דבריו של אריה דרעי בריאיון לרשת ב': "לא מוכרחים לכבד פסיקות ביהמ"ש" לא השאירו את הרשת אדישה. כולם מצטטים את דבריו בזעזוע (בצדק) ומזכירים כי מדובר בפושע מורשע פעמיים שלא אמור להתמודד כעת לכנסת. אלא שהציטוט הזה הוא רק חלק מדבריו.
דברי דרעי לרשת ב': "לא מוכרחים לכבד פסיקות ביהמ"ש", לא השאירו את הרשת אדישה, כולם מצטטים זאת בזעזוע (בצדק) ומזכירים כי מדובר בפושע מורשע פעמיים. אלא שהציטוט הוא רק חלק מדבריו
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הכותרות הראשיות עכשיו
אם יש משהו עמוק ובסיסי מאוד שהמלחמה לימדה אותנו, זה כמה אנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה. כמה עמוק הכאב שאנו חשים כאשר אנו שומעים על ילד חטוף, חייל שנפל או אישה מבוגרת שנרצחה. כמה התחושה כל כך עזה כאשר אנחנו רואים את הפנים של הקורבן או החלל והן נראות כל כך מוכרות. כאילו מדובר בבן משפחה. והכאב, דומה לכאב משפחתי.
זה זמן המשפחות. במהלך ימי המלחמה הבלתי נגמרים חיבקנו קצת יותר חזק את הילדים, ההורים, בני הזוג והקרובים לנו כי עננת המוות מרחפת בכל עת מעל כולנו.
אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
חג סוכות השחור חשף לפנינו מה שניסינו לשכוח – שישראל היא מדינה קטנה וצרה ומספר תושביה קטן, והיא אינה מגייסת את כל צעיריה – אפילו כשמדובר במלחמת הצלה.
באותו בוקר מר ונמהר, כוחות הנוח'בה של חמאס יכולים היו להגיע עמוק יותר לתוך ישראל, ואפילו להגיע להר חברון, מה שהיה גורם לבלבול גדול יותר ממה שישראל יכולה הייתה להתארגן מולו.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מחבב את כתיבתו של ירושלמי אבל הוא עושה לגנץ הנחות חצופות.
אם גנץ לא יעשה כל מה שהוא יכול כדי לעצור את המחדל הזה, כולל איום לפרוש מהממשלה על הבזבוז הבלתי נתפס הזה בכספי ציבור לבקשיש פוליטי (בזמן מלחמה!) אז הוא פשוט לא ראוי להיות ראש ממשלה. זה טירוף מוחלט.
חזון חדש לשיקום העוטף
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני כל פעם ששומעת את השם אריה דרעי חושבת על המשפט "פעם גנב תמיד גנב" כבר בתום משפטו של דרעי ב1999 כתבו השופטים לגבי דרעי הנאשם : קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין. אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא הנאשם תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. הנאשם החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן – בתקופת היותו שר הפנים… חמש שנות השוחד עומדות בסימן רצונו של הנאשם להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות."
"דרעי רימה את ביהמ"ש וזה הצליח לו". האם אין בכך כדי להצביע על אזלת היד של מערכת המשפט? אכן ההתקפות וההשמצות על מע' המשפט נשאו פרי: טרקו בפני דרעי את הדלת והוא נכנס מבעד לחלון. הכל בריש גלי. במדינה מתוקנת מערכת המשפט היתה מסלקת את דרעי בבושת פנים מן הכנסת, מונעת אותו מלהתייצב בראש רשימה פוליטית וסוגרת בפניו כל אופציה לחזור לחיים פוליטיים. הוא בגדר שור מועד, שאין לתת לו לחזור על מעשיו. וברור לכל שזה צפוי. בעניין נתניהו, מביאים את הדוגמא בדבר בעל תפקיד זוטר, מורה, מדריך נוער, נהג אוטובוס או כל נושא משרה שסמכות ואחריות בצדה – שיימנע ממנו לשמש בה בגלל האישומים הקשים התלויים כנגדו. איך זה שאף לא אחד מהמוסדות הציבוריים – החל מאלה הממונים על שמירת החוק – וכלה בתקשורת ובגופים ללוחמה בשחיתות לא הצליחו לטרפד את הנסיון לחזור לפסגת הרשות המבצעת במדינה?! דרעי ונתניהו מנצלים את חוסר האונים הזה, את האדישות הציבורית וממשיכים בשלהם, כאילו הדבר מובן מאליו: אישומים לחוד ("חזקת זכאי") וזכויות אזרח(!) לחוד. אולי צריך ללמוד מהציבור האירני כיצד יש להגיב על פריקת עול, זלזול בערכי צדק ומוסר מצד אנשי ציבור. האדישות היא בנפשנו.
היות ודרעי זה אבי אבות הג'יפה – אז אתן עוד תגובה. קליפטומניה ו'שקר בנפשו' זה הבשר והעצמות של הבבון הזה. הרי הוא עבריין, ועבריינים שמים כיפה, מניחים תפילין, ומתפללים: "אלהים אני כל כך אוהב אותך, אני אעשה הכל למענך. תבין אותי, זה הילדים שדוחפים לעשות ימבה כסף, לא אני, זה הם, הם כל כך אוהבים כסף ומותגים. אני בבסיס שלי מה זה צנוע, חבל על הזמן, אחד הצנועים אני. חוצמיזה, זה שפע כפרה, שפע אלוהי. אמן. אה, נזכרתי, תראה כפרה מה אתה יכול לעשות בשבילנו, המצב קצת לוחץ, תראה מה אתה יכול לעשות כפרה, תעזור נשמה"
צודקת רינה, מהתחלה עד הסוף, וכיף לקרוא – כתוב מעניין והוגן. דרעי זה התגלמות מושג ה-'שקר בנפשו': הזכרונות, הזכרונות עם עובדיה, הם לא מרפים ממנו. הוא מרגיש שאת הלאטמות והכאפות שרבו היה מחלק כדי לנטרל פוזה וגאווה, עכשיו זה תורו לחנך ת'עם הסורר. ולכן זה 'שקר בנפשו', כי דרעי מונע ממניעים של סיטרא אחרא, כבוד, תאוות בצע ושררה. בקיצור, הקליפטומן הנרקומן הזה מקומו מובטח בגיהינום, בצמרת