אם נבחן את חיינו – רובנו, כבני אנוש, מסתגלים או מנסים לשנות את סביבת חיינו האישית והקרובה בנושאים שמאוד מפריעים לנו.

מתי אנו הופכים להיות אקטיביסטים?

המושג "אקטיביזם", מתאר מצב בו מושקעים מאמצים המכוונים לשינוי מצבים חברתיים, פוליטיים, כלכליים או סביבתיים על ידי נקיטת עמדה ופעולה פומבית.

אם נבחן את חיינו – רובנו, כבני אנוש, מסתגלים או מנסים לשנות את סביבת חיינו האישית והקרובה בנושאים שמאוד מפריעים לנו. מתי אנו הופכים להיות אקטיביסטים?

אקטיביזם יכול להתבטא בפעולות יומיומיות המשקפות אמונה מסוימת, או במספר פעולות קיצוניות בודדות. אלו יכולות להיות פעולות שאולי מטרידות אך לא מצליחות ליצר שינוי מהותי, כמו הניסיון להרחיק את אסדות הגז מהחוף, או גרעין קטן המקדם רעיון גדול כמו 4 אימהות, או מחאות יחיד שסוחפות אלפים כמו צעדת המחאה של ויקי קנפו, הצעדה למען גלעד שליט, או לעיתים פעולת יחיד בעלת אופי אובדני כמו שפיכת נפט ושריפה עצמית – מוחמד בועזיזי שבהצתתו העצמית הצית את "האביב הערבי" – מהפכה שמשנה סדרי שלטון.

המלחמה בטייקונים, המודעות למשבר האקלים ועוד עשרות דוגמאות לשינוי תודעה לא הגיעו מהממסד – אלא מאקטיביסטים שהובילו מהלכים.

מעטים פועלים כאקטיביסטים הבאים לעשות שינוי רחב יותר. מעטים שמשנים לכולנו את המציאות.

אקטיביזם הוא לא ביקורתיות או תהליך חשיבה אלא פעולה, אקט – המעבר ממחשבה למעשה. אקטיביזם נתפש רבות כנאיבי. הוא לא תמיד מעשה שאפשר להגדירו "חכם", בגלל היותו נוגד כל אינסטינקט טבעי של הישרדות אישית. באקטיביזם האדם מקריב עצמו למען רעיון ןלמען הכלל תוך ויתור על נוחותו ולפעמים על חייו. כמו שכתב המשורר חיים גורי בשירו: "היו לי חברים".

אקטיביזם סותר לעתים את חוקי הטבע, שכן הוא מעמיד את האקטיביסט בסיכון. "אני לא מאשים את הצעירים שלא יוצאים להפגין, הם רק מנסים לחיות", אמר דני כהן-בנדיט, הוא דני האדום, שהוביל את מחאת הסטודנטים ב-1968 בפריז.

אקטיביזם סותר לעתים את חוקי הטבע, שכן הוא מעמיד את האקטיביסט בסיכון. "אני לא מאשים את הצעירים שלא יוצאים להפגין, הם רק מנסים לחיות", אמר דני האדום, שהוביל את מחאת הסטודנטים ב-1968 בפריז

אז מה התנאים לאקטיביזם?

אנחנו מונים שני יסודות שמתחלקים בין מרכיב פנימי וחיצוני:

• תשוקה לשינוי. ההבדל בין מצוי לרצוי: תשוקה כזו בדרך כלל מבוססת על תפיסת עצמי ותפיסת צדק, המחייבת למידה והתעמקות פנימית, לצד למידת והבנת המרחב וסוג המעורבות החברתית. כאשר נוצר קונפליקט זהותי המחדד את הפער בין היש למה צריך להיות – זה יכול להוביל לפעולה.לא מקרי שאת מחאת 2011 הובילו סטודנטים למדעי המדינה וכלכלה. בשלב גיבוש זהותם כבוגרים מודעים ובעלי ערך עצמי, הם זיהו את הפער בין המצוי לרצוי ודרשו שיהיה אחרת.

• האומץ לשנות! תחושת ביטחון שמותר להיות ביקורתי, ונגדה מידת הסיכון האישי שאני לוקח כאקטיביסט: מריאנה אובסיינקובה נכלאה כנראה כי התפרצה לשידור הטלוויזיה הרוסית עם מסר אנטי-מלחמתי. תוצאה למעשה פרטי שלה שהיא כנראה לקחה בחשבון, אולם הייתה נחושה לקחת את הסיכון ולממש את זכותה להבעת דעה ולקדם ערעור על המצב – להוביל שינוי.

האם מערכת החינוך מעודדת חשיבה אקטיביסטית?

האם מערכת החינוך מעודדת ומחנכת לביקורת עצמית וחשיבה אקטיביסטית?כאשר אקטיביזם נתפס כפגיעה בנוחות האישית, הטרדת החברה והסביבה ואיום על השקט התעשייתי – הרי שיש בו איום ברמה קיומית. ככל שהאיום על הבעת מחשבה ביקורתית ירד, כך נוכל להביא את עצמנו לידי פעולה לקידום שינוי.

בהיבט הזה שווה לבחון מה מערכת החינוך משדרת לתלמידים, למורים, ולמנהלים ש"סוטים מהדרך". עד כמה מערכת החינוך מעלה את סף הסיכון האישי של מי שרוצה לפעול. עד כמה היא מצמצמת את הסיכוי שיימצאו כאלה שיגידו לעצמם – כן גם אני יכול.

