כשכתבתי את הכותרת של המאמר הזה, תוכנת הוורד שמה לי קו אדום מתחת לפועל "לאמלק" כדי להתריע שמילה כזו איננה מוכרת לה. ויתכן שהיא אינה מוכרת גם לכם. אז דבר ראשון – צריך להסביר מה זה "לאמלק".
אמלק היא מילה המורכבת מראשי תיבות (צריך לכתוב אמל"ק) שמשמעותם "ארוך מדי, לא קראתי". בעולם הרשתות החברתיות, הגולשים מחפשים גרסת "אמלק" למאמרים, לפוסטים ארוכים, לכתבות.
כלומר הבקשה "תאמלק לי את זה" היא – תן לי גרסה מקוצרת של הכתבה, כי אין לי כוח להיכנס לכתבה ולקרוא את הכל.
יש כאן גם מעין מלחמה בפיתיונות הקלקה – כותרות כדוגמת "לא תאמינו מה עשתה האשה כשהיא פגשה חייזר במרתף ביתה" – פיתיונות שלרוב מובילים לתוכן זבלי – ועל כן ישנם אתרים ש"שוכבים על הגדר" בשביל כל השאר – נכנסים לכתבה ומנסחים את גרסת האמלק לתוכן מסוים.
ועכשיו – לתורה. חמשת חומשי התורה שהעם היהודי קיבל, על פי המסורת, בחג השבועות הבא עלינו לטובה, אשר מהווים את הבסיס הראשוני לתרבות היהודית (ושעליהם נוספה התורה שבעל פה) מלאים בסיפורים, חוקים והוראות.
יהודי אשר נטוע במאה ה21 ועם זאת מחובר בכל נימי נפשו לטקסט העתיק, מוצא עצמו לעתים במבוכה. התורה היא כה רב גונית, עם ז'אנרים שונים של טקסט – סיפורים, שירה, מצוות, נבואות. והטקסט עצמו מייצג ערכים אשר לעתים נדמים סותרים.
אנחנו מתרגשים מסיפורי יוסף, תוהים על גנבת הברכות של יעקב, נעצבים אל ליבינו על הרצח הראשון בעולם; מזדהים עם החתירה לחירות של בני ישראל במצריים, קצת מתכווצים מהעונש הקולקטיבי של מכת בכורות. אנחנו מבינים את גודל המעמד של עשרת הדברות בפרשת יתרו, אך פחות מתחברים לחוקים המופיעים בפרשה הצמודה אליה, משפטים, המפרטים את הלכות עבד עברי (אם אדוניו ייתן לא אשה וילדה לו בנים או בנות, האישה וילדיה יהיו לאדוניה והוא יצא לחופשי – באמת?).
לחלקינו מאוד לא נוח עם הקנאות של סקילת מחללי שבת, או עונש מוות ליחסים הומוסקסואלים. אנחנו אוהבים את "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עוור לא תיתן מכשול", וחוקים סוציאליים לגבי התנהגות עם בעל חוב, ריבית ומשכון, אבל כשמשה כועס על בני ישראל שלא הרגו את כל המדיינים (כולל תינוקות) אנחנו מנסים לתרץ לעצמינו שמדובר במוסר של העולם העתיק שהשתנה מאז.
בתקופה זו שלאחר בחירות ולפני בחירות, אנו זוכרים כי כל מפלגה (מלבד המפלגות הערביות) מתהדרת בערכים יהודים אמתיים; חוק הלאום המנסה לקבע את האופי היהודי של ישראל; משמעותה של ארץ ישראל, מעמד הלהט"בים, מעמד הנשים – מה כן יהודי, מה לא יהודי, מה חשוב ומה טפל? מהי המהות של היהדות? של ההלכה? הרבה פעמים אנשים אומרים משפטים כמו "על פי היהדות נשים כל כבודן בבית" או "על פי ההלכה לא ניתן לשמוע שירת נשים".
אבל אין דבר כזה ה-יהדות בה"א הידיעה, או ה-הלכה. היהדות וההלכה מפתחים ומשתנים, ומכילים בתוכן השקפות שונות על החיים הראויים. אם כן, האם לא היה זה יותר פשוט אם היינו יכולים לאמלק את התורה? אם מישהו היה יכול לומר לנו – מהן אבני התשתית העומדות בבסיס התורה? או אולי אפילו נצליח לזקק את האמלוק לערך אחד שעומד בבסיס הכל?
כן אני רואה כבר את ההתנגדות – אתם תגידו לי שכל רעיון ה"אמלק" הזה מעיד על רדידות הדור העכשווי, שאין לו כוח לקרוא מאמרים ארוכים וטקסטים מורכבים, שחי ברשתות החברתיות וצריך כל הזמן קיצורים ואמלוקים. אבל אני רוצה להציע כאן זווית אחרת: יש משהו טוב ב"אמלק". הרצון לאמלק מייצג את החתירה להגיע ללוז של הדברים. לאמת המסתתרת בתוכם. לטענה העיקרית, הרעיון המרכזי, העיקר ולא הטפל, המהות שבבסיס כל המילים והמשפטים בטקסט כלשהו.
עדיין הרעיון של לאמלק את התורה נראה לכם אבסורדי? אבל האמת, שלא אני המצאתי אותו. הראשון שביקש לאמלק את התורה הוא אותו גר שסיפורו מופיע בתלמוד. הוא בא לשמאי ואמר לו: תאמלק לי את התורה, או בשפת התלמוד: למדני את כל התורה על רגל אחת.
שמאי ראה ברצון לאמלוק את כל ההיבטים השליליים שלו – עצלנות, רדידות, קיצור דרך לא הגיוני, אולי אפילו חוצפה. ועל כן הוא כל כך כעס עד שדחף את הגר בבוז – "דחפו באמת הבניין שבידו" (בנוסף לכל, הגר הפריע לשמאי באמצע עבודתו כקבלן בניין).
הגר לא התייאש והלך לחכם מוביל אחר – הלל שמו, וביקש ממנו לאמלק את התורה. ואז קרה דבר מופלא, שאנחנו מתפללים שיקרה תמיד באינטראקציה עם מחנכים ומורים – הלל הביט עמוק אל תוך נפשו של הגר וראה שם תום, סקרנות, רצינות. הוא ראה שבקשתו (אולי אף דרישתו) אינה באה כלל ממקום של קנטרנות, אלא יש כאן שאלה אמיתית, שנובעת ממבוכה, אולי חשש וחרדה מפני כניסה למשהו שהמהות שלו מעורפלת, לא ברורה. ומה עשה הלל? הלל אמלק את התורה. ולא לאוסף של חוקים, או לרשימת מכולת של עקרונות, אלא לערך אחד ויחיד: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך – זוהי כל התורה כולה". זהו. והוסיף על כך: ואידך זיל גמור, כלומר ועכשיו את השאר לך למד – מה שאמרתי לך לא מחליף את הלימוד – אבל אני אמלקתי עבורך את התורה.
הלל אמלק את התורה עבור אותו הגר – אבל גם עבורנו. כשבחר משפט שיסכם, יתמצת ויזקק את המהות של התורה והיהדות, הוא לא אמר "שמע ישראל ה אלוקינו ה אחד"; הוא גם לא ציטט את עשרת הדיברות. הוא עשה מעשה שיש בו אמירה לגבי מה העיקר. מה חשוב. מהו הבסיס.
אבל עולה בנו השאלה – מה הקשר בין משפט הסיכום של התורה שהלל השתמש בו, לשלל הנושאים שאנחנו קושרים ליהדות ול"דת היהודית"? כשרות? מעמד הרבנות? תחבורה ציבורית בשבת?
הלל במשפט שלו מציג גישה אחרת מזו המפרידה בין מצוות בין אדם למקום (כלומר בין אדם לאלוהים) למצוות בין אדם לחברו. גישה שונה מזו האומרת "דרך ארץ קדמה לתורה". גישה האומרת שההוראה החשובה ביותר של היהדות מתחילה ביחס לאחר. והלל לא רק דיבר – הוא גם הדגים. בכך שראה מולו את האחר שבא משולי החברה – והתייחס אליו בכבוד תוך יישום הכלל המסכם עבור הלל את כל התורה כולה.
מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך – האם זו לא הייתה יכולה להיות שורה ראשונה במצע של המפלגה החביבה עליכם?
נולדתי בחיפה טרם ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל. ניתן לומר שילדותי עד גיל כיתה א' הייתה תחת אש, והמאפיין העיקרי שלה היה אבא בשירות צבאי.
הדירה, בדמי מפתח, הייתה ממוקמת ברחוב אבן סינא 5, קומה ג'.
השכנים היו בני בוברוב, בן גילי שגר באותה קומה וחלקנו יחדיו מטבח משותף, האחיות לאה ורותי מקומה ד', בעלת הבית הזקנה שגרה בבניין, גבריאל שגר מעבר לרחוב, ואחד שלא היה שכן – גדול ממני בשנה – דוד חיים כהן, שמעת לעת היה מגיע לבקר ולשחק.
מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il
יצירות ספרותיות של "בני הדור השני", המתארות מסע שורשים בעקבות המשפחה בתקופה שקדמה לשואה ובמהלכה, כאלה המבקשות למלא את פערי המידע בסיפור המשפחתי או לשמש "נר זיכרון" לעולם שהיה ואיננו, ידועות ומוכרות היטב.
ספרו של רם בן-שלום, "המכתב של סלומאה" (בהוצאת מאגנס 2025), מתייחד מכל יצירה ספרותית דומה – לא רק של "בן הדור השני" אלא בחקר השואה והשלכותיה ההיסטוריות והחברתיות בכלל.
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גולן הוא מנהיג אמיתי ולא מפחד לומר דברים קשים לשמיעה. זה רק יביא לו עוד מנדטים.
ברור שהרג תינוקות זה לא תחביב של ממש של אף אחד בישראל. אבל כששולחים פיל לחנות חרסינה יהיו הריסות ולא משנה כמה זהיר הפיל. הפכנו אדישים לחלוטין להרג של פלסטינים. נכון, קשה לי מאוד לגייס שמץ של סימפתיה כלפיהם, ולכן הדאגה מהנזק "האגבי" שאנו מבצעים היא שכלתנית ולא רגשית.
אנחנו נהנים לשמוע על כל סגן מפקד חצי חוליה מצומצמת של חמאס שהרגנו בתקיפה "מדוייקת", ומתמוגגים מתרשימים של ארגון החמאס עם איקס אדום על הפרצופים. ההנאה הזו באה עם כמה ילדים מתים שלא נמצאים על התרשים. לכן זהו תחביב – שתוצאותיו הן הרג הילדים.
למלחמה כבר אין תכלית חוץ משימור שלטון נתניהו. חטופים זה לא מחזיר. הרג נוסף כבר איבד משמעות מעשית. לכן "תחביב".
האמת לא ניתנת להסתרה:
יש כתישה במקום שהושארו שבויים כ600 ימים.
יש רבבות הרוגים אזרחים בעזה, כולל ילדים ונשים.
יש רעב. יש טרנספר הדרגתי. יש הרס רבתי.
יש מלחמה בלי הגדרת תכלית הסדרה
ומאות חללי צהל ואלפי פצועים.
יש התשה של הכוח הצבאי ושחיקה מנטלית קשה.
יש בידוד מתהליך אזורי ותחילת בידוד מדיני כלכלי.
יש בלבול מערכתי ומבוכה אסטרטגית רב זירתית.
יש משיחיות פירומנית ופוגרומים שמקבלים ליווי.
יש השתמטות ממוסדת עם הסתה גלויה.
יש כרסום בהרתעה שלא הוכח שבוססה מול חמאס והחותים ואירן שבינתיים לא מתקפלת במו"מ.
יש עלויות עתק והשמדת ערך במאות מיליארדים.
יש קבלת החלטות של אינטרסים צרים
ופנטזיות פשיסטיות של כיבוש והתנחלות.
יש קושי לשקם את צבא העם לקראת העתיד
ולשמור על דמוקרטיה בטוחה, מוסרית ומשגשגת.
כל אלו יחד מהווים סכנה קיומית.
קונספציה
דווקא באמירה אמיצה כזו גולן הפך להיות מנהיג מוביל דעה. כל מי שצפה בערוצים אחרים ראה את הזוועה. על מה ממשיכים להילחם? על החטופים..בדיחה. הרמטכל זמיר מתגלה כאסטרטג גרוע מרפול. הדמוקרטים הם הסמן המוסרי החדש ונחיה ונראה מה עם לפיד וגנץ
יאיר גולן היה ונותר איש אמיץ מאין כמותו – בתוך האופוזיציה האסונית, הנרפית (יהיר לפיד האדיוט), הזדונית במשת"פיותה (כן, בני שוונץ, אני מתכוון אליך) הוא קול ברור וחד משמעי. אני יודע שרוב הפוליטיקאים בצד הליברלי-דמוקרטי רועדים כעלה נידף ברוח מכל אמירה קשה ונוקבת. אבל עם מנוולים תתנוול, ואת משטר המחבלים בראשות הדיקטטור, הצורר, הבוגד ורוצח החטופים ביבים שקרניהו מפילים גם בשיטותיו – השחרה מאסיבית שלא לוקחת שבויים. כל הכבוד ליאיר גולן. אם יתקיימו בישראל בחירות, את הקול שלי הוא הרוויח ביושר!
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם