לפני כשבוע פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו את תשובותיו למבקר המדינה במסגרת בדיקת אירועי 7 באוקטובר. המסמך שפורסם לציבור כלל כ־55 עמודים, חלקם מושחרים, וכלל ציטוטים מפרוטוקולים ומדיונים ביטחוניים לאורך שנים. 

המסמך הציג קו טיעון מרכזי, לפיו הכשל נבע בעיקר מהערכות מודיעיניות ומקצועיות שגויות, וכי הדרג המדיני פעל על בסיס מידע שהוצג לו. במקביל, פרשנויות וביקורות שונות טענו כי המסמך נמנע מלקיחת אחריות אישית רחבה יותר והטיל את עיקר האשמה על מערכת הביטחון ועל ממשלות קודמות. 

עצם קיומו של מסמך כזה אינו חריג בפוליטיקה או בניהול משברים. חשוב לסכם תהליכים במסמכים קצרים וקריאים כעזר לתהליכי הסקת מסקנות וקבלת החלטות. מה שמעניין יותר זה הדרך בה נבחרו הנתונים שבהם השתמשו לבניית המסמך. כאן נכנסת לתמונה תופעה שמוכרת היטב במדעי ההתנהגות, במדעי הנתונים ובמתודולוגיה של מחקר: "קטיף דובדבנים" (Cherry Picking), או בחירה סלקטיבית של מידע.

מעניינת הדרך בה נבחרו הנתונים בבניית מסמך נתניהו. כאן נכנסת לתמונה תופעה מוכרת במדעי ההתנהגות, במדעי הנתונים ובמתודולוגיה של מחקר: "קטיף דובדבנים" – בחירה סלקטיבית של מידע

תחשבו על עץ דובדבנים עליו גדלים בעיקר דובדבנים חמוצים וממש מעט דובדבנים מתוקים. אפשר לקטוף את המתוקים, לקחת אותם לשוק ולהצהיר שהעץ מייצר דובדבנים מתוקים. אתם מתחילים להבין את הבעיה?

קטיף דובדבנים הוא מצב שבו אדם או גוף בוחר להציג רק את הנתונים, הדוגמאות או הציטוטים שתומכים בטענה מסוימת, תוך התעלמות ממידע אחר שאינו מתאים לנרטיב.

זו אינה בהכרח המצאה של עובדות, לעיתים מדובר במידע נכון לחלוטין, אלא בהצגה חלקית שלהן. כאשר הציבור נחשף רק לחלק מהתמונה, נוצרת תחושת ודאות מלאכותית לגבי מציאות, שבפועל היא מורכבת הרבה יותר.

הנטייה הזו איננה תוצר של מניפולציה בלבד. היא מושרשת עמוק במוח האנושי. המוח שלנו בנוי לזהות דפוסים ולייצר סיפורים קוהרנטיים. אנו זוכרים טוב יותר מידע שתואם את האמונות הקיימות שלנו, ומתעלמים או שוכחים מידע שסותר אותן. בפסיכולוגיה זו נקראת הטיית אישוש, והיא קשורה ישירות לקטיף דובדבנים. כאשר הטיית האישוש פוגשת מערכות כוח כמו פוליטיקה, תקשורת ומסחר, היא עלולה להפוך לכלי חזק מאוד לעיצוב תודעה ציבורית.

המדע מכיר היטב את הסכנה הזו, ולכן פיתח לאורך השנים מנגנונים שנועדו לצמצם אותה. אחד המרכזיים שבהם הוא עקרון השקיפות: חובת פרסום של שיטות העבודה, הנתונים הגולמיים, ובימינו גם את קוד המחשב ששימש לאנליזה. מנגנון נוסף הוא ביקורת עמיתים, שנועדה לחשוף כשלים בהסקת מסקנות או בבחירת נתונים. בעולם הסטטיסטיקה, האפידמיולוגיה ובחלק ממדעי החברה קיימת גם דרישה לרישום מוקדם של ניסויים והיפותזות, כדי למנוע מצב שבו חוקרים בוחרים בדיעבד רק את התוצאות שתומכות בטענה הרצויה.

קטיף דובדבנים הוא מצב שבו אדם או גוף בוחר להציג רק את הנתונים, הדוגמאות או הציטוטים שתומכים בטענתו, תוך התעלמות ממידע שלא מתאים לנרטיב. זו לא בהכרח המצאה של עובדות, אלא הצגה חלקית שלהן

למרות כל הכלים הללו, עדיין מתפרסמות הרבה תוצאות מדעיות בהן מוצאים, לפעמים לאחר שנים רבות, עדויות לקטיף דובדבנים. קטיף דובדבנים יכול להוביל לדיווח לא נכון של ערכים ממוצעים ולהטות נתונים לקצוות של העקומה הנורמלית, נושא שכבר נגעתי בו בפוסט קודם.