שווה לבחון מה מערכת החינוך משדרת לתלמידים, למורים ולמנהלים ש"סוטים מהדרך". עד כמה היא מעלה את סף הסיכון האישי של הרוצים לפעול ומורידה את הסיכוי שיגידו לעצמם – גם אני יכול

לנו כאנשי חינוך יש חלק משמעותי ביצירת התשוקה לשינוי ובבניית האומץ לשנות. בתוך זה – לאקדמיה יש חלק חשוב אפילו יותר – ובמיוחד אם מדובר על אקדמיה שמכשירה את המורים.

מה נדרש כדי שמעשה אקטיביזם יצליח?

דב חנין ודני פילק מציגים ארבעה מודלים של בספרם: מה לעשות עכשיו?

1

מודל ההתנגדות: מודל שגרתי בו נעשה שימוש מיידי. הפגנה, התארגנות נגד אלימות משטרתית, עובדי מפעל נגד סגירה/פגיעה בעבודתם.

אקטיביזם ות מסוג זה מטפל בביטוי הבעיה ולא בתנאים המבניים שלה. הוא לא ממוסד ולא נמשך לאורך זמן. קל לבעלי הסמכויות לעשות הפרד ומשול ולפרק את בסיס ההתנגדות.

2

גישת ההמתנה – תקווה והכנת הקרקע: ההבנה שאי אפשר לעשות שינוי עד לסיום שלב קיים בו מתקיימת הבשלה של מצב שלטוני/חברתי מסוים. זו יכולה להיות גם המתנה ללחץ מבחוץ או לשינוי בתנאים כדי שיאפשרו שינוי. זה כרוך בראייה ארוכת טווח והכנת אסטרטגיית פעולה בהתאם.

3

הגישה ההפוכה – גישת הזרז: התארגנות. מוקד נחוש, גם אם קטן, המתחיל פעולה מתוך התכוונות ומיקוד לפעולה רחבה. גישה מהפכנית שהצליחה בקובה עם צ'ה גווארה.

4

שינוי השיח: גישה שמבינה את חשיבות המילים וניכוס דימויים וסמלים. המלה ביטחון "נלקחה" למובן הצבאי בלבד, המטען שהושם על "ליברליות" כשמאל. מחד – גישה זו יכולה להפוך הגדרה והדרה של ציבורים בהתאמה לרעיון האקטיביסטי, ומאידך היא עלולה להישאר בגדר מילים מבלי לקדם מדיניות אחרת או מבני פעולה.

בספרם הם מדברים על שילוב היתרונות של הגישות הללו כתנאי להצלחה של מעשה אקטיביסטיות. אין דרך אחת להצלחת המעשה האקטיביסטי אלא בחינה ושינוי כל העת בהתאמה למציאות הנוצרת ותגובת הנגד.

דב חנין ודני פילק מדברים על שילוב היתרונות של ארבע גישות לאקטיביזם כתנאי להצלחה של מעשה אקטיביסטיות. אין דרך אחת להצלחת האקט, אלא בחינה ושינוי כל העת בהתאמה למציאות הנוצרת ולתגובת הנגד

האם אפשר "לשנות מבפנים"?

האם אקטיביזם יכול לקרות ע"י אנשי מערכת בתוך מערכת? בדרך כלל טוענים שאקטיביזם לא יכול לקרות בתוך השיטה שיצרה את הבעיה.

יש לא מעט דוגמאות של כאלה שפעלו דווקא מתוך מערכות קיימות וקידמו שינוי. כדי להפוך את האקטיביזם למעשה חכם, חשוב דווקא להבין את המערכת וחוקיה. ידע כיצד להשתמש בהם והנכונות לעבוד עבודה שיטתית יכולים להיות בעלי ערך בפעולה אקטיביסטית.

פעילותן של המפלגות החרדיות בפוליטיקה הישראלית היא דוגמה לכך: הם אינם מזדהים עם ערכי ומטרות המדינה הציונית, ברובם הגדול אינם חלק ממערכות לאומיות כמו צבא, אולם הם רותמים את המערכת הפוליטית מתוך פעילות בתוכה והבנה עמוקה של החוקים לטובת קידום מטרותיהם.

לאחרונה הצטרף לקו פעילות זה גם מחמוד עבאס, העומד בראש מפלגת רע"ם האסלמית ומהווה חלק מהקואליציה המורכבת בממשלת ישראל.

אני רוצה לסיים בציטוט מתוך האדם המורד לאלבר קאמי:

"מי הוא האדם המורד? אדם האומר לאו.
אולם, אף שהוא מסרב, אינו מוותר: הריהו גם אדם האומר כן, עם התעוררותו הראשונה.
עבד שציית לפקודות כל ימי חייו, סבור פתאום כי אין לשאת פקודה חדשה.
מה משמעותו של "לאו" זה? משמעותו, למשל: "הדברים נמשכו זמן רב מדי", "עד עכשיו כן, ולהלן – לא", "אתה מרחיק לכת", ועוד: "יש קו לגבול, שאותו לא תעבור".

אני מוסיף על זה משפט מתוך ההיסטוריה של המחר של יובל נח הררי:

"כדי לעשות מהפכה אין די במספרים…. אלא ברשת של אנשים… היודעים לשתף פעולה".

זו אולי כל התורה. לקחת אחריות – ולפעול ביחד.

דני עבודי הוא מנהל מרכז ק.מ.ה באורנים. הוא בוגר תכנית מנדל למנהיגות חינוכית במסגרתה חקר את נושא המצויינות כערך ופיתוח אישי כמנוף לשינוי חברתי. הקים וניהל את חברת ההייטק "שארפ מינד סולושנס" לפיתוח יכולות חשיבה. בהמשך פנה לחינוך, והקים מיזמים חינוכיים וטכנולוגיים לקידום החינוך הציבורי על בסיס מקומי. עבודי בוגר הפקולטה להנדסה, בעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר באבן יהודה, נשוי ואב לשניים.