תודה, חגי על שהעלת את הנושא והקשר ההדוק בעיני בין מושגים כמו דמוקרטיה, שותפות וקהילה. אני רואה בהצעת ארני מינדל את המושג "דמוקרטיה עמוקה" דמוקרטיה שהיא כל הזמן בתהליך התהוות, לא סטטית, תוך שותפות אקטיבית של כל האוכלוסיות והאינדיבידואלים שמציעים פרספקטיבות שונות בדיאלוג מתמשך. זאת בניגוד לדמוקרטיה קלסית שמתמקדת בשלטון הרוב. היא פחות אקטיבית ולא מדגישה את ערך ה"אחר." בלי קבלת ה"אחר" איננו "שלם" אלא חברה מפוררת שהקשר בין חלקיה לא קיים. תהליכים של דמוקרטיה עמוקה דורשים תפיסה של כבוד הדדי, תפיסה הרואה ערך בזוויות שונות ולא רק את הערך של הקבוצה אליה אדם שייך. אנחנו נדאג זה לזה כ"שלם" רק אם נבין שמעבר לשונות, יש מכנה משותף. מהו המכנה המשותף ביני כחילונית לשומר מצוות? אני מאמינה באמיתות שונות, לא באמת אחת, בערכים הומניים, ואילו שומר המצוות מאמין בישות עליונה. האם לשננו יש מכנה משותף שיחזיק את הקשר שלנו ומחויבות זה לזו? אולי ההכרה ב- dignity כבני אדם.
מניסיוני בבתי ספר דמוקרטים ומערכות דיאלוגיות, העיסוק היומיומי של כל חברי הקהילה בערכים דמוקרטים ושיויון כבני אדם והניסיונות המשותפים ליישמם בכל דבר, הם הבסיס ההכרחי להכלת השונות ויצירת דמוקרטיה עמוקה. מערכות החינוך שלנו בישראל מופרדות, שפות שונות, וכמעט ואין נקודות מפגש בין ערבים ויהודים, חילוניים ודתיים, פריפריה ומרכז. איך נכבד זה את זה ונדאג זה לזה אם לא השכלנו ליצור ערכים משותפים? דמוקרטיה לא קורית כך סתם. היא לא נופלת משמים. היא "מיוצרת" על ידי אנשים שמכירים בחשיבות ערכיה כבסיס לחברה שלמה גם אם השונות בה רבה (ואולי בזכותם). חברה מסוג זה דורשת עבודה יומיומית, מכוונת. אנחנו לא נולדים דמוקרטים.
עולמנו התערער, האופק קודר, לכאב ולצער נלווה זעם על מה שנראה כאובדן דרך. ובינתיים אני מנסה ללקט בעיתונות הדפוס וברשת קצת דברי עידוד ונחמה. להיות אישה מחפשת בשורה, לא בורחת מבשורה.
הנה השיחה של סימה קדמון עם האלוף במיל' גיל רגב, שפורסמה במוסף 7ימים של ידיעות אחרונות. רגב, בעברו טייס מהולל וראש אכ"א, השמיע דברים נוקבים. הוא חש, לדבריו, חוסר אונים. מתקשה "להשלים עם העובדה שאיש אחד הורס מפעל חיים של מדינה שלמה".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
בנימין נתניהו יצא להילחם בחמאסטן ובפתחסטן, והקים על חורבות ישראל את מדינת חרטטן
ההיסטוריה של הפלסטינים מקבילה במידה רבה להיסטוריה של הציונות. לולא התנועה הלאומית של יהודים מרחבי העולם שהחזירה אותם לאדמת אבותיהם, ספק אם הייתה מוקמת תנועה לאומית פלסטינית.
ההזדהות וההשתייכות הפלסטינית החלו במאה ה-20, אם כי בתחילת הדרך פלסטינים רבים חשבו יותר על פאן-ערביות או חיבור ל"סוריה הגדולה". עדויות רבות ומגוונות מראות שלפני ראשית הציונות הארץ הייתה שוממה למדי: לא יהודים ולא פלסטינים. היום בין הירדן לים חיים כ-7 מיליון פלסטינים. מניין הגיעו ומתי? מה הם שורשי הפלסטינים?
אבי שאולי עבד שנים רבות כעיתונאי. לאחר כ-10 שנים ב-YNET וגלובס בעיקר, עבר לתחום היח"צ ועבד עם רונן צור, אבירם כהן, יהודה שוויצר ועכשיו – טל גולדפינגר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה עם מחקר על שמות המשפחה של היהודים ?
ומה עם נתוני ההגירה של היהודים ?
המאמר הזה נראה כמו "מחקר" של סמוטריץ
העובדות הן שיש כאן 7 מיליון פלסטינים בין הנהר לים
ושאנחנו במרחק יומיים מחרם טוטלי של כל העולם בנושאים כלכליים ועד מחיקה של כל הספורט הישראלי
משם הדרך קצרה לאמברגו נפט וסוף המדינה
הימין הישראלי הוא מטורלל לא שפוי ברמת אישפוז בכפייה
וכל ה"חוקרים" הימניים ימח שמם וזכרם עוכרי ישראל ומחסלי החזון הציוני
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם