הקנצלר החדש של אוסטריה, אלקסנדר שלנברג (מי שהחליף את סבסטיאן קורטס שהתפטר בעקבות חקירת שחיתות) החיל היום סגר במדינתו על 2 מיליון אזרחים ואזרחיות מעל גיל 12 שמוגדרים כלא מחוסנים. בעשרה ימים הקרובים המשטרה תערוך בדיקות אקראיות על אזרחים, תוך דרישת מסמכים במקומות ציבוריים. באוסטריה כבר קיימת מדיניות דרכון ירוק קפדנית, ומה שהיה יכול לפחות לעורר סימני שאלה לגבי מידת היעילות שלה, באקלים הפוליטי הנוכחי גרם דווקא להחרפה נוספת. החרפה אשר יש המטילים ספק בחוקתיות שלה.

Austria orders nationwide lockdown for those not fully vaccinated against Covid https://t.co/F3uS0fDIe4

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— The Guardian (@guardian) November 14, 2021

כנגד הגישה האוסטרית עומדת בריטניה. אוליבר דאודן, יו"ר המפלגה השמרנית, אמר בתגובה כי "זו תמיד היתה מסורת בריטית, אני חושב, להתקדם על בסיס הסכמה בהתנדבות. כך שאין לנו שום תוכנית לאמץ גישה מבחינה כזו בין חיסון ללא-חיסון".

אותו וירוס, אותה השפעה על הגוף הפרטי, השפעה אחרת לגמרי על הגוף הפוליטי.

כמעט שנתיים מאז החל משבר הקורונה, והאנושות כולה תלוייה באויר בקפיצה הלוגית שהגדיר הפילוסוף דיוויד יום במאה ה-18 כבעיית הראוי-מצוי (the is-ought problem).

יום, מהפילוסופים החשובים של תנועת ההשכלה, הואשם בתקופתו באתאיזם, אך למזלנו בכל זאת השפיע על כתביו של חברו הטוב הכלכלן אדם סמית', וצ'ארלס דארווין העיד כי הגותו של יום היתה מרכזית להתפתחות תורת האבולוציה. כיום נהוג לחשוב עליו כאבי מדעי המח והמקור לזרמי חשיבה שונים בתחום הפילוסופיה המוסרית.

אבל אילו היה כותב דיוויד יום בזמננו על בעיית הראוי-מצוי, סביר שהיה מתואר כמכחיש מדע.
מדוע?

כמעט שנתיים מאז החל משבר הקורונה, והאנושות כולה תלוייה באויר בקפיצה הלוגית שהגדיר הפילוסוף דיוויד יום במאה ה-18 כבעיית הראוי-מצוי. אבל אילו היה כותב עליה היום, סביר שהיה מתואר כמכחיש מדע

גם אם נניח שכל המחקרים עליהם נשענים מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות ובממשלה ביחס לקורונה הם אנומליה פלאית בעולם המדע, רצף של מחקרים ללא רבב, פגם או הטייה, הטענה של יום היא שמה שראוי שיקרה זה טיעון מוסרי שאינו נגזר מהעובדות.

ניקח דוגמה מעולם תוכן אחר. זוהי עובדה אמפירית מדידה שנשים יולדות ילדים. ועל בסיס עובדה זו, דורות ביצעו קפיצה לוגית לטענה המוסרית לגבי תפקידה של האשה במשפחה ובחברה: בגלל העובדה שנשים יולדות, על נשים להשאר בבית, לטפל בילדים, אסור שיסתובבו לבדן ואין להן צורך בהשכלה או זכות הצבעה. היום קל לנו לראות שיש פה קפיצה לוגית, ושטענה מוסרית אינה נגזרת מובנת מאליה אפילו מעובדה אמפירית.

ניקח דוגמה נוספת. מין משמש לרבייה. זוהי עובדה. מין הומוסקסואלי אינו משמש לרבייה, לכן במשך דורות הוא הוגדר כחטא. קפיצה לוגית. זו עמדה מוסרית שהובילה לכליאת הומוסקסואלים, לסירוס כימי, לטיפולי המרה ולאפליה בחוק שעד היום מקשה עליהם להקים משפחה ולהשתתף כשווים בחברה.

כאשר נקבעת "עובדה מוסרית" בעיני קהילה, היא מפתחת עיוורון למחירים המוסריים שנגזרים ממנה. כך הסבל והתאבדויות של מי שעוברים טיפולי המרה שקופים למי שעושה הכל כדי להגן מפני הסכנה ל"ערכי המשפחה".

כאשר נקבעת "עובדה מוסרית" בעיני קהילה, היא מפתחת עיוורון למחירים המוסריים שנגזרים ממנה. כך הסבל והתאבדויות של מי שעוברים טיפולי המרה שקופים למי שעושה הכל כדי להגן מפני הסכנה ל"ערכי המשפחה"

מכיוון שבכל העיסוק בקורונה לא נעשית אבחנה בין המצוי ובין הראוי, בין עובדות ובין עמדות מוסריות, האנושות מצאה את עצמה מתמודדת עם אחד המשברים הגדולים ביותר שידעה, עם כלים טכנולוגיים רבי עוצמה, כלים פוליטיים רבי עוצמה, ויכולת התמודדות קוגניטיבית-רגשית של ילד בן 4.

אילו היינו מסוגלים להפריד בין המצוי לבין הראוי, היינו יכולים לנהל את הדיון המוסרי שחובה עלינו לנהל. כרגע, העובדה שאנשים מתים מקורונה מכתיבה "עובדה מוסרית" אחת ויחידה: שצריך לעשות הכל כדי להציל אותם. וה"עובדה המוסרית" הזו הופכת את המחיר לשקוף עבור הקהילה שיצאה למסע הצלב להצלת האנושות מקורונה.

ה"עובדה המוסרית" שצריך לעשות הכל להציל אנשים מקורונה הובילה לסגרים, ביטול לימודים, אינספור בידודים, סגירות גבולות, מעקב אחרי אזרחים, להגבלת זכות ההפגנה, חוק הסמכה וחיוב תו ירוק בכניסה למקומות עבודה ולאקדמיה.

התנגדות למדיניות ול"עובדה המוסרית" שמצדיקה אותה, הופכת, בעזרת הכשל הלוגי הראוי-מצוי, ל"הכחשת מדע". אך למעשה מדובר בהכחשה של ה"עובדה המוסרית", כמו הכחשת ה"עובדה המוסרית" שמקומן של נשים בבית או החטא שביחסים הומוסקסואלים.

אפשר להסכים על העובדות – יש מגיפה, נשים יולדות, מין משמש לרבייה – ועדיין להכחיש את ה"עובדות המוסריות" שנוצרת בגלל בעיית הראוי-מצוי.

בעיסוק בקורונה לא נעשית אבחנה בין המצוי לראוי, בין עובדות לעמדות מוסריות, האנושות מצאה עצמה מתמודדת עם כלים טכנולוגים ופוליטיים רבי עוצמה, ויכולת התמודדות קוגניטיבית רגשית של ילד בן 4

במיוחד כאשר המחיר של לעשות הכל להציל אנשים מקורונה כל כך גבוה, ופגע ופוגע בבריאות (למשל הזנחה של טיפול במחלות כרוניות וירידה עולמית בחיסוני שגרה), בריאות הנפש, בבטחון כלכלי, בזכויות הפרט, ביחסי אנוש ולכידות חברתית, וגורם לסבל ואף למוות (למשל מעוני), אין לנו פריווילגיה להמשיך להתעלם מהכשל הלוגי הקטסטרופלי במרכז חיינו. מהרופאים ומדענים אנחנו שומעים כל היום. אבל איפה לעזאזל הפילוסופים?

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.