הצומת המרכזי שהייתי עומד בו הוא גינות סחרוב. בכל פעם שמכוניות היו עוצרות ברמזור הייתי עובר מחלון לחלון. לפעמים הייתי נשלח עם האחים שלי, שהיו גדולים ממני. זה היה יכול להיות בחום מטורף ולא הייתה לנו מודעות למים. לפעמים זה היה ביום צום והיינו אסורים מלאכול ולשתות. ולפעמים זה היה התנאי למזון – אין אוכל עד שנגיע למכסה.

מאז שהיה בן שבע זוכר את עצמו נפתלי אמבש – ניצול הכת הירושלמית בראשות דניאל אמבש ובת זוגו אילנה לוגסי – נשלח לקבץ נדבות בצמתים באזור ירושלים. היום, בתור מתנדב במועצה לשלום הילד וכמי שמסייע לילדים נפגעי עבירה, הוא מספר שבכל שנות ילדותו הוא קיווה בחשאי שמישהו יציל אותו ויפסיק את הניצול.

"פעם אחת, בלילה, עברתי בין מכוניות שעמדו ברמזור עם קופת צדקה. לא הייתה שם מודעות לסכנה". בקול רועד ובגרון יבש הוא שחזר את זיכרונות ילדותו בפני חברי הוועדה לזכויות הילד של הכנסת בחודש שעבר, בדיון שעסק בתופעת "ילדים מקבצי נדבות".

"אני חושב שניסיתי לעורר את הרחמים של האנשים שנתונים את הצדקה. גם מתוך תסכול. אולי חיי לא היו נחשבים אצלי. אולי עדיף שיקרה לי משהו מאשר שאני אעמוד כאן כי מי יודע כמה זמן זה עוד יימשך. באותו ערב הייתי עם הקופה, נהג קטנוע שנסע במהירות נתן לי מכה והעיף אותי לצד השני של הכביש.

"הפלא ופלא, באותו צומת עמדו אמבולנס וניידת משטרה. אני איבדתי הכרה והקופה התנפצה ועף כל הכסף. זה ממש זעק לשמיים. התעוררתי במיון של שערי צדק ומבחינתי זה היה סימן לתקווה. אירוע מכונן שיגרום להפסקה של הדבר הזה".

אולם גם תאונת הדרכים לא הפסיקה את המצב. נפתלי הוחזר לביתו והניצול המשיך שנים לאחר מכן, זאת בזמן שמערכת החינוך ידעה על היעדרותו מהלימודים והמשטרה פגשה בו שוב ושוב באותו הצומת.

אפילו רופא הילדים שלו הכיר בכך שנגרמה לו דלקת אוזניים חמורה בשל הזנחה, משום שהיה עליו לקבץ נדבות גם כשהיה חולה. למעשה, כל המערכות ידעו ולא עשו דבר כדי להציל את הילד מהתעללות.

הפשע הזה כלפי נפתלי אמבש ואחיו התרחש לאור יום בכבישים סואנים לפני יותר מעשור. היום הוא ממשיך להתרחש כלפי ילדים אחרים. מדובר בילדים בני 6 עד 14, רובם מגיעים לישראל משטחי הרשות הפלסטינית דרך פרצות בגדר ההפרדה, חלקם ילדים ישראלים שמקבצים נדבות בצמתים המרכזיים בארץ.

התופעה מוכרת לרשויות בישראל. אולם, כפי שנחשף בזמן ישראל לפני כשנה, היא התרחבה במהלך משבר הקורונה בעקבות החמרה במצבם הכלכלי של ישראלים ופלסטינים.

אילוסטרציה: ילד פלסטיני מוכר מצתים בכביש מחוץ לנצרת, ארכיון (צילום: AP Photo/Rachael Strecher)

קבלנים מבריחים אותם, מסיעים אותם לצומת, מעבידים אותם בפרך, אוספים מהם את הכסף ומלינים אותם בשטח בתנאי רעב. לא פעם הילדים האלה נעצרים כשהם במצב של הזנחה

במהלך שנת 2021, הרשויות עצרו והחזירו לשטחה של הרשות הפלסטינית קרוב ל־100 ילדים. לאף אחד אין שום מידע רשמי על מספר הילדים הישראלים המנוצלים כיום כמקבצי נדבות ורוכלים בצמתים. לכולם ברור שהילדים לא מגיעים לצמתים על דעת עצמם.

קבלנים מבריחים אותם, מסיעים אותם לצומת, מעבידים אותם בפרך, אוספים מהם את הכסף ומלינים אותם בשטח בתנאי רעב. לא פעם הילדים האלה נעצרים על ידי המשטרה כשהם במצב של הזנחה קשה ומסכנת חיים. על פי כל הקריטריונים מדובר בסחר בבני אדם.

אף אחד לא מרים את הכפפה

נושא קיבוץ הנדבות בקרב ילדים נמצא במעקב של הוועדה לזכויות הילד בכנסת משנת 2005. באופן מסורתי היו הרשויות מגלגלות את האחריות מאחת לשנייה עד שזה היה מגיע לאחריות הרשות הפלסטינית.

משטרת ישראל, שהייתה עוצרת את הילדים ולא את מי שמסרסר בהם, העידה כי היא מתקשה לחקור אותם – גם בגלל קשיי שפה וגם כי קיים קושי לדובב ילדים שלא מוכנים להסגיר את המפעילים שלהם.

איש ביטחון של הרשות הפלסטינית, מרץ 2020 (צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90)

אמבש העיד על איך זה מרגיש להיות ילד בחקירה: "הייתי חצוי. בגלוי הייתי לטובת המשפחה שלי ולטובת המקבצים האחרים. אני אמור לרצות שהמשטרה לא תדע על זה. ואז שאלתי מה עשה השוטר? כלום. היה שם שוטר, הסתכל ראה והלך. וזו לא פעם ראשונה שזה קרה.

"הנהגים היו שם. ראו אותנו. הזינו את המערכת הזו. בגללם כל הדבר הזה מתקיים, לא רק בגלל העבריינים ששולחים אותם. אבל איפה ועל מי הם יכולים לעשות את הקופה?"

"שוטר אחר שאל אותי ואת אח שלי אם אני בבית ספר. הוא אמר, 'אני הולך לחזור לפה שוב לבדוק אם אתה עדיין פה'. כאילו העבודה היא מולנו, מול הילד. הוא לא היה צריך להיות מתוחכם, רק לחכות קצת ולראות אותנו חוזרים לבית שנמצא במרחק 100 מטר מהצומת.

"מה שהוא עשה זה צחוק מהמערכת. גם כששאלו שאלות בבית החולים, היו לי תשובות מאולתרות. כל עוד כולם הסתפקו בתשובות המאולתרות הכול עובד חלק. וזה לא כזה מסובך, אפשר להמציא משהו, מישהו יבדוק שזה נכון?"

בעקבות ישיבות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בשנת 2018, הוקם צוות בין משרדי לבחינת הנושא בראשות משרד המשפטים (ועדת קורן) שכתב נוהל מיוחד, אך הוא מעולם לא אומץ. בדיון אחר, שהתקיים בספטמבר 2020, הוחלט כי הרשויות חייבות לעשות עבודה מול הקבלנים.

מוסי רז (צילום: גילי יערי/פלאש90)

הוועדה דרשה ממשרדי הרווחה וביטחון הפנים וממשטרת ישראל לקחת אחריות, לשתף פעולה ביניהם ועם הרשות הפלסטינית, על מנת להפסיק את ניצול הילדים ולסייע ככל הניתן לחסרי ישע. אבל גם היום, כעבור שנה, התופעה עדיין קיימת, ולפי מסמכים שהוגשו לוועדה האחרונה, מבחינת אכיפה כלפי הקבלנים – מספר כתבי האישום שהוגשו הוא מגוחך.

"כולנו יודעים איפה הילדים האלה נמצאים. אני אישית תמיד רואה את הילדים האלה בצמתים בירושלים, בואדי ערה, בעמק יזרעאל, ובכל המקומות הקרובים לקו הירוק"

"כולנו יודעים איפה הילדים האלה נמצאים. אני אישית תמיד רואה את הילדים האלה בצמתים בירושלים, בואדי ערה, בעמק יזרעאל, ובכל המקומות הקרובים לקו הירוק", אומר ח"כ מוסי רז, אחד מיוזמי הדיון האחרון בוועדה. "הרשויות בישראל חייבות להיות  אקטיביות בעניין. לא לחכות שילד כזה או אחר ייעצר, אלא לעשות עבודת תצפית ומעקב".

"במקרה שלי, לא הצליחו לעזור לי כי זה לא היה העניין של אף אחד עד הסוף", הוסיף אמבש. "כל אחד יעשה משהו אבל בסוף בגלל שהידיים קצרות הכול יחזור להיות כרגיל. אתה יודע והוא יודע, אבל הם לא יבואו ביחד בכוח גדול. אני משוכנע שזה משהו שאפשר לעשות, אם החלטנו שאנחנו לא רוצים את זה יותר, ואנחנו לא רוצים כי אנחנו מחויבים לזכויות הילד.

"מי יודע מה זה גורם לילדים האלה להיות בעתיד? כמה תסכול מצטבר שם? הנהגים היו שם. ראו אותנו. הזינו את המערכת הזו. בגללם כל הדבר הזה מתקיים, לא רק בגלל העבריינים ששולחים אותם. אבל איפה ועל מי הם יכולים לעשות את הקופה? על הליצנים שעוברים שם ובעצם לא אכפת להם?"

עו"ד לירון אשל (צילום: באדיבות המצולמת)

"מבחינת החוק בישראל, קטין שמקבץ נדבות מוגדר כקטין נזקק והוא זקוק לעזרה של שירותי רווחה, הרי קיבוץ נדבות זה רק קצה הקרחון של המצב שלו שלרוב מתגלה כמצב סיכון מורכב שדורש טיפול", מסבירה עו"ד עו"ס לירון אשל, היועצת המשפטית במועצה לשלום הילד.

"הילדים האלה לא לומדים, לא מקבלים טיפול רפואי, רואים אותם בביגוד לא מתאים לתנאי מזג האוויר. כמו בסיפור של נפתלי אמבש, אם כל אחד מהגורמים שפוגש ילד כזה, במקום לעצום עיניים, היה מרים את הכפפה ועוזר לילד, ניתן היה למנוע נזקים חמורים יותר".

טיפול נקודתי בילדים פלסטינים

בדיון האחרון בוועדה, שנערך בחודש דצמבר ברשות ח"כ מיכל שיר סגמן, נחשף כי ארגוני הפשיעה באוכלוסייה הערבית בישראל נכנסו לתחום והחלו לקחת עמלת "פרוטקשן" מהקבלנים על כל ילד שהם מפעילים.

המשרד לביטחון הפנים עדכן בדיון כי הוקם צוות בין משרדי שחברים בו אנשי צה"ל,  משטרה ומשרד הרווחה, והם מיפו את המקומות שבהם התופעה קיימת לפי מחוזות משטרה, והקימו בכל אחד מהם "שולחן עגול" שמטרתו להתכנס ולדון בתופעה.

ח"כ מיכל שיר סגמן בדיון בוועדה לזכויות הילד ב־16 באוגוסט 2021 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

עם זאת, בחודש נובמבר החל פיילוט בשתי תחנות בלבד – בתחנת נצרת ובתחנת עירון, ובמסגרתו גובש מתווה. המתווה קובע את דרך הטיפול בתופעה, החל בדיווח על הקטין, דרך עיכובו, חקירתו בתחנת המשטרה על ידי חוקר נוער דובר ערבית או חוקר נוער ומתורגמן, והשבתו בתיאום עם המשטרה הפלסטינית לשטחי הרשות הפלסטינית.

זאת, בניגוד לנעשה בעבר שהקטין הוחזר ישירות למשפחתו בצד הפלסטיני בנקודת המעבר,  ללא התערבות המשטרה המקומית. נציגי המשטרה ומתאם הפעולות בשטחים הדגישו שמרגע שהקטין מוחזר לרשות הפלסטינית אין לגורמים הישראלים סמכות או דרך לעקוב אחר הטיפול בקטין. הוחלט כי בעוד כארבעה חודשים ייבחן הפיילוט ורק לאחר מכן ייכתב נוהל עבודה.

"לא מספיק שהשוטר ייקח את הילדים למעבר גבול ושם נגמר תפקידו. חייבים לסייע לילדים האלה גם בצד שלנו וגם לוודא שהוא מגיע לגורמי הרווחה בצד הפלסטיני"

על פי הפיילוט, רק כשמדובר בילד ישראלי מערבים את גורמי הרווחה. "צריכה להיות תוכנית עבודה בין גורמי הרווחה למשטרה גם במקרה שמדובר בילדים פלסטינים", אומרת עו"ד אשל.  "לא מספיק שהשוטר ייקח את הילדים למעבר גבול ושם נגמר תפקידו. חייבים לסייע לילדים האלה גם בצד שלנו וגם לוודא שהוא מגיע לגורמי הרווחה בצד הפלסטיני".

חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, העידה בכנסת כי שירותי הרווחה ברשות המקומית כבר עובדים בשותפות עם המשטרה בנושא, אולם לא היה למשרד הרווחה נתונים להציג לוועדה לגבי מספר הילדים הישראלים המטופלים על ידם.

ילדים ערבים בבית ספר בירושלים. אילוסטרציה (צילום: קובי גדעון/פלאש90)

יו"ר הוועדה שיר סגמן זעמה על כך: "העובדה שאין נתונים מספריים על התופעה, במיוחד לגבי מקבצי נדבות תושבי ישראל, מדאיגה ומוכיחה שחסר גורם מתכלל לטיפול הוליסטי בילדי ישראל. אנחנו מדינה בגודל עיר, עשרה מיליון תושבים, וניהול העיר כושל. כמו בכל נושא אחר שבודקת הוועדה לאחרונה – ילדי אסירים, ילדים יתומים – קיים פה חוסר מחפיר בנתונים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה לשאלה האם וכיצד פועל המשרד על מנת לסייע גם לילדים הפלסטינים: "שירותי הרווחה נותנים מענה במצבי חירום לילדים מהרשות הפלסטינית המופנים אליהם.

"ככלל, הטיפול הנו בשירותי הרווחה במקום מגוריהם והיכולת לטפל בישראל לא יכולה להיות מנותקת מקונטקסט החיים הרחב יותר בו הם חיים. צורת הטיפול בכל ילד הנה מעצם היותו חלק מתפיסה משפחתית רחבה. במצבים המובאים לידיעתנו ניתן מענה מיידי, ולאחר מכן אנחנו פועלים יחד עם המשטרה כדי להעבירם לידי הרשות הפלסטינית".