ביום רביעי שעבר נערך בהתנחלות אלון שבות, שבגוש עציון, ערב יוצא דופן. מאחורי הקלעים התנהלו ויכוחים קשים עד הרגע האחרון – בהתחלה בניסיון למנוע את קיומו של הערב, ובהמשך כדי להסיר מעליו את "החסות הרשמית" של היישוב.
"הייתה המון המון רגישות סביב הערב הזה. ניסו למנוע אותו. ניסו לחסל אותו. אמרו 'למה צריך לקיים את זה אצלנו?", אומר הרב רפי אוסטרוף, שיזם את הערב יחד עם הרב זאב ויטמן, רב ההתנחלות אלון שבות.
לבסוף, האירוע, שנקרא "שקופים בתוכנו" ועסק בקהילת הלהט"ב ובלהט"בים בציונות הדתית בפרט, התקיים בחסות "רשמית" של ועד אלון שבות.
העניין הזה, של הכרה רשמית מטעם היישוב, עשוי להישמע כמו קטנוניות פורמליסטית. אבל מבחינת מארגני הערב והמשתתפים בו זו הייתה שאלה גדולה.
"כבר נערך בעבר ערב על הנושא", אומר אוסטרוף, "אבל הוא לא היה 'רשמי' והוא לא ממש נערך מטעם היישוב. הוא היה מחתרתי יותר. התכנסות פרטית".
הערב לווה הפעם בתחושת בהילות שאי אפשר היה להתעלם ממנה.
פרידה כואבת מנטע חדיד
כמה שבועות קודם לכן ליוו תושבי אלון שבות בדרכה האחרונה את נטע חדיד, טרנסג'נדרית בת 24, שהייתה אחת הפעילות הבולטות בבית הפתוח של הקהילה הלהט"בית בירושלים ושמה קץ לחייה.
נטע גדלה באלון שבות כאיציק חדיד, שלמד כנער בישיבה התיכונית נווה שמואל בגוש עציון. רק בלוויה שמעו רבים מבני המקום על ההתמודדות שקדמה למותה.
"זו הייתה הפעם הראשונה שהקהילה של אלון שבות, מאות אנשים, נחשפו להספדים שבהם מספיד אחד דיבר על הנפטר בלשון זכר ושני בלשון נקבה", מספר אוסטרוף, "אנשים לא הבינו מה הולך. אף פעם לא נחשפנו לדבר כזה.
"האבא דיבר על הבן שלו בתור בת, ואחרים דיברו על הבן בתור בן. זה גרם פה זעזוע גדול. קודם כל, כי לא כולם הכירו את הסיפור קודם. זה לא היה מפורסם. ופתאום הם חטפו שוק בפנים. אז החלטנו לעשות ערב לציבור בנושא".
"האבא דיבר על הבן שלו בתור בת, ואחרים דיברו על הבן בתור בן. זה גרם פה זעזוע גדול. קודם כל, כי לא כולם הכירו את הסיפור קודם. זה לא היה מפורסם. ופתאום הם חטפו שוק בפנים. אז החלטנו לעשות ערב לציבור בנושא"
יותר מ-300 אנשים הגיעו, רובם בני היישוב. "היה מלא לגמרי, מפוצץ", אומר אוסטרוף, שגם הנחה את הערב, והיה בעבר ראש תכניות "בני עקיבא עולמי".
הרב ויטמן, שהיה ראשון המדברים, סימן את גבולות הדילמה השמרנית מבחינתו: הסתייגות מוחלטת מאורח החיים הלהט"בי ובעיקר ממצעדי הגאווה, ומצד שני ענווה יהודית – אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, וכן הלאה; וקדושת החיים, כולל הכרה בזה שניכור יכול להוביל לאבדנם.
מה שמגדיר את החברה הדתית
הרב אוסטרוף הוא האיש המעניין בסיפור הזה. והוא מציג עמדות פרוגרסיביות מפתיעות, בעיקר כשמביאים בחשבון שהוא לא משולי המחנה.
אוסטרוף הוא יו"ר המועצה הדתית של גוש עציון ויו"ר החברה קדישא ביישוב. הוא מורה לגמרא באולפנה בנות נוה חנה. אבא לשישה, ראש המחלקה לתכניות שנתיות בתנועת בני עקיבא. והוא אומר את הדברים הבאים:
"אני טוען שמה שהיום מגדיר איפה אתה נמצא בתוך החברה הדתית זה איך אתה מתייחס לסוגיה של הומואים. לא האם אתה מתגייס לצבא או לא. אם אני רוצה לדעת איפה הבנאדם נמצא מבחינת שמרנות דתית, זאת השאלה.
"לא השתתפתי במצעד הגאווה, ואני לא אשתתף בו, אבל אני מאוד גאה לחיות במדינה שבה יש מצעד כזה, ולא במדינה שבה זורקים להט"בים מבניין גבוה.
"כשאני חושב למי אני הולך להצביע בבחירות, ברור לי, למשל, שאני לא אלך להצביע לפוליטיקאי שהוביל את מצעד הבהמות. החברה הדתית נמצאת כל הזמן בהתמודדות הזאת, ביחס להומואים ולנראות שלהם בחברה. אני כבר כמה שנים פעיל בתחום הזה, אחרי שנחשפתי לתלמידים ותלמידות שלי שיצאו מהארון.
"הייתי צריך לעבור מסע עם הדבר הזה, שלא הכרתי אותו בכלל. גדלתי בעולם הישיבות המרכזי וידעתי שני דברים. 'למה יש הומואים בעולם? כי יש כל מיני סוטים כאלה שנמאס להם מהמיניות הרגילה והלכו למיניות עם בני מינם'. והדבר השני זה, 'שאפשר ללחוץ על כמה כפתורים אצל המטפל ומסדרים את זה'.
"לא השתתפתי במצעד הגאווה, ואני לא אשתתף בו, אבל אני מאוד גאה לחיות במדינה שבה יש מצעד כזה, ולא במדינה שבה זורקים להט"בים מבניין גבוה"
"זה מה שידעתי, עד שיום אחד בא אלי תלמיד אומלל ומפוחד ורועד וסיפר לי שמגיל עשר הוא נמשך לבנים והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו חוץ מלהתאבד.
"אמרתי 'רגע רגע, אז כל מה שסיפרו לי לא נכון'?. יצאתי למסע ארוך, רציני מאוד. קראתי עשרות מחקרים. פגשתי אנשים כדי ללמוד את הנושא לפני שאני מגבש דעה. רוב האנשים לא עושים את זה. הם אומרים 'הרבנים אומרים' וזה מספיק להם. וכולם מפחדים ממה יגידו. זה גם היה אחד הנושאים המרכזיים שהערב עסק בהם. מה יגידו השכנים. מה יגידו ביישוב. מה יגידו עלינו מסביב".
מה יגידו השכנים?
ארז ברוכי, הומו בן 45 שגדל ביישוב, סיפר לנוכחים על חוויות ההתבגרות שלו, ועל הקושי להישאר דתי והומו. להחזיק את שתי הזהויות האלה שלאף אחת מהן הוא לא רצה להתכחש. אפרופו "מה יגידו", הוא כנראה ניחש מה חושבים בקהל ואמר, ספק בצחוק, שהעובדה שהוא הומו אינה כישלון חינוכי של ההורים שלו, אבל העובדה שהוא נשאר דתי זו הצלחה חינוכית מרשימה שלהם.
"בדברים שלי דיברתי על זה שהתורה חוזרת עשרות פעמים על החובה לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה", אומר אוסטרוף. "למה התורה דיברה עליהם? כי הם היו החלשים של החברה בתקופת התורה. ליתום ולאלמנה אין אבא ובעל, אין פטריארך שידאג להם, בחברה שהיא פטריארכלית. והגר בא מבחוץ. גם לו אין 'אבא'.
"אמרתי שחובתנו התורנית היום היא להסתכל מי החלש, לראות מי היום המיעוט, מי המוחלש, ואז לדאוג לו. זה מה שהתורה מצווה אותנו. זו הבחירה היהודית".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם