לעקרון הכרעת הרוב יש שתי הצדקות שונות בתכלית, שמגיעות מעולמות רעיוניים שונים. ההצדקה אותה נאמץ תקבע באיזו מין מדינה נחיה.

*  *  *

עקרון הכרעת הרוב הוא אינטואיטיבי, כיוון שכבר כילדים הוא איפשר לנו לפתור סכסוכים בדרך לא אלימה. כאשר שתי קבוצות ילדים, אחת גדולה והשנייה קטנה, מתווכחות על הדרך בה יש לשחק בחצר, הילדים מבינים שהקבוצה הגדולה יותר יכולה לנצח אם תפעיל אלימות. עקרון הכרעת הרוב מאפשר לחסוך אלימות כזו: הוא נותן הערכה מקורבת לתוצאה הצפוייה של הסכסוך, מבלי שיהיה צורך להכות זה בזה בפועל.

דני גליק הוא ד"ר לפיסיקה, עם ניסיון בביולוגיה ובלמידה ממוחשבת, מומחה לראייה ממוחשבת, ועובד כיום במחשוב קוונטי. נשוי ואבא לשני ילדים. מעורב במחאת התלפיונים בחצי השנה האחרונה.

עם ההתקדמות בגיל הפרופורציות משתנות. ככל שאני מתבגרת ומוסיפה שנים זה נהייה יותר קשה ובלתי נסבל לשמוע את גילאי הלוחמים הנופלים. הם הולמים שוב ושוב בראש. באכזריות, בלי רחמים: בן 19, בן 20, בן 21. בצעירותי לא הייתי מודעת כמו עכשיו לגודל ההחמצה. לא ממש תפסתי שחייהם נגדעו ממש בהתחלה.

המילה "בהתחלה" חזרה שוב ושוב ברשימות ושירים, שפרסמה אחות שכולה אשר אחיה נפל בגיל 21 במלחמת ששת הימים. הכרתי את האחות המוכשרת, רותי אבני מקיבוץ כפר בלום. היא כתבה על אחיה ברוך בעיתונות הקיבוצית והייתה חוזרת ותוהה: זה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. איך זה שחיים צעירים נגדעים כל כך בהתחלה?

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

שנת הלימודים נפתחה בימים של מתח וחרדה. המלחמה חשפה את בועת הענק של חיינו – הפיל שבחדר שהמעטנו בסכנות הטמונות בו במהלך הזמן, כמו אומה המדחיקה את הבשורה.

ואולם, מערכת החינוך הפסיקה לעסוק בשאלות הגדולות, ומחנכים ברחו לזוטות ולאזורי הנוחות מפחד העיסוק בתפוח אדמה לוהט בעל גוון פוליטי. המערכת נמנעה ככל יכולתה מלגרום לתלמידים לחשוב על השלכות הסכסוך והבעיות הקיומיות שהוא מציב לעתיד הדור הבא.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.