הקיץ עבר, ואנו לקראת הימים הקדושים ביותר של הלוח השנה היהודי.
במהלך החודש האחרון התקיימו דיונים משמעותיים בפלטפורמות ובפורומים יהודיים שונים סביב נושא עברייני מין ומקומם בחיים היהודיים. רבים דנו האם ומתי ניתן לאפשר לעברייני מין לחזור לחיים הקהילתיים היהודיים. לטעמי, הנושא הבסיסי של כל אחת מהשיחות הללו הוא – האם יש מקום לסלוח לפוגעים מינית? ואם כן, איפה, מתי ואיך?
שאנה אהרונסון היא מנכ"לית מגן לקהילות, מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בחברה החרדית, הפועל ליצירת קהילות מוגנות. היא בעלת תואר Bs. בפסיכולוגיה, כמו גם הסמכה והכשרה בייעוץ לליווי חינוכי, מניעת התעללות וטיפול IFS. ניסיונה החל בהדרכת נוער בסיכון וכעוזרת מנהלת ב"צופיה", בית מגורים טיפולי לנערות מתבגרות. היא מתנדבת כמאמנת לדיני אישות יהודיים ועוזרת לידה לנשים עם היסטוריה של פגיעה מינית ונפגעות אלימות. היא מתגוררת עם משפחתה במטה יהודה, ישראל.
כתום זה השחור הישן
הכותרות הראשיות עכשיו
המאבק שמנהל שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, איננו המאבק הראשון שלו נגד היועצים המשפטיים לממשלה ונגד שופטי ביהמ"ש העליון.
מיום שקרעי נבחר לכנסת ב-2019 זו שאיפתו הגדולה ביותר. ביולי 2020, כשהיה עדיין ח"כ ירוק שטרם חלם להיות שר בממשלה, קיימתי אתו ראיון מקיף ל"ישראל היום". במהלך הריאיון שאלתי אותו על בסיס מה הוא טען שהיועץ המשפטי לממשלה באותה עת, אביחי מנדלבליט (שכיהן בתפקיד מ-2016-2022), שם לו למטרה להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקידו. וזאת לנוכח העובדה שנתניהו הוא זה שמינה את מנדלבליט להיות מזכיר הממשלה שלו ולאחר מכן ליועמ"ש.
גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
בישראל חיים כיום למעלה מ-13 אלף יתומי צה"ל ומערכת הביטחון, 93% מהם בני 21 ומעלה, שהחוק הקיים מתעלם לחלוטין מהם ומצרכיהם.
החקיקה הנוכחית מכירה ביתומי צה"ל רק עד גיל 21, כאילו האובדן והכאב נעלמים עם ההגעה לבגרות. מצב זה מוביל לכך שיתומים בוגרים נותרים ללא סיוע רגשי, כלכלי וחברתי, למרות שהטראומה מלווה אותם לאורך כל חייהם.
אורלי זוהר, שכלה בגיל 33 את בעלה רס"ן אמיר זוהר ז"ל שנפל בנובמבר 2000 בלחימה במבואות יריחו. זוהר, אם לשלושה יתומי צה"ל, היא פסיכותרפיסטית במקצועה, נאבקת למען זכויותיהם של יתומים ואלמנות שאיבדו את היקרים להם במסגרת שירותם הצבאי.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
הסתבכנו עם הקשיש הזה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נתניהו הולך ומייצב את עצמו כאחד מהמנהיגים הגדולים בהיסטוריה החדשה, לא פחות. מה שהתקשורת והפרקליטות לא קולטים, הוא שהפרשייה המשפטית מוסיפה צבע ואש לרזומה שלו, עכשיו הסרטים הספרים והחזאות יהיו הרבה יותר מסעירים, מאיזה ראש ממשלה בונבון חמודון כמו יאיר לפיד. אגב אם אוהדי ביבי הם ביביסטים, אז אוהדי לפיד הם פיפיסטים?…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לדעתי כאשר הפוגע עושה הכל כדי להשתנות: חרטה על המעשה וקבלה להבא, טיפולים של שנים, קבוצות יעודיות ושירות מבחן ארוך והליכים משפטיים קשים, ריצוי עונש, תשלום פיצויים לנפגעים, "חרם חברתי" ארוך, שיקום קשה וחזרה לחברה(עם עבר פלילי). והוא מבין את חשיבות התהליך ומקבל אחריות. אחרי כל זה הוא יכול להאמין שהוא עשה תשובה שלמה באמת, ושהוא אדם אחר. לצערו אין הוא יכול ליצור קשר עם הקרבן כי ברור לו שהקרבן לא ימחול לא לעולם וזה מובן- למה שימחול לו בכלל אחרי שנהרסו לו החיים? לכן, הוא לא מעז לעשות את הצעד הזה. אבל זה לא משנה כבר כי הוא מבחינתו עשה את כל המאמצים הדרושים בתהליך התשובה. והמשך נבירה בעבר שלו היא עצת היצר שרוצה לגרום לדשדש ולהתבחבש בחטא- וזה ממש איסור.
לדעתי כאשר הפוגע עושה הכל כדי להשתנות: חרטה על המעשה וקבלה להבא, טיפולים של שנים, קבוצות יעודיות ושירות מבחן ארוך והליכים משפטיים קשים, ריצוי עונש, תשלום פיצויים לנפגעים, "חרם חברתי" ארוך, שיקום קשה וחזרה לחברה(עם עבר פלילי). והוא מבין את חשיבות התהליך ומקבל אחריות. אחרי כל זה הוא יכול להאמין שהוא עשה תשובה שלמה באמת, ושהוא אדם אחר. לצערו אין הוא יכול ליצור קשר עם הקרבן כי ברור לו שהקרבן לא ימחול לא לעולם וזה מובן- למה שימחול לו בכלל אחרי שנהרסו לו החיים? לכן, הוא לא מעז לעשות את הצעד הזה. אבל זה לא משנה כבר כי הוא מבחינתו עשה את כל המאמצים הדרושים בתהליך התשובה. והמשך נבירה בעבר שלו היא עצת היצר שרוצה לגרום לדשדש ולהתבחבש בחטא- וזה ממש איסור.