ירושלים הרים סביב לה, ואליהם הצטרף לאחרונה הר חדש – "הר הזבל המעשן". מי שיגיע לג'בל מוכבר, ויירד במדרון המוביל אל עמק הקדרון יוכל לראות אותו. זו אחת התמונות האבסורדיות והמבאישות ביותר של העיר. עד לפני שבועיים לא הכרתי את הסיפור הזה, ולמרות ששום דבר כמעט לא יכול להפתיע בעיר הזו, מדי פעם זה עדיין קורה.
לפני כשש שנים החלו קבלנים לזרוק פסולת בניין באחד מיובליו של נחל קדרון בשכונת קונבר בג'בל מוכבר. לא מדובר בערימת גרוטאות קטנה – לפי חוות דעת של ברוך ובר, לשעבר מנהל מחוזות דרום ותל אביב במשרד להגנת הסביבה, מדובר בכ־875 אלף מ"ק פסולת, אחת ההטמנות הפיראטיות הגדולות במדינה.
לפני כשש שנים החלו קבלנים לזרוק פסולת בניין באחד מיובלי נחל קדרון בשכונה בג'בל מוכבר. לא מדובר בערימת גרוטאות קטנה – מדובר בכ־875 אלף מ"ק פסולת, אחת ההטמנות הפיראטיות הגדולות במדינה
בתוך הפסולת יש עץ, פלסטיק, צמיגים, חומרי בניין, ואולי גם אסבסט, וככל שלא הייתה אכיפה המשיך הזבל לזרום להר שהלך ותפח עד שהגיע לגובה של 17 מטר (!).
מועתסם עוויסאת חי ממש בצמוד להר. הוא חושש לבתו בת השמונה. לפני כשבועיים שמעתי אותו בסיור שארגנו למקום חברי "כולנא ירושלים", עמותה ירושלמית היוזמת אירועי תרבות משותפים ליהודים ופלסטינים בעיר, ובו אירחו אותנו עוויסאת ותושבים נוספים. באחת הפעמים, סיפר עוויסאת, הוא מצא אפילו פסולת רפואית שהושלכה במקום.
עוויסאת, שהתמודד עם מחדל האכיפה של העירייה לבדו במשך שנים, תיעד אינספור מקרים של השלכת פסולת למקום מבלי שפקחי העירייה עושים דבר. לדבריו, באחד המקרים אחד הפקחים אפילו עשה סלפי עם הקבלנים שהשליכו במקום פסולת. רק מאבק משפטי סייע והשלכת הפסולת פחתה, אז גם ניסתה העירייה "לפתור" את הבעיה, אבל עם הפתרון הזה מתמודדים בג'בל מוכבר עד היום.
בשלב מסוים הזמינה העירייה קבלנים לשפוך עפר שיכסה את הר הזבל ואף ביקשה מהם להדק אותו, אלא שמי שמבין משהו בפסולת יודע שזה מתכון ודאי לבעירה פנימית. כשהפסולת האורגנית נרקבת ומצטברים גזי מטמנה, דחיסת העפר יוצרת תנאי בעירה. כך הפך "הר הזבל" ל"הר זבל מעשן" שנושף עשן ורעל כבר שלוש שנים ברציפות.
בשלב מסויים הזמינה העירייה קבלנים לשפוך עפר שיכסה את הר הזבל ואף ביקשה מהם להדקו. מי שמבין בפסולת יודע שזה מתכון ודאי לבעירה פנימית, כשהפסולת האורגנית נרקבת ומצטברים גזי מטמנה
"מכבי האש הסבירו לעירייה שאין סיכוי לכבות את העשן, ולכן גם אינם מגיעים", הסביר לנו עוויסאת בסיור. תושבת אחרת הסבירה ש"העשן חודר לבתים ואלפי תושבים לא יכולים לפתוח חלון. גם כשהוא סגור, זה לא ממש עוזר".
בדו"ח שכתב ובר לפני כשנתיים הוא התריע מפני חשש מחשיפה לחומרים מסרטנים, על חשש להתפרצות מחלת שושנת יריחו (לישמניה) וגם על החשש מהתדרדרות של ההר הנמצא על המדרון – מה שעלול לגבות חיי אדם באופן ישיר.
לצערנו הסיפור החלמאי הזה לא מסתיים כאן. בגשמים, המים המזדהמים מהפסולת זורמים במורד הוואדי ומזהמים את נחל קדרון שמדינת ישראל השקיעה בשנים האחרונות מאות מיליוני שקלים בשיקומו ובמניעת הזרמת השפכים אליו. עכשיו זורמים אליו שוב רעלים וחלקיקים שונים, וכל המאמץ יורד לטמיון.
בינתיים להקות כלבי פרא משוטטות באזור, מקוות למצוא משהו בהר הזבל, וילדי השכונה אינם יכולים להסתובב בביטחון. על הריח של העשן אין מה לדבר. אבל יש דבר אחד מעודד, שיקום של האתר הוא רק פונקציה של רצון – לא מעט אתרים דומים כבר שוקמו, ובאתרים רבים יש כבר תכניות להפיכת הרי זבל לפארקים לטובת הציבור, כאשר המודל שאליו נושאים כולם עיניים הוא כמובן חירייה, שהפך לפארק אריאל שרון.
למרות שעיריית ירושלים עדיין לא מפגינה רצון אמיתי לעשות את הדבר הנכון, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת מהעיר הזו, וזו החברה האזרחית שלה. בשבועות האחרונים שורה ארוכה של תושבים הצטרפו למאבק, שני סיורים כבר התקיימו במקום ונוספים כבר מתוכננים. אם אתם מעוניינים להצטרף למאבק, להביע את תמיכתכם או להגיע לסיור, אתם מוזמנים להיכנס לאתר המאבק וגם להצטרף לקבוצת העדכונים בווטסאפ.
בגשמים, המים המזדהמים מהפסולת זורמים במורד הוואדי ומזהמים את נחל קדרון, שישראל השקיעה מאות מיליוני שקלים בשיקומו ובמניעת הזרמת השפכים אליו. עכשיו זורמים אליו שוב רעלים וחלקיקים
הר הזבל הוא עוד דוגמה לחוסר האכפתיות של הרשויות, אבל הוא גם יכול להיות הוכחה (עוד הוכחה) לכך שכשהתושבים רוצים הם יכולים להזיז הרים. אפילו הרים של זבל, ואם לא להזיז, לפחות להפוך אותם לפארק לטובת תושבי השכונה.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו