שושנה סטרוק, בתה של השרה אורית סטרוק, אותרה בשבוע עבר ללא רוח חיים בצימר במושב אמירים.
שושנה, זכרה לברכה, העידה בשנים האחרונות על פגיעות טקסיות שחוותה לכאורה בילדותה, והאשימה בכך גם את משפחתה. שושנה, שהייתה לסבית מוצהרת, העלתה גם טענות קשות על ניסיונות "לשנות" את נטייתה המינית.
"מחקו לגמרי את היכולת שלי לחוות מיניות בריאה עם אישה ולגרום לי לשנוא את הזהות המינית שלי ואת עצמי ברמות הכי קשות שיש", העידה שושנה.
שושנה ז"ל, העידה בשנים האחרונות על פגיעות טקסיות שחוותה לכאורה בילדותה, והאשימה בכך גם את משפחתה. שושנה, שהייתה לסבית מוצהרת, העלתה גם טענות על ניסיונות "לשנות" את נטייתה המינית
הסיפור המצמרר של שושנה דורש מכולם אחריות, זהירות וחמלה. אסור לחרוץ את דינה של אורית סטרוק ולקבוע שפגעה בביתה. ככל אדם, גם השרה סטרוק היא בגדר חפה מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. ואחרי שהבהרנו את זה, יש כמובן את הצד השני של המטבע: גם לקבוע כעת שסטרוק צחה כשלג ושבתה המנוחה לא דיברה אמת, זה מעשה פזיז וחסר אחריות שעושה עוול עצום לשושנה, זכרה לברכה.
על דבר אחד כולנו צריכים להסכים – העדויות הקשות של שושנה, שאינה היחידה שדיווחה על פגיעות טקסיות מצד כת אכזרית, חייבות להיבדק בצורה מעמיקה ויסודית. בלי לעשות הנחות לאף איש או אישה, בכירים ככל שיהיו.
הראשונים שהיו אמורים לקרוא לבדיקה יסודית הם עיתונאי ישראל, שהרי עיתונות אמיתית מבקשת להאיר פינות חשוכות, בידיעה שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. בלי לחרוץ דין בסוגיה המדוברת, עיתונות אמיתית מזדהה עם הצד החלש, הסובל והמושתק.
אלא שבאופן תמוה, שורת עיתונאים מובילים בחרו לעשות את ההפך – לנסות להשתיק את הסיפור הכואב, לפקפק בעדויות של שושנה, ולתקוף דווקא את אלו שדרשו להגיע לחקר האמת.
הבולט מכולם היה עקיבא נוביק, מגיש מהדורת "חדשות הלילה" בכאן 11, שהעלה את הפוסט הבא לאחר פטירתה של שושנה:
"דעה: אנשים שמנצלים מוות של אדם מעורער בנפשו, כשאין להם מספיק מושג מה הסיפור המלא, כדי לפגוע בפוליטיקאית שהם שונאים בעודה חווה אסון אישי, הם רשעים אמיתיים".
עיתונות מבקשת להאיר פינות חשוכות, אלא שבאופן תמוה, שורת עיתונאים מובילים בחרו לעשות את ההפך – לנסות להשתיק את הסיפור הכואב, לפקפק בעדות שושנה, ולתקוף דווקא את אלו שדרשו להגיע לחקר האמת
הפוסט של נוביק מעורר כמה תהיות: ראשית, עולה מהטקסט כי העיתונאי הבכיר יודע על הסיפור של שושנה הרבה יותר מכפי שרובנו יודעים. אם כך, מדוע הוא לא מפרסם את המידע שאסף? ואם הוא מנוע מלפרסם, מדוע הוא לא משתף בכך את הציבור?
שנית, נוביק יותר מרומז כי העדות של שושנה ז"ל אינה אמינה או מבוססת כיוון שהייתה "מעורערת בנפשה". שושנה עצמה העידה על בעיות נפשיות, אך הגיוני להניח שאותן בעיות נגרמו בדיוק בגלל הדברים שאותם תיארה.
בנוסף, העובדה שאדם מסוים הוא "מעורער בנפשו" – לא בהכרח אומרת שהוא לא דובר אמת. כלומר, נוביק מקעקע את אמינותה של אישה שהלכה לעולמה בנסיבות טרגיות, תוך הסתמכות על בעיות נפשיות שאולי נגרמו בשל הדברים שחוותה. אז מי כאן נוהג ברשעות?
