כאן מתפרעים האריתראים. בצרפת אוסרים על עוד פריט לבוש מוסלמי בבתי הספר הממלכתיים. מול חופי אירופה טבעה עוד מעבורת. באמריקה המועמדים הרפובליקאים מפגינים אובססיה למקסיקאים שחוצים את הריו גרנדה. הכל קשור: הגירה היא האתגר הגדול של העולם, ואף אחד לא יודע מה לעשות איתה.

קחו את האריתראים בישראל למשל. לפני מספר ימים התפרעה קבוצה גדולה מהם בתל אביב ועשרות רבות של שוטרים וגם מתפרעים נפצעו, רבים מאש חיה. תיאורטית הפורעים זעמו על כך ששגרירות אריתריאה הורשתה (לא ברור מדוע) לקיים אירוע לטובת המשטר הרודני שהיא מייצגת, שרובם מתעבים בצדק רב.

אבל למרות שהמשטר באמת נורא – חוטפים שם נערים ומחזיקים אותם בצבא במשך עשרות שנים – זו לא סיבת המהומה. הם נסערים מכך ששנים רבות אין להם מעמד או הגנה סוציאלית, והם סובלים מהתעללות מצד מעסיקים שיודעים שלמדינה לא אכפת, וחיים בתת-תנאים (שעדיין עדיפים על מה שמחכה בבית).

למרות שהמשטר באמת נורא – חוטפים שם נערים לעשרות שנים בצבא – זו לא סיבת המהומה. הם נסערים מכך ששנים אין להם מעמד או הגנה סוציאלית, וסובלים מהתעללות מעסיקים וחיים בתת-תנאים

עבור הימין הישראלי, כמובן, הסיפור פשוט כמו תמיד. האפריקאים הם "מסתננים" שלא שייכים לכאן. לדברי עמית ויצמן, ראש סיעת הליברטריאנים בליכוד שהופיע איתי בדיון בטלוויזיה (קיים, מסתבר, דבר כזה), יש להחזיר כמה שיותר מהם הביתה. כיוון שלישראל אסור לפי הדין הבינלאומי לשלוח אותם למוות בטוח, בית המשפט העליון חוסם זאת, ונותן לימין עוד תירוץ ליילל.

בצד השמאלי רואים עניין פשוט של נורמות, חוקים ונהלים. ישראל צריכה להתחיל לבדוק את בקשות המקלט שרק קומץ מהן זכה לטיפול – וזה בזיון; במדינות אחרות הרוב המכריע מאושרות מכיוון שלאריתראים מחכה גיהנום בבית. רק ה"מהגרים הכלכליים" נדחים, בדרך כלל.

הימין יותר חסר לב, זה ברור וצפוי: הערתי לוויצמן שלא נראה לי שהומניות ומוסר הם נר לרגליו, ודברי אלה הוטבעו בשאון הצעקות והלעג על עצם המחשבה. אבל השמאל גם לא כל-כך ישר: הרעיון הזה של פתרון העניין באמצעות נהלים וחוקים מהווה בריחה מהבעיה האמיתית.

בימין הישראלי רואים בם מסתננים שלא שייכים לכאן ויש להחזיר כמה שיותר מהם הביתה. כיוון שלישראל אסור לפי הדין הבינלאומי לשלוח אותם למוות בטוח, ביהמ"ש העליון חוסם זאת, ונותן לימין עוד תירוץ ליילל

הבעיה היא שגם לאלה ש"סתם" מהגרים כלכליים יש סיבה ממש טובה לרצות לברוח ממדינותיהם. החלק העשיר של העולם פשוט יותר מדי עשיר מהחלק העני, שבמקרים רבים הוא בלתי נסבל לאוכלוסייתו, תהיה הסיבה אשר תהיה. זה לא עוזר שחלק מהעושר של המערב קשור לביזה קולוניאלית.

והמערב פשוט לא יודע מה לעשות עם הבעיה הזו. להגיד לעצמנו שאנחנו בסדר אם נכניס רק את מי שזכאי למקלט מדיני לפי נורמות שאנו קבענו זה משא ומתן עם עצמנו.

אבל מה כן נכון לעשות? אם לא נכניס אף אחד אנחנו חסרי לב. נכניס את כל מי שרוצה חיים טובים יותר והעולם העשיר ישנה את אופיו לחלוטין. אז יש או אין לנו זכות לגבולות סגורים? יש או אין לנו זכות לשמר תרבות מקומית מפני גל של מהגרים שיטביעו אותה, ובכן, במשהו אחר?

כך הגענו לסוגיית ההתבוללות. היא חשובה לא לגזענים, שאין להם תקנה, אלא לאדם הליברלי. אם רק היו מוכנים לקבל עליהם לא רק את חוקינו אלא גם את תרבותנו הליברלית, אומר לו האדם המערבי הליברלי, אולי זה היה מספיק. אני הרי לא גזען – אבל תרבותן אולי כן.

אבל מה נכון לעשות? אם לא נכניס אף אחד אנחנו חסרי לב. נכניס את כל מי שרוצה חיים טובים יותר והעולם העשיר ישנה את אופיו לחלוטין. אז יש או אין לנו זכות לגבולות סגורים? ולשמר תרבות מקומית?

וזה מביא אותנו למצב המעניין בצרפת, שם שר החינוך גבריאל אטל הכריז לפני שבוע שכעת בבתי ספר ממלכתיים ייאסר על בנות ללבוש עבאיות – השמלה הארוכה שהיא סמל ללבוש המוסלמי. אטל הוא לא סוג של בצלאל סמוטריץ' – הוא ליברל צעיר ממפלגת הרנסנס המרכזית.

צרפת, כפי שרבים זוכרים, הביאה לעולם את הסיסמה "חירות, אחווה, שוויון", שיצאה ממהפכת 1789 נגד המונרכיה. אבל אפילו יותר משלושת העקרונות הללו, צרפת כיום אולי קשורה יותר מכל לחילוניות אגרסיבית במרחב הציבורי.

זה אולי נראה מוזר שזה קרה במקום מלא בקתדרלות משובחות, אבל יש סיבות היסטוריות. זו תגובת נגד למאות שנים של סכסוכים דתיים, בעיקר בין המדינה לכנסייה הקתולית. זה קשור לתפקיד המכריע של צרפת ברנסנס.

רנה דקארט אמר "אני חושב, משמע אני קיים", מרכיב יסוד בפילוסופיה. וולטר וז'אן ז'אק רוסו הדגישו את התבונה, האינדיבידואליזם, הסובלנות וחופש הביטוי. לאחרונה ז'אן פול סארטר טען שאין מטרה קבועה מראש לחיים, רק מה שכל אחד מפתח מהקיום והחוויות האישיות. בקיצור, שלא כמו ש"ס הם משאירים את העטרה ביושנה.

זה לא מתאים במיוחד לחלק ניכר מהמהגרים המוסלמים, בעיקר לאלה מצפון אפריקה, שחלק גדול ממנה היה פעם טריטוריה קולוניאלית צרפתית. הם באו ממדינות שאינן ליברליות במיוחד, ובוודאי לא חילוניות במיוחד.

צרפת הביאה לעולם את הסיסמה "חירות, אחווה, שוויון", שיצאה ממהפכת 1789 נגד המונרכיה. אבל אפילו יותר משלושת העקרונות הללו, צרפת כיום אולי קשורה יותר מכל לחילוניות אגרסיבית במרחב הציבורי

האיסור על סמלים דתיים גלויים בבתי ספר כבר בן כמה עשורים – והוא חל לא רק על לבוש מוסלמי אלא על צלבים ועל כיפות. עם זאת המוסלמים רואים את זה כצעד נגדם – והם לא ממש טועים. צרפת הליברלית מנסה להגן על עצמה מתרבות שנתפשת כלא-ליברלית, ולדכא אותה. זו האמת. וזה לא בדיוק מרגיע את הצרפתים כאשר מוסלמים עומדים מאחורי מהומות ומתקפות טרור נגד קריקטוריסטים שלועגים לנביא מוחמד.

המבקרים יטענו שיש כאן גזענות, אבל זה לא כל הסיפור. הצרפתים רוצים הטמעה תרבותית: לא אכפת לנו מהגזע שלך, הם מתעקשים, כל עוד אתה מתנהג כצרפתי.

קל ללעוג לזה. ראשית, מה זה בדיוק להתנהג כצרפתי, מלבד אולי הפגנת זלזול בבריטים? שנית, האם תרבויות (כולל זו הצרפתית) לא מתפתחות כל הזמן, בדיוק בגלל שסוגי אנשים שונים מתערבבים ומשנים איש את תרבות רעהו? שלישית, איך כופים שינוי תרבותי, תודעתי או מחשבתי? דקארט עצמו היה מרים גבה: הוא הרי לא אמר "אני חושב, משמע אתה תקיים".

ועדיין, קשה להכחיש שההבדלים בין אנשים – למרות שהם כביכול נחגגים היום בארצות הברית – לא תמיד מביאים לתוצאות מצוינות. אני מפנה את מי שלא מבין להיסטוריה של מדינות הטרוגניות מבחינה אתנית שנקלעו למלחמות אזרחים, כמו לבנון ויוגוסלביה. זו פשוט עובדת חיים שרוב האנשים רוצים לחיות בסמיכות ליד אנשים שחושבים בערך כמותם, ומדברים אותה שפה. אחרת יש גם בבל, גם בלגן.

אני מפנה להיסטוריה של מדינות הטרוגניות מבחינה אתנית שנקלעו למלחמות אזרחים, כמו לבנון ויוגוסלביה. רוב האנשים רוצים לחיות בסמיכות לאנשים שחושבים בערך כמותם ומדברים אותה שפה

בדיון שני שנערך לאחרונה בתחנה I24 על כך, שוחחתי עם ז'אן מסיהה, דמות תקשורתית ופוליטית בולטת הקשורה לימין הקיצוני הלאומני בצרפת.

אמרתי שאני ממש מכבד את החילוניות וגם את זכותה של צרפת לקבוע מרחב חילוני בבתי הספר – כמה שזה חסר בישראל! – אבל גם הצעתי שהמהלך נגד העבאיות עשוי להיות צעד אחד רחוק מדי. בניגוד לניקאב, שמסתיר את הפנים ובזאת יש לו השלכות בטחוניות, פה מדובר בסתם שמלה.

מסיהה דחה את דברי בשאת נפש.

"כל הרעלות (אינן) חלק מהזהות הלאומית שלנו!" זעק. "כשיש לך קהילה שהיא (כל כך גדולה) ושאינה שייכת לזהות הלאומית ההיסטורית של צרפת, האנשים ההיסטוריים מסרבים – ורואים בזה סוג של תוקפנות".

ציינתי שקיים פרדוקס כאשר חברה ליברלית, בשם ההגנה על ליברליזם, מסתבכת באיסורים לא-ליברלים. אך מסיהה לא התבלבל.

"יש עכשיו שטחים רבים שכאשר אתה נכנס אליהם, אתה לא בצרפת", הוא דיווח, בכאב לב ניכר. "אתה מאמין שאתה במדינה ערבית שבה חלים חוקי השריע'ה, שבה חל קוד הלבוש של ערב הסעודית! זו לא צרפת ואתה לא יכול לסבול את זה רק בגלל רעיון של חירות וחופש הפרט".

מי שרוצה לקרוא לו גזען מוזמן לעשות זאת, אבל עובדה ביוגרפית קטנה תשנה מעט את התמונה: מסיהה נולד במצרים, לא בתור "ז'אן" אלא בתור "חוסאם בוטרוס". הוא הגיע לצרפת כילד שלא דיבר מילה בצרפתית. אבל הוא התבולל – כמה שהוא התבולל! – וברור כשמש שהוא חי עם זה מצוין.

ציינתי שקיים פרדוקס כאשר חברה ליברלית, בשם ההגנה על ליברליזם, מסתבכת באיסורים לא-ליברלים. אך מסיהה לא התבלבל. "יש עכשיו שטחים רבים שכאשר אתה נכנס אליהם, אתה לא בצרפת", הוא דיווח

אותי זה לא מעצבן. אני בעצמי בן של מהגרים. רצינו להתבולל והצלחנו לא רע, ואף אחד לא מצטער. החיים יותר מדי קצרים מכדי להתלונן על כל דבר, והדברים אינם תמיד כפי שהם נראים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com