אביחי לוי
הזמן של
אביחי לוי

עזבו אותנו משנאת חינם

על תשעה באב, יום השואה והמסרים האמיתיים של ימי האבל הלאומיים  

* * *

תשעה באב בא עלינו מחר (למעשה הערב), וכולם מתלבטים – האם יש בתשעה באב מסר לישראלי הממוצע, גם אם איננו חובש באופן קבוע את ספסלי בית הכנסת? האם יש לו מסר בהתייחס למלחמה אחרונה בעזה ולמה שמסביבה?

ודאי, אומרים לנו מסביב – שנאת חינם, זהו המסר. בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם וזה מלמד אותנו על החשיבות שבהימנעות משנאת חינם, החשיבות שבאיזושהי אחדות. אבל האם זה אכן המסר – מסר בנאלי וקטן על החשיבות שבאחדות?

זה כמו להגיד שהמסר ביום השואה הוא על החשיבות שבהגנה על הדמוקרטיה ושאסור לתת לתופעה כמו הנאציזם להתפתח. יום השואה בא לציין משהו גדול הרבה יותר – בא להכריח אותנו לזכור מאורעות היסטוריים קיצוניים שפגעו בעם היהודי פגיעה נוראה. כך גם תשעה באב. אמנם מסורות שונות מייחסים כל מיני מאורעות "רעים" לתשעה באב – אולם אנחנו מציינים מאורע היסטורי אחד מרכזי – חורבן הבית השני על ידי הצבא הרומי, אבדן מוחלט של אוטונומיה מדינית של העם היהודי בארצו, והרג, הגליה ועבדות שהיו מנת חלקם של מיליוני יהודים בעקבות כשלון המרד וחורבן ירושלים.

אני מציין את חורבן הבית השני ולא את חורבן הבית הראשון – כי לחורבן הבית הראשון ניתן אולי להתייחס כחלק מהמיתולוגיה היהודית, מהתנ"ך, ואולי קשה לכל ישראלי להתחבר למאורע עתיק כל כך. אבל חורבן בית שני הוא עובדה היסטורית, הנתמכת העדויות וממצאים – כמובן העדות החיה והידועה ביותר היא של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלאביוס.

תשעה באב הוא יום הדומה ליום השואה, או ליום הזיכרון לחיילי צה"ל. הוא מעלה לזיכרון הקולקטיבי את הכאב מהאירועים הקשים, הקולוסאלים, שאירעו בשנת 70 לספירה בארץ ישראל – לפני 1960 שנה. כמו שאנו זוכרים את החיילים שנהרגו כאן לפני 60 שנה, את היהודים שהושמדו ונרדפו לפני 70 שנה, כך אנו זוכרים את היהודים שנטבחו כאן לפני 1960 שנה, את העיר שנחרבה ונחרשה, את האובדן הכואב.

תשעה באב הוא יום היום היחיד שיש לנו שקושר את ישראל המודרנית לישראל ההיסטורית – קושר אותנו היום לאירוע היסטורי שקרה בארץ ישראל לפני 2000 שנה ובכך חשיבותו – הוא יוצר את הזיקה ההכרחית שהיא ההצדקה לישיבתנו כאן היום. אנחנו כאן היום לא בגלל הבטחה תנכית, אלא בגלל קשר היסטורי רציף של יותר מ 2000 שנה של היהודים למולדתם.

הרבה אנשים בעולם חושבים שמדינת ישראל קמה בעקבות השואה. יש כאלה שחושבים שהיא קמה בעקבות השואה אולם לא קמה בצדק – כיוון שהעולם נתן ליהודים ארץ מיושבת בערבים בגלל שחס על היהודים בעקבות השואה. הערתה של העיתונאית הבכירה הלן תומאס (שאולצה לפרוש בעקבות ההערות לפני כמה שנים) שעל היהודים לצאת לכל הרוחות מפלשתינה ולחזור לביתם בגרמניה ופולין חושפת את הראיה הזו שקיימת אצל אנשים רבים.

ומה תשובתנו האמיתית לאנשים אלה? תשובתנו היא שעם ישראל היה קשור לארץ ישראל הרבה לפני השואה. . זהו המסר החשוב של תשעה באב – הייתה לנו בארץ ישראל מדינה של יהודים, חיי תרבות ודת שמרכזם בירושלים.

אנו לא שכחנו לרגע את מולדתנו ואת חורבנה – כל תשעה באב, אלפיים שנה, התאבלנו על חורבן ירושלים ונשבענו לחזור, דור אחרי דור – ולבסוף חזרנו. על בית עתיק והסטורי זה אנחנו נלחמים היום. ישראל לא קמה בגלל יום השואה. ישראל קמה בגלל תשעה באב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 490 מילים ו-1 תגובות

לאמלק את התורה - מחשבות לחג השבועות תשע"ט

כשכתבתי את הכותרת של המאמר הזה, תוכנת הוורד שמה לי קו אדום מתחת לפועל "לאמלק" כדי להתריע שמילה כזו איננה מוכרת לה. ויתכן שהיא אינה מוכרת גם לכם. אז דבר ראשון – צריך להסביר מה זה "לאמלק".

אמלק היא מילה המורכבת מראשי תיבות (צריך לכתוב אמל"ק) שמשמעותם "ארוך מדי, לא קראתי". בעולם הרשתות החברתיות, הגולשים מחפשים גרסת "אמלק" למאמרים, לפוסטים ארוכים, לכתבות.

כלומר הבקשה "תאמלק לי את זה" היא – תן לי גרסה מקוצרת של הכתבה, כי אין לי כוח להיכנס לכתבה ולקרוא את הכל.

יש כאן גם מעין מלחמה בפיתיונות הקלקה – כותרות כדוגמת "לא תאמינו מה עשתה האשה כשהיא פגשה חייזר במרתף ביתה" – פיתיונות שלרוב מובילים לתוכן זבלי – ועל כן ישנם אתרים ש"שוכבים על הגדר" בשביל כל השאר – נכנסים לכתבה ומנסחים את גרסת האמלק לתוכן מסוים.

ועכשיו – לתורה. חמשת חומשי התורה שהעם היהודי קיבל, על פי המסורת, בחג השבועות הבא עלינו לטובה, אשר מהווים את הבסיס הראשוני לתרבות היהודית (ושעליהם נוספה התורה שבעל פה) מלאים בסיפורים, חוקים והוראות.

יהודי אשר נטוע במאה ה21 ועם זאת מחובר בכל נימי נפשו לטקסט העתיק, מוצא עצמו לעתים במבוכה. התורה היא כה רב גונית, עם ז'אנרים שונים של טקסט – סיפורים, שירה, מצוות, נבואות. והטקסט עצמו מייצג ערכים אשר לעתים נדמים סותרים.

אנחנו מתרגשים מסיפורי יוסף, תוהים על גנבת הברכות של יעקב, נעצבים אל ליבינו על הרצח הראשון בעולם; מזדהים עם החתירה לחירות של בני ישראל במצריים, קצת מתכווצים מהעונש הקולקטיבי של מכת בכורות. אנחנו מבינים את גודל המעמד של עשרת הדברות בפרשת יתרו, אך פחות מתחברים לחוקים המופיעים בפרשה הצמודה אליה, משפטים, המפרטים את הלכות עבד עברי (אם אדוניו ייתן לא אשה וילדה לו בנים או בנות, האישה וילדיה יהיו לאדוניה והוא יצא לחופשי – באמת?).

לחלקינו מאוד לא נוח עם הקנאות של סקילת מחללי שבת, או עונש מוות ליחסים הומוסקסואלים. אנחנו אוהבים את "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עוור לא תיתן מכשול", וחוקים סוציאליים לגבי התנהגות עם בעל חוב, ריבית ומשכון, אבל כשמשה כועס על בני ישראל שלא הרגו את כל המדיינים (כולל תינוקות) אנחנו מנסים לתרץ לעצמינו שמדובר במוסר של העולם העתיק שהשתנה מאז.

בתקופה זו שלאחר בחירות ולפני בחירות, אנו זוכרים כי כל מפלגה (מלבד המפלגות הערביות) מתהדרת בערכים יהודים אמתיים; חוק הלאום המנסה לקבע את האופי היהודי של ישראל; משמעותה של ארץ ישראל, מעמד הלהט"בים, מעמד הנשים – מה כן יהודי, מה לא יהודי, מה חשוב ומה טפל? מהי המהות של היהדות? של ההלכה? הרבה פעמים אנשים אומרים משפטים כמו "על פי היהדות נשים כל כבודן בבית" או "על פי ההלכה לא ניתן לשמוע שירת נשים".

אבל אין דבר כזה ה-יהדות בה"א הידיעה, או ה-הלכה. היהדות וההלכה מפתחים ומשתנים, ומכילים בתוכן השקפות שונות על החיים הראויים. אם כן, האם לא היה זה יותר פשוט אם היינו יכולים לאמלק את התורה? אם מישהו היה יכול לומר לנו – מהן אבני התשתית העומדות בבסיס התורה? או אולי אפילו נצליח לזקק את האמלוק לערך אחד שעומד בבסיס הכל?

כן אני רואה כבר את ההתנגדות – אתם תגידו לי שכל רעיון ה"אמלק" הזה מעיד על רדידות הדור העכשווי, שאין לו כוח לקרוא מאמרים ארוכים וטקסטים מורכבים, שחי ברשתות החברתיות וצריך כל הזמן קיצורים ואמלוקים. אבל אני רוצה להציע כאן זווית אחרת: יש משהו טוב ב"אמלק". הרצון לאמלק מייצג את החתירה להגיע ללוז של הדברים. לאמת המסתתרת בתוכם. לטענה העיקרית, הרעיון המרכזי, העיקר ולא הטפל, המהות שבבסיס כל המילים והמשפטים בטקסט כלשהו.

עדיין הרעיון של לאמלק את התורה נראה לכם אבסורדי? אבל האמת, שלא אני המצאתי אותו. הראשון שביקש לאמלק את התורה הוא אותו גר שסיפורו מופיע בתלמוד. הוא בא לשמאי ואמר לו: תאמלק לי את התורה, או בשפת התלמוד: למדני את כל התורה על רגל אחת.

שמאי ראה ברצון לאמלוק את כל ההיבטים השליליים שלו – עצלנות, רדידות, קיצור דרך לא הגיוני, אולי אפילו חוצפה. ועל כן הוא כל כך כעס עד שדחף את הגר בבוז – "דחפו באמת הבניין שבידו" (בנוסף לכל, הגר הפריע לשמאי באמצע עבודתו כקבלן בניין).

הגר לא התייאש והלך לחכם מוביל אחר – הלל שמו, וביקש ממנו לאמלק את התורה. ואז קרה דבר מופלא, שאנחנו מתפללים שיקרה תמיד באינטראקציה עם מחנכים ומורים – הלל הביט עמוק אל תוך נפשו של הגר וראה שם תום, סקרנות, רצינות. הוא ראה שבקשתו (אולי אף דרישתו) אינה באה כלל ממקום של קנטרנות, אלא יש כאן שאלה אמיתית, שנובעת ממבוכה, אולי חשש וחרדה מפני כניסה למשהו שהמהות שלו מעורפלת, לא ברורה. ומה עשה הלל? הלל אמלק את התורה. ולא לאוסף של חוקים, או לרשימת מכולת של עקרונות, אלא לערך אחד ויחיד: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך – זוהי כל התורה כולה". זהו. והוסיף על כך: ואידך זיל גמור, כלומר ועכשיו את השאר לך למד – מה שאמרתי לך לא מחליף את הלימוד – אבל אני אמלקתי עבורך את התורה.

הלל אמלק את התורה עבור אותו הגר – אבל גם עבורנו. כשבחר משפט שיסכם, יתמצת ויזקק את המהות של התורה והיהדות, הוא לא אמר "שמע ישראל ה אלוקינו ה אחד"; הוא גם לא ציטט את עשרת הדיברות. הוא עשה מעשה שיש בו אמירה לגבי מה העיקר. מה חשוב. מהו הבסיס.

אבל עולה בנו השאלה – מה הקשר בין משפט הסיכום של התורה שהלל השתמש בו, לשלל הנושאים שאנחנו קושרים ליהדות ול"דת היהודית"? כשרות? מעמד הרבנות? תחבורה ציבורית בשבת?

הלל במשפט שלו מציג גישה אחרת מזו המפרידה בין מצוות בין אדם למקום (כלומר בין אדם לאלוהים) למצוות בין אדם לחברו. גישה שונה מזו האומרת "דרך ארץ קדמה לתורה". גישה האומרת שההוראה החשובה ביותר של היהדות מתחילה ביחס לאחר. והלל לא רק דיבר – הוא גם הדגים. בכך שראה מולו את האחר שבא משולי החברה – והתייחס אליו בכבוד תוך יישום הכלל המסכם עבור הלל את כל התורה כולה.

מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך – האם זו לא הייתה יכולה להיות שורה ראשונה במצע של המפלגה החביבה עליכם?

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 918 מילים ו-1 תגובות
אמיר בן-דוד
כל הזמן // שבת, 22 ביוני 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־260 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

רס״ל גרוס מלכיה, בן 25 מסוסיה, נפל בדרום הרצועה

גורם מדיני בכיר טען כי המגעים לעסקת החטופים הגיעו למבוי סתום: "אין על מה לקיים דיונים, הלכנו הכי רחוק שיש" ● צה"ל ניסה לחסל את מספר 4 של חמאס בעזה ● חשד לפיגוע: אמנון מוכתר בן ה-67 מפתח תקווה נורה למוות בקלקיליה ● צה"ל: התיעוד בו נראה פלסטיני קשור לרכב בג'נין "מתוחקר ויטופל בהקדם" ● החות'ים טענו: פגענו בנושאת המטוסים אייזנהאואר, ארה"ב הכחישה

עוד 22 עדכונים

למקרה שפיספסת

נגיד שניצחנו בעזה – ונצא   

מצבה האסטרטגי והמדיני של ישראל בימים אלה הוא בכי רע. המערכה בעזה הסתיימה ולצה"ל אין יעדים בני השגה. יעדים המצדיקים את המחיר בחיי חיילים שימשיכו להיהרג ברצועה ממטעני צד או ירי ממארבי מחבלים שיגיחו מהמנהרות.

דמם של החיילים שייהרגו ושל החטופים שעדיין חיים במנהרות החמאס, יהיה על ידיו של בנימין נתניהו ושאר 63 חברי הקואליציה הנוכחית. הממשלה זו איבדה את הצפון, ואף את הדרום.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

כפסע מהניצחון המוחלט

פיילוט חלוצי שעורך המשרד להגנת הסביבה עשוי לספק פתרון למכת הטרמיט הפורמוסי שהשתלט על פתח תקווה ● הנתונים מוכיחים: המחצית הראשונה של יוני 2024 אכן הייתה "חמה מהרגיל" ● רקדניות, פרחים וברכות - עיריות מנסות פידבק חיובי כדי לעודד השלכת זבל לפח האשפה במרחבים הציבוריים ● ופינת צל בכפר סבא שהופכת את הקיץ למעט יותר נסבל

עוד 1,447 מילים

תגובות אחרונות

גינוי שהוא גיבוי

אומרים שלפעמים הסאבטקסט חזק יותר מהטקסט עצמו. ראו לדוגמה את הגינוי הכבד שסיפק בזמנו השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לאלימות המשטרה במירון.

מי שקרא את הטקסט אולי זיהה בטעות שר שרוצה להיאבק באלימות המשטרתית, אבל מי שקרא את הסאבטקסט יכול היה להבחין שקרה בדיוק ההיפך. בגינוי אחד ובפעולה חריפה פנים-ארגונית, נתנו השר והדרג הפיקודי הכפוף לו אור ירוק לאלימות משטרתית חסרת תקדים נגד מתנגדי משטר.

אלעד וולף הוא יועץ תקשורת, אסטרטגיה, משברים ומאבקים ציבוריים. מייסד ובעלים של משרד WBN - המוביל קמפיינים ציבוריים וחברתיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 480 מילים

עקורים

מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן

כל העיניים על המתלבטים

הסקרים האחרונים בארה"ב מראים התחזקות מתמדת של טראמפ אך הקרב עדיין צמוד ומי שצפוי להכריע בסופו של דבר הם המתלבטים שהצביעו בעבר לדמוקרטים ● ההרשעה של האנטר ביידן דווקא מפרקת את הטענות של הטראמפיסטים ● התחזקות הימין הקיצוני באירופה עלולה להצביע על מגמה עולמית ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,123 מילים ו-1 תגובות

"האופרמנים" - תזכורת מטרידה מזמנים אפלים

לאחרונה קראתי את "האופרמנים" מאת ליון פויכטוונגר. פויכטוונגר נולד במינכן ב-1885 למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. ב-1905, בן 21, החל לפרסם מחזות, פרוזה וביקורת והיה מקורב מאוד לברטולד ברכט. התנגד למשטר הנאצי, גלה לצרפת, נעצר, הגיע לארה"ב ושם נפטר ב-1958.

את הספר כתב בצרפת ב-1933, השנה שבה עלה היטלר לשלטון ובה פויכטוונגר איבד את אזרחותו הגרמנית, רכושו הוחרם וכתביו נשרפו. הספר מבוסס על מחקר שערך, לצורך כתיבת מחזה שהזמינה ממשלת בריטניה. מחזה שלא עלה בסופו של דבר, לנוכח ההחלטה לקדם מדיניות של פייסנות כלפי הנאציזם והפשיזם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 633 מילים ו-1 תגובות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למרות מאמצי ארה"ב, חזבאללה מדהיר את לבנון לתהום

נדמה כי רק לאמריקאים עדיין אכפת מהמו"מ לעצירת המלחמה הגדולה בצפון ● החות'ים בדרך להקריס את הכלכלה התימנית ● עשרות אוהדי כדורגל נעצרו במצרים בגלל תמיכה בעזה ● רוסיה מתכוונת לייצא רכבים לאיחוד האמירויות ● והשבוע ב־1976: פינוי האמריקאים והבריטים מלבנון ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,201 מילים ו-1 תגובות

פאפוריש, סשימי וסושי

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1992, אז הלך לעולמו המחנך והגאוגרף יהויקים פאפוריש, שהנחיל לתלמידיו ב"תיכון חדש" בתל אביב את אהבת העולם והיה ל"מדריך הטיולים הראשון" של הישראלי החדש

עוד 1,275 מילים

בין מקבלי תארי האצולה לרגל יום הולדתו של המלך צ'ארלס היה אלן בייטס, שזכה בתואר מכל הסיבות הנכונות ● בייטס היה מי שחשף את הפגמים במערכת הממוחשבת של הדואר, שהובילו לרדיפת אנשים חפים מפשע בשל האשמות שווא ● מאבקו נמשך רבע מאה ושם קץ להתעמרות במנהלי סניפי הדואר במדינה ● סדרת דרמה על הפרשה שסחפה את הציבור הבריטי תרמה לסוף הטוב

עוד 2,712 מילים ו-1 תגובות

היועמ"שית נאבקת על עצמאות שומרי הסף

מלחמת העולם בין נתניהו וממשלתו לבין שומרי הסף, ובראשם היועמ"שית, נסובה כעת סביב המאבק להחזרת אחד ממוקדי הכוח החשובים במערכת הציבורית למסלול תקין: נציבות שירות המדינה ● נתניהו דורש שבחירת הנציב הבא תהיה אישית על ידו, היועמ"שית מתנגדת ומציעה להקים ועדת איתור ● למעשה, בהרב-מיארה קובעת לראשונה כי תפקיד הנציב איננו משרת אמון - אלא פונקציה מקצועית עצמאית ● פרשנות

עוד 832 מילים

דרעי חשב שחוק הרבנים יעבור ללא קושי ● מקורביו אומרים שהוא משלם מחיר על הניתוק הפיזי שלו מהשטח ולא הבין כמה התנגדות החוק יעורר ● גם הפרישה של גנץ ואיזנקוט נתפסת אצל יו"ר ש"ס ככישלון: הוא לא רוצה לראות את בן גביר תופס עמדת השפעה במקומם ● "מצידנו שלא ימונה רב אחד, רק שהאיש הזה לא יהיה בקבינט המלחמה", אומרים בסביבתו של דרעי ● פרשנות

עוד 592 מילים ו-1 תגובות
היום ה־259 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

דיווח בניו יורק טיימס: ההקלטה שחושפת את תוכנית סמוטריץ׳ לשליטה בגדה; ״נתניהו שותף״

דיווח: קנדה נערכת להוציא את אזרחיה מלבנון מחשש למלחמה ● הפלסטינים טוענים: 25 הרוגים בתקיפת צה״ל באל-מוואסי ● יחידת הגדעונים של המשטרה חיסלה שני מחבלים של הג׳יהאד האסלאמי בקלקיליה ● אורן סמדג׳ה פנה לחיילי צה״ל בהלוויית בנו שנפל אתמול ואמר: אל תעצרו עד לניצחון, עם ישראל חי ● כוחות שריון מתקדמים למערב רפיח וצפונה ● ארמניה הכירה במדינה פלסטינית

עוד 28 עדכונים

המחירים יצנחו, ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות יחמירו

ההסתערות על צרכני החשמל התחילה: בחודש הקרוב ינסו תאגידים לשכנע אותנו לנטוש את חברת החשמל ולעבור לקנות את החשמל מהם ● החדשות הטובות: החשמל יהיה כנראה יותר זול ● החדשות הרעות: חגיגת ההנחות עלולה להוביל לגידול בצריכה, לעלייה בזיהום האוויר והקצנת האקלים ● ומה שנקנה בזול, יעלה לנו ביוקר ● פרשנות

עוד 964 מילים

האיש שניסה להציל את ישראל מעצמה

תיאודור מירון, ניצול שואה, משפטן ודיפלומט ישראלי לשעבר, הוא אחד המומחים שסייעו לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לשפוט אם יש לו בסיס לתיק נגד נתניהו וגלנט ● מירון גם ייעץ לראש הממשלה אשכול לא להתיישב בשטחים הכבושים ב־67 משום שזה מנוגד לאמנות הבינלאומיות ● הפעם ישראל חייבת להישמע לאזהרתו

עוד 1,983 מילים

לפי מדריך נתניהו לפיזור הכנסת הוא זקוק לכמה שבועות כדי לנתק לגמרי את הקשר בין התפרקות הקואליציה לבין פרישת גנץ ● הוא כמובן לא ירצה לפרק את הכנסת במצב הסקרים הנוכחי ולכן ימשוך לפחות עד הנאום בקונגרס ● הריב עם הממשל האמריקאי הוא רק פרומו לנאום פוליטי ● האינטרסים של ישראל? מבחינתו זה ממש לא מעניין ● פרשנות

עוד 1,143 מילים ו-1 תגובות

הקרע בין מערכת הביטחון ונתניהו רק הולך ומעמיק

אירועי תערוכת הנשק בצרפת, ההכנות לסיום הפעולה ברפיח והסירוב לדון ביום שאחרי, וההודעה החריפה שהוציא דובר צה"ל נגד יעקב ברדוגו - כל אלו רק חלק מהארועים שהתרחשו השבוע, המעידים על עומק הקרע בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין ראש הממשלה ● פרשנות

עוד 636 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה