שלשום פורסם הדו"ח השנתי של המועצה לניסויים בבעלי חיים, המתאר בצורה סטטיסטית את מספר בעלי החיים שנוצלו במעבדות בשנת 2019. מה ניתן ללמוד בין השורות מהדו"ח החדש של המועצה לניסויים בבעלי חיים? מצד אחד – לא הרבה דברים חדשים, אבל מצד שני אולי זה הזמן להתחיל לשאול כמה שאלות קשות. כל הנתונים המוצגים בטקסט זה נלקחו מדוחות המועצה.

לפני כשנה סיימתי את עבודתי באגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים. העמדה בה אנו, פעילות ופעילים באגודה, החזקנו ועודנו מחזיקים היא, שניסויים בבעלי חיים הם מעשה איום ואסור, ואין זה משנה מה הסיבה לקיומם של אותם ניסויים.

מובן שהתגובה הבאה לאמירה מסוג זה היא כמעט טבעית: "ניסויים בבעלי חיים מצילים חיי אדם, ובני אדם חשובים יותר מבעלי החיים". תגובה זו היא בעייתית מהרבה מאד סיבות. ספרים רבים נכתבו על הבעייתיות שבמודל החייתי מול הגוף האנושי, אך מלכתחילה ראוי לשים לב שרוב הניסויים הנערכים בארץ בכלל לא מוגדרים ככאלה שנועדו להציל חיי אדם.

אבל הבעיה הגדולה יותר נמצאת בחלקה השני של הטענה. במהלך תפקידי השתתפתי בהרצאות שונות ובדיבייטים שונים מול קהל רחב, בעיקר של סטודנטים וחוקרים, ותמיד ציינתי, שבעוד ששמעתי עשרות פעמים את הקביעה שבני אדם חשובים יותר מבעלי חיים, מעולם לא זכיתי לשמוע מהי הסיבה האובייקטיבית לכך. כן – ברור שעבורנו בני אדם עשויים להיות חשובים יותר מבעלי חיים, אבל עבורי כישראלי, ישראלים עשויים להיות חשובים יותר מאינדונזים, ובכל זאת זו אינה סיבה מספקת לטבוח באינדונזים חפים מפשע, עבור התועלת שלי.

ברור שעבורנו בני אדם עשויים להיות חשובים יותר מבעלי חיים. עבורי כישראלי, ישראלים עשויים להיות חשובים יותר מאינדונזים, אבל זו אינה סיבה מספקת לטבוח באינדונזים חפים מפשע לתועלתי

המועצה לניסויים בבעלי חיים היא גוף רגולטורי שאחראי על הניסויים בבעלי חיים בתחומה של מדינת ישראל. כגוף רגולטורי כזה, זה יהיה טבעי לתמוה מדוע את הודעתו לעיתונות בנושא ניסויים בבעלי חיים שנערכו בשנת 2019 פתח הגוף הזה בקריאה בשבחה של מתודת הניסויים בבעלי חיים. יש לצפות לגישה כזו מגוף שהאג'נדה שלו היא תמיכה בבעלי חיים, אך לא מגוף שלפחות אמור היה לבצע ביקורת כלשהי בנושא, וממילא עליו להיות ניטראלי בכל הקשור לסבלם הכפוי של קורבנות לא אנושיים על מזבח המעבדה (כן, אולי בניגוד למועצה לניסויים בבעלי חיים, האג'נדה שלי ברורה ומוכרזת בריש גלי).

כאמור – בכל שנה מתפרסם דו"ח המועצה, בו מתוארים מספרים יבשים. כמה עכברים עברו ניסויים בשנה שחלפה? כמה קופים? כמה מהם מתו במהלך הניסוי? כמה מהם סבלו ברמות הסבל הגבוהות ביותר?

כמו שאפשר להבין – מדובר בסטטיסטיקות קרות – קבורה כפולה לאותם קורבנות אומללים. קודם הרסו את חייהם במעבדה, אחר כך מחקו את קיומם כיצורים אינדיבידואליים. כל מספר כזה, 243,986 עכברים, 1,650 חזירים, 30 קופים, 16 צבים ועוד ועוד – מייצג יצורים חיים ומרגישים, עליהם נכפה גיהינום על לא עוול בכפם. אולי כך צריכה המועצה לפתוח את הדוחות השנתיים שלה.

באופן אישי, אני מתנגד נחרצות לכל סוג של פגיעה בחפים מפשע, בין אם בני אדם או בעלי חיים לא אנושיים. בעיניי הדו"ח החדש של המועצה לניסויים בבעלי חיים לא מציג שום דבר חדש – רק עוד ועוד מתים בשרשרת אינסופית של הרג. עם זאת, לא ניתן לנתח דו"ח שכזה מבלי לרדת לרמת הסטטיסטיקה ולהתייחס בקור לאותם קורבנות המצוינים רק במספרים. מנקודה זו ואילך אתייחס כך לאותם בעלי החיים, כדי להיות ענייני יותר בביקורת על הדו"ח.

כל מספר כזה, 243,986 עכברים, 1,650 חזירים, 30 קופים, 16 צבים ועוד ועוד – מייצג יצורים חיים ומרגישים, עליהם נכפה גיהינום על לא עוול בכפם. אולי כך צריכה המועצה לפתוח את הדוחות השנתיים שלה

בשנת 2019 דווח על ניסויים ב-402,412 יצורים חיים. גם אם המועצה לניסויים בבע"ח מדווחת על ירידה במספרים (בשנת 2018 המספר היה גבוה יותר), עדיין מדובר במספרים גבוהים מאד יחסית להיסטוריה של דוחות אלו. שימו לב למספרים:

בין שנת 2004 ושנת 2015, מספר בעלי החיים נע בין כ-340,000 (גבול עליון בשנים  2007 ו-2014) ו-279,608 (גבול תחתון בשנת 2011). בשנת 2016 חלה קפיצה מפתיעה, ומספר בעלי החיים בניסויים עלה ל-507,018. הסיבה לעלייה זו אולי תפתיע אתכם.

בראיון שהתקיים בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" התארחו יו"ר המועצה לניסויים, מול תמיר לוסקי מהאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, ובראיון זה יו"ר המועצה הסביר שמדובר בניסוי שמטרתו שיפור הובלתם של דגים למאכל. לא ממש הצלת חיים. בשנת 2017 קפץ המספר שוב, הפעם ל-1,238,178, בעיקר בגלל שימוש נוסף בדגים (מאותו הסוג? בנקודה זו כבר לא שמענו הסברים). מכאן אכן חלה ירידה. בשנת 2018 המספר ירד ל-428,993 ובשנת 2019, כאמור, ל-402,412. כן, יש ירידה, אבל זו ירידה שמגיעה אחרי עליה אסטרונומית במספר הקורבנות בניסויים.

חומרת הניסויים

הניסויים בבעלי החיים מחולקים לחמש רמות חומרה – מהניסויים הכואבים פחות (חומרה 1) לניסויים בעלי פוטנציאל לגרימת כאב ניכר, ולהפרעה משמעותית ומתמשכת במצבו הכללי של הקורבן.

הניסויים בבעלי החיים מחולקים לחמש רמות חומרה – מהניסויים הכואבים פחות (חומרה 1) לניסויים בעלי פוטנציאל לגרימת כאב ניכר, ולהפרעה משמעותית ומתמשכת במצבו הכללי של הקורבן

על פי הדו"ח החדש ניתן ללמוד שהקבוצה הכי גדולה של ניסויים שבוצעו בשנת 2019 היו ניסויים בחומרה 4 (32% מכלל הניסויים). ברמה 5 היו כמעט 15.8% מהניסויים. ניתן לומר, אם כך, שרוב הניסויים היו בשלוש הרמות הנמוכות יותר, וזה באמת עשוי לשמח את הקוראים. אך חשוב להבין פרט חשוב אחד – ניסויים מחומרה 1 אינם כואבים כלל לבעלי החיים, אבל יש לכך סיבה איומה. אלו ניסויים שנערכים אחרי איסוף איברים של בעלי חיים שהומתו לשם כך.

כלומר – אם אנחנו רוצים להתייחס באמת לרמות נמוכות יותר של פגיעה בבעלי חיים, עלינו להתייחס רק לרמות 2 ו-3 ככאלה. זה משאיר אותנו עם 44.8% מסך הניסויים שבוצעו. פחות ממחצית. גם ניסויים מרמות נמוכות אלו – כמעט ומיותר לציין, הם לא בהכרח משהו שמישהו מאיתנו היה מתנדב לחוות, ובצדק.

מטרות הניסויים

חשוב לציין – במדינת ישראל אסור לבצע ניסויים למטרות קוסמטיקה. זהו חוק חשוב שחשוב לקחת בחשבון כשקוראים דוחות מסוג זה. מעבר לכך – כאשר אנחנו חושבים על ניסויים בבעלי חיים, אנחנו ממהרים לחשוב על ניסויים למטרות רפואה. עם זאת, כמו בכל שנה בשנים האחרונות, אחוז המחקרים שתכליתם היתה "קידום הבריאות, הרפואה ומניעת סבל", בהם בוצעו ניסויים בבעלי חיים, היה 41.6 אחוזים. שאר המטרות הן "קידום המחקר המדעי", "בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים", ו-"חינוך והוראה".

גורלם של בעלי החיים

מתוך 402,412 יצורים חיים, 359,283 הומתו בתום הניסוי. נקודה חשובה יותר היא שחלק גדול מיצורים אלו מוצאים להורג גם אם הם מרגישים טוב בתום הניסוי, ומסוגלים להמשיך לחיות את חייהם גם אחרי הטראומה. מידע זה מתואר בכתבה "מעצמת ניסויים מיותרים" שפורסמה בתוכנית "מבט שני" לפני מספר שנים.

מתוך 402,412 יצורים חיים, 359,283 הומתו בתום הניסוי. נקודה חשובה יותר היא שחלק גדול מיצורים אלו מוצאים להורג גם אם הם מרגישים טוב בתום הניסוי, ומסוגלים להמשיך לחיות את חייהם גם אחרי הטראומה

כאשר אני עומד מול סטודנטים שעתידים לבצע ניסויים בבעלי חיים ומספר להם על עובדה זו, רבים מהם מזדעזעים. אנחנו רגילים לשמוע שבמעבדות פוגעים בבעלי חיים "כי אין ברירה", אבל מסתבר שהרבה פעמים ה"אין ברירה" הזה מסתכם בשיקולים כלכליים ובאי-רצון לקחת אחריות על אותם יצורים שסיימו את תפקידם במחקר.

סיכום

גם אם מדובר בסופו של דבר באמת רק בנתונים,  ניתן ללמוד מהדו"ח החדש של המועצה לניסויים בבעלי חיים מספר דברים. הנה כמה מהם: בוצעו ניסויים בגמל אחד, בחמישים ותשעה דרורים ובשש תנשמות. שמונה ניסויים למטרות הוראה כללו פגיעה בעכברים ושניים כללו שימוש בבעלי כנף (אילו בעלי כנף? למי אכפת). בשנת 2018 נוצלו חמישה עשר בעלי חיים קרניבורים בניסויים, בזמן שבשנת 2019 המספר ירד לאפס. יש עוד ועוד נתונים כאלה.

אם, מצד שני, אנחנו זוכרים שמדובר ביצורים מרגישים שסבלו, פחדו ומצאו את מותם מול עיניהם הבוחנות של החוקרים והחוקרות, לפירוט הנ"ל אין באמת משמעות. בסופו של דבר מדובר בעוד ועוד מוות; בעוד ועוד סבל, ואין זה משנה מי מצא את מותו באש ומי במים.

הדבר הראשון שלומדים החוקרים שמבצעים ניסויים בבעלי חיים הוא הדבר שיישאר לצידם לאורך הזמן הרב ביותר – זוהי העובדה המוכחת שהם מסוגלים להרע ליצור אחר, קטן וחסר כוח, שלא עשה להם דבר. זוהי העובדה המוכחת שהם יכולים לקחת בעלות על גופו ועל נפשו של מישהו, ולשבור אותם ככל שירצו.

הדבר הראשון שלומדים החוקרים שמבצעים ניסויים בבע"ח זו העובדה המוכחת שהם מסוגלים להרע ליצור אחר, קטן וחסר כוח, שלא עשה להם דבר. שהם יכולים לקחת בעלות על גופו ונפשו ולשבור אותם ככל שירצו

זהו סיכום הדברים, שלי לפחות, לשנת 2019, לשנים שקדמו לה ולשנים שיגיעו. במקום טבלאות מתמשכות עם עשרות מספרים, מבחינתי ניתן היה לפרסם רק את שני המשפטים האלו.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי