הבחירות בבריטניה הן על ברקזיט, לא על אנטישמיות

ג׳רמי קורבין ובוריס ג׳ונסון (צילום: AP Photo/Matt Dunham)
AP Photo/Matt Dunham
ג׳רמי קורבין ובוריס ג׳ונסון

הבחירות בבריטניה השבוע מציבות את הבוחר בפני מצב קלאסי של חישוב הברירה הפחות גרועה, וזה משבש לאנשים את הדעת. רבים מתקשים להתמקד בעיקר – והרי זה הברקזיט – והיהודים במיוחד נוטים להחרים את מפלגת הלייבור בשל האנטישמיות שכביכול פשתה במפלגה. כך מסתכנים בפרובינציאליות, פשטנות וזילות של עצם המונח.

מהי אנטישמיות? אמי, שנפטרה השנה, בילתה את יום הולדתה השישי בהתחמקות מנאצים ולאומנים רומנים במהלך הפוגרום של יאשי. מעל 13,000 איש נרצחו במהלך אותו שבוע בשנת 1941, כשליש מיהודי העיר, אך משפחתה שרדה בתחבולות. אנטישמיות היא גזענות קטלנית כנגד יהודים, שבבסיסה תיאוריות קונספירציה על שליטתם הערמומית בגויים התמימים.

מה לא אנטישמיות? התנגדות לפעולות הכנופיה שנמצאת כיום בשלטון בישראל, ובמיוחד בנוגע לטיפול שלה בפלסטינים בגדה המערבית. בישראל עצמה יש אופוזיציה גדולה המונה את הרוב המוחץ של אנשים המודעים לעובדות וכמעט את כל צמרת מערכת הביטחון. הם ככל הנראה לא יהודים אנטישמיים.

אנטישמיות היא גם לא סימון סחורות מההתנחלויות. אני מבין אנשים שרוצים לדעת אם הם עושים עסקים עם הישובים הללו, שנחשבים גם בעיני ישראלים רבים ככתם מוסרי ואסון לאומי (בכך שהם מקשים על חלוקת הארץ הנחוצה להצלה דמוגרפית). זה בסדר להימנע ממוצרים שנוצרו מניצול ילדים ומקובל עלי שבמשך שנים אמי לא רצתה לבקר בגרמניה. ישראל מנסה כעת לאסור חרמות כעיקרון – אבל צביעות, אפילו בהצטדקות של קרבנות, היא צביעות.

בהציגו התנגדות פוליטית כאנטישמיות, הימין הפופוליסטי הישראלי שם ללעג את הסבל האמיתי שחוו יהודים לאורך השנים.

ראיתי פה ושם אנטישמיות בבריטניה, שם גרתי שנים. לרוב זה בא ממיעוטים מוסלמים ומנוצרים מבוססים מהסוג שמגיעים באופן טבעי למפלגה השמרנית. בשמאל הקשה של מפלגת הלייבור יש, לעומת זאת, התנגדות עקרונית לכיבוש בגדה המערבית, שלעתים גולשת לכדי התנגדות לזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. זה מעיד על תמימות ביחס לעוולות ולאלימות שעמדו בבסיס היווצרותן של מרבית המדינות, מארצות הברית עד לפקיסטן ואפילו לאיטליה, ספרד וצרפת. זו בורות במסווה של אידיאלים, וזה אולי מושך אנטישמים, אבל זו איננה לכשעצמה אנטישמיות.

אין להכחיש שיש בעיה. רואים עלייה מסוימת באירועים אנטישמיים בבריטניה, תופעה שכנראה קשורה לפחות חלקית לעצם הדיון הקודח. מגמות דומות נראות ברחבי תבל והממשלה הלעומתית בישראל נושאת באחריות מסוימת לעניין. אולם מצד שני מחקרים מראים שבריטניה נותרה בין הארצות הפחות אנטישמיות בעולם: ולפני כשנתיים מדד המכון לחקר מדיניות יהודית את רמת האנטישמיות בבריטניה בכ-2% מהאוכלוסייה בעוד שכ-70% סומנו כבעלי דעה חיובית על היהודים (אגב, רק 17% החזיקו בדעה חיובית על ישראל – וזה כל הסיפור על קצה המזלג).

האם מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין הוא אנטישמי? אני לא יודע, אם כי נראה שהוא מסתדר היטב עם אנשים שהם כאלה. חשיפה השבוע (בעיתוי מעניין) הבהירה שוב שאכן הייתה נטייה בלייבור לטייח מקרים של עלבונות ביהודים והתנהגות מחפירה. הנטייה של קורבין לדבר בחום על טרוריסטים מוסלמים קיצוניים (וקומוניסטים אוטוקרטיים) גם מרמזת על בעיה. וזה גם לא עזר שיהודים לא הופיעו בסרטון של הלייבור לפני כמה שבועות על הצורך להגן על מיעוטים.  אל נהיה נאיביים: הימין הפופוליסטי הוציא חוזה על קורבין, והוא הקל עליהם כאשר נכנס היישר לכל מלכודת שהציבו. זה  מעניין שהרב הראשי של בריטניה, אפרים מירוויס, מצא לנכון להשמיע את קולו נגד קורבין באופן חריג בחודש שעבר. כנראה שמגיע לקורבין מה שהוא עומד לקבל.

אבל האם זה מגיע לעולם? עם כל הכבוד, ויש כבוד, אנטישמיות וישראל הם בבירור לא הנושאים העיקריים בבריטניה בעת הקריטית הזו. זה בעייתי כאשר מיעוט מונע בלעדית על ידי סוגיה מגזרית – על חשבון עניינים ממש עצומים.

הנושא כעת הוא ברקזיט – כאשר מעל הכל מרחפת מלחמת תרבות עולמית בין אידיוקרטיה לדמוקרטיה ליברלית. בשני המישורים הללו, הלייבור, למרות ענייניו הפרטיקולריים של מנהיג המפלגה הנוכחי, הוא קרוב יותר ליהודים. זה תואם את המצב בארצות הברית, שם רוב מוחץ של יהודים, במיוחד אלה שאינם אורתודוקסים, תומכים בדמוקרטים למרות המהומה שישראל מלבה באשר לאנטישמיות (שהיא בעצם אנטי-ציונות) שכביכול פשתה בשורות השמאל הרדיקלי של המפלגה.

בסבירות גבוהה, הברקזיט ייזכר כטעות ענקית. בדיון העולמי הקרב בנושא הדמוקרטיה, הברקזיט מספק ראיה חזקה לטיעון ששיטת ממשל זו לא עובדת במצבים מורכבים.

הבריטים עשויים לשלם ביוקר אם באמת יתנתקו מהאיחוד האירופי. בין היתר, ככל הנראה הם ייתקעו עם כלכלה אמריקאית יותר, עם חשיפה רבה לקפיטליזם בלתי מרוסן, ובעיקר עם גרסה מוחלשת, יקרה יותר ולא מתפקדת של שירות הבריאות הלאומי. בריטניה כמבנה פוליטי עשויה להתפרק, כאשר סקוטלנד ואולי גם ויילס ימצאו דרכים להישאר באיחוד, ואירלנד תתאחד. בעוד 20 שנה, כאשר הצעירים ששונאים את הברקזיט (אבל שכחו לנהור לקלפיות במשאל העם ב-2016) ינהלו את המדינה, אנגליה תזחל חזרה.

אני צופה זאת למרות שקל גם ללעוג לאיחוד האירופי, עם הביורוקרטים הלא-נבחרים, המוסדות החופפים, כוח העבודה המצטמצם והפרלמנט הנודד באופן בזבזני בין בריסל לשטרסבורג. אולם האיחוד גם שמר על השלום לאחר שתי מלחמות עולם שנגרמו על ידי אירופה, יצר שוק תחרותי וענק, סימל אידיאלים נעלים והביא שגשוג וגבולות פתוחים לחלק היפה ביותר של העולם.

השמרנים ובעיקר בוריס ג'ונסון אחראים לטמטום הפוקד את הארץ הנפלאה הזאת. כעת הם בונים על כך שהבריטים פשוט ירצו לגמור עם העניין ויתנו לו חופש פעולה. זהו סנטימנט בריטי ביותר אך גם משקף רפיסות מדכדכת. סערת האנטישמיות בלייבור אינה סיבה מספקת לתת לו פרס שכזה.

קורבין הוא אמנם נושא דגל עלוב לקמפיין ההישארות באיחוד, עם שנאת הקפיטליזם שלו, הסקפטיות הנאיבית שלו כלפי נאט"ו, ושאר קופת השרצים. אבל נכון לעכשיו זה תפקידו. ניצחון של הלייבור הוא הדרך היחידה להביא לתוצאה ההגיונית של משאל עם שני, סופי וקובע – הפעם כאשר יש הסכם ממשי ליציאה מהאיחוד, לעומת ההשערות, ההסתה והשקרים שהרעילו את הסיבוב הקודם.

תבוסה של ג'ונסון ביום חמישי תהווה עונש שהרוויח ביושר רב. הפלרטוט שלו עם השמדת הממלכה המאוחדת הוא פשע גרוע יותר מהסקנדלים של הלייבור. היא הרי הממלכה החביבה עלי אדמות.

לא נראה שזה יקרה, כי הדמוקרטים הליברלים (מפלגת מרכז צודקת, משעממת ונחמדה) מפצלים את קולותיהם של המתונים ושל אלה הרוצים בהשארות באיחוד. בשיטת הבחירות הבריטית, בה יש מנצח אחד גם ברוב יחסי בכל אזור הצבעה, הפיצול קטלני.

במקרה הלא כל-כך סביר שקורבין בכל זאת ינצח, יהיה צורך להציל את בריטניה מהאינסטינקט שלו להלאים מכל הבא ליד ולהטיל מיסים כמה שיותר. זהו קרב ליום אחר, ואפשר לנצח בו, בין היתר כי הוא יהיה תלוי בליברלים הדמוקרטים.

עניין האנטישמיות הוא מורכב ונתון למניפולציה אבל גם לא עורבא פרח, וקורבין איננו כוס התה שלי אישית. לתמוך בלייבור כעת זה רע, רע מאד. אבל כדי לחסל את ברקזיט ולתת סנוקרת לפופוליזם הימני בעולם, זה כנראה הרע במיעוטו.

קשה להם, לבריטים: צריך להתרכז ממש חזק. כמו אצלנו, פחות או יותר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 22 בינואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ריבלין: היסטוריונים הם שצריכים לעסוק במחלוקות היסטוריות, לא פוליטיקאים

בביקור בעיר העתיקה נזף נשיא צרפת באנשי ביטחון ישראליים, אך מאוחר יותר התנצל ● נתניהו חזר בו מהלעג לדיבורו המקוטע של בני גנץ: "אם יש מי שנפגע מדבריי - אני מאוד מצטער" ● עוזר של שר נחקר בחשד לביצוע עבירות שחיתות ציבורית ● עוצמה יהודית הגישה בקשה לפסול מהתמודדות לכנסת את הרשימה המשותפת, לריסה טרימבובלר - את העבודה-גשר-מרצ

עוד 51 עדכונים

מת בגלל החטאים שלנו

"הלכתי לבית-מטבחיים לצפות במה שמכונה "שחיטה חשמלית", וראיתי שהצמידו לרקותיהם של החזירים מלקחי מתכת גדולים שחוברו לזרם חשמלי (125 וולט). ברגע שהמלקחיים תפסו בחזירים הם איבדו את הכרתם, התקשחו, ואחרי שניות אחדות נתקפו פרכוסים, כמו כלבי הניסוי שלנו. ברגעים אלה של אבדן ההכרה (תרדמה אפילפטית), השוחט דקר את החיות והקיז את דמן בלא קושי". (אוגו צ'רלטי, פסיכיאטר, מתאר כיצד "המציא" את שיטת הטיפול בהלם חשמלי, 1954, צוטט בספר "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין)

בוודאי ראיתם את התמונה, או לפחות שמעתם את הסיפור הנוראי. פארק שעשועים סיני פרסם את עצמו על ידי השלכתו של חזיר אומלל בכבל בנג'י מגובה של כמעט שבעים מטרים. החזיר היה עטוי גלימה סגולה, וזעק זעקות אימה, אימה אמיתית, כאשר הופל מטה. לאחר מכן נלקח החזיר למשחטה. אנשים שונים בוודאי כבר אכלו מבשרו.

פארק שעשועים סיני פרסם עצמו ע"י השלכת חזיר אומלל בכבל בנג'י מגובה של כמעט 70 מטרים. החזיר היה עטוי גלימה סגולה וזעק זעקות אימה, אימה אמיתית, כשהופל מטה. לאחר מכן נלקח למשחטה

לא מזמן כתבתי שאינני מאמין בקיומם של סרטי אימה, שכן הצופים בהם לעולם חשים אימה אמיתית. אני לא ממליץ על כך, אבל מי שרוצים לדעת איך נשמעת אימה אמיתית מוזמנים לצפות ולהקשיב לוידאו המתעד את החזיר המסכן.

את דה סאד קראתי לראשונה בתיכון, אני חושב. הדבר הכי נורא שנכתב שם, או אולי – הדבר היחיד שנצרב בזיכרוני עד היום, היה אמירה של אחת הדמויות, לפיה זה בסדר לעולל לאישה כל מה שאנחנו, הגברים, נרצה, כל עוד הורגים אותה אחר כך. זו אמירה איומה, נכון. אבל הנה דוגמא לכך – לחזיר כבר לא אכפת שכך התעללו בו, נכון?

אני כותב טענה קשה זו  – לא על מנת להגן על ההתעללות בחזיר (או באישה, כמובן!), אלא כדי לטעון שהזעם הכללי כלפי המעשה הוא לא זעם בגלל הפגיעה בחזיר, שמיליונים ומיליארדים מבני מינו סובלים מי פחות, אבל גם מי יותר, לפני שהם הופכים לארוחה עבור אלו שזועמים על מעשה ההתעללות בסין. הזעם הוא על *התנהגותם של בני האדם*.

לא מזמן כתבתי שאינני מאמין בקיומם של סרטי אימה, שכן הצופים בהם לעולם חשים אימה אמיתית. אני לא ממליץ, אבל מי שרוצים לדעת איך נשמעת אימה אמיתית מוזמנים לצפות ולהקשיב לוידאו המתעד את החזיר

במילים אחרות, לא על כך שחזירים לא צריכים לסבול (באופן הזה), אלא על כך שבני אדם לא צריכים להתעלל בצורה הזו, לפני שהם אוכלים את קורבנותיהם. דרך ארץ קדמה לתורת העליונות האנושית.

החזיר עבר מסכת התעללות איומה, ואז נלקח למשחטה. אנשים שונים כבר אכלו מבשרו. אולי סיפורו הוא סיפורו של ישו – מי שסבל על מנוף הבנג'י כדי שלקוחות סיניים זועמים לא יעשו זאת, כאות מחאה.

כך או כך, חשוב להבין, שהחזיר עצמו הוא שקוף לחלוטין בסיפור הזה. ההזדהות הרבה עם הקורבן (ומה נגיד, המבורכת? כן! זה חשוב!) נגועה בסופו של דבר גם היא בסוגנות, על פיה זה בסדר להרוג חזירים, רק לא ככה. לא בראוותנות כזו, אלא בהיחבא ובמחשכים.

החזיר עצמו שקוף לחלוטין בסיפור הזה. ההזדהות הרבה עם הקורבן נגועה בסופו של דבר גם היא בסוגנות, על פיה זה בסדר להרוג חזירים, רק לא ככה. לא בראוותנות כזו, אלא בהיחבא ובמחשכים

איננו רוצים לראות את מי שאנו אוכלים ואיננו רוצים לראות אותו סובל. זה לא אומר, אבל, שאסור לו לסבול. פשוט לא מול עינינו. אינספור חזירים הסובלים יום יום יעידו על כך, לו יהיו מי שיקשיבו להם.

בשנת 2012 התגלה קוף שנשמר אצל וטרינרית אחרי שקטעה את שתי רגליו ויד אחת שלו, כך גיליתי בצילום שראיתי היום ומי יודע אם אי פעם אשכח. אני נזכר עכשיו בספרם של אדורנו והורקהיימר, על הדיאלקטיקה של הנאורות, בו הם כותבים שעל ידי פגיעה בבעלי החיים במעבדות, החוקרים מכריזים שרק הם עצמם, מבין כל הבריאה, פועלים באופן רצוני, מול האופן המכאני והעיוור בו חיות המעבדה מתעוותות על שולחן המעבדה. בני האדם מתייחסים לעצמם, כותבים אדורנו והורקהיימר, כאילו התבונה שייכת רק להם, בעוד בעלי החיים מלאים רק באימה צרופה וחסרת בינה ובדחף לברוח.

אדורנו והורקהיימר כותבים שע"י פגיעה בבעלי החיים במעבדות, החוקרים מכריזים שרק הם עצמם, מבין כל הבריאה, פועלים באופן רצוני, מול האופן המכאני והעיוור בו חיות המעבדה מתעוותות על שולחן המעבדה

בספר "דוקטרינת ההלם" מצטטת נעמי קליין את מילטון פרידמן כשהוא כותב לגנרל פינושה: "אם תאומץ הגישה הזו של טיפול בהלם, אני סבור שיש להכריז עליה בפומבי בפירוט רב, ולהתחיל ביישומה במועד קרוב מאד. ככל שהציבור יקבל מידע מלא יותר, כך יקל עליו להסתגל".

אני חושב על אמירה מפחידה זו גם ביחס להלם הציבורי מהחזיר שהופל ממנוף הבנג'י. אולי אפשר לקרוא את הפעולה האיומה הזו כטיפול בהלם שמצריך את הציבור להסתגל לעובדה הפשוטה שבעלי החיים הלא אנושיים סובלים בידינו, שיש להם פנים ושהם משמיעים קול.

בסין, אני מאמין, נעשתה הפעולה הזו מתוך מחשבה שהציבור אמור להיות קהה חושים ולבוז לאימתו של החזיר. אולי זו הזדמנות, אבל, לעשות את ההיפך.

גם ביחס להלם הציבורי מהחזיר שהופל ממנוף הבנג'י, אולי אפשר לקרוא את הפעולה האיומה הזו כטיפול בהלם, שמצריך הסתגלות לעובדה הפשוטה שבעלי החיים הלא אנושיים סובלים בידינו, שיש להם פנים ושהם משמיעים קול

אז כן. בואו ונדבר קודם כל על האסון שבשחיטת החזיר, ורק לאחר מכן על כך שהופל ממנוף כפעולת ראווה. כמה שפעולת ראווה זו בזה לרצונו של החזיר, שחיטתו בזה לו הרבה יותר.

 

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 800 מילים

מלחמת העולם השנייה כולה נגרמה בעקבות שנאת יהודים, כך אומר פרופ' יהודה באואר, אחד מומחי השואה המובילים בעולם, שיישא הרב דברים בבית הנשיא ● באואר אומר כי זה "מצער" שנשיא פולין דודה לא יהיה נוכח בטקס לכבוד שחרור מחנה אושוויץ, וטוען כי העלייה הנוכחית באנטישמיות נובעת מתחייה לאומנית אחרי הגירה מסיבית

עוד 1,089 מילים

להתראות אספלט מתקן הביטומן היחידי בארץ יושבת בגלל שהוא מזהם

המשרד להגנת הסביבה הודיע לבזן שהמתקן לייצור ביטומן, החומר שממנו מייצרים אספלט, חורג במאות אחוזים מתקני זיהום האוויר, והוציא צו לסגירתו ● במשרדי התחבורה והכלכלה טוענים שהמשק לא יכול להישאר בלי חומר לסלילה ותיקון כבישים ● יו"ר איגוד ערים מפרץ חיפה: "עם כל הכבוד לצרכי המשק, המתקן ממשיך לזהם וכל יום נוסף מעמיד את תושבי המפרץ בסיכון״

עוד 850 מילים

״אנטישמיות היא לא בעיה יהודית בלבד״

ראיון בלעדי לקראת הכינוס ההיסטורי של קרוב ל-50 מנהיגים מרחבי העולם לציון 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, נשיא המדינה מסביר מדוע האירוע מתקיים בירושלים ולא בפולין ● הוא מותח ביקורת נוקבת על מדינות שמתחמקות מחלקן בשואה ● וקורא למנהיגי העולם לקחת אחריות על ביטחון האזרחים היהודים במדינותיהם ● "שום דבר לא יצדיק אי פעם אדישות או הססנות מול אנטישמיות"

עוד 1,071 מילים

סוגרים עשור

פצצה מתקתקת

החלת הריבונות על בקעת הירדן עלול להוות פגיעה קשה ביחסי ישראל- ירדן. צריך לשמוע את האלוף במיל. עמוס גלעד ואחרים כדי להבין במה מדובר. זה כמובן לא יפריע לנתניהו להשתמש בנושא הטעון הזה לצרכיו האישיים. מה בדיוק עבר לבני גנץ בראש כשהעלה את הנושא לסדר היום הציבורי?

יונתן שתיל הוא מאייר וקריקטוריסט. אייר במספר מקומונים ("במקום", "מלאבס" ו"צומת השרון"), אייר את הספר "אנשים על ארבע" שכתב ד"ר רפי קישון ובהמשך אייר לטור משותף איתו במגזין "עיתון חי". עבודות נוספות, קריקטורות ואיורי דמויות ונוף, אפשר לראות בדף האינסטגרם שלו

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 47 מילים
עודכן לפני 4 שעות

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו בחר בקמפיין פוזיטיבי. את העבודה המלוכלכת הוא ישאיר לפרובוקטורים

לצלילי השיר Eye of the Tiger, התייצב אמש נתניהו לארוע השקת קמפיין הבחירות של הליכוד ● נתניהו לא הזכיר במילה את החסינות, האכיפה הבררנית או תפירת התיקים - את זה הוא ישאיר לאוחנה, רגב, אמסלם וזוהר ● אבל, כמאמר השיר, נתניהו הוא ״רק אדם עם רצון לשרוד״, וכרגע כל מה שמעניין אותו זה לשרוד את ועדת הכנסת, ולא להגיע לבחירות הבאות על ספסל הנאשמים ● פרשנות

עוד 571 מילים

ראיון איש רציני מאד

לקראת הגעתו לישראל מחר, הקומיקאי שהפך לנשיא מדבר עם דיוויד הורוויץ על הכול ● על באבי יאר, השואה והאנטישמיות באוקראינה כיום ● על הפלת המטוס האוקראיני באיראן ● על האכזבה שלא יורשה לנאום בישראל ● על חיבוק הדוב של רוסיה והיחסים המורכבים עם פוטין ● וגם על שיחת הטלפון המפורסמת עם דונלד טראמפ ● בלעדי

עוד 2,816 מילים

למיכל הלפרין, הממונה על התחרות העסקית בארץ, יש כוח אדיר בידיים: היא יכולה לחקור התנהגות לא נאותה של טייקונים וחברות ענק, ואף להפעיל נגדם סנקציות פליליות ● אבל במקום להיכנס בענקיות המזון, הבנקאות ותאגידי הגז הגדולים, רשות התחרות פעלה למיגור ״קרטל המכבסות״ ו״קרטל פיפא 17״ ● למה זה קרה ומי מרוויח מכך ● פרשנות

עוד 1,401 מילים

מתקני שעשועים במיליוני ש"ח שוכבים שנים במחסן

חשיפה חמש שנים לאחר מכרז ענק להתקנת מתקני שעשועים בפארק אריאל שרון, נדנדות ומגלשות מתוחכמות מאוחסנות ללא שימוש מאחורי סוגר ובריח ● מסמכים סודיים שהגיעו לידי זמן ישראל חושפים סדרה של מפגשים תמוהים של מנכ״ל הפארק עם מנכ״לית החברה הזוכה, רכישה זריזה של מתקנים - וזינוק חד בעלויות רגע אחרי ההכרזה על הזוכה ● כעת, החברה שהפסידה במכרז דורשת לחשוף מסמכים פנימיים של הפארק

עוד 2,441 מילים

נתניהו מבטיח מגה-סיפוח: נחיל את החוק על כל ההתיישבות

גנץ הבטיח את סיפוח הבקעה אחרי הבחירות, ומאוחר יותר הבהיר שזה לא יהיה חד צדדי ● נתניהו ובנט קראו לו לעשות זאת כבר עכשיו ● דיוני החסינות של נתניהו וחיים כץ יתחילו בחמישי הבא ● שמולי מבקש לפסול את אשת יגאל עמיר ● דיכטר על כינוס המליאה בידי אדלשטיין: כנראה לקחת כדור נגד בחילה ואישר ● טיבי מבטיח שלהצהרת הסיפוח של גנץ יהיה מחיר פוליטי

עוד 46 עדכונים

בעיית האמינות של נפתלי בנט

הרב רפי פרץ (״מילה זאת מילה״) משך אליו את כל תשומת הלב והלעג בשבוע שעבר, למזלו של נפתלי בנט ● אלמלא פרץ, אולי היו מצביעי הימין שמים לב לדיבורים הריקים ולהבטחות שהופרו מצדו של יו״ר ימינה ושר הביטחון ● פרשנות

עוד 697 מילים

אייקון ויזואלי נולד: גשר יהודית נפתח להולכי רגל

אחרי השקעה של 100 מיליון שקל נחנך הבוקר גשר יהודית מעל נתיבי איילון ● 110 מטרים של צינורות ברזל לבנים ודק במבוק חינני, מעוטרים בסלעים עגולים ולבנים, מחברים עתה את תל אביב המערבית עם השכונות המתרחבות במזרח ● אחרי טיול מצד לצד, אפשר להתנבא כבר עכשיו: הגשר עומד לככב באינספור אלבומי חתונה, לצד צילומי הנשיקה בשקיעה בגן צ'ארלס קלור

עוד 592 מילים

כחודשיים לאחר ההצפה האחרונה בוונציה, תושבי העיר כבר סיימו לגרוף את המים, שוקדים על תביעות פיצויים אדירות מממשלת איטליה, ובעיקר כועסים על התקשורת ● לדבריהם, "הדיווחים המוגזמים" על פגעי מזג האוויר הביאו לירידה דרמטית במספר התיירים באחת הערים היפות בעולם ● ודווקא הגטו היהודי המפורסם נשאר יבש יחסית

עוד 963 מילים

הדילמה האסטרטגית של הרשימה המשותפת

הרשימה המשותפת הציבה לעצמה יעד שאפתני: להגיע ל-15 מנדטים בבחירות במרץ ● אבל איך עושים את זה? ● חלק מהמומחים סבורים כי התקרבות לגוש השמאל-מרכז הציוני תיצור אווירה של שותפות ותעודד הצבעה במגזר ● אבל יש המאמינים כי ההסתה נגד חברי הרשימה דווקא פעלה לטובתם בסיבוב הקודם ● במקביל, התמקדות הרשימה בנושאים אזרחים ולא לאומיים מוכיחה את עצמה

עוד 828 מילים

החיים במדינת ישראל מלווים בימי זיכרון והנצחה ציבוריים ואישיים, אך איך מנציחים אישה שנרצחה בידי הבעל או החבר לשעבר - כאשר בני המשפחה חשים לעתים בושה או אשמה? ● כעת, יותר ויותר משפחות של קרבנות אלימות פועלות להנצחת הבת, האם או האחות שנלקחה ● "אני מספרת על חייה של בתי ולא על מותה, כי אני רוצה שאנשים יזכרו אותה, את מי שהיא הייתה" ● "היום, יותר אנשים מוכנים להקשיב"

עוד 2,028 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה