כשדונלד טראמפ שב לבית הלבן לפני שנה, מדיניות ההגירה שלו נתפסה כנכס פוליטי. הבטחתו להחמיר את האכיפה בגבול הדרומי סיפקה לו תמיכה ציבורית רחבה, ואף דחפה את הדמוקרטים לריכוך עמדות. באותה עת הצביע סקר של "רויטרס" על רוב תומך בציבור: כ־50% בעד, מול 41% מתנגדים.

אולם בשבועות האחרונים חל מהפך. תפקוד כאוטי של סוכני "אייס" ("ICE") – רשות ההגירה והאכיפה של ארה"ב – ושני מקרי ירי קטלניים במינסוטה גבו מחיר ציבורי ממדיניות ההגירה של הנשיא. סקר חדש של "רויטרס" מצביע על רוב מתנגד: 53% נגד המדיניות של טראמפ, לעומת 39% תומכים. לנוכח ההפגנות במיניאפוליס, ממשל טראמפ נאלץ כעת לשקול מחדש את צעדיו.

השתלשלות האירועים האחרונים החלה בירי חי של סוכני "אייס" בשני אזרחים לא מעורבים. הראשונה, רנה גוד, בת 37, אם לשלושה, ניסתה להתרחק מסוכני "אייס" ברכבה. לטענת הסוכנים, היא סיכנה את חייהם, ולפיכך ירו בה ירי קטלני.

במקביל למאורעות עלתה גם חשיבותו של התיעוד בהפגנות. זאת לנוכח העובדה שאנשי ממשל טראמפ ממציאים עובדות, תוקפים את התקשורת במילים קשות ומטיחים בהרוגים האשמות חסרות בסיס

השני, אלכס פרטי, בן 37, אח בחדר מיון, השתתף בהפגנה נגד סוכני "אייס" – שנערכה בעקבות הריגתה של גוד – וצילם סוכנים. אישה שעמדה לצידו נדחפה לקרקע על ידי הסוכנים, והוא קפץ להגן עליה. מספר סוכנים עטו עליו; אחד מהם טען כי ראה את פרטי שולף אקדח, אך בקטעי וידאו שצולמו בידי מפגינים אחרים נראה פרטי אוחז בידו טלפון נייד, ולא אקדח. סוכני "אייס" ירו בו והרגו אותו.

בעקבות ההתרחשויות הללו גברו ההפגנות במיניאפוליס, ולמרות הקור הכבד אזרחים רבים הצטרפו למחאות נגד סוכני ההגירה וממשל טראמפ. אנשי ממשל טראמפ, ובהם יועצו הבכיר של הנשיא סטיבן מילר, האשימו את השניים, גוד ופרטי, ב"טרור מבית" (Domestic terrorism) – אמירות קשות במיוחד, הפוגעות בזכות הבסיסית של אזרחים להפגין.

אתר הנצחה מאולתר לאלכס פרטי, בן 37, שנורה למוות בידי סוכני הגירה של ארה"ב, במיניאפוליס, 31 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Ryan Murphy)

במקביל למאורעות עלתה גם חשיבותו של התיעוד בהפגנות. לנוכח העובדה שאנשי ממשל טראמפ ממציאים עובדות, תוקפים את התקשורת במילים קשות ומטיחים בהרוגים האשמות חסרות בסיס, לכל אדם שמתעד את האירועים יש תרומה משמעותית לבירור העובדות.

החזית החדשה מול העיתונות

אלא שבלב האירועים עומדת לא רק האלימות של סוכני "אייס" כלפי אזרחים לא מעורבים, אלא גם מתקפה רחבה של ממשל טראמפ על חופש העיתונות.

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר התרחשה במהלך ההפגנות במינסוטה, כאשר העיתונאי דון למון, מגיש CNN לשעבר, הגיע לסקר הפגנה שנערכה בתוך כנסייה בעיר סיינט פול, הסמוכה למיניאפוליס.

למון, יחד עם מספר עיתונאים מקומיים, שידר מהמקום בשידור חי, הגיע עם צוות צילום וביצע את עבודתו העיתונאית – דיווח.

ביום שישי נעצר למון, שכבר שהה בלוס אנג'לס לצורך סיקור טקס פרסי הגראמי. נגדו ונגד עיתונאית נוספת, ג'ורג'יה פורט, הוגשו שלושה אישומים פדרליים

למרות זאת, החליטה שרת המשפטים פאם בונדי לדרוש הוצאת צווי מעצר פדרליים נגד שבעה מפגינים ושני עיתונאים. ביום שישי נעצר למון, שכבר שהה בלוס אנג'לס לצורך סיקור טקס פרסי הגראמי. נגדו ונגד עיתונאית נוספת, ג'ורג'יה פורט, הוגשו שלושה אישומים פדרליים.

התביעה ביקשה לאסור על למון לצאת מארה"ב, לשחררו רק בערבות גבוהה ולהטיל עליו מגבלות נוספות. כל הדרישות נדחו על ידי בית המשפט, ולמון שוחרר עוד באותו יום.

העיתונאי דון למון משוחח עם כלי התקשורת לאחר דיון בבית המשפט בלוס אנג'לס, 30 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Damian Dovarganes)

מעצרו וכתב האישום נגד למון מצטרפים לשורה של צעדים אגרסיביים שמוביל ממשל טראמפ נגד כלי תקשורת ועיתונאים. לפני כחודש פשטו סוכנים פדרליים על ביתה בווירג'יניה של עיתונאית ה"וושינגטון פוסט" חנה נתנזון. במהלך החיפוש נלקחו מביתה שלושה מחשבים, מכשיר הקלטה, כונן קשיח ואף שעון גרמין.

טענת הרשויות הייתה כי נתנזון נחשפה לחומרים מודלפים של בכיר בממשל שנטל מסמכים לביתו. אלא שנתנזון לא קיבלה מידע על תנועות כוחות ביטחון ולא עסקה בחומרים צבאיים מסווגים. הדיווחים שלה עסקו בפיטוריהם של עובדים פדרליים ובמהלכי קיצוץ של הממשל.

אולם, עצם הקשר שקיימה עם מקורות מתוך המערכת הספיק לממשל כדי לשלוח סוכנים פדרליים לביתה ב־06:00 בבוקר ולבצע חיפוש שהתברר בדיעבד כבלתי חוקי. בהמשך הוציא שופט פדרלי צו האוסר על החוקרים לעיין בחומרים הדיגיטליים שנלקחו מנתנזון.

במדד חופש העיתונות לשנת 2025, שפרסם בחודש מאי ארגון "עיתונאים ללא גבולות", ירדה ארה"ב למקום ה־57 מתוך 180 מדינות. רק כמה שנים קודם לכן דורגה במקום ה־44

צניחה חופשית במדד חופש העיתונות

ולצד המקרים הללו נרשמים מהלכים נוספים של הממשל. איומים חוזרים ונשנים על עיתונאים וכלי תקשורת, תביעות אישיות שמגיש טראמפ נגד גופי מדיה, וסגירת כלי תקשורת ציבוריים כגון "קול אמריקה" ו־"NPR". חלק מהצעדים מצויים כיום תחת ביקורת שיפוטית, ולכן יישומם עוכב, אך האווירה המאיימת מורגשת כמעט בכל חדר חדשות.

במדד חופש העיתונות לשנת 2025, שפרסם בחודש מאי ארגון "עיתונאים ללא גבולות", ירדה ארה"ב למקום ה־57 מתוך 180 מדינות. רק כמה שנים קודם לכן דורגה ארה"ב במקום ה־44, אולם היחס לעיתונאים, האיומים הגוברים וניסיונות סגירת כלי התקשורת הורידו אותה לקטגוריית המדינות "הבעייתיות", כהגדרת האינדקס. מדד חופש העיתונות מתפרסם מאז 2002 ומבוסס על מחקרים, נתונים ומדדים קבועים וברי השוואה בין 180 מדינות.

שרת המשפטים של ארה"ב פאם בונדי במהלך ישיבת קבינט בבית הלבן, 29 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

וכאן מתחדדת השאלה הרחבה יותר: מה הקשר בין מתקפות אנטישמיות על בתי כנסת, המאבק על הזכות להפלות וההפגנות נגד סוכני ההגירה?

בחזרה לפרשת למון ולסעיף האישום שבו בחר הממשל הפדרלי לעשות שימוש. רק לאחרונה הסבירה שרת המשפטים בונדי כיצד חוק ישן, שנועד במקור להתמודד עם תקיפות של נשים וצוותים רפואיים מחוץ למרפאות להפלות, ישמש את הממשל גם בהתמודדות עם הפגנות אלימות נגד יהודים בבתי כנסת. את ההסבר הזה סיפקה באירוע של ארגון "הקהילה הישראלית–אמריקאית", בהובלת ד"ר מרים אדלסון, כחלק ממסגור המאבק האמריקאי באנטישמיות.

בונדי נאמה באירוע האמור בינואר 2026 על חוק פדרלי בשם FACE Act ‏(Freedom of Access to Clinic Entrances). החוק, שעבר בתקופת ממשל קלינטון בשנת 1994, נועד להתמודד עם תופעה נפוצה באותה עת: הגעת מפגינים למרפאות לביצוע הפלות, תוך תקיפה, הטרדה והפרעה לנשים ולצוותים רפואיים.

עם התגברות המחאות האלימות נגד יהודי ארה"ב חיפשו בקהילות היהודיות מסגרת חקיקתית שתאפשר לממשל להתמודד עם התופעה. עתה הממשל משתמש בחוק גם לצורך הגשת אישומים נגד עיתונאים

כדי להבטיח תמיכה רחבה בחוק בקונגרס שילב ממשל קלינטון סעיף "מאזן", שלפיו הפרעות והטרדות מן הסוג הזה ב"מקומות תפילה" ייאסרו אף הן.

עם זאת, החוק אינו מגביל לחלוטין את חופש הביטוי, ובמשך עשרות שנים היה מקובל ברחבי ארה"ב שמפגינים אינם נכנסים לכנסיות, בתי כנסת או מסגדים ואינם מפגינים במהלך תפילות.

???? WATCH: Miriam Adelson introduced AG Pam Bondi at the IAC conference. The DOJ is using the FACE Act to hold anti-Israel protesters accountable. "Actions have consequences. Inaction does too." pic.twitter.com/aOeF9HA9mp

— Raylan Givens (@JewishWarrior13) January 19, 2026

עם התגברות המחאות האלימות נגד יהודי ארה"ב חיפשו בקהילות היהודיות מסגרת חקיקתית שתאפשר לממשל הפדרלי להתמודד עם התופעה. בין היתר מדובר בהפחדות ובתקיפות אלימות של יהודים בדרכם לבתי הכנסת, ובהתקפות מחוץ לבתי הכנסת בשבתות ובחגים. ואכן, ממשל טראמפ החל לעשות שימוש בחוק מ־1994 לצורך טיפול בתופעה זו, ועל כך נאמה בונדי באותו אירוע.

ההתפתחות במינסוטה מסמנת שלב נוסף: שימוש בחוק גם לצורך הגשת אישומים נגד עיתונאים. הרחבה כזו של תחולת החוק עלולה, בסופו של דבר, להזיק גם למוסדות יהודיים. אם חקיקה שנשלפה כדי להגן על יהודים ועל מוסדות יהודיים תשמש כעת לצמצום חופש הביטוי, היא עלולה לשוב ולפגוע בכל מי שביקש להיעזר בה כבומרנג.