סבתא יוכבד רפופורט לבית לרינמן היא אמא של אבא שלי. שנת הלידה שלה הייתה 1900. מקום הלידה: ביאליסטוק, רוסיה, כיום פולין. גובה: 162 ס"מ. צבע עיניים: אפור. צבע שער: אפרפר. תאריך עליה ארצה: 8/1/1923 באונייה בוקרשט. התחתנה עם אליהו דוד הכהן רפופורט, סבא שלי, שהיה גם בן דוד שלה – 1923. אביה היה רב "גדול" סיפרו לנו – צבי לרינמן שעלה גם הוא ארצה והתגורר בירושלים. למדה בגימנסיה רוסית (ביאליסטוק הייתה חלק מרוסיה) שם קראו לה יוליה גריגורובנה. דיברה עברית ורוסית.
בן דודה אליהו, סבא שלי, היה אהבת נעוריה, וכשעלה ארצה ב-1920, הזמין אותה להצטרף אליו במחנה העובדים בחדרה, שם ייבש ביצות.
חנני רפופורט בעברו מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום חנני,
שמי גילה כהן לבית לנדאו. חברתי רבקה אדרת הפנתה אותי לכתבה שלך ואני מודה לה על כך. רבקה ואני נפגשנו כחברות לעבודה בבית התפוצות ואז הסתבר לנו ששתינו מאותו הכפר.
סיפורי הסבתא שלך ריגשו אותי עד מאד. מעבר לכתיבה היפה והזורמת, החזרת אותי באחת לימי ילדותי, נעוריי ובגרותי בשינקין 60, קומת קרקע מאחורי חנות הנעליים של שקדי. דב ויינשטיין מהמכולת גר קומה מעלינו עם אשתו ובתו שרה. ד"ר אלטר היה רופא א.א.ג שלנו במשך שנים. בקומה ראשונה באותו בניין גרה חברתי שולה בוקופצר שאתה ביליתי בצוותא מהגן ועד סוף ה"שמינית".
תיאוריך את הירידה במורד שינקין לשוק הכרמל והשוטטות בשוק זהים לחלוטין לזכרונותיי שלי. אני תמיד אהבתי את רחוב שינקין ושמחתי כשהתברר לי שהבית בשינקין 60 הוא לשימור.
אני זוכרת מצויין את ההורים שלך, רותי ועזריה רפפורט כזוג יפה תואר. אני זוכרת את רותי הולכת ברחוב עם עגלת ילדים, כנראה עם אחותך טלי.
שמחתי מאד כשהסתבר לי שרותי עובדת בבית התפוצות. היה תענוג לעבוד אתה. לפני מספר שנים ביקרתי את רותי בדירתה בשינקין ומחלון ביתה כמעט ויכולתי לגעת בדלת המטבח של ביתי שלי.
בברכה
גילה כהן – לנדאו