין מיקום הבעיה למיקום המחאה. פתאום הבנתי למה תל-אביב היא בית קברות למחאות, ולמה ממרום גילי ועשרות הפגנות שלקחתי בהן חלק מאז נעוריי אף לא אחת מהן הניבה הצלחות. מה הקשר בין תל אביב לבין הנאשם מבלפור? מחאה חייבת ליצור הפרעה, רעש סמנטי, מטרד בלתי פוסק. היא צריכה ליצור אי-נוחות למחולל הבעיה ולהבהיר לו שהיא מכוונת כלפיו. מכאן התחדדה ההבנה שההפגנה חייבת להיות בבלפור.

רבים חשבו שאין לכך סיכוי משום שהמקום עצמו לא מתאים להפגנות ומשום שזה רחוק מהמרכז ויכביד על המוחים. אבל מרגע שאמיר השכל וחבריו האמיצים קבעו את מאהל המחאה בבלפור, ובפרט לאחר המעצר השערורייתי של השכל, בלפור הפך למוקד עליה לרגל. לא עוד מקומו של הגרעין הקשה ומטיבי הלכת, אלא "ביתם" של רבבות אזרחים זועמים שהתייצבו בבלפור שבוע שבוע.

כרמי גילון נגרר על ידי שוטרים ממאהל בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
כרמי גילון נגרר על ידי שוטרים ממאהל בלפור (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

המעצר של השכל הגדיש את הסאה עבור אזרחים רבים ושבועיים אחריו קיימנו את הביביסטיליה שהיה למעשה האירוע שקיבע את בלפור כמחנה הקבע שלנו.

מיצג בהפגנה בכיכר פריז, ליד בלפור, מחווה לציור של דלקרואה על העלייה לבסטיליה, יולי 2020 (צילום: שרון אברהם)
מיצג בהפגנה בכיכר פריז, ליד בלפור, מחווה לציור של דלקרואה על העלייה לבסטיליה, יולי 2020 (צילום: שרון אברהם)

”אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ.“ (איוב יד, פסוק יט)

או בשפה פשוטה – גם מים שוחקים סלע אם נותנים להם מספיק זמן. אני זוכרת שחיפשתי נתונים שעוסקים בפרקי זמן של מחאות. ניסיתי לברר אם יש קורלציה בין משך של מחאה לבין סיכויי הצלחתה. לא מצאתי ראיות שתומכות בקורלציה כזו אבל כן גיליתי שאם באמת רוצים משהו, זה עשוי לקחת זמן. כך למשל המחאה נגד מלחמת ויטנאם שנמשכה בגלים משך למעלה מעשור.

פתאום הבנתי למה ת"א היא בית קברות למחאות. מה הקשר בינה לבין הנאשם מבלפור? מחאה חייבת ליצור רעש סמנטי, מטרד בלתי פוסק, להבהיר למחולל הבעיה שהיא מכוונת כלפיו

היה לנו ברור שאם אנחנו רוצים להצליח נידרש לאורך רוח והתמדה. והמשמעות היא שלא עוצרים עד שהוא הולך, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. את המסר הזה הפנמנו ופמפמנו לאורך כל הדרך, ולא זכור לי שמישהו התייאש או חשב להפסיק. היה ברור לכולם שהמחאה תימשך עד להשגת היעד "לך!". ומרגע שהתחלנו ועד היום, מחינו בבלפור במשך 15 חודשים ברצף!

מחאה עושים בזעם או לא עושים בכלל

אין דבר כזה מחאה מהונדסת שתשיג יעדים! הימים האחרונים והניסיונות הדי פתטיים של הנאשם להצית מחאה מהונדסת נגד ממשלת השינוי מוכיחים זאת. אנשים יוצאים להפגין כי הם מרגישים מאוימים או זועמים. אי אפשר לביים תחושות כאלה, ואי אפשר להניע אנשים לפעולה בהעדרן. הזעם שלנו היה עצום אחרי הבגידה של גנץ. התחושה ששדדו את קולנו בקלפי שחררה שאגת זעם מגרוננו, אותה הפננו ישירות לעבר המעון בבלפור.