כלים נוספים כוללים מטא-אנליזות, שמנסות לאחד תוצאות של מחקרים רבים כדי לנטרל הטיות של מחקר יחיד, ושימוש בשיטות כמו ניתוח רגישות, שמטרתו לבדוק עד כמה מסקנה תלויה בהנחות או בבחירת נתונים מסוימת.

כל אלה הם למעשה ניסיון מוסדי להתמודד עם חולשה אנושית בסיסית: הנטייה לראות רק את מה שמתאים לסיפור שאנו רוצים לספר לעצמנו. המשבר בשחזור תוצאות מדעיות בעשורים האחרונים המחיש עד כמה בחירה סלקטיבית של נתונים עלולה להטעות גם קהילות מדעיות שלמות.

כאשר חוזרים למקרה הפוליטי, חשוב להיזהר ממסקנות פשטניות. אין לנו גישה מלאה לכל הפרוטוקולים הביטחוניים או לכל הדיונים הפנימיים, ולכן כל טענה חד-משמעית לגבי מי ידע מה ומתי – חייבת להיאמר בזהירות. עם זאת, ברור מהפרסומים כי המסמך שפורסם כלל ציטוטים שנבחרו מתוך חומר רחב בהרבה, וכי עצם הבחירה הזו נמצאת בלב הוויכוח הציבורי. 

יש כאן שיעור רחב יותר. קטיף דובדבנים אינו בעיה של פוליטיקאי כזה או אחר. הוא בעיה אנושית כללית. פוליטיקאים עושים זאת, אבל גם מדענים ואזרחים רגילים נופלים בזה כל יום. אנו עושים זאת כשאנו מספרים סיפור על הצלחות בלבד, כשאנו בוחרים נתונים שתומכים בעמדה פוליטית, או כשאנו משתפים רק מידע שמחזק את הזהות הקבוצתית שלנו. נדרשת הכשרה מתאימה ומודעות על מנת לזהות קטיף דובדבנים.

גילינו שבחירת נתונים סלקטיבית הטעתה קהילות מדעיות שלמות, והכלים לצמצום הטיית האישוש הם ניסיון מוסדי להתמודד עם חולשה אנושית בסיסית: הנטייה לראות רק מה שמתאים לסיפור שאנו רוצים לספר לעצמנו

המסר המדעי משתדל להיות צנוע: איננו יכולים לבטל את ההטיה הזו, אבל אנחנו יכולים לבנות מערכות שמקטינות אותה. מדע טוב איננו מדע ללא טעויות, אלא מדע שבנוי לחשוף טעויות. חברה דמוקרטית בריאה איננה חברה ללא הטיות, אלא חברה שבונה מוסדות שמכריחים אותנו להסתכל גם על הנתונים שלא נוחים לנו.

וכאן אנו חוזרים לנקודת הפתיחה. כאשר בוחנים את פעולותיו של נתניהו דרך העדשה המדעית הזו, השאלה המרכזית איננה רק מה נכון ומה לא נכון במסמך כזה או אחר, אלא האם מוצגת לציבור תמונה מלאה או חלקית.

מאחר שזהו מסמך בן 55 עמודים המתאר תהליכים המתפרשים על פני הרבה שנים, זהו מסמך המציג תמונה חלקית של המציאות. השאלה אם כן צריכה להיות אם המסמך מציג תמונה לא מייצגת של המציאות.

אם המסמך אכן מבוסס על בחירה סלקטיבית של ציטוטים או הקשרים, כפי שטוענים מבקריו, הרי שמדובר בדוגמה קלאסית לשימוש מודע או לא מודע במנגנון אנושי בסיסי: בניית נרטיב דרך בחירה של ראיות תומכות בלבד. לכן יש חשיבות גדולה לבחינה מעמיקה על ידי אנשי מקצוע של כל החומר, נדמה לי שקוראים לזה ועדת חקירה ממלכתית.

המדע מלמד אותנו שקטיף דובדבנים כמעט בלתי נמנע ברמה האישית. אבל הוא גם מלמד שכאשר החלטות מתקבלות ברמה מדינתית, הסיכון גדל דרמטית. בדיוק משום כך, השאלה האמיתית איננה מי קוטף דובדבנים, אלא האם המערכת הציבורית שלנו בנויה כך שהיא תכריח כל מנהיג, מכל מחנה, להציג גם את הפירות הפחות יפים. לכן השאלה אינה רק מה נכתב במסמך, אלא מה לא נכתב בו. כי האמת, במדע כמו בפוליטיקה, לעולם איננה נמצאת בדובדבן אחד אלא בכל העץ.

נראה שזו דוגמה קלאסית לשימוש מודע או לא במנגנון אנושי בסיסי: בניית נרטיב דרך בחירת ראיות תומכות בלבד. לכן נדרשת בחינה מעמיקה של החומר על ידי אנשי מקצוע. דומני שקוראים לזה ועדת חקירה ממלכתית

נ.ב.  מתנצל מראש אם העלבתי או פגעתי במגדלי הדובדבנים במדינת ישראל.  אני בטוח שכל הדובדבנים המגיעים לשוק מתוקים הם.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.