על פי מאיו קליניק, מרכז רפואי בעל שם עולמי הפועל בארצות הברית, הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא, בתרגום חופשי, אחת מכמה סוגים של הפרעות אישיות. מצב נפשי שבו לאנשים יש תחושה שחשיבותם מנופחת, יש להם צורך עמוק בתשומת לב והערצה מוגזמת, והם מנהלים מערכות יחסים בעייתיות הלוקות בחוסר אמפתיה לאחרים. אבל מאחורי המסכה הזו של ביטחון קיצוני מסתתרת הערכה עצמית שברירית שפגיעה לביקורת הקטנה ביותר.

לנרקיסיסטים יש להם צורך עמוק בתשומת לב והערצה, והם מנהלים מערכות יחסים חסרות אמפתיה לאחרים. אבל מאחורי מסכת הביטחון הקיצוני מסתתרת הערכה עצמית שברירית שפגיעה לביקורת הקטנה ביותר

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

בגיל 62 הגעתי למנהלת משאבי אנוש במקום עבודתי והודעתי לה שאני מעוניינת לפרוש. התגובה המיידית שלה הייתה "אבל את לא נראית".

"איך אני אמורה להיראות?", שאלתי בצחוק. "עם מקל ביד?" ככה התחילה ההיכרות האישית שלי עם הגילנות.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

לפעמים אדם סוחב תיק על גבו.
לפעמים הוא נושא אותו על כתפו.
לפעמים משא התיק נסבל,
ולפעמים סחיבתו נדמית קשה מנשוא
– יש רגעים כאלה.
ויש רגעים בהם הוא שואל את עצמו
– מה יהיה אם אניחו מידי?
מה יהיה אם אוריד את התיק מגבי?
אבל לא באמת יש אופציה כזו.
מדובר בסוג של חלומות בהקיץ.
סוג של פנטזיה.

לפעמים אדם סוחב תיק על גבו,
ועל אף שיכול שמדובר
בעניין של כמה שנים,
הוא מרגיש כאילו הוא נושא אותו
על גבו ואיתו חיים שלמים.
הוא מנסה להיזכר מה היה קודם,
אי-אז, בטרם הונח על גבו התיק,
אבל הזיכרון נעשה מעורפל
והתמונה היחידה שעולה במוחו
היא דמותו-שלו עם התיק שאיתו,
התיק שאותו הוא נושא על גבו.