לתחושת הזעם הזו נלוותה חרדה קיומית והבנה עמוקה וממשית לפריכותה של הדמוקרטיה הישראלית והאיום הישיר והמיידי שרובץ עליה. זה היה הדלק שהניע כל אחד ואחת מאיתנו לאורך 15 החודשים הקשים הללו.

הרגשנו שאנחנו נלחמים על הבית ואם נעצור אפילו לרגע נאבד את התקווה והעתיד. ידענו שאנחנו האופוזיציה, שאנחנו החזית, שאנחנו הצבא, שאנחנו הסופרים שכותבים את ההיסטוריה ושלמעשה אין לנו את הפריווילגיה לא להילחם.

אין דבר כזה מחאה מהונדסת שתשיג יעדים! הימים האחרונים והניסיונות הדי פתטיים של הנאשם להצית מחאה מהונדסת נגד ממשלת השינוי מוכיחים זאת. אנשים יוצאים להפגין כי הם מרגישים מאוימים או זועמים

מי צריך מנהיגים?

יש עדיין מי שמגלגלים עיניים למשמע המשפט "למחאה הזו אין מנהיגים". אבל אחת הסיבות העיקריות שהיא הצליחה זה בדיוק בגלל זה!

אנשים לא הגיעו לבלפור בגלל שקריים מיניסטר או סדי, או אמיר השכל, או הדגלים השחורים ביקשו מהם לבוא. תפקידם של ארגוני המחאה היה לנסות לגבש יעד ולוקיישן משותף, ולהקל על הלוגיסטיקה למי שמעוניין לבוא. לא מעט פעמים לאורך הדרך היו ארגונים שהחליטו לצאת מבלפור לפעולות אחרות, לקחת פסק זמן, לנסות משהו אחר. זה לא שינה במילימטר את המוטיבציה של ציבור המוחים להגיע במוצ"ש לבלפור.

ההמונים לא באו מתוך שייכות לארגון מסוים או מתוך ציות לבקשה של מישהו, הם באו כי הם זעמו וכי בלפור הפך להיות הכתובת לזעם הזה. כל מוצ"ש בשעה 19:00 בערב, ידעת שבבלפור לא תעמוד לבד, ידעת שבבלפור תפגוש אנשים, שכמוך מתקשים לקבל את החושך שיורד עלינו, ומוכנים לעשות כל מה שאפשר במסגרת החוק על מנת לעצור אותו. בלפור הפך למקום שבו התכנסנו ונתמכנו זה בזה, תוך הבנה שהלכה והתפתחה שאנחנו לא לבד ושהרבה יחידים זועמים יכולים להפוך לכוח שאין לעמוד בפניו.

הייתה בינינו הסכמה גורפת שאסור שלמחאה הזו יהיו מנהיגים או בעל-בית, והארגונים השונים הקפידו על כך. אני באמת מאמינה שאחד הכישלונות של 2011 נבע מהאספרציות האישיות של מי שראו עצמם כמנהיגי המחאה, אשר נטלו לעצמם חרויות להחליט החלטות בשם המחאה. מאחר שהכרנו היטב את התקדים, הקפדנו לא לעשות שום פעולה או החלטה שלא ניתן לנו המנדט לקבל.

לא לנסח רשימות של דרישות, לא להיפגש עם נציגי השלטון, לא להתפתות לפשרות או הבטחות שונות. היינו נחושים ושקופים לאורך כל הדרך.

הייתה בינינו הסכמה גורפת שאסור שלמחאה יהיו מנהיגים או בעל-בית, והארגונים השונים הקפידו על כך. אני מאמינה שאחד מכישלונות 2011 נבע מהאספירציות האישיות של מי שראו עצמם כמנהיגי המחאה

טיימינג

חייבים להיות הוגנים ולומר זאת: גם לטיימינג יש משקל בהצלחה של מחאה, ואין ספק שמחאת 2021 הגיעה בטיימינג בו הבשילו התנאים לשינוי. אני בספק גדול אם מחאת 2011 הייתה פועלת באופן דומה למחאה שלנו, ולא עושה את הטעויות שנעשו, היא הייתה מצליחה להחליף את השלטון.

ב-2011 נתניהו עוד היה יחסית מתון בסגנונו הריכוזי והפופוליסטי, ומרוסן יחסית אל מול מערכת החוק ושותפיו הפוליטיים. הוא גם היה בתקופה של התחזקות והתרוממות שלטונית ולא עמדו נגדו אישומים פליליים.

בהינתן מצבו האישי פוליטי אז, זה היה מרחיק לכת מצד המחאה לדרוש את לכתו ואילו עתה – אחרי שלוש מערכות בחירות בהן נכשל, ושלושה כתבי אישום חמורים שעומדים נגדו, הוא איבד את הלגיטימציה הציבורית למשול. התנאים שהמחאה פרצה בהם היו שונים בתכלית מאלה של 2011, ומכאן גם נבעה נחישותה והתמדתה.

אני כותבת את הרשומה הזו בגוף ראשון יחיד ורבים משום שהייתי שם מן הרגע הראשון, לפעמים כעצמי ולפעמים כחלק מכוח, וחוויתי חוויות אישיות וקבוצתיות. את "הדמוקרטים" הקמתי עם קבוצת חברים מוכשרים ומדהימים עם הודעתו של גנץ על הקמת ממשלת השפל עם הנאשם, ומאז ועד היום אנו פועלים כתנועת שמאל שעשתה רבות בתוך המחאה ומסביבה.

אולם הקרדיט להצלחת המחאה לא נתון לנו או לארגונים השונים. המחאה הזו הצליחה הזכות כל האנשים הנפלאים שהפגינו בהתמדה, על חשבונם, על חשבון זמנם, תוך סיכון עצמי והשקעת משאבים, מתוך אמונה ואהבה למדינה הזו ותחושת שליחות עמוקה ואמיתית.

ולמרות זאת, הניצחון האמיתי בסופו של דבר הוא של כולנו! ממשלת השינוי תהיה טובה לכל אזרח ישראלי מימין ומשמאל, יהודי או ערבי, דתי או חילוני… המחאה הביאה רוח חדשה של שינוי, ומהמתנה המופלאה הזו ייהנו כל אזרחי ישראל.

הא.נשים הכי יפים בארץ

תכירו את הא.נשים הכי יפים שיש, ואם לפגוש אותם זו לא סיבה מספיק טובה לצאת מהבית? אז אני לא יודע מה כן?! שתפו בבקשה, שימו אוזניות ותשארו לסוף – יש ציפור כחולה 🙂 * מי ששכחתי לתייג, שיצפצף ומיד אוסיף. גם אם אתם לא שם וסתם רוצים.*סליחה מכל שאר המופלאים שלא נכנסו. https://my.israelgives.org/he/campaign/avibarakYuval Rothschild Osnat Oren Aum פינקפרונט – החזית הורודה Crime Ministerקומי ישראל — מחאת הצעירים 2020קומי ישראלמחאת הדגל השחורמחאת הריבון – מאפסים את השלטון!מצילים את הדמוקרטיה – מחאת הדגלים השחוריםכל הארץ מחאות בלפורמחאת היחידים – אין מצבישר-אל הלבShoshke Engelmayerעל הציפור Alon Feuerstein

Posted by Avi Barak on Thursday, January 28, 2021

לימור מויאל היא סופרת, אקטיביסטית ודוקטורנטית לפרשנות ותרבות. רעיה ואם לארבעה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
עוד 1,591 מילים ו-4 תגובות

שנה אחרי, הקהילה היהודית עדיין מתמודדת עם רצח ג'ורג' פלויד

רצח ג'ורג' פלויד לפני שנה היה ארוע מכונן עבור ארצות הברית בכלל ועבור השחורים בפרט ● אבל גם ליהודי ארה"ב זו הייתה נקודת מפנה ● ההכרה כי לארגונים היהודים יש אחריות ואינטרס לתמוך בגיוון, שוויון ולהילחם בגזענות הביאה עמה שינוי בסדרי העדיפויות ובתוכניות של הארגונים המובילים ● מה מתוך זה יימשך גם בעתיד, מוקדם לדעת

