בשבועות האחרונים עולה כל הזמן בתקשורת המושג "אנרכיסטים" מבית מדרשו של הפירומן מבלפור. בואו רגע ננסה לעשות סדר בהגדרות. רק בהגדרות נכונות ואמיתיות ניתן להסתכל על המציאות כפי שהיא, וכבר ראינו בהיסטוריה, ובמיוחד בהיסטוריה של המאה ה-20, שאם יש כוחות שרוצים לקחת מושגים ולהשתמש בהם בצורה הפוכה למשמעותם האמיתית – זה אפשרי. הדבר היחידי שצריך לעשות הוא לחזור פעם אחר פעם על השקר, וכדאי להשתמש בשקר כמה שיותר גדול כדי להגיע לתוצאה הרצויה – תחושת חוסר אמון בכלום ופחד בלתי מוסבר מפני כל דבר, שני אלמנטים שמתחברים לכמיהה אחר סדר ביטחון והגיון בחיים. כאלה שאותם כמובן רק מנהיג חזק יכול להביא.
באותו הזמן לא רק שיאיר לפיד לא מגנה את ההסתה שמשתוללת, הוא אף מתגאה בכך שהוא מוביל ומעודד את ההפגנות האנרכיסטיות והפרועות.
יונתן אורון הוא יליד 1977, גר בגליל, מורה להיסטוריה בדימוס, חושב שאין לנו מדינה אחרת ואין לנו ברירה אלא להילחם עליה ועל עקרונות מגילת העצמאות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
איום בזרם
הכותרות הראשיות עכשיו
בשנות התשעים המוקדמות ראיתי את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי בתפקיד שדר הטלוויזיה פיל קונורס, שנשלח לקריין ב"יום המרמיטה" בעיירה קטנה שכוחת-אל, מלווה במפיקה אנדי מקדואל היפה. פיל העיתונאי נקלע ללולאת-זמן, כשהוא מוצא עצמו מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום – "יום המרמיטה", ומתחיל כל בוקר את אותו יום מחדש.
פיל העיתונאי הוא האדם היחיד המודע לכך שהיום חוזר על עצמו, בעוד כל השאר אינם מודעים לכך שהיום בו הם נמצאים כבר היה והתרחש – אתמול, שלשום, ואין-ספור פעמים נוספות לפניהם.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
בימי חול המועד הללו מתבקש איזה טקסט שבכוחו לרומם את הנפש למרות צוק העתים. ספרה החדש הקטן והיפה של חוה אלברשטיין "סמטת כנען", נראה לי כמעיין מים חיים.
סגולותיה המוכרות של חוה כזמרת וכמרואיינת ניכרות גם בכתיבתה: החוכמה, הצלילות, בהירות הביטוי, ההומור הדק, המעודן, כישרון הניסוח וכן גם הצירוף הנהדר של עומק ופשטות.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אנכרוניזם דוקא יש. בשנות התשעים של המאה הקודמת הגיח לחיינו תועמלן בלתי נלאה בעיקר בעיסוק בעצמו וביחס התקשורת אליו כי כמאמר השיר* "זה אני, זה אני, זה אני"
*"להיות שם", יהודה פוליקר ויעקב גלעד