הגיע הזמן שנבין כי מרכז הכובד של כל מה שקורה סביבנו, ה-epicenter, הוא הר הבית, וכי הסכנות שממתינות לנו מהר הבית עדיין לא התגלו לנו במלוא חומרתן.

בעיקר ישנה האפשרות של סכנת התלקחות הגבול עם ירדן, מה שעלול להיות גדול ה"הישגים" של ממשלת הימין מלא-מלא. ואם זה יקרה, הרי שישראל באמת תהיה בצרה אמיתית, כי אין תחליף לצבא הבדואים הירדני ששומר על גבולנו, והוא מראה רצון שהולך ודועך להיות משמר הגבול של ישראל לנוכח מה שקורה באל-אקצא.

מה שצריך להיות ברור לישראל, שקריסת הסטטוס קוו על הר הבית בין ישראל לבין הווקף וממשלת ירדן פועלת קודם כל נגד ישראל, ולטובת אויביה. ספק אם ממשלת היהדות הפוליטית מסוגלת להגיע לתובנות מקצועיות בעניין הזה, שכן היא אחוזה בלהט משיחי.

מה שצריך להיות ברור לישראל, שקריסת הסטטוס קוו על הר הבית בין ישראל לבין הווקף וממשלת ירדן פועלת קודם כל נגד ישראל, ולטובת אויביה

הדרך להגשים את יעדיה עוברת בנכבה חדשה בטווח הקרוב ומלחמת גוג ומגוג בטווח הארוך, ובכך לחזור למציאות של 1947, ערב הנכבה. בעוד מדינת ישראל שלפני הימין מלא-מלא ראתה ביציבות ברכה, ממשלת היהדות הפוליטית רואה ביציבות קללה.

עיקרי הסטטוס קוו היו שהר הבית שייך לאסלאם, בעוד שהכותל המערבי שייך ליהדות. ליהודים מותר לבקר על הר הבית, וגם להיכנס למסגדים מתוך כבוד למקום קדוש, אבל אסור להם להתפלל. תפילת היהודים היא בכותל. ישראל היא האחראית על הביטחון על הר הבית, ולפיכך פינוי השבאב מתוך המסגד היה במסגרת אחריותה על פי הסטטוס קוו.

הסטטוס קוו הזה החזיק את היציבות בירושלים שנים רבות ותחתיו העיר אוחדה הלכה למעשה, וכפי שאנו רואים בימים אלה גם סייע ליציבות היחסים בין היהודים לערביי ישראל, ולא היתה גורם מתסיס בגדה ובעזה, ובוודאי שלא בלבנון, למרות שמזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה נופף בחרב מגן ירושלים כל השנים.

בשולי האירועים יש לשים לב כי ההתדרדרות התחילה עם קריסת השריד האחרון של הסטטוס קוו הישן, והוא הסדרת האעתכאף במסגד. מהו האעתכאף? נוהג של רמדאן של דבקות-יתר ברוח חודש הצום להישאר בתוך כותלי המסגד לצורך עמקות יתר בדת, ולא להתפתות לאווירת המתירנות של ההתפרקות באפטאר בארוחות שחיתות והתמכרות לסדרות רמדאן בטלוויזיה.

על פי הסדרי הסטטוס קוו, הווקף התיר את האעתכאף רק בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, כאשר עליית יהודים נאסרה על ההר, כדי להשרות עליו אווירה מוסלמית מלאה.

על פי הסדרי הסטטוס קוו, הווקף התיר את האעתכאף רק בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, כאשר עליית יהודים נאסרה על ההר, כדי להשרות עליו אווירה מוסלמית מלאה

אבל השנה הדברים השתנו משתי סיבות המשלימות זו את זו. מזה זמן רב חמאס חו"ל בהנהגת סאלח אל-עארורי מתכנן את הטרור ואת הבלגן של רמדאן בגדה ובאל-אקצא ובתוך ישראל, וגורמי חמאס לחצו על הווקף להתיר את האעתכאף, אבל הווקף, נאמן למה שעוד נשאר מהסדרי הסטטוס קוו, התנגד ואף הוציא על כך הודעה רשמית.

בביירות מתכנסים עכשיו מנהיגי חמאס חו"ל – אל-עארורי ואסמאעיל הנייה – והם מקיימים סדרת פגישות עם הנהגת חזבאללה והג'יהאד האסלאמי על ניהול עימות רמדאן עם ישראל.

למען האמת, עד הופעת הגדי ליד הר הבית, הישגיהם היו דלים לעומת התכנון, אבל נראה שהם עצמם כיוונו את הפיצוץ על הר הבית לקראת פסח, ביחוד כאשר קראו שהשר הממונה על הסדר הציבורי, סליחה לאומי, איתמר בן-גביר, מעוניין כמוהם בפיצוץ ולא ברגיעה.

בן גביר לחץ על הרס בתי פלסטינים דווקא ברמדאן, וכן לחץ על המשטרה לבטל את הסדרת האעתכאף בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, כדי להרשות עליית יהודים על ההר גם בימים שהסטטוס קוו אוסר זאת.

אפשר לראות זאת כמשחק פינג פונג של שני שחקנים, שהם יריבים משני צידי המגרש, אבל משחקים את אותו משחק והוא שבירת הסטטוס קוו, ולמרבה הצער – שניהם הצליחו.

התוצאה היא שגם לגבי המוסלמים אווירת חודש רמדאן הועמה, וכן הדבר לגבי אווירת פסח של היהודים. על מנת להחזיר למוסלמים וליהודים את חגיהם חייבים לשקם את הסטטוס קוו הישן, והפעם לא להרשות לטרור הפלסטיני וליהדות הפוליטית לגרור אותנו לסחרור כמו שאנו חווים כעת.

על מנת להחזיר למוסלמים וליהודים את חגיהם חייבים לשקם את הסטטוס קוו הישן, והפעם לא להרשות לטרור הפלסטיני וליהדות הפוליטית לגרור אותנו לסחרור

אם כך, המשבר סביב הר הבית משמש בידי קואליציית חזבאללה, חמאס חו"ל והג'יהאד האסלאמי להגשים כמה מטרות:

• לחולל אנרכיה בישראל מתוך ציפייה שערביי ישראל – שהם חלק הגון מן המתפללים על ההר – יצא נסער מההתנגשויות ויבעיר את ערי ישראל, כפי שקרה אחרי רמדאן 2022. בינתיים זה לא קורה, וסערת הרוחות בקרב המתפללים אזרחי ישראל לא הגיעה לממדי 2022.
• לגבש את מחנות הפליטים בלבנון לכוח תוסס שיחליף את עזה בהנהגת יחיא סנוואר, שאיננו שש למאבק מן ישראל ופניו לשיקום הרצועה. מתחת למכ"ם מתחוללים תהליכים מסוכנים שבהם חזבאללה מסייע לחמאס ולג'יהאד האסלאמי לדחוק את פת"ח מן המחנות, כדי לגייסם למערכה.
• לעורר את העמים הערביים שכרתו שלום עם ישראל לבטל את ההסכמים, אבל גם זה לא קורה, כי בסהר הערבי פיצוץ מסגדים היה עניין של מה בכך, ומסגד בית אומייה הגדול בדמשק הפך לחוסייניה שיעית.

יש אדישות ברוכה בקרב הערבים לגבי אל-אקצא – חוץ מאשר בירדן. אולי הסכנה הגדולה מכולם לישראל היא היחלשות בית המלוכה הירדני ופריצת הגבול בעקבות ירידת המוטיבציה של השבטים הבדואים לשמור עלינו, תוך לחצי איראן על ירדן גם מכיוון עיראק השיעית וסוריה העלווית.

אלה תהליכים שכבר החלו, ולמרבה הבושה כל הכוחות האלה רואים בממשלה המכהנת כיום בישראל כשותפה סמויה. אם מדברים על איחוד כל הגזרות נגד ישראל – בזה מדובר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.