החות'ים בתימן תקפו שתי מכליות נפט סעודיות במסגרת מבצע צבאי, כך מסר הארגון. בהמשך אישרה סוכנות הידיעות הסעודית כי אחת משתי המכליות עלתה באש לאחר שהותקפה בעת שהפליגה בים האדום.
סוכנות הידיעות הסעודית הרשמית דיווחה, בציטוט גורם ברשות התחבורה הכללית, כי התקיפה גרמה לשרפה בחרטום המכלית אנסליה, אך כל אנשי הצוות בטוחים. הסוכנות לא ציינה מי תקף את כלי השיט.
הרשויות אבטחו את המכלית ואת אנשי צוותה ונקטו צעדים להגנה על הסביבה הימית. הגורם הגדיר את התקיפה כהפרה של החוק הבין־לאומי, לפי הדיווח.
בהודעתם מסרו החות'ים כי תקפו שתי מכליות, אנסליה וליילה, בטענה שכלי השיט הפרו מצור ימי שהטיל הארגון הנתמך בידי איראן על ערב הסעודית בים האדום. לדבריהם, המכליות הותקפו בכמה טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים.
גורם ביטחון ימי מסר מוקדם יותר היום כי אנסליה שידרה קריאת מצוקה בקשר, ודיווחה כי נפגעה מטיל בעת ששהתה בגבולות החיצוניים של נמל ג'יזאן הסעודי בים האדום וכי פרצה בה שרפה.
גם חברת ניהול הסיכונים הימיים הבריטית ואנגארד מסרה כי המכלית אנסליה, המפליגה תחת דגל סעודיה, נפגעה מעצם לא מזוהה בצידה הימני, במרחק של כ־70 מייל ימי, שהם כ־130 קילומטרים, מדרום־מערב לא־שוקייק שבערב הסעודית, בשעה 20:00 לפי שעון גריניץ'.
סוכנות פעולות הסחר הימי של בריטניה מסרה אף היא כי קיבלה דיווח על תקרית באותו אזור. לדבריה, רב־החובל של מכלית דיווח כי כלי השיט נפגע מקליע לא מזוהה שגרם לשרפה, שבה נאבק הצוות. הסוכנות מסרה כי לא דווח על נפגעים או על נזק סביבתי.
לא היה ברור מייד אם הדיווח הבריטי התייחס לאנסליה, אף שהמיקום והפרטים תאמו את הדיווח של ואנגארד.
ואנגארד מסרה כי לפי הדיווחים החות'ים לקחו אחריות לתקיפה, וכן טענו כי פגעו בכלי שיט נוסף, ליילה, אולם לדבריה טענה זו טרם אושרה.
באותה הודעה שבה הודיעו על תקיפת שתי המכליות טענו החות'ים כי אילצו כעשר ספינות לסגת ולשוב על עקבותיהן. רויטרס לא הצליחה לאמת את הטענה באופן מיידי.
חמש מכליות שינו ביום רביעי את מסלולן בים האדום, ושתיים מהן סימנו את תעלת סואץ כיעדן החדש, לאחר שהחות'ים הזהירו כלי שיט להימנע מנמלים סעודיים, כך עולה מנתוני מעקב אחר ספינות.
![נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ושר ההגנה האמריקאי פיט הגסת' (מימין) מצדיעים בעת שצוות נשיאה של צבא ארה"ב נושא את ארון הקבורה המכוסה בדגל, ובו שרידי גופתו של סמל אנג'ל ס' רמפרסאד, בן 28 מאוזון פארק שבניו יורק, במהלך טקס העברה רשמי לחללי צבא ארה"ב שנפלו במבצעים במזרח התיכון, בבסיס חיל האוויר דובר בדלאוור. 22 ביולי 2026 (צילום: SAUL LOEB / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/07/AFP__20260722__C2VY9VR__v3__HighRes__UsPresidentDonaldTrumpAttendsADignifiedTransfer.jpg "נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ושר ההגנה האמריקאי פיט הגסת' (מימין) מצדיעים בעת שצוות נשיאה של צבא ארה"ב נושא את ארון הקבורה המכוסה בדגל, ובו שרידי גופתו של סמל אנג'ל ס' רמפרסאד, בן 28 מאוזון פארק שבניו יורק, במהלך טקס העברה רשמי לחללי צבא ארה"ב שנפלו במבצעים במזרח התיכון, בבסיס חיל האוויר דובר בדלאוור. 22 ביולי 2026 (צילום: SAUL LOEB / AFP)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנושלום ניצן, במקרה נתקלתי בפוסט שלך. היה מעניין. תודה. אהבתי את החלק המדבר על ריאליזם דכאוני [אני שם] ועל עצמאות אוטיסטית.
אני מבקשת לטעון שבשלב שבו את מחליטה לוותר על עצמאותך המחשבתית, את למעשה עושה רציונליזציה להחלטה הקונפורמית שלך, לויתור על עצמאותך.
ההנחה שאת תומכת בהקרבת ילדיך כי כך תשמרי על עצמאותה של המדינה הזו, איננה תקפה. זו רציונליזיה להחלטה שאיננה מוסרית בעיני ממספר סיבות:
1.ראשית, באיזו זכות את מחליטה על חיי אנשים אחרים, במקרה זה, ילדיך?
2. מיהו הריבון בימים אלו? חושבת שתסכימי איתי שזו קבוצה משיחית דתית-פשיסטית ובהתאם לערכים אלו מתבצעות גם ההחלטות המדיניות והצבאיות שלה. האם את מוכנה לשרת מערכת ערכים כזו?
3. אולי אם יהיה סירוב של אנשים רבים [הרוב נטולי עצמאות מחשבתית, כידוע] לשרת בצבא, הממשלה לא תוכל לממש את החלטותיה לכיבוש האזור ולשליטה בו? אולי תצילי חיים רבים של ישראלים, פלסטינים, לבנונים וסורים? אולי הממשלה תחויב לחפש הסדרי שלום וחיים משותפים באזור ויהיו הסכמים שונים?
אולי לא תהיה אפשרות לצבא להישאר בעזה ולהמשיך את הכיבוש הנורא בגדה?
ההנחה שאם חלק יסרבו לשרת לא יהיה צבא ועצמאותה של ישראל תיגמר היא הנחה שנכנעת לקונפורמיות המיליטנטית של האנשים במדינה.
את קובעת את זה בלי לשאול בכלל האם יש וודאות בהנחה הזו.
4. את לא עסוקה כלל בשאלה המוסרית של פשעי מלחמה ורצח עם שמתקיים בעזה. רצח של עשרות אלפי ילדים, נשים, גברים בהפגזות, רעב, מחלות, הופכת את כולנו למשתפ"ים למשטר מתועב.
לצערי, למרות המהלך המעניין על ביקורת הציות האוטומטי לריבון, את נתונה בדיוק לאותו ציות מחשבתי.
ועכשיו, מפי אחרים:
https://archive.md/GI2Oz
על סירוב אזרחי ופציעה מוסרית: דברים חשובים של ד"ר תולי פלינט וקישור למאמרו של פרופ' יואל אליצור
אנו מביאות את דבריו החשובים של ד"ר תולי פלינט, חבר קהילת 'אין בריאות הנפש בלי דמוקרטיה', על בחירתו לסרב לשרת בהמשך מלחמה זו, לאחר שנים רבות של שירות בסדיר ובמילואים כלוחם, מפקד מוערך ואיש בריאות הנפש במערך ברה"ן.
רובנו ככולנו נעזרנו בתולי כאשר מיד בשבעה באוקטובר הוא התגייס בכל כוחו ללמד וללוות אלפים רבים מאנשי בריאות הנפש הישראליים ולתרום מהידע והניסיון יוצאי הדופן שלו בתחום הטראומה.
תולי כותב כך:
"לא פשוט לסרב, לא פשוט לומר לאנשים שנלחמו איתי, חלקם ממש בשדה הקרב וחלקם בקרב שכולנו נלחמים, הקרב על בריאות הנפש של חיילים בסדיר ובמילואים – אני לא לוקח חלק יותר במאמץ שלכם בדרך שבה אתם עושים זאת. למעשה זה יותר מפחיד מאשר הרבה דברים אחרים שעשיתי בחיי.
מה שגרם לי לעשות את הצעד אותו עשיתי היה ההבנה שהמשך השירות שלי במערכת הצבאית, מאפשר לאותה מערכת שהייתי חלק ממנה משך 38 שנים תחילה כלוחם ומפקד (מג"ד מילואים בתפקיד הלוחמה האחרון) ואז כמטפל ומדריך להמשיך לפעול בצורה נפשעת בצורה שמסכנת את קיום מדינת ישראל לא רק כמדינה דמוקרטית אלא כמדינה בכלל.
הפשעים המתבצעים בשמנו, האזרחים. יום-יום, ברצועת עזה ובמקומות נוספים מופעל הצבא, אותו צבא שמורכב מאיתנו ומקרובי משפחתנו, בצורה מעוותת ומזיקה וגורם לסבל, הרס ומוות שממנו נתקשה להתאושש ולקום. המפגש המתמשך עם חיילים ואזרחים שנחשפים למעשי זוועות וסובלים מפציעה מוסרית (Moral Injury), אותם חיילים ואזרחים שיחזרו לרחוב הישראלי פגועים וסובלים גורם לומר 'לא עוד'.
אחוות הלוחמים שגרמה לי להמשיך להיות חלק מהמערכת תוך אמונה שהשינוי יבוא מבפנים קרסה אל מול הזוועות המתרחשות יום אחר יום מול שני העמים – הפלסטיני והישראלי. המוות, ההפקרה של החטופים, הפגיעה המתמשכת באזרחים בשני הצדדים וההתפרקות מכל ערכי הדמוקרטיה הביאו אותי למסקנה שרק סירוב והתנגדות אזרחית יכול אולי, לגרום למקבלי ההחלטות להבין שאי אפשר להמשיך במצב כפי שהוא.
למרות מה שמנסים לומר, הסרבנות אין משמעותה התנגדות לקיום הצבא או לקיום מדינת ישראל, הסרבנות שלי משמעותה הנפת דגל, שריקה במשרוקית אל מול הממשלה והעם באמירה יש דרך אחרת וחובה למצוא אותה. עכשיו.
כששואלים אותי ומה עם כולם יסרבו? תשובתי היא: נאלץ למצוא דרך אחרת שלא פוגעת באזרחים ולוחמים בשני הצדדים."
דבריו של תולי מעלים אל פני השטח את הנושא העמוק של פציעה מוסרית – פציעה שקשה לראותה אך היא מותירה חותם עמוק בלבם של חיילים ואזרחים כאחד.
במטרה להרחיב את הדיון, אנו משתפות אתכם.ן במאמר חשוב של פרופ' יואל אליצור, אשר פורסם השבוע בעיתון "הארץ". המאמר עוסק בפציעה מוסרית בקרב לוחמים, הפגיעה הפסיכולוגית הנגרמת בעקבות מעשים בלתי מוסריים או עדות להם, ומדגיש את הצורך בהכרה ובטיפול בנושא זה.