אישיות
שלומי לחיאני
בת ים (צילום: יצחק הררי/פלאש90)
יצחק הררי/פלאש90
כיצד יצביעו תושבי העיר בספטמבר 2019

בת ים הבייס של ליברמן

אביגדור ליברמן מסתמן כאחד המרוויחים הגדולים מהקדמת הבחירות, אבל הבת-ימים מצביעים לו בהמוניהם כבר שנים ● שלומי לחיאני: "האנשים שגרים במקומות האלה הם הפלנקטון שלו, הם מזינים אותו״ ● אמיר בן-דוד פותח במסע לעבר ה-17 בספטמבר

אם אתם לא דוברי רוסית ולא גרים ביישוב שיש בו ריכוז גדול של דוברי רוסית, הסיפור של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, עלול להיראות לכם כמו תעלומה בלשית מספר ריגול, מתקופת המלחמה הקרה.

החיוך הקטן על פניו של יו"ר "ישראל ביתנו" רומז תמיד, שהוא יודע משהו שלפוליטיקאים האחרים סביבו אין סיכוי לדעת. כשכל הקולגות שלו מתרוצצים מיוזעים בין אולפני הטלוויזיה לכנסים הפוליטיים, ומנסים לקושש מצביעים בכל חור אפשרי, ליברמן נראה כמי שסיים עיסוי רקמות עמוק בספא יוקרתי, בטוח שהמנדטים הנחשקים כבר מונחים בכיס של חלוק המגבת שלו.

ואז הוא מפתיע באיזה מהלך פוליטי כל כך עקום ובלתי צפוי, שמשאיר גם את הפרשנים המנוסים ביותר פעורי פה. למשל, לגרור את ישראל למערכת בחירות שנייה, כשלאף אחד אין ממש מושג מי צריך אותה.

מוצא

גיל

השכלה

תעסוקה

שלומי לחיאני, לשעבר ראש העיר בת-ים, יודע את התשובה. ליברמן. "כולם יודעים שהוא היחיד שיודע לפנות למצביעים ברוסית", אומר לחיאני, "ליברמן השכיל לייצר אינטראקציה בין-אישית עם כמה מאות אנשים, שיש להם פוזיציה מיוחדת אצל העולים מרוסיה. מנהלי בתי אבות, הוסטלים, מקומות כאלה.

"האנשים שגרים במקומות האלה הם הפלנקטון שלו. הם מזינים אותו. יש מערכת שלמה שדואגת להם כל הזמן, מטפלת בהם ופותרת להם בעיות, ולא רק בבחירות. מאחורי הקלעים יש מערך שלם שפועל ברוסית ושאנחנו לא חשופים אליו כמעט.

"אם תבוא ל'בית קחטן' (בניין מגורים לעולים קשישים) בבית ים, תפגוש שם מאות אנשים, שאם תבדוק את דפוס ההצבעה שלהם בקלפי, אני מבטיח לך שתגלה שלפחות שני שלישים מהם מצביעי ליברמן.


"אלה מצביעים שליתר הפוליטיקאים קשה מאוד להגיע אליהם. לא אכפת להם שבתקשורת כותבים שליברמן מושחת. הם בכלל לא חשופים לתקשורת ישראלית. רובם מעל גיל 65. וזו גם הבעיה של ליברמן – והוא יודע את זה. אלה אנשים מאוד מבוגרים, כך שהבסיס שלו הולך ומתמעט, והוא חייב ליזום מהלכים חדשים".

ממה שאתה מתאר נשמע כאילו הוא ממש במצב של מפא"י בשנות ה-70. הזקנים עוד איתו, הצעירים כבר הלכו הלאה.

"לגמרי לגמרי. לדעתי, כל מה שהוא עושה עכשיו זה להתמודד עם הבעיה הזאת. ליברמן הוא הפוליטיקאי הכי ציני בישראל. הוא יותר ציניקן מביבי. יש לו סוקר מדהים, והוא זיהה שיש בארץ סנטימנט ציבורי מטורף לכיוון של אחדות, אז הוא הולך על הקו הזה. אני רואה את זה בבת ים בכל מקום. אני פוגש אנשים שאומרים שיצביעו לליברמן בפעם הראשונה, כי הם מאמינים שרק הוא יביא אחדות".

שלומי לחיאני (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
שלומי לחיאני (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הסנטימנט על החוף

גם אבנר פרג'ון פוגש אנשים כאלה. הם מגיעים ל"יולנדה", בית הקפה שלו על החוף. עשרות רבות של אנשים, רובם גברים, משחקים שם רמי כל יום. בסופי שבוע מגיעים מאות. לפעמים גם מתווכחים על פוליטיקה. עכשיו פחות. חם ואין כוח, והבחירות עוד לא ממש מעניינות את האנשים.

פרג'ון יהיה בשנה הבאה בן 70. הוא ליכודניק ותיק שחי כל חייו בעיר. בתחילת שנות ה-90 היה ממובילי המחאה שם אחרי הרצח של הלנה ראפ. 40 שנה הוא מנהל קפה על החוף ומדבר עם האנשים. והוא משוכנע שליברמן יתחזק בבחירות האלה. זה הסנטימנט על החוף. "אני שומע הרבה אנשים שהצביעו בבחירות האחרונות כחול-לבן ואומרים שיצביעו לליברמן עכשיו. גם אני, שהצבעתי כחלון, חושב שאולי אצביע לליברמן.

אבנר פרג'ון בת ים (צילום: אמיר בן-דוד)
אבנר פרג'ון בת ים (צילום: אמיר בן-דוד)

"אבל מהליכודניקים השרופים אף אחד כמעט לא זז. לאנשים גם לא איכפת מכל הפרסומים על השחיתות של ביבי. ובטח שלא אכפת להם שאומרים שגם ליברמן מושחת. הם יגידו לך – עובדה שלא הצליחו להרשיע אותו, אז מה רוצים ממנו? זו השיטה. והם יגידו לך גם שאין מי שיכול להחליף את ביבי".

ברור שזה מה שהם יגידו. נתניהו דאג כל השנים לחסל את כל מי שאיים עליו.

"אז מה, זה לגנותו?", מתערב בשיחה גדעון כהן, מהקבועים של הקפה. "זה לא לגנותו. ככה עובדת השיטה. וביבי הוא איש מכירות מעולה. הוא יודע למכור אותנו בעולם הכי טוב מכולם. הלוואי שבכל תפקיד היה לנו מישהו כמו ביבי. ובגלל זה, אם תדבר פה עם כל האנשים, תראה שיש פה בקפה לפחות 50 מנדטים של הליכוד, שלא יזוזו, לא משנה מה יגידו".

גדעון כהן בת ים (צילום: אמיר בן-דוד)
גדעון כהן בת ים (צילום: אמיר בן-דוד)

לא מתערבבים

את המצביעים הרוסים פרג'ון אומר שקשה לו יותר לאפיין. בבת ים האוכלוסיות לא מתערבבות כמעט. לא מגיעים אליו לקפה הרבה דוברי רוסית, אבל בבתי הקפה שמסביב רוסית היא השפה הראשונה.

המקום של פרג'ון נמצא בין שני בתי קפה כאלה, שמאוכלסים בעיקר בדוברי רוסית. הם יושבים ב"איילנד", ב"פאב השאנטי", ב"וילה מארה" בטיילת. אפשר לפגוש אותם בערבי הריקודים הסלוניים שנערכים בעיר, בחוגים לילדים ובהרצאות של בית המהנדס. בבת ים אין אינטגרציה.

"בבת ים הרוסים עם הרוסים, האתיופים עם האתיופים, הישראלים עם הישראלים. ככה זה", הוא אומר. "ואין בכלל מתח. זה לא כמו שהיה בהתחלה. כל אחד בעניינים שלו. פה למעלה בטיילת, מעל הקפה שלי, יש בניין דירות שהיה מלון ועשו ממנו מרכז קליטה לרוסים. יש שם בין 80 ל-100 דירות. כולם שם חד הוריים, זקנים. יש מקום כזה באורט ישראל, וגם ביוספטל פינת כצנלסון. שם כולם ליברמן. המבוגרים. אלה המקומות שלהם.

"הצעירים – חלקם הגדול בכלל לא מעניין אותם פוליטיקה. למבוגרים יש פה אנשים שדואגים להם. הם מקבלים טיפול מעולה. תאמין לי, אני יליד בת ים וגר פה 70 שנה ואני מקנא ברוסים. המבוגרים האלה הם באנקר של ליברמן. הם לא יזוזו ממנו, אלא אם יפגע בהם. אבל הוא יודע שאין לו עוד הרבה זמן איתם".

טיילת בת ים (צילום: Dario Sanchez/Flash90)
טיילת בת ים (צילום: Dario Sanchez/Flash90)

לא קונה את התיאוריה

מריה רדינסקי, יו"ר עמותת "ברית עולם" שעוסקת בחיבור בין אוכלוסיות מוחלשות לשלטון, לא קונה את התיאוריות על התנהגות המצביעים הרוסים. כמי שעבדה במשך שנים עם נוער בסיכון, והייתה פעילה בבחירות המוניציפליות בבת ים ובחולון בגיוס "הקול הרוסי", היא סבורה כי "זה הקהל הכי הטרוגני שיש".

"הדבר היחיד שמקשר בין האנשים זה שהם יודעים את השפה הרוסית. אני לא מאמינה בכלל שיש דבר כזה שנקרא 'הקול הרוסי'. זה משהו שאולי מרגיע פוליטיקאים, כשבא אליהם איזה חאפר ואומר להם 'אני יודע איך להגיע אל הקול הרוסי'. אני לא מאמינה בזה, ואני גם רואה בשטח שזה לא מה שקורה.

"בת ים היא מקרה ייחודי. זו עיר יחסית גדולה ואחת הערים הוותיקות בארץ, עם אוכלוסיה מאוד מבוגרת, ויותר מ-30% דוברי רוסית. יש פה כל מיני קליקות, כל מיני ארגונים של דוברי רוסית, שפונים לקהל המבוגר יותר. לקהל הזה אין גישה לשום מקור מידע חוץ מערוץ 9 ומה שמפמפמים לו בשפה הרוסית, וליברמן שולט במדיה הרוסית ללא עוררין.

אלה ואביגדור ליברמן (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
אלה ואביגדור ליברמן (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

"אם אני פוליטיקאית ונזכרתי היום שאני רוצה להגיע למצביעים הרוסים, ואני חושבת שאביא איזה מומחה לדוברי רוסית ושהוא כבר יביא לי את הקול הרוסי – זו טעות וזה פשוט לא עובד ככה. זה מצחיק אותי נורא, אני מודה. בכל פעם בא איזה 'מושיע' שיודע מה צריך לעשות כדי שהרוסים יבואו להצביע בבחירות. אבל זה לא משהו שקורה בשנייה. זו השקעה לאורך השנים.

"ליברמן באמת משקיע לאורך השנים בדוברי הרוסית. הוא רואה אותם ומתייחס אליהם, וזה מה שאנשים בתכלס מחפשים. זה ברמה האנושית. הם רוצים להרגיש שייכות. קשישים במיוחד. הם עברו הגירה, עשו עלייה. חשוב להם שיש מישהו שמדבר בשפה שלהם. שמדבר אליהם. גם אם זה פופוליסטי, וגם אם זה בפועל לא מביא שום דבר, זה עדיין חשוב להם.

מריה רדינסקי בת ים (צילום: ואלרי באלקינד)
מריה רדינסקי בת ים (צילום: ואלרי באלקינד)

"אני לא מצביעה של ליברמן, אבל גם אני חושבת שהוא הרבה יותר רגיש לקהילה הרלוונטית. הוא פיזית נמצא שם, כל השנה. האנשים שלו שם. השליחים שלו שם. כל הזמן. מה ואיך הוא עושה כבר נתון לוויכוח. אבל הוא שם.

"עשיתי סקר אצלי בבית, שאלתי את סבתא שלי מה היא בוחרת. היא אמרה לי 'אני מצביעה ליברמן'. שאלתי אותה למה. היא אמרה לי 'כי אני רוצה שהקול הרוסי יישמע'. היא לא תגיד 'כי הוא דאג לי למשהו כזה או אחר'. חשוב לה שהוא שם, והיא לא רוצה שהוא ייעלם. היא רוצה שיהיה לרוסית נוכחות. זו התפיסה שלה. ואני חושבת שזו תפיסה של הרבה מאוד דוברי רוסית.

"כשאנשים מגיעים חודש-חודשיים לפני הבחירות עם כל מיני אסטרטגיות לכבוש את הקול הרוסי, אני חושבת שזה עושה להם יותר נזק מתועלת. המצביעים מרגישים שעובדים עליהם. זה גם מתחבר לשיח הכללי בציבור, שהפוליטיקאים הם חארות, עם רמת אמינות נמוכה. כל הפוליטיקאים האלה שנזכרים בהם חודש לפני הבחירות. אבל זה לא עובד ככה. לא על המבוגרים ובטח שלא על הדור הצעיר, שאותם זה פשוט מביך ומצחיק.

מסעדת יולנדה בבת ים (צילום: אמיר בן-דוד)
מסעדת יולנדה בבת ים (צילום: אמיר בן-דוד)

"אני חושבת שגם אצל הצעירים יותר, המהלך האחרון של ליברמן עשה מין גאוות יחידה. ליברמן עמד על שלו, יצא גבר וניצח. ולאנשים בא להזדהות עם המנצח. אני חושבת שזה משהו שיביא לו קולות. אני חושבת שזה משהו שלגמרי מחזק אותו. זה לא מדעי ולא חד משמעי – אבל הרבה אנשים שהצביעו בעבר יש עתיד והצביעו בבחירות האחרונות כחול לבן, מתכוונים עכשיו להצביע ליברמן".

