גם באיחור של כשבוע היה זה נכון להעלות את תמונת עמוס עוז, שטוביה אושרי תפס את מקומו כאן בשבוע שעבר. אבל אז נזכרתי באהרון אפלפלד, שצילמתי באמצע שנות ה-90'.
בתחילת ינואר מלאו שנתיים למותו של אפלפלד, סופר וחתן פרס ישראל לספרות יפה, ושמתי לב שלא נתקלתי לאחרונה בטקסט, תמונה או איור שלו לציון הזמן שעבר.
אז אם טוביה אושרי כמושא צילום הוא סיבה לדחוק ולדחות קצת את עוז, אם יש מי שמחכה לו כאן, היה לי ברור שאפלפלד, כמושא צילום, גם הוא סיבה לדחות עוד קצת את עוז. כי בשעה שאת עמוס עוז זוכרים רבים, ודנים בו ובכתביו שנה אחרי, אפלפלד כבר נשכח, נדחק.
היה לי ברור שאפלפלד, כמושא צילום, גם הוא סיבה לדחות עוד קצת את עמוס עוז. כי בשעה שאת עמוס עוז זוכרים רבים, ודנים בו ובכתביו שנה אחרי, אפלפלד כבר נשכח, נדחק
אבל לא רק שעברו שנתיים וכבר לא מזכירים/זוכרים אותו, גם כשהסתלק אפלפלד והובא לקבורה, כפי שהעיד וכתב על האירוע מישק'ה בן דוד, הייתה זו לוויה צנועה, שנוכחות אנשי ספרות בה הייתה מצומצמת ביותר. אז מי זוכר?
כי הנה מסתבר שגם אחרי שנים כאן, אפלפלד פליט השואה לא הצליח להיות אחד מהחבר'ה. אולי גם כי לא רצה. הפופולריות של עוז אינה לגנותו של עוז, שאפלפלד היה מורה שלו בנערותו, אלא כדי לומר עלינו שאלו שהגיעו משם, גם לאחר שנים שהם חיים ביננו, וגם במותם, נשארים מודרים מעט. גם אם מבחירה.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שצילמתי אותו, אלא האחרונה, ובכל אחד מהמפגשים אתו היה סוג של מסע שצריך לעבור כדי להגיע אל האיש, ואני חושב שלא הצלחתי. לא שאפלפלד היקשה, הוא שיתף פעולה בתהליך, אבל בכל פעם הרגשתי שהוא נמצא בזמן הצילומים במקום אחר, שותק, מרוחק פיזית עד כמה שיכול ואני במעין מרדף סמוי אחריו.
בכל אחד מהמפגשים אתו היה סוג של מסע לעבור כדי להגיע אליו, ואני חושב שלא הצלחתי. לא שאפלפלד היקשה, הוא שיתף פעולה בתהליך, אבל בכל פעם הרגשתי שהוא נמצא במקום אחר, שותק, מרוחק פיזית, ואני במעין מרדף סמוי אחריו
כאן, כשהוא יושב בגינת ביתו כשהערב סביבו מחשיך והאפלה מתחילה לעטוף אותנו, הייתה לי מחשבה כי אפשר שזו תהיה הפעם הראשונה שאוכל להתקרב אליו קצת, כי אולי מכאן כבר לא יהיה לו מקום לברוח אליו, אבל אז המבט.
איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם