תכנית החינוך החדשה "ישראל ריאלית" לא תהיה ריאליסטית ללא מנהלים איכותיים שיובילו את התהליך. כבר כיום הנתונים נגדנו: עשרים אחוז ממשרות הניהול אינן מאוישות, וסקר חדש של ארגון מנהלי בתי הספר מגלה כי עשרים אחוז מהמנהלים שוקלים לעזוב את מערכת החינוך. יש עדיין מה לעשות.

*  *  *

כשאריק שמידט מונה למנכ"ל גוגל בשנת 2001, החברה הייתה סטארט-אפ מבריק אך פרוע. המהנדסים היו גאונים, הרעיונות פורצי דרך – אבל לא הייתה שיטה. שמידט לא המציא את מנוע החיפוש, הוא לא כתב שורת קוד אחת, הוא רק יצר מסגרת, קבע סדרי עדיפויות, הכניס נהלים ובנה צוותים. בתוך עשור, גוגל הפכה ממנוע חיפוש לסיפור הצלחה עולמי – בזכות רעיונות חדשים, אבל בעיקר בזכות מנהל שידע להפוך חזון למציאות.

גיל מושקוביץ הוא יזם חברתי, איש חינוך ותושב הגליל. מנכ״ל ״מנהיגים״, ארגון מנהלי בתי הספר.

תפקיד מנהל בית ספר טומן בחובו אתגר גדול ואת הזכות היחידה במינה להנהיג מערכת חינוכית ולהוביל את חינוך דור העתיד. אולם למרות ההזדמנות המיוחדת, רבים מהמנהלים לא מעוניינים להמשיך בתפקידם, והמענים הלקויים של המדינה לאתגרי הניהול בתקופת המלחמה רק מחריפים את הבעיה.

לפי נתוני סקר נרחב שערכנו בקרב כ-700 מנהלות ומנהלים מכל המגזרים והזרמים, בחינוך הרגיל והמיוחד, לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, 34.6% ממנהלי בתי הספר העריכו שימשיכו בתפקידם לכל היותר שנתיים, ו-32.3% העריכו שימשיכו לכל היותר 4 שנים.

גיל מושקוביץ הוא יזם חברתי, איש חינוך ותושב הגליל. מנכ״ל ״מנהיגים״, ארגון מנהלי בתי הספר.

מערכת החינוך הישראלית מתמודדת עם מחסור היסטורי במורים שפוגע קשות בכל המערכת ומותיר תלמידים רבים חסרים פרקי לימוד חשובים. פחות מוכר לציבור הוא המחסור החמור במנהלי בתי ספר והעזיבה השקטה והמתמשכת של מנהלים ומנהלות מצוינים.

אסור למערכת החינוך לאבד גם את המנהלים, מנהיגי השטח החינוכיים המהווים את החולייה הקריטית ביותר שמחזיקה, עדיין, את המערכת. כדי לשמר את המנהלים הטובים ולמשוך מועמדים מצוינים נדרש שינוי גדול במעמדם, במוגנותם ובשכרם. זו קבוצה קטנה יחסית, של כ-5000 עובדים בסך הכל, ששינוי במצבם לא יעלה הרבה למשק, אך ישמור עבור כולנו על הסיכוי של מערכת החינוך הישראלית.

גיל מושקוביץ הוא יזם חברתי, איש חינוך ותושב הגליל. מנכ״ל ״מנהיגים״, ארגון מנהלי בתי הספר.

בשבוע שעבר, השרה לשוויון חברתי מאי גולן עלתה לנאום במליאת הכנסת והטיחה בחבר הכנסת גלעד קריב ממפלגת הדמוקרטים שהוא "מחתן כלבים בבתי הכנסת ההזויים שלך".

כידוע, גלעד קריב אינו מפקד פלגה ביחידת עוקץ הצה"לית ולא אחראי על צוותי כלבנים, אלא אחד ממנהיגי היהדות הרפורמית בישראל.

צח בורוביץ' הוא מנכ"ל חברת "הקבינט" קשרי ממשל ולובינג, ובעברו איש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

בימים האחרונים עורר ראש הממשלה בנימין נתניהו סערה ציבורית לאחר ששיתף סרטון תחת הכותרת "ביביסט, לא חצי בן אדם". הסרטון מציג סצנה משפחתית הבנויה כפרודיה על "יציאה מהארון": בן צעיר מתיישב מול הוריו, והם מבטיחים לו שיאהבו אותו בכל מקרה. אלא שהגילוי הדרמטי אינו נטייה מינית אלא זהות פוליטית: "אני ימני. אני ביביסט".

מכאן מתגלגלת הסצנה לתגובה מבוהלת של המשפחה הליברלית כביכול, שמתקשה ליישב בין דמותו של הבן המשכיל, עובד ההייטק וקורא הספרים, לבין האפשרות שהוא תומך בנתניהו. הסרטון הפוליטי והבוטה טוען, שבישראל קיימים "ביביסטים בארון", אנשים שמסתירים את עמדתם מפני סביבה חברתית, מקצועית ותרבותית שמביטה בהם בבוז.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.