ומה את חושבת על האיומים של נתניהו שהוא ייכנס בליברמן בקמפיין ויגנוב לו את הקולות הרוסים?

"זה מצחיק. אתה יודע למה זה מצחיק? כי הרוסים יודעים שהוא אף פעם לא עשה בשבילם שום דבר. הוא אף פעם לא היה שם בשבילם. אם הוא חושב שהוא יכול לקום יום אחד ולהעביר אותם אליו, זה מצחיק אותם – כי אין לזה שום אחיזה במציאות. אנשים מרגישים שעובדים עליהם, שצוחקים על האינטליגנציה שלהם, ואתה יודע שהרוסים רגישים לגבי האינטליגנציה שלהם. מי שחושב שאפשר לעשות את זה חי בסרט".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,363 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 16 ביולי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
  • משפחה עיראקית חוגגת פסטיבל מקומי בעל שורשים פרסיים, מרץ 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • תצוגת אופנה בעיראק, אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • נשיא עיראק, ברהם סאלח, מרץ 2019 (צילום: AP Photo/Khalid Mohammed)
    AP Photo/Khalid Mohammed
  • חג הפסחא בבגדד, אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • ריקודים מסורתיים במסגרת יום הפליט בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • עיראקים דורכים על דגל ישראל, במסגרת הזדהות עם המאבק הפלסטיני, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Khalid Mohammed)
    AP Photo/Khalid Mohammed
  • שער אישתר בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Anmar Khalil)
    AP Photo/Anmar Khalil
  • גל חום בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban

געגועים לבגדד בוקר טוב עיראק

למרות שהעיראקים לא השתתפו בפסגה בבחריין, היחסים בין ירושלים לבגדד חמים מאי-פעם ● השגריר העיראקי בוושינגטון קרא כבר לנורמליזציה, אבל הבוסים שלו בבגדד מיהרו לצנן את ההתלהבות - ככל הנראה בעקבות לחץ איראני ● רבים מהמומחים מאמינים כי דווקא קהילת יוצאי עיראק בישראל היא שעשויה לקרב מחדש בין המדינות

עוד 1,418 מילים

העבודה ומרצ מתקרבות: גוברים הסיכויים לאיחוד בשמאל, אבל בלי ברק

סקרים שהזמינו ניצן הורוביץ ועמיר פרץ, כל אחד מטעמו, מראים כי איחוד בין המפלגות מביא יותר מנדטים מאשר ריצה של כל אחת מה בנפרד ● סקר שהזמין אהוד ברק צופה לישראל דמוקרטית 8 מנדטים ● השמות שמאחורי הקמת המפלגה מבית הרב טאו נחשפים

פרץ והורוביץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
פרץ והורוביץ
10:42 עריכה

הלכה ההזדמנות לשופינג על חשבון הברון: אהוד ברק חסם את כרטיס האשראי שלו בעקבות הפיכת הצילום שלו לוויראלית. בסביבתו של יו"ר ישראל דמוקרטית לא מכירים נסיונות להשתמש בכרטיס, אולם ליתר בטחון ברק ביקש לבטל אותו.  אגב, לפי הדירוג האחרון של 'פורבס' ברק מחזיק בהון עצמי של 120 מליו שקל.

10:27 עריכה

שר החינוך רפי פרץ מגיב לידיעה על כך שלא לחץ את ידה של הזוכה באולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית, ולידיעה נוספת, לפיה הוא לקח חלק בטקס רשמי שנערך בהפרדה מגדרית : "נסיון להמשיך להעמיק את השסע בחברה הישראלית".

09:30 עריכה

נתניהו, כזכור, האשים אתמול את ליברמן בניסיון לחבל בבחירת עופר ברקוביץ', המועמד החילוני לעיריית ירושלים. ברקוביץ מגבה את הטענה אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל: "רה"מ צודק במאת האחוזים. ליברמן עשה בעיר קומבינה על חשבון התושבים". 

09:27 עריכה

אליק סולטנוביץ', חבר ישראל ביתנו וסגן ראש עיריית אשקלון לשעבר, מסביר לרזי ברקאי בתוכנית "מה בוער?" (גלי צה"ל) מדוע השתתף בפגישת הפעילים לשעבר עם בנימין נתניהו: "אחרי מה שקרה בבחירות האלה ראיתי שליברמן לא חושב על המדינה. בכל השנים האחרונות היינו עם החרדים, ומה שקרה עכשיו נראה לי לא טבעי". 

08:47 עריכה

ח"כ לשעבר נחמן שי ב"קול חי": "עמיר פרץ והעבודה חייבים להוביל את מחנה השמאל. אם ברק רוצה להצטרף, הוא מוזמן. הוא כח. גם הקמפיין שלו מרשים ויעיל. אבל התפקיד המוביל צריך להיות של העבודה".

08:41 עריכה

מקור ראשון: ברק, יעלון, לבני ומרידור ניסו להקים מפלגה לקראת מערכת הבחירות לכנסת ה-21. ציפי לבני שקלה ריצה משותפת עם אהוד ברק במסגרת מפלגה חדשה, אך המגעים כשלו.

08:37 עריכה

תלמידיו של הרב יצחק טאו הכריזו על הקמת מפלגת "נעם"

אל רשימת המפלגות המתכוונות להתמודד בבחירות לכנסת ה-22 מצטרפת מפלגת ימין חרד"לית חדשה בשם "נעם-עם נורמלי בארצנו" שמאיישים תלמידיו של הרב יצחק טאו מישיבת "הר המור".

08:23 עריכה

אחמד טיבי בריאיון לאריה גולן בכאן רשת ב': "גם אם יש אי הסכמות, המפלגות הערביות צריכות להתאחד".

08:06 עריכה

מפלגת הרב טאו רכשה מפלגה ב-80,000 שקל: המפלגה רכשה את מפלגת 'לזוז' מידי אמנון זאבי שהקים את המפלגה בשנת 2008. רכישת המפלגה סללה את הדרך של המפלגה להתמודד בבחירות לכנסת ה-22.

 

הבוקר התפרסמו גם שמותיהם של מייסדי המפלגה: נווט הקרב יגאל כנען תושב כפר אדומים, איש ההייטק ותושב ירושלים אריאל שחר, הרב איתי הלוי רב היישוב מגרון והרב דרור אריה, פעיל ציבורי מוכר.

07:53 עריכה

אהוד ברק בריאיון לאתר daily beast: "ביקרתי באי הפרטי של אפשטיין, אבל מעולם לא פגשתי שם נשים".

עוד אמר שם ברק: "פגשתי אותו (את אפשטיין) יותר מעשר פעמים. מעולם לא השתתפתי במסיבה עמו, ומעולם לא נפגשתי איתו בחברת נשים או בנות צעירות (…). ביקרתי באי למשך מספר שעות, שנים לאחר הפרסומים על מסיבות סקס או אורגיות שהתקיימו שם. פגשתי שם אנשים מכובדים מאוד, ביניהם מדענים וזוכי פרס נובל".

ברק ציין בריאיון כי הוא פגש את אפשטיין גם באוניברסיטאות האמריקניות MIT והרווארד, במעבדות בהן הוא תמך פיננסית. "בכל האירועים האלו מעולם לא פגשתי נשים או נערות", טען. כשנשאל האם ייתכן שבעתיד יתפרסמו תמונות שלו מאירועים כאלו, השיב ברק: "אין שום סיכוי".

על התמונה שכבר פורסמה, בה הוא נראה בסמוך לדירה של אפשטיין כשלראשו כובע, אמר ברק: "היה כל כך קר שאדם המגיע מהמזרח התיכון היה חייב לחבוש כובע. הייתי שם, לארוחה או לשיחה, שום דבר אחר".

07:43 עריכה

עמיר פרץ, אהוד ברק וניצן הורוביץ ייפגשו היום בניסיון לקדם חיבור בין מפלגות המרכז-שמאל. עם זאת, נראה שמפלגת העבודה לא תצטרף לאיחוד בין מפלגות השמאל אם אהוד ברק יעמוד בראשו, כפי שאמר אתמול (שני) ל"הארץ" מקור במפלגת העבודה, המעורה במגעים עם מרצ וישראל דמוקרטית.

07:08 עריכה

התקרבות משמעותית בין העבודה למרצ, אהוד ברק צפוי להישאר בחוץ.   יו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ ויו"ר מרצ ניצן הורוביץ הזזמינו ביומיים האחרונים סקרים כדי לבחון את שאלת השפעתו של חיבור אפשרי ביניהם. משני הסקרים עולה כי ריצה משותפת תוביל לבחירתם של יותר ח"כים משתי המפלגות, בהשוואה לריצה בנפרד.

לפי הסקר שהזמין הורוביץ, שנערך על ידי ד"ר קמיל פוקס, ריצה בנפרד מעניקה למרצ 7 מנדטים ולעבודה 5 מנדטים, כלומר 12 ביחד (תוצאה שהופיעה גם בסקר נוסף שערך פוקס אמש), ואילו ריצה ברשימה מאוחדת תביא לרשימה כזו 14 מנדטים – שניים יותר. עוד עלה מן הסקר כי איחוד של העבודה ומרצ מתקבל על ידי מצביעי השמאל כ"מגמה חיובית".

גורמים במחנה השמאל אמרו כי הורוביץ הזמין את הסקר כדי לקדם איחוד עם העבודה וכדי להזים את חששו של פרץ מהאפשרות שאיחוד כזה יפגע בעבודה. פרץ חושש מאיחוד מפני שבקמפיין הבחירות שלו לראשות המפלגה הוא הבטיח להביא קולות של מצביעי ליכוד מתונים והוא מעריך כי איחוד עם מרצ יקטין את הסיכוי לכך. בכל מקרה, נראה ששתי המפלגות קרובות יותר לאיחוד ביניהן מאשר לאיחוד או חיבור עם ישראל דמוקרטית של אהוד ברק.

למרות זאת, פרץ צפוי להיפגש השבוע שוב עם ברק, כדי לדון על אפשרות לריצה משותפת. בינתיים, בישראל דמוקרטית התגאו אמש בסקר של קמיל פוקס שבו הם זוכים ל-6 מנדטים ועוקפים גם את העבודה וגם את מרצ. ברק, מצדו, נחוש להתמודד עד הסוף, גם אם לא ייווצרו איחודים.

סקר נוסף שהזמין ברק מד"ר קמיל פוקס מתמקד בשאלה מי ראוי להנהיג את האיחוד בין מפלגת העבודה לבין מפלגתו של ברק ולפיו אם אהוד ברק יעמוד בראש האיחוד הרשימה תקבל 12 מנדטים ואילו אם עמיר פרץ יעמוד בראש איחוד המפלגות – הרשימה תקבל 8 מנדטים בלבד. על-פי הסקר, אם שתי המפלגות רצות בנפרד, מפלגתו של ברק מקבלת 6 מנדטים ואילו מפלגת העבודה מקבלת 5 מנדטים – כלומר ברק עוקף את פרץ גם אם שתי המפלגות רצות לבד.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
גיא זהר גיא זהר
יום ג׳, 16/07 עודכן עכשיו עריכה

 

"הכל קרוב", מילים לשיר אקטואלי חדש - כולל טיפולי המרה!

צילום המחשה (צילום: istockphoto)
istockphoto
צילום המחשה

הכל כאן
החושך לאור
החולני לטהור
האינטרנט חיבר הכל

זוועות לא היית שומע או רואה
שטויות מהגיהינום אכזריות קרה
ליד עזרה הדדית ושיתוף ואחווה

הכל כאן
העבר העתיד
בתוך כף היד
לחיצה מתונה
לחיצה של ידיד

מי בוט
ומי חי
מי יודע מי יגיד

יש הרבה פתיחות
ודברים יפים
חברה שלי התחנה היום עם בת זוגתה
אף אחד לא צינזר והתמלאתי שמחה

אני שומע אנשים מכל העולם
וזה נשמע לי מוכר
חולי נשק חיים ליד אנשים רגישים
משיחיים אפלים ליד כאלה באמת עוזרים

הכל כאן
הכל קרוב
אני לא יודע מה היה
ולא מה יהיה

אני רוצה לדמיין
שנתעייף להכביד זה על זה
וניתן לאחר להיות מה שהוא

ולא נבקש הרבה בתמורה
אלוהים ישמור טיפולי המרה
נדלקה מעלינו נורת אזהרה

אני מנסה להגיד לעצמי
שאין החמרה
כל עוד מותר לכתוב ולדבר
כל עוד יש ביטוי לחיי האחר

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 101 מילים

פוסטים אחרונים

אנחנו שמחים שסוף סוף דיברנו על זה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

סכיזופרניה פמיניסטית 007

AP_19058784720795 (1) (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
Vianney Le Caer/Invision/AP

שיהיה במזל טוב, יש לנו 007 חדש, או יותר נכון חדשה.

בשירות הוד מלכותה, עם רישיון להרוג, סוכנת החרש החדשה של שירות הביון MI6 היא לשאנה לינץ' שמוכרת לנו כטייסת מריה רמבו מהסרט קפטן מרוול.

007, לשעבר ידוע כג׳יימס בונד, הוא יציר דימיונו של איאן פלמינג, סופר בריטי מצליח שב-1953 הגה את דמות המרגל רב התושיה שדמותו הונצחה ב-26 סרטים, החל בשנת 1962 ועד 2015. את דמותו גילמו לא פחות משבעה שחקנים עד היום.

שון קונרי השרמנטי, רוג׳ר מור המשעשע, דניאל קרייג הקשוח וכל השאר, כולם היו – בין יתר תכונותיהם הטובות יותר והטובות פחות, רודפי שמלות פוחזים ומיזוגנים לא קטנים, כיאה לדמות ספרותית משנות החמישים של המאה העשרים.

ג׳יימס בונד הוא התגלמות הגבריות הרעילה, סיוטן של הפמיניסטיות וחלומם החשאי של הגברים, גם אם היום רובם לא יעזו להודות בכך. בונד השרמנטי נוהג במכוניות המהירות, שותה את המשקאות הנכונים, יוצא מהמים יבש ומסורק וחובט באויביו בקלילות. והכי חשוב, מציל את נערת בונד מציפורני הרשע הישר למיטתו לאחר הפגנת התנגדות קלילה מצידה (התנגדות מעושה כמובן).

מכיוון שלפמיניזם לא היתה סבלנות לעמוד בתור כשחילקו חוש הומור, הדמות של בונד נתפסת אצלם כמודל חיקוי אמיתי, שמייצר דורות של גברברים, אשר משוכנעים שגם הם כמו בונד ישכיבו כל נערה על אף התנגדות קלילה (ומעושה כמובן).

משטרת המחשבות של הפמיניזם שמה לה למטרה לחסל דמויות הרסניות ומזיקות כדוגמת 007, לא יעלה על הדעת להרעיל את מוחם התמים של דורות של ילדים תמימים, שיהפכו לחיות טרף פראיות. מעניין שהרבה פחות מפריע למשטרת המחשבות הזדהות עם דמויות של רוצחים, מאפיונרים, פושעים וסוחרי סמים, כל עוד יתנהגו בנימוס ובכבוד לבנות זוגם כמובן.

זאת ועוד, תכונות שנהוג לכרוך בחבילה אחת עם מה שנהוג לכנות גבריות רעילה, לא מפריעות כלל וכלל כשהן מופיעות אצל דמויות נשיות, להיפך, במקרה הזה הן מעידות על העצמה נשית, שחרור ושבירת תקרת הזכוכית. יש להניח ש-007 החדשה תנהג בפראות לא פחותה, ותהרוג ביעילות רבה בדיוק כמו בונד קשישא, שנושל ממספר הקסם שליווה אותו כל כך הרבה שנים. מה זה אם לא סכיזופרניה פמיניסטית?

אז מה אכפת לי בעצם מהמספר הזה 007, ולמה אני מקדיש פוסט שלם ליללות על גיבור תרבות שנגנב על ידי הפמיניזם? הרי אני ממש לא רוצה להיות בחברתם של הגזענים שמיללים על בחירתה של שחקנית שחורה לגלם את בת הים הקטנה.

פשוט לשאנה לינצ׳ בתור 007 היא בלון ניסוי, היא כניעה של האולפנים ללחץ מתמשך של אירגונים פמיניסטיים ללהק אישה לתפקיד ג׳יימס בונד. כן – אישה לתפקיד ג׳ימס בונד, חזרנו לימי שייקספיר בהם גברים גילמו דמויות של נשים, רק להיפך.

אז בסרט הבא בונד עדיין איתנו, והוא כנראה עדיין חרמן פאתטי שלא מסתגל לעידן ה-me2. אבל השלב הבא הוא השמדה מוחלטת של ג׳ימס בונד, וזה בסדר גמור אם אין יותר מקום לגיבור מהסוג הזה, אם הוא נמאס, לא מחדש, לא מעניין.

זה לא בסדר אם זו כניעה למשטרת המחשבות. לא יכול להיות שאסור יהיה להציג דמות של גבר מיזוגני, אבל כן אפשר יהיה להציג דמויות אלימות ושליליות מכל סוג אחר, רק כי כך קבע הפמיניזם.

אם נצנזר יצירות אומנות בגלל תכונות האופי המיזוגניות של הדמויות בהן, או בגלל הדרך בה מוצגות הדמויות הנשיות, נשאר ללא אומנות, והתהליך כבר החל. לא עם ג׳יימס בונד אלא עם לוליטה שיש קריאות להחרימו, עם למי צלצלו הפעמונים של האמינגווי ועם ספרים של קרואק, הנרי מילר ומארק טווין.

יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 534 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

ראיון מסלול ההדתה של רפי פרץ התחיל כבר בצה״ל

המחלוקות שמלוות את רפי פרץ מאז מונה לשר החינוך אינן חדשות: כרב צבאי ראשי, קרא לא להתגייס ליחידות מעורבות וחילק לחיילים חוברות על קדושת המשפחה ● פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא-חברה, מתאר כיצד "פרץ הוביל מדיניות של הדתה במאור פנים ובמתק שפתיים" ● "העובדה שלא העז לבצע החזרה בתשובה בגלוי בצה"ל, לא אומרת שלא יילך יותר רחוק עכשיו"

רפי פרץ כרב הצבאי הראשי (צילום: Miriam Alster/FLASh90)
Miriam Alster/FLASh90
רפי פרץ כרב הצבאי הראשי
עוד 1,247 מילים

הרב דוד רוזן מאמין כי ניתן לבנות גשר בין-דתי

David Rosen with King Abdullah.Picture Supplied
David Rosen with King Abdullah. Picture Supplied

ישנו קיטוב הולך וגובר בשיח הפוליטי בעולם בשנים האחרונות, זאת בשל פער סוציו-אקונומי מתמשך, מתיחות פוליטית וגורמים תרבותיים נוספים.

ענייני דת ואמונה משתייכים לגורמי הקיטוב הנפיצים ביותר. זאת למרות שדתות רבות מושתתות על עקרונות יסוד שעניינם הפצת שלום ואחווה. עם זאת, על אף שחלק מן הדתות מהוות את הגורם העיקרי בהצתת מתיחויות, יש כאלו הרואים בדתות השונות ובאמונה הדתית כבסיס מאחד לבניית גשרים בין אויבים וזרים.

הרב דוד רוזן, המשמש כמנהל הבינלאומי לעניינים בין-דתיים מטעם הועד היהודי-אמריקני בירושלים (AJC Jerusalem), הקדיש את חייו המקצועיים ליצירת קשרים חזקים יותר בין היהדות לבין דתות מרכזיות נוספות בעולם.

על אף כי נדמה שדתות רבות מנוגדות זו לזו, הרב רוזן ועמיתיו ברחבי העולם מנפצים את המיתוס הזה מדי יום ביומו. הרב רוזן מוכיח שבמקום בו מאמצים דיפלומטיים וממשלתיים להשגת הסכמים והבנות בין מדינות נחלו כשלון, דווקא יוזמות פרטיות הובילו לשינוי ברמה הגלובלית.

על אף האמור לעיל, עבודתו של רוזן אינה נטולת אתגרים, שכן עליו למצוא קרקע משותפת בין הדתות, המגשרת על מאות שנים של מחלוקות קשות על רקע דתי. כיום הוא עובד על יוזמה פרטית לבניית גשרים בין-דתיים ברחבי העולם, משימה המצריכה השקעת מאמצים רבים בכמה מהמסגרות הקשות ביותר לפעולה.

איחוי הקרעים

הרב רוזן נולד וגדל באנגליה למשפחת רבנים מוכרת. הוא משבח את החינוך האורתודוכסי שקיבל בנעוריו, וטוען כי בזכותו למד על פתיחות כלפי העולם ועל חשיבות העזרה לנזקקים.

לאחר שסיים את תפקידו כרבה הראשי של אירלנד, הוא החל בקריירה ארוכה לטיפוח דיאלוג בין-דתי וערוצי דיפלומטיה בלתי רשמיים.

הפעם הראשונה שבה נתקל באתגר רב-דתי ורב-תרבותי הייתה במסגרת לימודיו בירושלים, שעיקרם היו לימודי דת והסמכה לרבנות, אך כללו גם מפגשים עם אנשים מקהילות דתיות שונות.

רוזן שירת בצה"ל כתותחן בחיל השריון, ולאחר מכן כרב של הגייסות שהוצבו במערב סיני. עם תום שירותו הצבאי, רוזן מילא מספר תפקידים ברחבי העולם, וכאשר הגיע לדרום אפריקה החל לפעול במרץ לגישור בין הדתות.

הוא שימש כרב בכיר בקהילה היהודית הגדולה ביותר בסי פוינט, קייפ טאון, כחבר בית הדין בקייפ טאון ואף נמנה על מייסדי הפורום הבין-דתי בקייפ טאון – גוף המורכב מיהודים, מוסלמים ונוצרים.

רוזן, שנודע בשל עבודתו החלוצית ביצירת קשרים בין הקהילה היהודית לקהילה הקתולית, אף נטל חלק בצוות המצומצם שניהל משא ומתן לביסוס קשרים מלאים בין מדינת ישראל לבין הותיקן, והיה הרב האורתודוכסי הראשון שהוענק לו תואר אבירות על ידי האפיפיור. תואר זה הוענק לו בשל עבודתו לפיוס בין היהדות לנצרות.

בנוסף לעבודתו בועד היהודי-אמריקני, הרב רוזן הינו נציג הרבנות הראשית לישראל בועדה לשיח בין-דתי ובמועצה הבין-דתית המתאמת בישראל. הוא מומחה במציאת אפיקים דיסקרטיים ליצירת גשרים חדשים ולצמצום פערים בין מדינות שממשלותיהן לא הצליחו לכונן קשרים דיפלומטיים זו עם זו.

המטען התרבותי והגאופוליטי שגרם לסכסוכים רבי שנים בין הדתות הופך את עבודתו של רוזן למאתגרת. רוזן השקיע זמן רב בכינון ערוצי תקשורת בין מנהיגים מוסלמים ויהודים, והוא נחשב לפורץ דרך בתחומו. אחד ההישגים העיקריים של רוזן במאמציו הבין-דתיים הינו בפיתוח היחסים בין ישראל והמערב, לבין המפרץ הפרסי.

על אף שאזור המפרץ הפרסי נודע ביחסו העוין כלפי ישראל וביריבות בין המדינות, רוזן הצליח למצוא תומכים משתי המדינות ליוזמתו החשובה. הוא מאמין כי כינון קשרים עם אזור המפרץ הפרסי חיוני לפתרון בעיות רבות במזרח התיכון, לרבות בעיות שאינן קשורות לדת.

גישה בין-דתית לדיפלומטיה

כחבר בגוף היהודי הבכיר ביותר בישראל, רוזן מבין את חשיבותם של מנהיגים דתיים בהובלת שינוי פוליטי. בראיון שהעניק בשנת 2017 הוא ציין כי "מנהיגים דתיים יכולים להשפיע השפעה אמיתית על הפוליטיקה במספר מקומות. הדברים נכונים בעיקר בעולם המוסלמי, שם הדת שלובה ושזורה בעולם הפוליטי".

זאת הסיבה שבגללה השקיע רוזן מאמץ רב בכינון קשרים עם מספר נציגים ממשפחות המלוכה המוסלמיות ברחבי העולם, ומאמציו השתלמו.

הוא הצליח לייצר ערוצי תקשורת עם ערב הסעודית, מדינה הידועה באיבתה המתמשכת כלפי ישראל. הוא מונה כחבר מן המניין במרכז העולמי של המלך עבדאללה לשיח בין דתי ובין תרבותי (KAICIID). במסגרת פעולתו במרכז זה, עובד הרב באופן צמוד עם קובעי מדיניות ועם קבוצות רב-דתיות לקידום השלום ולפתרון הסכסוך.

הרב רוזן אף הצליח לפלס את דרכו לאיחוד האמירויות, ואף הוזמן לשאת נאום באחד מהכנסים המרכזיים בנושא שיח בין דתי שהתקיים שם. בדרכו הדיפלומטית הייחודית, קיים רוזן טקס צנוע של הדלקת נרות חנוכה בנוכחות מנהיגים יהודיים ומוסלמים מאיחוד האמירויות גם יחד.

יצוין כי עמדותיו של רוזן לגישור הפערים בין התרבויות שנויות במחלוקת אפילו בישראל עצמה. הוא אחד הדוברים להכרה בדרישה הפלסטינית, ותומך נלהב בפתרון שתי המדינות, כאחד ממייסדי הארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם.

גישתו האמיצה של רוזן לכינון ערוצים דיפלומטיים על בסיס דתי כבר סייעה לו לשבור מחיצות שעמדו על תילן במשך עשורים רבים. הוא סייר במקומות כמו אבו-דאבי ואינדונזיה, ואף נשא שם נאומים, מקומות שישראלים בפרט, ולעיתים יהודים בכלל, אינם רצויים בהם.

עבודתו עזרה להפיח חיים בקשר בין מנהיגים דתיים ופוליטיים מוסלמיים, ועודנה ממשיכה לשרת כאלטרנטיבה חשובה לגישושים פוליטיים.

היום קצר והמלאכה מרובה

כיום, רוזן הוא אחד מהדוברים המשפיעים ביותר בנושא שיח בין-דתי בעולם. הוא זכה להכרה ולשבחים רבים בשל עבודתו, אולם משימתו טרם הושלמה. הוא ממשיך לכהן במספר תפקידים וארגונים שמטתם לכונן קשרים בין-דתיים, והוא דואג להמשיך ולהפיץ את המסר שלו ברחבי העולם.

על אף שיש שיפור משמעותי בתחום ונעשו כמה צעדים חשובים, טרם הושגה מטרתו להגיע להבנה הדדית בין הדתות, ובאמצעותה ליצור קשרים בין מדינות עוינות.

ליוסף בודאק ניסיון של מעל 15 שנים בניתוח המצב הפוליטי בתורכיה, הן יחסי הפנים והן יחסי החוץ במדינה. הוא מעניק ייעוץ אסטרטגי לתאגידים זרים המעוניינים להתבסס בתורכיה, ובנוסף הוא מציע אסטרטגיות ייחודיות ופרובוקטיביות לכינון שלום במזרח התיכון, אזור שהיציבות חיונית בו.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 832 מילים

אפשר לאהוב אותי

סתיו מילוא אורבך

הכותרות לאחרונה מזכירות כמה שוֹנוּת וחוסר ישע מזקקים מאנשים אימה חבויה, וכמו מטען חשמלי שדבק בגוף, הם מטיחים אותה החוצה במכות. אולי זה ריפוי עצמי או גירוש שדים, או פיצוי על עבדות רגשית שהושתה עליהם בידי מי שהיה אמור לאהוב אותם.

משחק הנסיבות מעסיק אותי תדיר. אני לא חושבת שיש סיבה לכל, אבל נסיבות תמיד יש. בדיאלוג פנימי ענף, אני בונה לאנשים קייסים שלא יפקירו אף עין לאדישות יבשה. אפילו במקרה הפרטי שלי, אני נודדת מדי פעם לנסיבות.

זו לא הייתה המטפלת שהכאיבה לי: זה היה בעלה. הייתי בת שנתיים. אין לנו מושג כמה זמן זה נמשך; אבל בדיעבד, בטיפול, גיליתי שלא רק שבימינו אני נושאת פוסט-טראומה פעילה למדי, אלא שגם בילדותי – שהייתה רצופת חרדה שהנפש הבלתי מזוינת תתקשה לפרש, כי ילדים הרי מביעים מצוקה בשפתם בלבד – למעשה התמודדתי עם פוסט-טראומה.

עשר שנים לאחר ההתרחשות, בגיל שתים-עשרה, צפו רסיסי זיכרונות בסיוטים שהלכו והדירו שינה מעיניי. אמנם חלומות מקפיאי דם תמיד רדפו אותי בלילות, אבל אני זוכרת את הלילות ההם וזוכרת איך התעוררתי והרגשתי שונה, וזוכרת את הרגע בו הבנתי שמדובר בזיכרון. ואת הרגע שהמבוגרים אישרו שזה אכן קרה.

נסיבות ילדות הציפו את הזיכרון הזה, ולפרקים אני תוהה לגבי הנסיבות שמביאות אדם שלדעתי היה מבוגר מאבא שלי והיה לו זקן ובו כבר נזרקה שיבה, לפגוע בילדה בת שנתיים.

במהלך השנים ניסיתי להמציא מסלול שפיתל את האיש והמיר אותו לכדי הגבר האלים אליו צמח; ותהיתי אם הייתי יכולה להיות ילדה שונה, ילדה טובה שלא נמלטת מנפשה. התאבלתי עליי קצת, כי החרדה הגולמית והילדית שהבעתי בזמנו פגשה רצון תמידי שאשתנה ואהיה אחרת, ולא יכולתי. אני עדיין מתרגלת לזה שאפשר פשוט לאהוב אותי.

דברים תמיד פוגשים בי בין הנקודות, אולי משום שאני מתקיימת בכמה מקומות בו-זמנית. חלומות על חנק ומוות מעירים אותי לאחרונה בשעות לא שעות, ועל אף שהימים עוברים עליי בנעימים, הרגלים עתיקים בי שוב זוקפים ראש ומתקוממים נוכח הקלות שאני מתנסה בה. כאילו שמשהו בי יודע שקלות היא ממני והלאה, וזה הכל שואו, והנה תזכורת לילית לכמה שאני נוקשה ומתגוננת עדיין.

הרי דבר אז הוביל לדבר – יכולתי לעשות תיקון רציני לשיעורי חשבון עם כל האחד ועוד אחד שעשיתי בטיפול. כל אחד כזה הוא סופרנובה בשמי בחיי, הרבה אחרי הפיצוץ בזמן אמת. כך עובד רצף זמן-חלל-גוף-נפש. החיים הם ציר, לא נקודה.

לאלימות בגיל צעיר עלולה להיות השפעה הרסנית על הנפש המתפתחת, על אמונה עצמית ושידור מצוקה, לראות במבוגרים אוטוריטה והגנה, לקשר סיבה ותוצאה. ילדים מתעתעים במבוגרים, לא בכוונה:

פשוט רוב המבוגרים שוכחים איך מרגיש וחושב ילד, איך ילדה רואה את העולם, והם אומדים את שלומם ורווחתם בכלים שהזמן העניק להם, ולקטנים טרם הזדמן לרכוש. והם כל-כך חיים את הרגע ותכלסיים כאלה, שנדמה שהם שכחו מכל העניין לגמרי.

אל תבלבלו חוסר מיומנות עם חוסן נפשי. הקשיבו למילים ולהתנהגות. הקשיבו לאנשים כמו שמקשיבים למוזיקה. דברים עלולים לקנן בפנים, לשבת בתנור הרגשי על חום נמוך ולתפוח; ואם מתישהו יצפצף הטיימר ויגיח התבשיל, אתם מוכרחים להיות מסוגלים להקשיב ולשמוע את הצפצוף.

אני לומדת לאהוב אותי. לומדת להקשיב לי יותר טוב – זה תיקון פי מאה יותר חשוב מחשבון (אבל אל תתעלמו ממה שעשיתי כאן). על זה עומדת אהבה, לדעתי, כי ביכולת להקשיב טמון הכל: טמונות פיוס וקבלה, טמונים כבוד וגבולות, טמונות אחריות ונוכחות. אלה מנות חלקנו, כולנו. ההפך מאילוף והמרה, ההפך מאוטם וצינה. היכולת להתפתח, להתקדם, לאהוב, טמונות בקשב. הקשיבו.

סתיו מילוא אורבך. בת 30, אבל גם 14 ולרגעים 60. בחורה קטנה, שיער גדול. חיה על התפר. המילה האיומה ביותר היא "פוטנציאל". התחושה האהובה עליי היא ערגה, היא נמצאת בכל. עוגיות שוקולד-צ'יפס מדליקות אותי. גם מים בטעם אננס, במחילה. רוצה להיות תסריטאית ושחקנית. ואהיה.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 558 מילים

לא נעים ולא בהמוניהם

מצביעים ברגליים דברי ההסתה של ראש הממשלה נתניהו בבחירות 2015, המצלמות שהליכוד טמן בסמוך לקלפיות, חוק הלאום, המחלוקות בתוך הציבור הערבי והאכזבה מהפוליטיקאים הערבים ● למה ויתרו רבים מערביי ישראל על הזכות להצביע בבחירות - ומה הסיכוי שזה ישתנה בספטמבר? ● "עכשיו יש משחק חדש, עם הכניסה של אהוד ברק ועמיר פרץ, שמאוד אהוד בקרב הערבים"

נציגי חד"ש-תע"ל מגיעים לבית הנשיא אחרי הבחירות באפריל, שם לא המליצו על אף מועמד לראשות הממשלה (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
נציגי חד"ש-תע"ל מגיעים לבית הנשיא אחרי הבחירות באפריל, שם לא המליצו על אף מועמד לראשות הממשלה
עוד 1,700 מילים

תרמיל של כדור רובה בתיבת הדואר

כדור במעטפה – iStock (צילום: iStock)
iStock

כשהוצע לי למנכ"ל את עמותת-עוגן, המגוננת על חושפי שחיתויות, לא תיארתי לעצמי שאני עומדת להכיר מקרוב התעללות אכזרית וצינית בבני-אדם, ולא הכנתי את עצמי נפשית להתמודדות הזו. איש לא הכין אותי לתפקיד. למזלי, הגעתי אליו כשאני כבר מצוידת במטען של ותק בעולם הזה, שסיפק לי כלים להתמודדות עם תלאות החיים. היה לי חשוב לשמור על שפיותי כדי להיות אפקטיבית עבור אבירי היושר האלה.