עוד 1,510 מילים

אחרי ששכבו שנים בארכיון והעלו אבק, הסופר דיוויד סטרומברג חושף חומרים שטרם ראו אור מאת חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס זינגר ● בראיון לזמן ישראל מדבר סטרומברג על היחס האמביוולנטי של הסופר הנודע כלפי היהדות, מה קרה לו בארצות הברית, ומדוע הוא כל כך רלוונטי גם היום

עוד 1,712 מילים

למקרה שפיספסת

וידויים של רוצח פיננסי סדרתי

הוא היה הגאון של וול סטריט, כל השקעה שלו הייתה בול פגיעה ● אבל כשהטריקים האפלים של ברני מיידוף נחשפו הוא הפיל איתו 720 אלף איש מסביב לעולם, שהפסידו 65 מיליארד דולר ● שדרן הרדיו האמריקאי הבכיר ג'ים קמפבל התכתב עם הארכי-נוכל במשך קרוב לתשע שנים, והוציא ספר שמציג אותו באור מעט שונה ● "המערכת כולה כשלה, מיידוף לא פעל לבד", הוא אומר בראיון לזמן ישראל

עוד 1,302 מילים

גוברת התסיסה הפנימית נגד מלך ירדן

המלך עבדאללה הודיע על כוונתו לערוך "רפורמות פוליטיות מקיפות" בירדן בניסיון להרגיע את התסיסה של השבטים הבדואים נגדו. המתיחות בין בית המלוכה לשבטים הבדואים הגיעה לשיא ולעימות מזויין באזור נאעור, בו נפצעו אנשי ביטחון ירדנים. המלך מנסה להרגיע את השטח ונמנע לפי שעה ממעצר מתנגדיו.

במחוז נאעור, דרומית לעיר הבירה של ירדן עמאן, נמשכת המתיחות בין השבטים הבדואים לבין בית המלוכה הירדני . זאת לאחר שהפרלמנט הירדני החליט לפני כמה ימים, בישיבה מיוחדת, לפטר את חבר הפרלמנט אוסאמה אלעג'ארמה, בהסתמך על בקשה מיוחדת שהגישו 109 חברי פרלמנט הנאמנים למלך עבדאללה.

לאוסאמה אל-עג'ארמה יש לשון חדה כתער והוא לא היסס בחודשים האחרונים להשתלח בבית המלוכה הירדני בממלכה, לפני כשבועיים הוא טען כי גורמי הביטחון הירדנים ניתקו את החשמל במקומות שונים בממלכה ומנעו מתהלוכות הזדהות עם "פלסטין" מלהגיע מרחבי ירדן כדי להפגין בעיר הבירה עמאן במהלך המלחמה ברצועת עזה בין חמאס לישראל.

לאל-עג'ארמה יש לשון חדה כתער, והוא לא היסס להשתלח בבית המלוכה הירדני. לפני כשבועיים טען כי גורמי הביטחון הירדנים ניתקו את החשמל במקומות שונים בממלכה

אל-עג'ארמה איים כי בני השבטים יגיעו לעמאן כדי לטפל ב"סוכנים" ו"משתפי הפעולה" כשהוא מתכוון לבכירי המשטר הירדני שמקיימים קשרים עם ארה"ב וישראל.

אוסאמה אל-עג'ארמה ערך כינוס מחאה גדול ובני השבט שלו חסמו את ציר התנועה המוביל מעמאן לחוף המזרחי של ים המלח.

על פי גורמים ירדנים, הוא אף התבטא כי ברצונו לפגוע במלך עבדאללה עצמו "ולירות כדור במצחו". בעקבות דבריו פירסמו כמה נציגים של השבטים בירדן  הודעות תמיכה ונאמנות במלך עבדאללה ועשרות חברי פרלמנט התאגדו יחדיו כדי להדיחו מהפרלמנט.

בהצבעה ההדחה בפרלמנט, התייצבו לצידו של אל-עג'ארמה כמה חברי פרלמנט הנחשבים לתומכי תנועת "האחים המוסלמים".

לפני כשבוע הגיעו כוחות הביטחון של ירדן למאחז תומכיו של אל-עג'ארמה באזור נאעור והרסו אוהל בדואי מסורתי גדול שבו נהג אל-עג'ארמה לנאום נגד בית המלוכה הירדני. במקום פרצו עימותים בין תומכי אל-עג'ארמה לבין אנשי הביטחון שהשתמשו בגז מדמיע לפיזור המפגינים.

במהלך קרב היריות שפרץ במקום בין אנשי הביטחון הירדנים לתומכיו של אל-עג'ארמה נפצעו 4 אנשי ביטחון ירדנים מירי חי והועברו לטיפול בבית חולים.

אל-עג'ארמה איים כי בני השבטים יגיעו לעמאן כדי לטפל ב"סוכנים" ו"משתפי הפעולה", כלומר בכירי המשטר הירדני שמקיימים קשרים עם ארה"ב וישראל, וטען כי ברצונו לפגוע במלך עבדאללה עצמו "ולירות כדור במצחו"

אזור נאעור הוא אזור שקט יחסית, המוכר כאזור תיירות שמיושב בשבטים בדואים ובצ'רקסים, אולם מיום ליום מתברר כי המשבר בין המלך עבדאללה לבין השבטים הבדואים הולך ומתרחב. המלחמה בין ישראל לחמאס ברצועת עזה השפיעה ללא ספק על האווירה בירדן וחיזקה את התמיכה בחמאס ובתנועת "האחים המוסלמים", שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה בירדן.

השבטים הבדואים בירדן ממורמרים מאוד וזועמים על בית המלוכה הירדני בגלל המצב הכלכלי הקשה בירדן ובשל הנטייה של המלך עבדאללה, בניגוד לאביו המלך חוסיין, להסתמך יותר ויותר על הפלסטינים בירדן ועל הרש"פ. זאת במקום על השבטים הבדואים שהיו תמיד נאמנים לבית המלוכה ההאשמי ויש להם יצוג מכובד בצבא הירדני ובבטכ"ל (הביטחון הכללי הירדני).

חביבם של השבטים הבדואים בדרום ירדן הינו הנסיך חמזה, אחיו למחצה של המלך עבדאללה, והדמות השנואה ביותר עליהם היא המלכה ראניה.

רעייתו של המלך עבדאללה ראניה היא פלסטינית מאזור טול כרם הידועה כ"אישה החזקה" בממלכה, ולטענת השבטים הבדואים היא מכתיבה למלך את מהלכיו ומערבת גם את בני משפחתה בעסקים בירדן, לפני כמה שנים הם אף הגישו עצומה למלך עבדאללה הדורשת ממנו לנטרל את השפעתה על ענייני הממלכה, דבר שלא קרה.

לפני כשלושה חודשים חשף המודיעין הירדני תוכנית לקשירת קשר נגד שלטונו של המלך עבדאללה. בקשר היה מעורב הנסיך חמזה עם כמה מראשי השבטים הבדואים בדרום ירדן. הקושרים נעצרו והנסיך חמזה אולץ לחתום על הצהרת נאמנות למלך וליורש העצר הנסיך חוסיין בן עבדאללה.

מיום ליום מתברר כי המשבר בין המלך עבדאללה לשבטים הבדואים מתרחב. המלחמה בין ישראל לחמאס ברצועה השפיעה על האווירה בירדן וחיזקה את התמיכה בחמאס וב"האחים המוסלמים"

מאז נעלם הנסיך חמזה וההערכה היא כי הוא נתון במעצר בית. מרבית הקושרים נגד המלך שוחררו, מלבד שניים העומדים לדין. המלך הורה לשחרר את כל בני השבטים שהיו מעורבים בקשירת הקשר מחשש שהדבר יעורר מהומות ושפיכות דמים בממלכה.

בכלא הירדני נותרו שתי הדמויות הבכירות שהנהיגו את הקשר נגד המלך עבדאללה ביחד עם הנסיך חמזה. מדובר בד"ר באסם עוואדאללה, ראש הלשכה המלכותית לשעבר והשריף חסן בן זיד, בן משפחת המלוכה ההאשמית. לשניהם יש אזרחות סעודית והם מקורבים מאוד ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.

הם עומדים לדין בבית הדין לביטחון המדינה ושלטונות ירדן הטילו איפול על כתב האישום נגדם ומהלך משפטם.

מאז מעצר השניים יש שפל חסר תקדים ביחסים בין ירדן לסעודיה. הירדנים מאשימים בשקט את סעודיה כי היא תכננה ביחד עם הנסיך חמזה את הקשר נגד המלך עבדאללה כדי לקדם את "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ ולקבל "דריסת רגל" סעודית בהר הבית. כזכור, ירדן היא האפוטרופוס של המקומות הקדושים בירושלים על פי הסכם השלום עם ישראל משנת 1994.

המלך עבדאללה מודאג מאוד מהתסיסה של השבטים הבדואים נגדו. כוחות ביטחון גדולים פרוסים באזור נאעור אך העימותים לא הסתיימו.

מאז מעצר השניים יש שפל חסר תקדים ביחסים בין ירדן לסעודיה. הירדנים מאשימים בשקט את סעודיה בתכנון עם הנסיך חמזה של הקשר נגד המלך עבדאללה לקידום "עסקת המאה" של טראמפ

לפני כמה ימים הודיע המלך על כוונתו לערוך "רפורמות פוליטיות מקיפות" בממלכה ולהביא להתחדשותה. אבל, אף אחד בירדן לא מתייחס ברצינות לסיסמאות השדופות האלה, שהן בבחינת כדור אקמול לתחלואות הכלכליות והפוליטות העמוקות בירדן. המצב מתוח מאוד והכיסא של המלך עבדאללה התחיל להתנדנד.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 821 מילים

תגובות אחרונות

עודכן לפני 3 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מעצרן של עיתונאיות ערביות בשייח' ג'ראח בוודאי לא עוזרים למאמצי ההסברה של ישראל ● הבשורה מאבו דאבי ביחס לפלסטינים היא הזדמנות שאסור לפספס ● בלבנון, המצב הכלכלי רק הולך ומחמיר ● מצרים החלה באיכלוס עיר הבירה החדשה ● ובסוריה מציינים 21 שנים למותו של אסד האב ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,152 מילים

הרבי מגור, פרנץ קפקא, המלך אדוארד ומלכת הולנד - כולם, כולל כולם, ביקרו שם ● עד ערב מלחמת העולם השנייה הייתה עיירת הנופש מריאנבד שבצ'כיה מרכז שיהודים ובני אצולה מרחבי אירופה נהרו אליו לטיפולים רפואיים ולמפגשים מרגשים ● ספר חדש חושף את ההיסטוריה של המקום שעצר מלכת בליל הבדולח

עוד 737 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

מתנת הפרידה של גילה גמליאל

צל"ש לשרה להגנת הסביבה, שבימים האחרונים בתפקיד יצאה בחריפות נגד ההסכם עם האמירויות שמסכן את מפרץ אילת, וחתמה על התקנה האוסרת לסחור בפרוות ● טר"ש לפירות הקיץ שבאדיבות שינויי מזג האוויר עולים כמו נדל"ן בגוש דן וגם הטעם לא משהו ● והטיפ: הסרט הדוקומנטרי על גרטה תונברג חושף פנים פחות ידועים של לוחמת האקלים הצעירה

עוד 722 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
קַרְנַפִּים 89

רובי הוא הקרנף ה-33 שנולד בספארי ברמת גן, מה שהופך את ישראל למעצמה עולמית בהמלטת קרנפים רחבי שפה - מקום ראשון בעולם כולו, לא פחות - עניין שמעלה את השאלה המתבקשת: מה הופך דווקא אותנו לבית גידול מתאים כל כך לקרנפים, והאם זה קשור להתרחבות מדאיגה של תופעת ההתקרנפות בישראל?

עוד 2,620 מילים ו-1 תגובות

דיווח: "נתניהו הציע לגנץ אמש שיתפטר וגנץ יתמנה לרה"מ"

דיווח: "נתניהו פגש את עבאס בבלפור ואמר לו - תתעלם מהשרים שמכחישים שאנחנו במו"מ" ● הנדל: "יש הבדל בין בל"ד לרע"ם" ● מתן כהנא: "כל ימינה מאחורי ממשלת האחדות" ● יאיר נתניהו מסכם: "תודה על מה שעשית, אבא" ● הורי הקצין שמת בכלא לרמטכ"ל: "הפסיקו להכפיש נגדו" ● דיווח: "חיילי צה"ל מסייעים בהקמת המאחז הלא-חוקי אביתר", צה"ל: "חריגה מפקודות"

עוד 39 עדכונים

ראש המוסד היוצא יוסי כהן הוא יו"ר הליכוד הבא

בהופעה טלוויזיונית כמעט מושלמת, יוסי כהן אישר שהוא בדרכו לראשות הממשלה, ובליכוד מבינים כי הוא יהיה היו"ר הבא אחרי נתניהו ● כהן נכנס לתקופת צינון של שלוש שנים; אם נתניהו לא פורש בקרוב, כהן יהיה זה שיבוא מייד אחריו וידלג בקלילות על דור הביניים ● בלו"ז של ראש המוסד היוצא רשומות כבר כמה פגישות עם בכירים בליכוד, ביניהם אנשי שטח שמכירים את התנועה היטב ● פרשנות

עוד 543 מילים ו-3 תגובות

עדות אישית נדהמנו, הובסנו, הושפלנו. זה היה אסון

הזחיחות ברחוב המצרי ● מוכר הפלאפל על שפת הנילוס שהודיע שאת הסניף הבא הוא פותח בתל אביב ● הכאב הגדול כשהתברר שהצבא האמיץ הובס וסיני נפלה בידי האויב ● הדמעות על פרישתו של נאצר ● והבוז לאנואר סאדאת ● כמאל עבד אל מלכ, פרופסור לספרות ערבית, מתאר את תחושות האימה שחווה כנער במלחמה ההיא, לפני 50 שנה

עוד 1,053 מילים

התקרית היום לפנות בוקר, שהסתיימה במותם של שני קציני ביטחון פלסטינים, חריגה בכל קנה מידה ● בישראל העבירו מסר מיידי לפלסטינים כי מדובר מצירוף נסיבות ● גורם ביטחוני בכיר: "זו לא התוצאה שרצינו, אבל הלוחמים היו בסכנת חיים ולכן הגיבו" ● פרשנות

עוד 529 מילים

שישה עובדי ויקטורי שפוטרו במהלך המהומות תובעים את הרשת

פרסום ראשון העובדים לא התייצבו למשמרות בסניף בטבריה בגלל חסימות בכבישים ומחשש להתנכלויות ● הם זומנו לשימוע ופוטרו מייד בנימוק של "נקיטת עמדה פוליטית" ● מנהלת האזור כתבה להם: "דיני דינארי, אלוהים שלי זה כסף" ● התביעה תוגש באמצעות מרכז מוסאוא בתחילת שבוע הבא ● ויקטורי בתגובה: "הטענות לא תואמות את המציאות, לגזענות ואפליה אין מקום בחברה"

עוד 449 מילים

בניגוד לנדמה, הממשלה הנכנסת של ישראל איננה ייחודית

לרבים נדמה כאילו המצב שבו ישראל שרוייה בשנים האחרונות הוא ייחודי ואין לו אח ורע - לא בתולדות המדינה ולא במקומות אחרים בעולם ● אבל דווקא ניתוח של תהליכים דומים ברחבי העולם מאפשר ללמוד מנסיונם של אחרים בשיקום המשטר הדמוקרטי ● דעה

עוד 1,228 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה