לרגע קצר, התרבות המערבית היהירה, שמזמן השתעממה מאזורים מרוחקים ומוכי אסון, חוזה בקסם, שנראה בעיניה כאחיזת עיניים מרושעת: הרקע, כלומר "הטבע", הופך להיות לחזית. הנה וירוס ללא תכלית.

מול הרבה יותר מידי הכרזות בפייסבוק, לפיהן זה נאיבי לחשוב שהמשבר העולמי הוא לא אירוע מהונדס בקפידה (מהי בדיוק מטרתו של מעשה כזה?), אני רוצה להציע הצעה אחרת לנאיביות – הנאיביות שבטענה שיש ריבון, אנושי, במעשה החירום הזה.

הנה מוסר השכל א-הומני שאפשר ללמוד מהאירוע הזה: תראו – בני האדם הם רק התווך בו עובר, מתפשט, משגשג ולבסוף דועך הווירוס הזה. הנה ישנה ישות, במובן הכי פחות מוחשי של המילה, שמתקיימת דרכנו ולא אנחנו דרכה. את זה קשה לנו, המאמינים האדוקים של עליונות האדם על הטבע ושל ניצולו בכל דרך אפשרית לשימושינו, לעכל.

הנה ישנה ישות, במובן הכי פחות מוחשי של המילה, שמתקיימת דרכנו ולא אנחנו דרכה. את זה קשה לנו, המאמינים האדוקים של עליונות האדם על הטבע ושל ניצולו בכל דרך אפשרית לשימושינו, לעכל

החיים הנוחים של המערב כבר השכיחו מאיתנו את העובדה שה"טבע" הוא לא רק דשא ירוק, ים נקי ועצים גבוהים. הטבע הוא גם רעידת אדמה, צונאמי, התפרצות הר געש שמחריבה את כל החיים סביבה, התרסקותו של מטאור וכן – גם מגיפה כלל עולמית. בתרבות שבה לכל דבר צריכה להיות תכלית אנושית – לבני אדם אחרים, לבעלי חיים לא אנושיים, לצומח ולדומם, הרי לא יתכן שצץ לו גורם חצוף שישנה את חיינו, ככה משום מקום. זו הראייה הזו, הנאיבית כמו שהיא אכזרית, שגורמת לנו לשכוח מהו הטבע ולמה הוא מסוגל, עם סיבה, אבל בלי תכלית.

הסיבה: במקום להאמין בתכלית, עלינו לחשוב ברצינות על הסיבה להתפרצותה של הקורונה, כמו להתפרצותן של הסארס, הפרה המשוגעת, שפעת העופות ושפעת החזירים. הנה, בלי שרציתי, שלוש המחלות האחרונות שהזכרתי הסגירו את הסיבה בשמן. בתור פעיל למען בעלי חיים, כשמדברים איתי על ההמצאה המוזרה הזו, "כפייה טבעונית", זה תמיד קשור לכך שיש לי את החוצפה לבקש מאנשים לא לתרום לרצח התעשייתי של בעלי החיים בדיוק בזמן שלא בא להם לשמוע על כך.

אולי הגיע הזמן – לצד סגר המדינה, התרסקות הכלכלה ומוות של בני אדם – לשים לב איך מלבד הפגיעה באינספור קורבנות לא אנושיים, ישנם גם כל כך הרבה קורבנות אנושיים לכפייה של תעשיית המזון מן החי, שמחוללת מגיפות ועמידות לאנטיביוטיקה שפוגעת ברבים כל כך, עוד לפני שפגעו בעצמם באמצעות בליעת גופותיהם של בעלי החיים.

כל כך כבדה אכילת בעלי החיים על כתפיהם של היצורים הלא אנושיים, של המערכת האקולוגית ושל בני האדם.

במקום להאמין בתכלית, עלינו לחשוב על הסיבה להתפרצות הקורונה, כמו להתפרצות הסארס, הפרה המשוגעת, שפעת העופות ושפעת החזירים. הנה, 3 המחלות האחרונות הסגירו את הסיבה בשמן

רוצים לדבר על ספינים? הנה מולנו ממש, נמצא הספין הגדול מכולם: הקונספירציה הערמומית שדרכה מצליחים מי שאוכלים חיות להימלט בכל פעם מחשבון נפש לאור הקטסטרופה לה הם גורמים. הנה הכפייה הגדולה – כפייה של אלימות, של סבל ושל מוות, כפייה של הרס סביבתי שאין שני לו וכפייה של מגיפה – של מוות לבני האדם.

עם קצת חשיבה אנחנו יכולים להדביק תכלית מועילה לאסון הנוכחי. ללמוד ממנו ולגדול בעזרתו, לעצור את האלימות האוניברסלית שלנו כלפי בעלי החיים ובכך גם לחסוך סבל מעצמנו. זה יכול לקרות ממש עכשיו, החל מהקניות המבוהלות הבאות שלנו בסופרמרקט הקרוב.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.