אביא כאן כמה תמונות, סיפורים קטנים מחיי אבירי-היושר.
כן כן, הסיפורים האלה קטנים לעומת הסיפור הגדול.

תמונה ראשונה:
גבר בסביבות גיל ארבעים, הקריירה שלו באחד השיאים שלה. איש גאה, ובצדק, יוצא בשבת עם משפחתו לבילוי בגן-ציבורי. אשתו, ילדיו, אחיו, גיסותיו, ילדיהם… והפעוט שבילדיו נישא על ידיו.

לפתע, חבטה איומה. הפעוט שעל ידיו מושלך מידיו.
בעודו מנסה לארגן את חלקי התמונה הפסטורלית מחדש, הבריונים שחבטו בו והעיפו את הפעוט, מסתלקים מהזירה.

תמונה שנייה:
צהריים. אני בבית, אבל תמיד, ת מ י ד, פנויה לענות לטלפון כשאני רואה על הצג את שמו של אביר-היושר מורן גנוסר.
למרות שמורן יודע להתעצבן, בדרך-כלל הוא נשמע רגוע, ואפילו ישנוני משהו:
"מה נשמע"? הוא שואל.
"הכול בסדר, אצלי, מה אצלך"?
"שמו לי בתיבת-הדואר תרמיל של כדור רובה" הוא אומר.
צונאמי של מחשבות מציף את ראשי:
חיי מורן בסכנה, מזל שאשתו לא הגיעה לתיבת-הדואר לפניו, בחדר המדרגות מחכים לו רוצחים, צריך לקרוא למשטרה…
"מה נעשה, מורני"? אני שואלת.
"כלום. אני לא מפחד מהם"

משפט שגור בפי אבירי-היושר ששריר המצליחנות פועם בהם נון-סטופ הוא: "אני לא מפחד מהם". ומורן באמת לא פוחד. ואולי הבהלה שאוחזת בי מחזקת אותו. רק אחרי כמה ימים הואיל בטובו להגיש תלונה במשטרה. הוא הרי יודע שלמשטרה אין זמן וכוח אדם לטפל בעניינים זוטרים שכאלה.

תמונה שלישית:
בית-משפחה נורמטיבית. אולי קצת יותר מ"נורמטיבית", קצת לפלפית. מסוג המשפחות שמקפידות על חינוך לערכים ואנושיות.
דפיקות בדלת. משטרה.
מחפשים סמים. לא פחות.
מחפשים, ומיד מוצאים.
מוצאים שקית ובתוכה סמים.
מצאו, כי ידעו איפה הונחה השקית. ידעו!
עד אותו רגע בני-הבית לא ראו בעיניהם סמים.

כשאין מה להעליל על אביר-יושר, הארגון יתפור לו תיקים.
מישהו שתל שקית סמים בביתו, מישהו שיש לו קשרים במשטרה.

53 תיקים נתפרו לאביר-היושר הזה.
כל התיקים הללו, אחד לאחד, הופרכו בבית-המשפט.

הסיפור הגדול הוא המאבק של האבירים מול מערכת האכיפה, מול מערכת המשפט, ומול העדר תמיכה ציבורית במאבקם למען הציבור.
על המאבק הזה אכתוב בפוסטים הבאים.

גלילה ונגרוב, מעצבת-אופנה, עצמאית למעלה מ-30 שנה. אחר-כך מנכ"לה כשנתיים את עמותת-עוגן.

 

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 346 מילים
ציפור ספוגה בנפט, בעקבות האסון האקולוגי במפרץ מקסיקו ב-2016 (צילום: AP Photo/Gerald Herbert)
AP Photo/Gerald Herbert

למדינת ישראל דרושים: מפקחי ים

שלל קידוחי הגז והנפט המתקרבים לחופי ישראל מחייבים הכנה למקרה של תאונה או דליפה, אשר תזהם את הים ותאיים על קו החוף ● במשרד להגנת הסביבה דרשו ממשרד האוצר תקנים ל-25 מפקחי ים ● נכון לעכשיו, לא קיבלו אפילו אחד

הים הופך לזירה הסביבתית המשמעותית ביותר בישראל, אבל נראה שבממשלה לא מפנימים שמישהו צריך לנהל את הזירה הזו.

כדי להיערך לפיקוח על שלל קידוחי הגז והנפט ולהיות מוכנים למקרה של תאונה/דליפה שתזהם את הים ותאיים על קו החוף, במשרד להגנת הסביבה דרשו ממשרד האוצר תקנים ל-25 מפקחי ים. נכון לעכשיו, לא קיבלו אפילו אחד.

כבר לפני מספר שנים, אחרי אסון דליפת הנפט במפרץ מקסיקו ועם הפיכת הים הישראלי למרחב שוקק קידוחי גז ונפט, הבינו במשרד להגנת הסביבה שבמצבת כוח האדם הנוכחי אין סיכוי שמדינת ישראל תהיה מסוגלת להתמודד עם תאונה עתידית.

אסדת הקידוח ״תמר״, כ-24 ק״מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)
אסדת הקידוח ״תמר״, כ-24 ק״מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)

כשרני עמיר, מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, נשאל בזמנו מה נוכל לעשות במקרה של תאונה באחד הקידוחים, הוא השיב: ״להתפלל״. מאז הצטיידו במשרד בספינות ובציוד לעצירת זיהום, אבל בכל מה שנוגע לכוח אדם מיומן, ולמעשה לכוח אדם בכלל, העניינים מדשדשים.

כדי להתמודד עם האתגרים הימיים, המשרד להגנת הסביבה ביקש מהאוצר הקצאה של 25 תקנים למפקחי ים. לאחר מו"מ ממושך האוצר הסכים לאשר שמונה, מתוכם שישה ל-2020 ושניים באופן מיידי. אלא שגם השניים האלה עדיין לא הגיעו – האיוש שלהם מתקדם באיטיות בצנרת הביורוקרטית של מכרזים ואישורים.

בעמותת ״צלול״ פרסמו עצומה הקוראת לאוצר להקצות את כוח האדם הדרוש לפיקוח על הנעשה בים. "המזהמים מזהמים, ולאף אחד לא אכפת", נכתב בעצומה, עליה חתמו כבר יותר מ-450 אזרחים.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר הגיעו לסיכום במסגרתו יחידת הפיקוח בים תחוזק ב-8 תקנים, וזאת בהתאם לבקשת המשרד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 223 מילים
יום ב׳, 15/07 אתמול עריכה

 

סגירה