השיח אודות "תמונת הניצחון", שולט בחודשים האחרונים בדיון הישראלי העוסק במלחמה. אלא שבדומה לסוגיות אחרות בביטחון הלאומי הישראלי, תצורתו הפופולרית מטעה, ומסיטה את הדיון למחוזות עקרים ואף מסוכנים לביטחונה של ישראל.

עם התמשכות המלחמה, טבעי שהציבור יבקש לראות בעיניים את תוצר המאמץ שלו, המשולב וההירואי. סנוואר יוצא מהמחילות כשידיו מורמות, חזרתם בשלום של כל החטופים, או מראה גופות בכירי חזבאללה – יאותתו לעם היושב בציון כי הנה המלחמה הנוראית הגיעה סופסוף לסיומה. הבסנו את אויבינו, ותשקוט הארץ 40 שנה.

סנוואר יוצא מהמחילות בידיים מורמות, חזרת כל החטופים בשלום, או מראה גופות בכירי חזבאללה – יאותתו לעם כי הנה המלחמה הנוראית הגיעה לסיומה. הבסנו את אויבינו, ותשקוט הארץ 40 שנה

אלא שהאמת האסטרטגית הפוכה. האירועים הנ"ל מהווים תמונת ניצחון טקטי, החשוב בפני עצמו (ובוודאי כשמדובר בחזרת החטופים), אלא שהמלחמה הזאת, ללא תמונת ניצחון אסטרטגי, תהפוך להיות הראשונה ברצף של סבבים, קשים ומרים, כשאויבינו למדו היטב את מגבלות הכוח הישראלי.

תמונת הניצחון הטקטי וסיום המלחמה לאחריה יסמלו, באופן פרדוקסלי, את תחילת התבוסה האסטרטגית הישראלית. ללא חתירה מתמדת לתמונת ניצחון אסטרטגי, מצבה של ישראל יוחמר שבעתיים.

האתגרים

התמונה האסטרטגית הנוכחית של המלחמה עגומה. לצד המלחמה בעזה (שלפי הדיווחים בתקשורת השלב העצים בה יסתיים בתוך זמן קצר), ישראל מתמודדת עם חזיתות נוספות, בינתיים ללא ניצחון מובהק.

כרגע, האיום החמור ביותר מגיע מאיראן וטבעו כפול: איום גרעיני ומלחמת שלוחים (פרוקסים), או טבעת אש. נראה, לפי הכתוב באמצעי התקשורת, כי איראן חידשה/המשיכה את פעילותה הגרעינית. אין צורך להכביר מילים כאן על האיום הישיר והעקיף מאיראן גרעינית לישראל כשהדבר ברור.

בנוגע לטבעת האש – ישראל לומדת שיעור מר לגבי טיבה של המלחמה הרב-זירתית. היא מתמודדת היום עם כמה זירות במזה"ת ובעולם, כשלכל אחת ואתגריה הייחודיים.

תמונת הניצחון הטקטי וסיום המלחמה לאחריה יסמלו, באופן פרדוקסלי, את תחילת התבוסה האסטרטגית הישראלית. ללא חתירה מתמדת לתמונת ניצחון אסטרטגי, מצבה של ישראל יוחמר שבעתיים

• בעזה – חמאס ממשיך להתחפר ברצועה, אך סופג מכות קשות.
• בגבול הצפון – מתנהלת מלחמת התשה, כשברור שמלחמה נרחבת תביא הרס עצום על שני הצדדים.
• במזה"ת – החות'ים והמיליציות העיראקיות מוצאים דרכים חדשות לאיים על ישראל, ללא מענה משמעותי מצידה.
• איראן אף היא ממשיכה בשלה.
• בתי הדין והמוסדות הבינלאומיים ממשיכים בקו-אנטי ישראלי מובהק.
• מדינות במערב ובמזרח מטילות סנקציות על ישראל או תומכות בפעולות אנטי-ישראליות.
• מצבם של הישראלים והיהודים הגרים בחו"ל אינו מן המשופרים. הם מותקפים על ידי כנופיות של תומכי חמאס או סתם שונאי ישראל, כשאלה מגלים תעוזה וחוצפה גדולים יותר ככל שהמלחמה מתמשכת.

