ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר
אך נזכור את כולם: את יפי הבלורית והתואר
זה לא רק נחמה.
תחילה נדהמתי. אשד ההספדים ששטף את המדינה היה עצום. אחר כך הבנתי. לא רק את הגברת הראשונה מספידים, ראויה ככל שהיתה. והיתה. לקרוא ולהתפעל. איפה ישנן עוד? אבל לא רק היא נאבקה על כל נשימה ולא רק הניתוח שלה כשל.
האבל אינו רק על מה שאבד, זה על מה שנשאר ועל מה ששכחנו שאפשר שיהיה בצמרת וסביבתה. אנשים כמוה. בני-אדם. רצינו לעצור רגע את הגלגל ולכבד אישה שעשתה את המובן מאליו שהפך נדיר כל כך בקרב אישי ציבור ובני זוגם. לא רק לרדוף, להשיג ולחלק שלל אלא להתנהל בפשטות וענייניות וחמלה. נחמה ריבלין התנהלה כאחד האדם.
את עצמנו אנחנו מבכים. מדברים עליה וחושבים על השאר, משכמם ומטה, עלינו כמו שהיינו יכולים להיות אלמלא הורעלנו. צמחה כאן חברה חולה.
קל להתנער מאפרים שמיר, אזרח שכתב משהו בוטה ומשפיל, אבל אזרח, לא ראש ממשלה שמכנה חצי עם 'חמוצים' ואומר לאזרחית 'את משעממת אותי'. הארץ רעשה כאילו הדחקה שכתב שמיר נדירה, כאילו אין 'הצל', תג-מחיר ונערי גבעות ורבנים מסיתים וסמוטריץ' ומצעד הבהמות שעוד צועד.
יום לפני כן עברה צעדת יהודים בסמטאות הרובע המוסלמי. צעירים משולהבים ויראי שמיים חלפו על פני ערבים בשאגות 'מוחמד מת' ו'מוות לערבים', וראש הממשלה שטרח להתייחס לדברי הדוגמנית רותם סלע, שתק. צעדת האימים לא פתחה מהדורות אבל אפרים שמיר, זמר לשעבר, פתח גם פתח עם הפוסט 'למה לא שרה' ונפתחו שערי צקצקנות וצדקנות.
הכל פרוץ, אחים, אין על מה להלין. אלה הפנים שלנו, ככה אנחנו קורעים זה את זה בשיניים, ככה אנחנו יד איש בצוואר אחיו כשנחמה לא הסתכלה, מה חדש? ככה אנחנו בוחרים מנהיג מושחת שבוחר שרים מושחתים ומפלס את דרכו בגרזן חלוד כל הדרך לביטול משפטו כי המדינה היא ממלכתו ואין פוצה פה וגם המנדלבליט בעת ההיא יידום.
ושרה נתניהו.
היא לא נחמה, הו לא. ולא תהיה. בואו נעצור כאן. אנחנו לא אפרים.
כן, זה ורק זה מבעיר את הצער. זה לא רק נחמה, זה על מה שנשאר אחריה. כל רודפי הכבוד ומלחכי הפנכה ועוצמי העיניים ואלה שלא רואים בעיניים וסריסי השליט ואשתו החמדנית ובנם המרעיל.
רצינו נחמה.
ואין.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הפוסט בזה מדבר בשם השפיות בשם האכזבה בשם ניפוץ החלום והתקווה… חלמנו על מולדת, הקמנו מדינה מעפר המתים והצלחנו ,בקושי, לתחזק כאן משהו מיוחד כי בכל זאת.. אנחנו עם סגולה… אך לנגד עיננו נגוז החלום ואם לא נתעשת הכל כאן ירד לטימיון..
וואו. כל מילה נחרטת בלב. רק אנחנו האזרחים השפויים נוכל לתקן את הנעשה. להראות למשפחת הקיסר שרועד מאישתו. עד כאן. צאו לנו מהחיים. אתם הורסים לנו את המדינה הנפלאה שלנו בעבור חופן סיגרים.ושמפניות. ונסיך הזוי שמלווה ברכב שרד עם מאבטחים להסיעו למאורות חשקים. די נמאסתם…
פשש חמוצים זו קללה אבל בני עמי בחרו בטרור יותר גרוע .זכותו של יאיר לשים לכם מדי פעם מראה בפרצוף שתראו יותר טוב .לגבי שרה למה אף פעם אף אחד לא בדק כמה עולה בית הנשיא אבל אצל נתניהו בדקתם איזה ניר טואלט הם משתמשים וכמה עולה הכביסה בבית ותגובה שלך לא שונה מאפרים שמים אותו סוג בסיגנון שונה אבל הארס יצא גם יצא תנוחו .אתם בושה
מוסד הרבנות הראשית נמצא בשפל חסר תקדים של אמון ציבורי, והבחירות החוזרות והכאוטיות רק הדגישו זאת. הרבנים החדשים חייבים להבין – או שיאפשרו לציבור לבחור את דרכו, או שיאבדו כל רלוונטיות.
* * *
בסוף השבוע שעבר הסתיימה סוף סוף סאגת הבחירות לרבנות הראשית לישראל – מסכת מייגעת שנמשכה הרבה מעבר למתוכנן. הבחירות, שאמורות היו להתקיים באוגוסט 2023, נדחו תחילה ביוזמת ש"ס, בניסיון לשלוט בחלוקת הג'ובים, ואחר כך שוב ושוב בשל הבחירות המוניציפליות והמלחמה.
רבקה ארביב היא מנכ״לית ארגון "חופות" מבית השגחה פרטית, שמקדם חתונות כהלכה מחוץ לרבנות ומוביל את הקול הדתי למען חופש דת בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גב' ארביב – מאמר תמים שלא לומר מיתמם. ראשי כל ממסד ציבורי (פוליטי, צבאי, חינוכי, דתי, בריאותי, כלכלי, משפטי) לא יוותרו אף פעם מרצונם על הכסף, הכח והכבוד, וגם על הג'ובים ועל כל שאר הכיבודים, נסיעות לחו"ל, מכוניות, נהגים, עוזרים, אנשי ונשות לשכה וכו' וכו'. ואין בדיקטטורה הפוליטית-דתית השלטת בישראל שום כוונה לשנות משהו, להיפך, זה עובד להם כל כך טוב, שהם רק מגבירים את הקצב בכל יום מחדש.
שובו של מכחיש האקלים
ביחסים בינלאומיים, עשיית הדבר הנכון נדחקת לעיתים לשוליים כאשר אינטרסים אסטרטגיים עומדים על כף המאזניים. אבל זה לא חייב להיות כך. לפעמים הדבר המוסרי הוא גם כדאי.
זה המצב עם יחסי ישראל-ארמניה. למרות מערכת היחסים ההדוקה של ישראל עם אזרבייג'ן, היריבה הוותיקה של ארמניה, ירושלים חייבת להעביר מסר נחוץ של מדיניות חוץ מונעת ערכית על ידי הכרה ברצח העם הארמני ופתיחת שגרירות בירוואן, בירתם.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
"אני חושבת שהתמכרנו לשנאה. ושנאה היא כמו סם"
לפני עשר שנים, כשהגענו לגיל שישים, לקחה חניה זוגתי-לחיים-ארוכים את שקית התרופות שלה ועברה לחדר-השינה שבקומה השנייה.
"בגילנו הרבה יותר נוח ככה," היא אמרה, ולגמרי צדקה.
זה לא הגיל, זה התרגיל
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם