אין יותר בחוקי מדינת ישראל שום דבר קדוש. כל מה שלימדו אתכם כשהייתם קטנים, שיש "חוק" ו"החוק" קובע לנו את נורמות ההתנהגות בחיים – כבר לא בתוקף. זה נכון לא רק לגבי חוקים, אלא גם לגבי חוקי יסוד.
תארו לעצמכם שתי קבוצות כדורגל עולות למגרש, לקראת משחק. השופט שורק והמשחק מתחיל, ואז מתחילים להזיז את הקווים, את השערים, השופט ממציא כללים חדשים מתי צריך לשרוק פנדל. החוקים משתנים כל הזמן.
מה אנחנו יודעים על הדמוקרטיה שלנו? למשל, שיש בחירות אחת לארבע שנים. שבכנסת מכהנים 120 חברים. שהכנסת נותנת אמון בממשלה, ואז מושבעת ממשלה, מתמנים שרים, מקבלים תחומי אחריות ומנהלים את ענייני המדינה.
מה אנחנו יודעים על הדמוקרטיה שלנו? למשל, שיש בחירות אחת לארבע שנים. שבכנסת מכהנים 120 חברים. שהכנסת נותנת אמון בממשלה, ואז מושבעת ממשלה ומתמנים שרים שמנהלים את ענייני המדינה
האם יעלה על הדעת שהכנסת תחוקק מחר חוק המוחק את המספר "4" בסעיף שקובע בחירות כל 4 שנים, ובמקום זאת תכתוב "8"? האם ייתכן שהכנסת תמחק את המספר "120" בחוק יסוד הכנסת, ובמקום זאת תכתוב "456"?
יש עקרונות יסוד חוקתיים, שהם כללי יסוד. בדרך כלל ניתן לזהות אותם לפי המילה "יסוד", שמוצמדת למילה "חוק" בכותרת המסמך. ואולם פעם אחר פעם בחודשים האחרונים, ולמעשה בשנים האחרונות, מלמדים אותנו נבחרי הציבור כי אין שום עיקרון יסוד משטרי שקדוש בעיניהם. כל הוראה ניתן לשינוי, הכול נזיל.
המקרה הבולט ביותר לזילות המוחלטת של כללי היסוד היה כמובן השינוי הנרחב שנעשה בחוק יסוד: הממשלה בחודש מאי האחרון, שבמסגרתו נכתב בחוק היסוד פרק חדש, שעניינו הסדרת "ממשלת חילופים". הסעיפים שנוספו לחוק היסוד, הם כל-כולם פרסונליים ונסיבתיים, כך שהמעין-חוקה שלנו תפורה בימים אלה למידותיהם המדויקות של בני גנץ ובנימין נתניהו. בג"ץ ידון בעתירות התוקפות את חוקתיות התיקונים הללו בעוד בחודשיים, לקראת סוף חודש אוקטובר.
זה כמובן לא המקרה היחיד. המשחקים ששיחקו ממשלות נתניהו בעשור האחרון עם התקציב הדו-שנתי מראים איך לפוליטיקאים אין שום כלל, גם לא המעוגן בחוק יסוד, שהם רואים כמגביל אותם. הכל ניתן לשינוי לפי הנסיבות הפוליטיות.
הכלל, בימי שגרה, הוא חד-שנתי. יש לזה סיבה כלכלית ויש לזה סיבה משטרית:
כלכלית, מאחר שתקציב לשנתיים נתפס כבלתי יעיל כלכלית, ככזה המסנדל את הממשלה ואת המדינה כולה מיכולת לערוך רפורמות, להגיב למציאות הכלכלית המשתנה ולפעול בגמישות.
משטרית, מאחר שבחוקי היסוד שלו כתוב כי הכנסת צריכה לאשר את הצעת הממשלה לתקציב שנתי בכל שנה. הימנעות מאישור התקציב השנתי בתוך שלושה חודשים מתחילתה של שנת כספים, או בתוך 100 ימים ממועד השבעתה של ממשלה חדשה, מביאה אוטומטית להתפזרות הכנסת ולבחירות חדשות.
אישור התקציב השנתי על ידי הכנסת הוא הבעת האמון השנתית של הרשות המחוקקת בממשלה המכהנת מכוח האמון שהכנסת נתנה בה.
תקציב המדינה, קבע בג"ץ בפרשת התקציב הדו-שנתי, הוא האמצעי המרכזי העומד לרשות הממשלה למימוש משנתה. הוא משקף את סדרי העדיפויות הממשלתיים, את תפיסת הממשלה לגבי המדיניות הכלכלית הראויה ואת האופן שבו יש לשיטתה להוביל את המשק לצמיחה על ידי חלוקת המשאבים הציבוריים.
תקציב המדינה, הוא האמצעי המרכזי העומד לרשות הממשלה למימוש משנתה. הוא משקף את סדרי העדיפויות הממשלתיים, את תפיסת הממשלה לגבי המדיניות הכלכלית הראויה ואת האופן שבו יש לשיטתה להוביל את המשק
עם חזרתו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה בשנת 2009, הוא החליט כי ממשלתו תאשר תקציב דו-שנתי, ל-2009 ול-2010. בפועל היה זה תקציב ל-18 חודש, שכן התיקון לחוק יסוד: משק המדינה ולחוק יסוד: הכנסת נעשה ביולי 2009. בהמשך נערך תיקון נוסף לחוקי היסוד, שאיפשר לממשלה לעשות "פיילוט" שיאפשר לה להגיש תקציבים דו-שנתיים. הניסוי הסתיים ב-2017 ואז נחקק חוק יסוד המאפשר לממשלה להגיש תקציב דו-שנתי נוסף ל-2017 ול-2018.
הסיבה לכל אלה לא הייתה כלכלית, אלא פוליטית: יותר נוח לממשלה לעמוד למבחן הפרלמנטרי והפוליטי בהעברת תקציב, הכרוך גם בכיפופי ידיים בין השרים ובין משרדי הממשלה לבין עצמם, רק פעם בשנתיים.
הימים ימי קורונה, וההיגיון הפוליטי והציבורי משתנה: כעת דורש נתניהו דווקא תקציב חד-שנתי ולא דו – ושוב, הטעם לדבר נעוץ באינטרסים הפוליטיים שלו.
בשנת 2020 מתנהלת המדינה ללא תקציב כלל; כמו שבימי ממשלות המעבר, החל משלהי 2018, המשיכה הממשלה להתנהל על טייס אוטומטי, כאשר אין שום דיון תקציבי והכספים ממשיכים להיות מחולקים במתכונת של 1 חלקי 12 מהתקציב השנתי האחרון לכל חודש, בתוספת שינויים אד-הוק שעליהם מוחלט באישון ליל.
המשמעות המשטרית של אלה היא שהכנסת מוותרת, שוב ושוב, על כוחה כרשות המפקחת על הממשלה. בראש ובראשונה – הסמכות שניתנה בידי הכנסת לפקח על ההוצאה התקציבית הממשלתית, לאשר אותה מראש ולאשר כל שינוי בה תוך כדי תנועה, באמצעות ועדת הכספים. הכנסת אמנם נשלטת ללא מצרים על ידי הקואליציה, אך הדבר אינו מאיין את סמכויותיה וחובותיה המשטריים.
הכנסת מוותרת על כוחה כרשות המפקחת על הממשלה, ובראש ובראשונה על הסמכות לפקח על ההוצאה התקציבית הממשלתית, לאשר אותה מראש ולאשר כל שינוי בה תוך כדי תנועה באמצעות ועדת הכספים
אפשר בהקשר זה לחזור לדברים של מנחם בגין, שכתב בעיתון "חרות" ב-1966:
"היחסים בין פרלמנט לבין ממשלה, בין המחוקק לבין המבצע, בין המחליט לבין העושה, בין המפקח לבין המבוקר, אינם פשוטים במדינה דמוקרטית; הם מורכבים, לעתים אף מסובכים. אך אוי לה לדמוקרטיה, אם הפרלמנט, אם בית הנבחרים והמחוקקים, מוותר בגדולות כבקטנות, על סמכותו ועל מעמדו כלפי הרשות המבצעת לענפיה. אבדיקציה זו פרושה סוף… של החיים הדמוקרטיים".
אמש, סמוך לחצות, אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד: הכנסת ולחוק יסוד: משק המדינה, הקובע בהוראת שעה זמנית, כי לגבי שנת 2020 לא תהיה תקפה ההוראה שלפיה 100 ימים אחרי השבעת הממשלה חייב לעבור תקציב. במקום זאת נכתבו בחוק היסוד המילים השרירותיות "23 בדצמבר 2020". היה זה עוד אחד מרגעי השפל המשטריים בישראל.
גילוי נאות: הח"מ מייצג את עמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית" בעתירה לבג"ץ לביטול חקיקת "ממשלת החילופים" בחוקי היסוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו