מגיבה: "אח, קארמה קארמה, הזדקנת מאוד, ממש כאב לב"
אני: "אני מאחלת לו ריפוי, ללב הכואב, וכן, אהובה, הזדקנתי. זאת פריווילגיה, לא כולם זוכים לה".
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומימגיבה: "את יודעת, יש בוטוקס, חומצה היאלורונית, אבל לא זה הענין, זו קארמה בכל מעשייך ודיבורך. חזרת למסך כדי לחזור לתודעה? זה לא יקרה, זמנך עבר"
אני: "אני רואה בזה בחירה. כמו הבחירה לא להשתמש ברעלנים וזריקות כדי להיראות צעירה. זה לא ישנה את גילי, ולא את לבי, אני ממש מקווה שלמבוגרים בחייך את מתייחסת באהבה וקבלה. ובאשר לזמני – הזמן של כולנו עובר מתישהו, וגם זה בסדר. אני מבינה שאת כועסת ומנסה לעלוב בי. אני לא נעלבת ולא כועסת. אני רק רוצה טוב. ומאחלת לך טוב. מכל הלב"
מגיבה: "אז תתחילי עם אהבת הארץ ואהבת העם"
אני: "אני כבר שם. את רק לא רואה את זה. וזה חבל, אבל זה בסדר"
מגיבה: "אין לנו ארץ אחרת ומספיק עם פילוג והשוואות אומללות לשואה. מאחלת לך רק טוב".
אני: "תודה".
איך זה עובד? בחרתי להשתתף בהצגה על קונגו. על אונס ככלי מלחמה. על התייחסות לנשים כאל רכוש הגבר והשחתתן כהשחתת רכוש. עברתי תהליך חזרות מדהים. ההצגה התקבלה אצל הקהל הבאר שבעי בכזאת אהבה, שאין מילים לתאר. וצריך היה לנסות לשווק אותה.
יחסי ציבור. אין ראיון בשום מדיה בלי סיפור סנסציוני. והסיפור שלי, מסתבר- סנסציוני. בחרתי לפרוש ולרפא את עצמי. זה עלה לי בבטחון הכלכלי. הכותרות היו מספיק מרעישות כדי שתכניות אירוח – בוקר, צהריים וערב – ירצו גם הן ללרלר את ה"טרגדיה" ולמכור שמפו בהפסקת הפרסומות (מעט מידי מילים נאמרו על ההצגה החשובה הזאת).
וכשאני מתראיינת – תמיד אגיד את האמת שלי. היא שלי. ואם מבקשים לדעת אותה – אגיד. זה לא אומץ, כי אין בי פחד. והתגובות. הו, התגובות.
כאן אני מסתכלת על שנות הפרישה והריפוי שלי בהודיה אינסופית. כי לפניהן- התגובות הללו היו שוברות אותי. היו ממלאות אותי פחד וכעס ומגננה והתקפה. הייתי נכנסת למערבולת איומה של ייאוש.
כאן אני מסתכלת על שנות הפרישה והריפוי שלי בהודיה אינסופית. כי לפניהן- התגובות הללו היו שוברות אותי. היו ממלאות אותי פחד וכעס ומגננה והתקפה. הייתי נכנסת למערבולת איומה של ייאוש. והיום – אני קוראת אותן וזה לא נוגע בי
והיום- אני קוראת אותן (את חלקן), וזה לא נוגע בי. זה לחלוטין נשאר אצל המגיבים. אני אהבה. זאת כוונתי הטהורה, ואי אפשר לשנות אותה.
ואז מגיעים מגיבים אל תיבת המסנג'ר. אני יודעת שאני יכולה להשתמש בפונקציית הבלוק. אני טכנופובית, אבל את זה כבר הבנתי איך לעשות. אני בוחרת לענות. באהבה.
זה חתכת כח, האהבה. כי, מסתבר שהיא מצליחה להמיס כעס בנפנוף מטה. כמו קסם. לא כמו. קסם. אז הנה – איך הפכתי נאצות לאיחולים בשלוש תגובות. תנסו את זה בבית.
שרה וינו אלעד. בת אדם. אמא לשתיים. שחקנית, מעצבת, מאסטר ריברת׳רית. יודעת שהכל מבקש להסתדר לטובה, לשפע, להרמוניה. אנחנו רק צריכים לדעת לבקש
השינוי הדרמטי שחל בשנתיים האחרונות במזרח התיכון הוא ללא ספק בזכות עוצמתו של צה"ל. אך מנגד, כיצד התפרק "ציר ההתנגדות" שהיה אמור לאחד את הזירות ולשגר עלינו אלפי טילים? מסתבר שהברית הזו הייתה סדוקה עוד לפני המלחמה. להלן הפרטים.
* * *
תסריט הבלהות של ישראל עד לפני כשנתיים, היה ללא ספק שבשעת המערכה הכוללת – כל חלקי "ציר המֻקַאוַּמַה" (ההתנגדות) שבנתה איראן יתקיפו את ישראל בו-זמנית.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
החופש הגדול כבר כאן ועמו תופעה מוכרת היטב: אלפי בני נוער מצטרפים בחודשי הקיץ לשוק העבודה. עבור חלקם זוהי עבודה ראשונה, אחרים מכירים את חווית העבודה מהקיץ הקודם. עבור המעסיקים — התקופה הזו דורשת משנה זהירות ואחריות מוגברת.
לאחרונה, פרסם משרד העבודה דגשים חדשים ומדויקים בנוגע לאחת מחובות הליבה של המעסיקים — החובה למסור מידע בטיחותי ולהדריך את העובדים. על פי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999, אין די בקליטת עובד והצבתו בעמדה; המעסיק חייב להסביר, להדריך ולוודא שהעובד מבין את הסיכונים הקיימים בתפקידו ואת הדרכים להימנע מהם.
עו"ד קלאודיה דוד הייתה בעברה פרקליטה ומנהלת בפרקליטות מחוז ת״א (פלילי) ומומחית תוכן לתחום הרשלנות הפלילית בפרקליטות המדינה (בין היתר יו"ר פורום הרשלנות הארצי בפרקליטות המדינה). כיום בעלת משרד בוטיק המתמחה באירועי רשלנות פלילית ובטיחות בעבודה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צימצום הסחר זה דבר טוב או רע? ירידה בצריכה, בבזבוז המשווע, בשינוע, בהררי האשפה, בהתחממות הגלובאלית, בהרס היערות, האגמים והנהרות זה דבר טוב או רע? השליטה של הכלכלנים בעולם היא דבר טוב או רע?
זה הזמן לאפריקה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אפריקה אבודה.
השחיתות השלטונית היא חלק אינטגראלי ממערכת החיים והסיבות לכך הן רבות מדי מכדי לנסות לתקן. אין לי פיתרון למעט ייאוש. רק יוזמה פנימית של מנהיגות מקומית בסדר גודל של משה רבינו, דוד המלך ואחאב, אולי תצליח להזיז את הענק השחור משחור הזה. האפלקציות שמצליחות באפריקה הן אותן אפליקציות אישיות שמצליחות לתת ליחיד הרגשת שליטה על חייו. החיים שם ג'ונגל תרתי משמע ואדם לאדם זאב. מייאש כמו שזה נשמע.
אני בעד להשתמש ביבשת הזו כשדה ניסויים ואולי משהו מההמצאות האלה יעזרו לממשל תקין שיאפשר וילמד את הציבור שאפשר גם אחרת.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם