הצבא יכול להמשיך "למוטט את חמאס" גם עוד עשור. בהיעדר הנחיה פוליטית ברורה, ואין כזו בשום היבט, הלחימה בעזה לא מובילה לדבר פרט להמשכה ולהמשך הרס עזה, הרג העזתים והרחקת העקורים הישראלים מביתם. הצבא נוסע, יורה, מפציץ, מפוצץ; חיילי חמאס נהרגים; חיילים ישראלים נפצעים באלפים וגם נהרגים.
אין גבול למה שהצבא עושה. ואולי מדויק יותר לומר שהצבא לא יכול להציב לעצמו את הגבול הזה. מדוע? כי הצבא רודף אחרי חמאס של ה-7.10. בתודעה הישראלית ה-7.10 לא נגמר מעולם. אנחנו עדיין במהלכו, חוטפים שוב ושוב את המכות בבטן ובלב. אנחנו מסרבים להאמין שזה קרה לנו. אנחנו לא מוכנים שזה יישכח. כל אחד מן האזרחים מסתובב בלופ הזה בדרכו.
דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.
סקר של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מספטמבר מראה, כי למעלה מ-60% מהציבור בישראל סבור שאם הם או בני משפחתם הקרובה ייחטפו על ידי ארגון טרור, המדינה תעשה מעט להחזירם.
פיטורי שר הביטחון יואב גלנט בזמן המלחמה, החשש שראש הממשלה ידיח גם את הרמטכ"ל וראש המוסד, וכן החשד שהתגלה לאחרונה בדבר השימוש הפסול לכאורה של לשכת ראש הממשלה במידע מסווג על מנת להשפיע על דעת הקהל נגד עסקת חטופים – מחדדים ביתר שאת את התחושה בציבור הישראלי שהמחויבות לחיי החטופים והחזרתם אינה בראש סדר היום של הממשלה הנוכחית.
פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
ישראל אינה מעוניינת באמת בהסכם חטופים. ייתכן שהנסיבות החדשות לאחר חיסול יחיא סנוואר הם תירוץ משכנע לכך שאין עם מי לעשות הסכם כזה. אולי עוד יתגלו פרטים כיצד נעשה שימוש על ידי גורמים מופקרים במסמכים מזויפים של חמאס כדי לטרפד עסקה.
ללא קשר לכך, בעזה אין בעל בית, רק כנופיות שמתנהלות כמו ארגון פשע. צריך לדבר עם כל אחד בנפרד אחרי שנדע מי מחזיק את החטופים. קשה לדעת. עם מי בדיוק עושים הסכם חילופין? גם אם מדובר בהסכם עם ראשי חמאס היושבים בקטאר, ראוי לבחון היטב אם יש ביכולתם לכפות על הכנופיות ומשפחות הפשע המנהלות היום את רצועת עזה לקבל אותו – ויותר מכך, להוציאו לפועל.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
זה קרה בשבריר שנייה, אירוע מעונב, בנוי על פי כללי טקס מוקפדים ורשמיים – הפך לזירת קרב. כ-500 מוזמנים, סגל דיפלומטי בכיר בעבר ובהווה, מפקדים בכירים בצה"ל בעבר ובהווה, אישי ציבור בכירים שהוזמנו לבית גבריאל, על גדות הכנרת, כדי לציין 30 שנים לחתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן – הושלכו באחת אל זירת הלחימה הפוליטית הבוערת, על רקע מלחמת חרבות ברזל.
על הבמה ישבו אלו שהיו שם במו"מ עם ירדן, באותם ימים של גיבוש הסכם השלום ההוא, לצדו של יצחק רבין ז"ל. ביניהם ישב מנחה הפאנל אליקים רובינשטיין (שכמו תמיד מתבל את דבריו בהלצות שוברות קרח) בעברו מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, אלוף במיל' דני יתום, בעבר ראש המוסד ובעת ההיא המזכיר הצבאי של רבין, ראשי צוותים נוספים – ובהם האלוף במיל' עוזי דיין.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
זה לא הגיל, זה התרגיל
שחר של יום קודם
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כדי לבחון את המאמר צריך אולי לבחון מאמרים קודמים של הכותב לדוגמה על ההתנגדות באיראן. כמדומני שהתחזיות שלו לא ממש התממשו והוא הרי אמור להיות מומחה בתחום. אז כשמישהו מוצג או מציג את עצמו כמומחה מוטב לבחון את מומחיותו.
כל שינוי באסטרטגיית המלחמה צריכה להתבצע תוך כדי לחימה,
בשום פנים ואופן לא לתת לתושבים בעזה לחזור לחיים סדירים.
דם יהודי הוא לא הפקר,
ואויבינו צריכים להבין שכל מי שחושב להרוג יהודים יספוג מכה הרסנית ובכל הכח.
הרוב המוחלט בתושבי עזה תומכים בטבח שקרה.
תושבי עזה וחייהם פחות מעניינים אותי,
מצידי שיסבלו ואם הם לא רוצים לסבול שיוגלו למדינות אחרות.
שם שלא ישארו, הם לא גידלו את המפצות החמאס, הם המפלצות בעצמם.
הנראות שלהם כמסכנים זה חלק מאסטרטגיית המלחמה, אני לא קונה את זה.
בנוסף, הצבא נמצא באיזור, בואו אליהם ותגלו איפה נמצאים מנהיגי חמאס,
תעזרו לנו למצוא את החטופים, תעשו משהו מועיל ואל תספרנו לנו שאתם שבויים של חמאס.
עוד, שהטבח קרה לא שמעתי את תושבי עזה מגנים את הטבח הנורא,
אלא להפך ולא רק להפך אלא נכנסו בעצמם רצחו ובזזו.
המלחמה צריכה להמשך זמן ארוך ככל האפשר,
מצידי שנחיה עשורים שלמים במצב של מלחמה תמידית עד להשמדת האויב.
הם אויב רע ואכזר וצריך להשמיד אותו,
צריך להשמיד אותו בגלל סיבה אחת בלבד – שהם רוצים ועושים פעולות בשביל להשמיד אותנו.