בתשעת החודשים האחרונים אין ממשלה מתפקדת בישראל. גם באסון שפקד את ישראל רואים זאת. תשעה חודשים שבהם הממשלה עסוקה אך ורק בעצמה ובהצלת העבריינים שבתוכה ושום דבר אחר לא מעניין אותה.
תשעה חודשים שהממשלה עסוקה בריסוק הדמוקרטיה ובשבירת הכלים והכללים והאזרחים חשובים בעיניה כקליפת השום. תשעה חודשים של שיכרון כוח מטורף הסתיימו באסון המחריד והבלתי נתפס שעדיין אי אפשר לעכל.
יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.
שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.
במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
בשנות השבעים הייתי הכי קרוב מאי-פעם בימי חיי להיות בעלים, או לפחות היורש, של נכסים ומזומן בשווי מוערך של 60 מיליון מארק גרמני – באותם ימים עדיין לא הומצא היורו, והמארק המערב-גרמני היה מטבע רציני וחזק ובשימוש בינלאומי, כמעט כמו הדולר.
הייתי באותם ימים בחור צעיר ורווק, שלמד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב והתפרנס מעבודתו כמרכז שבט צופים. בעבודתי זאת, שאותה אהבתי מאוד, נהגתי להוציא את החניכים מהשבט לטיולים רבים בסופי שבוע.
מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".
וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צו השעה – להחיל את חוקי ביטחון שדה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא
צו השעה, במצב של מלחמה, הוא למנוע מפובליציסטים ומעיתונאים לפגוע במוראל הצבא והעם, ולהחיל את חוקי ביטחון שדה הצהליים על הכלל.
פגיעה בביטחון שדה יכולה להיות באמצעות השראת מצב עגום ועצוב של חוסר תקווה, באמצעות ביקורת חריפה על מוסדות המדינה, הבעת דעה של ייאוש וחידלון בעיצומה של הלחימה, תקיפה של מדיניות המלחמה והבעת ספק לגבי לגיטימיות של הממשלה והעומד בראשה אשר בימי מלחמה הוא הקובע הליכי מלחמה במישור המדיני, השמצת מדינת ישראל, ממשלתה והעומד בראשה.
הפעולות הנ"ל מבוצעות בישראל באופן גלוי וברציפות, באמצעות העיתונות הכתובה והמשודרת ובאמצעות בלוגרים, הפצת קריקטורות וסופרפוזיציה של צילומים, הצגת המנהיגים בצורה מבזה, ציטוטים מכוונים של חצאי דברים, הערכות "אקדמיות" במסווה אינטלקטואלי של תרחישים שליליים קיצוניים העלולים ליצור בעם ובצבא מורך לב ומחבלים ברוח הקרב וברוח ההתנדבות בעיצומה של המלחמה.
כל בעל גישה להפצת רשימות ומאמרים שנכתבו במטרה מובהקת שלילית כאמור, חייב להתרסן ולרסן. כל מראיין ומרואיין במרקע חייב להגביל את עצמו בימי המלחמה בהתאם, גם במצב שהמלחמה נמשכת זמן רב.
התראות מצילות והצעות חיוניות יש להפנות לגורמים המוסמכים ולא לצה"ל ולעם. אם אין גורמים מוסמכים, לגנוז.
יש להעריך כי הממשלה והפרקליטות לא יבואו חשבון על כל הפוגעים במדינת ישראל בעת המלחמה, אך הערכה זו לא מפחיתה כהוא זה מחומרת מעשיהם, בחייבים להיבלם.