נוביק, צריך לומר, לא היה היחיד שמיהר "לכבות" את הסיפור של שושנה ולתקוף את מי שהעזו לדרוש חקירה מקיפה. וכך כתב העיתונאי יאיר שרקי בפוסט שהעלה בנושא:
"כשפורסמו הטענות הראשונות בעניין שושנה סטרוק עשיתי את הבדיקה הבסיסית כעיתונאי. מה שמצאתי לא נתן בסיס לטיפול עיתונאי, ולמיטב ידיעתי כך העלו גם בדיקותיהם של רבים מעמיתיי, בהם גם לא חובבים גדולים של השרה סטרוק. להבנתי זו גם הייתה המסקנה של גופי החקירה. (שופט שראה את התיק בדיון על הצא"פ כתב: 'החשד הסביר דל ביותר, אם לא למטה מכך') את שושנה לא זכיתי לשמוע אבל ניכר היה שהיא סובלת מאוד והיה כאב גדול לשמוע ולקרוא את כאבה ואת הסבל שלה".
זה שאדם "מעורער בנפשו" – לא בהכרח אומר שאינו דובר אמת. נוביק מקעקע אמינות של אישה שהלכה לעולמה בנסיבות טרגיות, בהסתמך על בעיות נפשיות שאולי נגרמו בשל הדברים שחוותה. אז מי כאן נוהג ברשעות?
בהמשך הפוסט כתב:
"ברגע כזה, גם מי שרואה באורית סטרוק יריבה פוליטית ואידיאולוגית מרה, יכול לגייס את מינימום האנושיות, ואם לא להשתתף בצער, פשוט לשתוק. אין לכם מושג. וגם לי אין. אבל יש לי מושג שאין לי מושג. וזה מספיק כדי לעצור את הריקוד האכזרי על הדם ברשת".
גם הפוסט של שרקי, לרוב עיתונאי שמפגין מקצועיות והגינות, בעייתי בלשון המעטה. שרקי עצמו מעיד שעשה "בדיקה בסיסית" ולא שוחח עם שושנה ולו פעם אחת. ראוי לשאול את שרקי – מדוע הסתפקת רק בבדיקה "בסיסית"? ואם הבדיקה שעשית אינה מעמיקה, מדוע דעתך בנושא טובה מזו של כל אחד אחר?
בפוסט שרקי נתלה ב"שופט שראה את התיק וכתב כי 'החשד הסביר דל ביותר'. הוא רק "שכח" לציין מי הוא אותו שופט – נשיא בתי משפט השלום במחוז המרכז, מנחם מזרחי, זה שבית המשפט המחוזי הפך את החלטותיו סביב פרשת "קטארגייט", לא פעם ולא פעמיים. כלומר, אפשר לקבל את דבריו עם קורטוב של ספק או לפחות לציין מי השופט המדובר.
ומעבר לכך, הפוסט של שרקי נגוע בצביעות קשה. הוא קורא לאנשים "אם לא להשתתף בצער, פשוט לשתוק" אך לא ממלא אחר הדרישות של עצמו. הוא מודה שאין לו מושג מה הסיפור האמיתי אך יותר מרומז שהעדויות מופרכות ואינן מצדיקות חקירה ("מה שמצאתי לא נתן בסיס לטיפול עיתונאי", כתב העיתונאי. אבל אתה בעצמך, שרקי, כותב שאין לך מושג. אז מה בדיוק מצאת).
הפוסט של שרקי נגוע בצביעות קשה. הוא קורא "אם לא להשתתף בצער, פשוט לשתוק", אך לא ממלא אחר דרישה זו. הוא מודה שאין לו מושג מה הסיפור האמיתי, אך יותר מרומז שהעדויות מופרכות ואינן מצדיקות חקירה
הגדיל לעשות התועמלן עמית סגל שכינה את שקמה ברסלר "חלאה" רק כי העזה לתהות האם נזכה לתשובות אמיתיות בסיפור הכואב של שושנה. כמה נמוך מצד עיתונאי החצר. אפשר רק לתהות איך סגל היה מגיב אילו בכיר באופוזיציה היה מתמודד עם האשמות דומות.
הטקסטים של נוביק, סגל ושרקי, שלושתם עיתונאים סרוגים, הותיר תחושה צורבת של ציפוף שורות והגנה על השרה סטרוק, רק בשל השתייכותה לציונות הדתית.
אבל יש להודות שלא רק עיתונאים מהצד הימני-דתי התייצבו לטובת השרה. גם ג'וש בריינר, כתב הפלילים המשובח של עיתון הארץ, שלא נמנה עם אוהדי השרה, מיהר לשפוך מים צוננים על הסיפור של שושנה ז"ל. וכך כתב בפוסט ארוך שפרסם:
"בזמן אמת בדקתי את הטענות שהועלו בעניין אשת ציבור. בדקתי גם מול המשטרה. אני יודע שגם כמה מעמיתיי עשו אותו הדבר. אין לי שום דרך לדעת מהי האמת, אבל לפני שמפרסמים טענות קשות כלפי כל אדם, צריך לאמת ולבדוק. זה התפקיד שלנו".
כאן המקום לומר – צודק בריינר בכך שצריך לאמת ולבדוק לפני שמפרסמים טענות כלפי כל אדם. אלא שאם כך, למה לפרסם טענות לא-לגמרי-אפויות שמטילות ספק בעדויותיה של שושנה? האין זה מטיל דופי במי שהלכה לעולמה וללא כל ספק חוותה ייסורים קשים?
שלא לדבר על כך שגם בריינר נתלה בדברי השופט על "חשד דל ביותר", בלי לציין מי השופט המדובר. ואם מדברים על "התפקיד" של עיתונאי, הוא בטח לא לספק חסינות אוטומטית לפוליטיקאית בכירה, בטרם בדיקה מעמיקה.
את הפוסט שלו בריינר חתם במילים אלו:
"כל מי שפגע או התעלל בחסרי ישע, חייב לתת על כך את הדין. בשלב זה, ואולי אני טועה, אני מתרשם שזה לא המקרה בכלל. כל אדם חופשי לעשות מה שירצה, אבל אני הקטן מציע לשים דעות פוליטיות בצד ולהניח לאשת הציבור להתאבל על בתה".
ברור שצריך לשים את הפוליטיקה בצד ולהפגין רגישות בנושא כה נפיץ. אלא שמי שנתנו לדעתם הפוליטית או השתייכותם המגזרית להכתיב את עמדתם בנושא הם נוביק, שרקי ושות' שמיהרו לערער על העדויות של שושנה, שלמרבה הכאב כבר אינה יכולה להגיב.
צודק בריינר שיש לאמת ולבדוק לפני פרסום טענות כלפי כל אדם. אלא שאם כך, למה לפרסם טענות לא-לגמרי-אפויות שמטילות ספק בעדות שושנה? האין זה מטיל דופי במי שהלכה לעולמה אחרי שחוותה ייסורים קשים?
אין מקום להרשיע את אורית סטרוק, בטח לפני שהחלה בדיקה מקיפה בנושא. ועדיין, עיתונאים אמיתיים צריכים לדרוש חקירה נחושה, אמיצה ונוקבת, לא להיות בצד שמבקש לטייח.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהיי, כאן גבי מתנדב באגודה למען הלהט"ב, הנאבקת במידע שגוי ושיח פוגעני כלפי הקהילה.
הסיפור של שושנה היקרה הוא לא פחות מטרגדיה ומוות מיותר.
הטענות כי הייתה לוקה בנפשה וכאמור כל ההאשמות נגד הוריה והרב טאו, עליהם חזרה רבות לפרטי פרטים וללא סתירות באופן כתוב ומצולם בעמוד הפייסבוק שלה, הן פרי דמיונה.
ומעל הכל, צו איסור פרסום על מאורעות המקרה אינם מסתדרים יחד ויוצרים מסך ערפל ענק.
כאמור, אין עשן בלי אש, אך לא לנו להתעסק בהאשמות פליליות – לשם כך יש משטרה.
המוות של שושנה מחדד לכולנו את מה שכולנו כבר יודעים – טיפולי המרה הם נזק בלתי הפיך לנשמה העדינה של האדם. אין למבצעים את הסמכות והידע המקצועיים לבצע כזה דבר, ואין שום צורך לבצע המרה למיניות של אף אחד.
כולי תקווה שבזכות שושנה תקודם חקיקה ממשלתית בנושא שתמנע צער וסבל רב לאלפי בנות ובני נוער.
אם גם אתם נפגעתם אתם מוזמנים לפנות אלינו, האגודה ללהט"ב, לעוד מידע בנושא הכוונה וסיוע
חפשו אותנו בגוגל.
"מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח" כתב אורוול בספרו 1984. וב 2026 בוגד הוא פטריוט (אוריך? נתניהו עצמו? זיני האח? כוח 100? המתנחבלים?) מי שעובר ליד ישיבה ולובש שחור מגן עלינו יותר מהצבא, וזאת ש'תישרף המדינה' נקראת להדליק משואה.
והפטריוטים האמיתיים, אחים ואחיות לנשק, היועמשית, משפחת ברסלר, יאיר גולן, העיתונאים האמיצים, מפגיני קפלן הנאמנים, נקראים בוגדים.
ככה זה בממלכת הנוכל נהנתניהו, וזה מה שמצפה למדינה החבוטה הזו עד לאבדון.