נראה, כי תמונות סינוואר באזיקים או חיסול מנהיגי חזבאללה לא ישנו הרבה את התמונה האסטרטגית המוצגת כאן. איראן תמשיך לדהור לפצצה, ותעמיק את יכולות הפרוקסים שלה בממד ההגנתי וההתקפי. המוסדות הבינ"ל יפנו נגדנו, והפעילים האנטי-ישראלים ימשיכו להסתייע באידיוטים שימושיים מקומיים כדי לתקוף את ישראל.

הדרך לתמונת הניצחון האסטרטגי

הבסה אסטרטגית, או תמונת ניצחון שכזו, מחייבת תפיסה אחרת. כדי להשיג אותה, יש לחשוב על שלושה מרכיבים:

1. מיטוט התפיסה האזורית האיראנית.
2. מיטוט הסנטימנט האנטי-ישראלי במוסדות הבינ"ל.
3. גדיעת ההשפעה האנטי-ישראלית במערב.

כבר עתה ניתן לראות כי תמונת ניצחון אסטרטגי הוא לא עניין של "זבנג וגמרנו'" הוא תהליך רב-שלבי, הדורש שנים ארוכות של התכוננות וביצוע, כמו גם התאמות. נדמה שאיראן הבינה זאת ראשונה, כשתוכניותיה ארוכות טווח, בעלות אופי מתמיד וגמיש. כלומר, "כיבוי שריפות", מנגד, המתאים כל כך למנטליות הישראלית, לא יספיק כאן.

תמונת ניצחון אסטרטגי הוא לא עניין של "זבנג וגמרנו'". נדמה שאיראן הבינה זאת ראשונה, כשתוכניותיה ארוכות טווח ואופיין מתמיד וגמיש. "כיבוי שריפות", מנגד, המתאים כל כך למנטליות הישראלית, לא יספיק כאן

אז כיצד ניתן להתגבר על התפיסה האיראנית? על ידי ניצול הטעות של חמאס, שגרם לכך שהמלחמה היא הקלף החזק ביותר של ישראל למיטוט טבעת האש האיראנית. הפסקתה המוחלטת של המלחמה חייבת להיות כרוכה בהבטחה אזורית ועולמית לפירוק זרועות התמנון האיראני (אף שהם פועלים באופן עצמאי, פחות או יותר), בדרך ישירה או עקיפה.

לדוגמה, הפסקת המלחמה בצפון, במידה שתיפתח, תיעשה רק בתנאי שהתקפה של כוחות פרו-איראניים על ישראל תתפרש בהמשך כהתקפה על המערב/ארה"ב. האיומים החצופים האחרונים של נסראללה על קפריסין מרמזים, שייתכן כי המערב טרם קלט שישראל היא רק המנה הראשונה של הכוחות הרדיקליים באזור, ועליה להזכיר להם עובדה זאת.

בממד ההגנתי – יש לשאוף כי ארה"ב ומדינות המערב תתחייבנה (באמצעות שורת הסכמים) לשדרג את היכולות ההגנתיות וההתקפיות של ישראל בצורה דרמטית, כמו גם את היכולות הכלכליות בתמורה להפסקת הלחימה, והתחייבות מפורשת של המערב לכך שאיראן לא תשיג נשק גרעיני, בכל דרך.

ישראל לא תיאלץ לדאוג יותר לגבי עיכוב משלוחי נשק, אמברגו, או סנקציות כלכליות על ידי המערב. בנוסף, מצור כלכלי כמו זה שמטילים החות'ים יטופל באמצעים צבאיים וכלכליים, המעוגנים בהסכמים רשמיים עם מדינות המערב או נאט"ו.

ישראל חייבת לדרוש, כחלק מהסכמה לסיום המלחמה בכל החזיתות, חסינות מוחלטת מבתי הדין הבינ"ל, כמו גם הגנה בפני התנכלות של המוסדות הבינ"ל (כמו האו"ם). כל צו מעצר/הפסקה הנוגע לפעילות ישראלית כנגד איראן ושלוחיה ייתקל בשורת הסכמי אי הסגרה, התעלמות או מאבק בהחלטה.

אז כיצד ניתן להתגבר על התפיסה האיראנית? ע"י ניצול טעות חמאס, שהפך את המלחמה לקלף החזק של ישראל למיטוט טבעת האש האיראנית. הפסקת המלחמה חייבת להכרך בהבטחה לפירוק זרועות התמנון האיראני

במערב – כאן ההישג הוא מניעת חרם ממוסד על ישראל, בחוק. אסור לישראל להמשיך ולהסכים למצב שבו ישראלים ויהודים הופכים למיעוט נרדף במערב. החרם, מבחינת ישראל, הוא חזית נוספת אל מול האיראנים והרדיקלים הסונים ומגוחך להתייחס אליו כתופעה עממית. עובדה זאת חייבת לבוא לידי ביטוי בהסכמים רשמיים, כשהמטרה היא יצירת בלוק נגד החרם. היפוך היוצרות כאן חשוב, כשהמחרימים והפורעים יירדפו על ידי השלטונות.

*  *  *

נכון שהמתואר כאן הוא תמונה אופטימלית של ההישג הישראלי במלחמה. מרבית הסיכויים שסעיפים רבים כאן לא יתממשו או ישתנו באופן ניכר. אבל על ישראל להתעקש לכרוך את סיום המלחמה בנטרול חלק גדול עד כמה שניתן מהאיום האסטרטגי עליה.

כמובן שמאמץ זה הוא רב-שנים וימשיך לאחר המלחמה, אך צריך להיות ברור לבעלות בריתה של ישראל כי הרצון האיראני לבודד את ישראל ולהפוך אותה לטרף קל לא יכול להצליח, בכל מחיר. שקט, מבחינת ישראל, הוא נטרול האיום האיראני והעולמי, לא נסיגת הטנקים מעזה.

ההישגים המתוארים כאן יתרמו לישראל באופן ישיר במלחמה, אך גם באופן עקיף – הפיכת ישראל ל"בת המועדפת" של רבים במערב (בדומה לאוקראינה) תקל על מדינות ערביות לחתום על הסכמים איתה, כדרך לפתוח דלתות בוושינגטון.

מטורפים משיחיים כמו יחיא סנוואר לא יוכלו לבצע טבח נוסף, כשהם מסתמכים על האיבה האנטישמית והאנטי-ישראלית האזורית והעולמית, שתעצור את מכונת המלחמה הישראלית. שלוחים אחרים יהרהרו בחוכמת מעשיהם הברבריים במידה שייאלצו את איראן הורתם להישאב למאבק מעצמתי כשהיא נטולת חסינות, בניגוד למצב כיום.

צריך להיות ברור לבעלות בריתה של ישראל כי הרצון האיראני לבודד את ישראל ולהפוך אותה לטרף קל לא יכול להצליח, בכל מחיר. שקט, מבחינת ישראל, הוא נטרול האיום האיראני והעולמי, לא נסיגת הטנקים מעזה

האם שורת הסכמים חשאיים וגלויים מצטלמת טוב כמו סנוואר מובל למאסר? לא, אבל הם מהווים תמונת נצחון אסטרטגי, חשוב בהרבה. רק כך ישראל יכולה להתמודד עם המלחמה הרב-זירתית, שהיא למעשה מלחמה מעצמתית אזורית, רב-שלבית וארוכת טווח.

האם ישראל תחתור לכך?

ד"ר זיו אורנשטיין, בעל תואר שלישי במזה''ת, כותב על הקשר שבין ביטחון לאומי ומגמות חברתיות וטכנולוגיות במערב.