יש שבועות שבהם כל הטרגדיה הישראלית נדחסת לשתי כותרות, כמו בשבוע האחרון.
הכותרת הראשונה היא עסקת הענק של ויז (Wiz), שנחתמה סופית. גוגל תזרים לקופת המדינה בעקבות העסקה בין 10 ל־15 מיליארד שקל במיסים. זו הזרקת חמצן חיונית למשק שנחנק תחת עלויות המלחמה והגירעון המאמיר.
ויז לא נולדה מתוך ואקום. יזמיה – אסף רפפורט, ינון קוסטיקה, עמי לוטבק ורועי רזניק – הם תוצרים מובהקים של ישראל בשיאה: הטכניון, האוניברסיטה העברית, יחידה 8200, קורסים, תארים ולילות לבנים בספרייה. היזמים נהנו ממדינה שטיפחה מוסדות, מחנכים ומרצים ברמה הגבוהה ביותר, שהניחו עבורם את התשתית להצלחה עוד לפני שכתבו את שורת הקוד הראשונה במוצר.
זה לא רק עניין של ניהול תקציבי כושל; זה טקס העברת לפיד הפוך. הכסף שהושג בזכות מצוינות ומערכת חינוך מתקדמת מועבר ישירות כדי לתדלק ממשלה שחותרת תחת אותם ערכים
אלא שבשעה שהצ'ק של רפפורט וחבריו נכתב לזכות רשות המיסים, הממשלה בהובלת בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' כבר סימנה לו יעד: חמישה מיליארד שקל של כספים קואליציוניים שיועברו, בין היתר, לישיבות ולמוסדות חינוך חרדיים ללא לימודי ליבה.
מעבר לעובדה המזעזעת שכסף כזה מועבר בזמן מלחמה – הסימבוליות כאן אינה פחות ממטרידה. זה לא רק עניין של ניהול תקציבי כושל; זה טקס העברת לפיד הפוך. הכסף שהושג בזכות מצוינות ומערכת חינוך מתקדמת מועבר ישירות כדי לתדלק ממשלה שחותרת תחת אותם ערכים.
הכסף של יזמי וויז הולך כעת למערכת שמבטיחה שהדור הבא יתקשה להבין בכלל כיצד כותבים פקודה למחשב.
כדי להבין את גודל האסון צריך להסתכל על הנתונים שמעבר לכותרות האקזיט. לפי פרופסור דן בן־דוד, פחות מ־300 אלף איש נושאים כיום על גבם את כלכלת ישראל. אלה הם המהנדסים, הרופאים והחוקרים – חלק מקבוצה המהווה כ־20% מהאוכלוסייה ומשלמת כ־90% ממס ההכנסה. רפפורט ושותפיו הם חוד החנית של הקבוצה הזו.
אבל במקום לטפח את החממה הזו, הממשלה מרססת אותה. במקום לייעד את הכנסות המס האדירות הצפויות לחיזוק מנועי הצמיחה ולגידול עוד "רפפורטים" צעירים, הממשלה עושה הכול כדי להכחיד אותם.
במקום לייעד את הכנסות המס האדירות הצפויות לחיזוק מנועי הצמיחה ולגידול עוד "רפפורטים" צעירים, הממשלה עושה הכול כדי להכחיד אותם
בזמן שהיא גוזרת קופון על וויז, הממשלה קידמה קיצוצים של מאות מיליוני שקלים בחינוך ובהשכלה הגבוהה לשנים 2025–2026. חלקם כבר תורגמו בפועל להפחתות בתקציבי המערכת.
בזמן שהיא נהנית מפירות הטכניון, היא צופה באדישות בנפילה החדה ביותר של תלמידי ישראל במבחני ה־TIMSS בקרב כלל מדינות ה־OECD שהשתתפו בהם. וזאת עוד מבלי שהילדים החרדים נכללו במבחנים הללו.
התוצאה היא תהליך של "ירושלימיזציה" של המדינה כולה. ירושלים – עיר הזקוקה לסיוע ממשלתי של מיליארד שקל בשנה משום שאינה מסוגלת להחזיק את עצמה – הופכת למודל הכלכלי שהממשלה הנוכחית מייצאת לכל הארץ. הון אנושי עוזב, המגזר הלא־יצרני גדל, והנטל על המעטים שנותרו נעשה בלתי נסבל.
מי שהבין את הדינמיקה הזו לפני כולם היה דווקא מי שהיה אמור לחגוג יותר מכולם. רפפורט אמר לפני שנתיים, כשבחר להוציא חלק מכספי ויז מישראל, ש"האקו־סיסטם המדהים שאפשר לנו להצליח עומד בפני סכנה קיומית".
אנחנו לא בדרך לעולם שלישי – אנחנו כבר בונים לו את התשתיות, במימון מלא של אלה שניסינו להיות פעם
הוא דיבר אז אומנם על המהפכה המשפטית, אבל הרוח שמאחורי הדברים כוללת הרבה מעבר לכך: את הזלזול בשלטון החוק, את הריסת מערכת החינוך ואת העדפת הנאמנות הפוליטית על פני יצירת ערך.
האקזיט של ויז הוא אולי סיבה לגאווה, אבל הוא בעיקר תמרור אזהרה בוהק. אם המדינה תמשיך לקחת את המיליארדים של "אומת הסטארט־אפ" כדי לממן את "אומת הבורות", לא יעבור זמן רב עד שהאקזיטים יהיו בעיקר של "ישראלים לשעבר"; וההכנסות מהאקזיטים – הן יגדילו את תקציביהן של ממשלות זרות.
אנחנו לא בדרך לעולם שלישי – אנחנו כבר בונים לו את התשתיות, במימון מלא של אלה שניסינו להיות פעם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהוא אשר אמרתי. אנשי מרכז הג'ובים, שומעים? ניצחתם. הצלחתם להפוך אותנו לעוד מדינה ערבית במרחב, עם שליט מפוקפק פופוליסט, מוקף באנשי שלושת הכפ'ים, שרוכבים על הבבונים, המשיחיים והטפילים.
וכך כל מגזר מסתכל על משנהו: זה מנצל את זה בשאיפותיו המשיחיות, זה מנצל את שותפו בשאיפותיו לבורות ולהסתגרות, וכל אלה מנצלים את הקופה הציבורית, שמתמלאת בזכות השכבה הדמוקרטית ליברלית העובדת, משלמת מיסים, הולכת לצבא ולמילואים (כן כן, ליחידות המובחרות ולטיס), שומרת על החוקים, על הנימוסים ועל הניקיון.
ומעל כולם יושב לו המשיח בן דוד, הנהנתניהו, זה שמספק להם את כל הטוב הזה, כדי שיוכל להימלט מאימת הדין: לשלוח את ידו לכיס, לשלוף ארנק, ולממן את אשתו ובנו. אה, כן, וגם על הדרך להימלט מבית הכלא.
אז מי מנצל את מי שם אנחנו לא יודעים. כנראה כולם את כולם. אבל מי משלם על החגיגה הזו, את זה הסביר לנו יפה מאוד אדון בן דוד (לא המשיח): אנחנו.