לעקרון הכרעת הרוב יש שתי הצדקות שונות בתכלית, שמגיעות מעולמות רעיוניים שונים. ההצדקה אותה נאמץ תקבע באיזו מין מדינה נחיה.
* * *
עקרון הכרעת הרוב הוא אינטואיטיבי, כיוון שכבר כילדים הוא איפשר לנו לפתור סכסוכים בדרך לא אלימה. כאשר שתי קבוצות ילדים, אחת גדולה והשנייה קטנה, מתווכחות על הדרך בה יש לשחק בחצר, הילדים מבינים שהקבוצה הגדולה יותר יכולה לנצח אם תפעיל אלימות. עקרון הכרעת הרוב מאפשר לחסוך אלימות כזו: הוא נותן הערכה מקורבת לתוצאה הצפוייה של הסכסוך, מבלי שיהיה צורך להכות זה בזה בפועל.
דני גליק הוא ד"ר לפיסיקה, עם ניסיון בביולוגיה ובלמידה ממוחשבת, מומחה לראייה ממוחשבת, ועובד כיום במחשוב קוונטי. נשוי ואבא לשני ילדים. מעורב במחאת התלפיונים בחצי השנה האחרונה.
הכותרות הראשיות עכשיו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
סדרת הטלוויזיה התיעודית "המו"לים", ששודרה בערוץ כאן 11 נחתמה השבוע בהבעת ספק בנוגע לעתידה של עיתונות הדפוס, ובקינת עיתונאים ותיקים על איכויות מקצועיות שהיו – ואבדו.
"אני לא מסתכל היום על 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', עיתונים שאינם מנסים לפנות אל קוראים כמוני", אמר יוסי קליין, האיש שהקים וערך את "כל העיר", מקומון הדגל הירושלמי של מקומוני רשת שוקן. קליין הקים וערך בהמשך את העיתון היומי "חדשות". כיום הוא מפרסם טורי דעה ב"הארץ". "בעיתונות של פעם היו אידיאלים, הייתה רוח גבית לכותבים", קוננה עמליה ארגמן-ברנע, אקסית "ידיעות אחרונות".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שהרג את העתונות הוא הטוקבק. הטוקבק מסמל את אובדן ההיררכיה המקצועית. יש עתונאי/ת שכתב/ה את הכתבה הזו ויש לו/לה מעמד אחר מאשר הטוקבקיסט – הוא/היא אנשי מקצוע, הם אמונים על בדיקת עובדות, הצלבה עם מקורות וגם ניסוח זהיר. הטוקבקיסט הוא לא איש מקצוע בתחום העתונות. הוא אדם שאומר את דעתו אבל במהלך אמירת דעתו הוא אומר לעתונאי/ת – "למה מי אתם?"
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
לא מזמן, לאחר שבוע של מתיחות באמסטרדם, מועצת העיר קיבלה הצעת החלטה הקוראת לממשלת הולנד לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי ולהביע עמדה ברורה נגד האלימות בעזה.
ההצעה התייחסה ל"ג'נוסייד הממשי והמאיים" בעזה, בהתבסס על החלטת ביניים של בית המשפט הבינלאומי (ICJ). אישור ההצעה, באמצע התלקחות האירועים, אותת לקהילות השונות בעיר שלקול שלהן יש חשיבות ושהן מוגנות תחת החוק הבינלאומי. כיהודייה ישראלית יש לכך חשיבות גדולה לביטחוני האישי כאן, עכשיו ובעתיד.
מיכל גרינבאום. מתגוררת באמסטרדם משנת 2016. אדריכלית שעובדת בשיתופי פעולה עם דגש על מבני ציבור ובנייה בת-קיימא. בשנים האחרונות פעילה בקידום יוזמות חברתיות לדיור בר-השגה. חולמת יום אחד לחזור לגור במרחב שמושלים בו צדק, חופש וביטחון לכולם בין הנהר לים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
למה ההפגנות תמיד מופנות לישראל?
למה אף אחד לא מאשים את חמאס או את הערבים שבחרו אותו ב"מעגל האלימות" הזה?
כי יותר קל להאשים אותנו?
מספיק כבר עם ההאשמה העצמית הזאת, יש פה צד שהתחיל את כל זה ומסרב להפסיק לא משנה כמה גרועים החיים בעזה (שם אם לאזרחים היה רצון אמיתי וכולל לסיים את שלטון חמאס, זה כבר היה קורה מזמן) , תתחילו להפעיל לחץ בכיוון אחר כבר!!
תגובות אחרונות
כתום זה השחור הישן
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ואתה חושב שלאנשים החלולים האלה המתקראים אמריקנים כל זה אכפת? בדיוק כמו הביביסטים, רק הבטחות ריקות (make america great again), והכהניסטים (משילות) מעניין. הנה, תראו איזה יופי הצלחנו, ולא הצלחנו בגלל ה deep state . יש כאן פרדוקס? רק סמולנים רואים פה פרדוקס ולא מבינים שזו האמת. אין על ביבי. וטראמפ. ובן גביר. הם הצילו ויצילו אותנו.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש לי הסבר יותר פשוט לחשיבות של הכרעת הרוב בעיני הימין הדתי: אופורטוניזם. מה שחשוב להם באמת זה לא שרצון הרוב יבוא לידי ביטוי אלא שרצונם שלהם יגבר תמיד על רצונותיהן של כל הקבוצות האחרות. הם מקדשים את הכרעת הרוב רק כשהם הרוב. כשהם לא ממש הרוב (כמו שקרה בארבע מתוך חמש מערכות הבחירות האחרונות) הם מתחילים לטעון, למשל, שצריך לספור רק את הקולות "הציוניים" (לצורך זה, החרדים הם ציוניים אבל הערבים לא). בקיצור, לא צריך להתייחס ברצינות לדיבורים שלהם על חשיבות הרוב. מה שחשוב להם זה לנצח בכל מחיר. כל היתר זה שקרים.