ביום שני, 6 במאי 2024, הכריזה הנציבות האירופית על כוונותיה לסגור את "הליך שלטון החוק" נגד פולין, שכן לפי נוסח ההכרזה: "כבר אין סיכון ברור להפרה חמורה של שלטון החוק בפולין".

הליך זה, הידוע כסעיף 7, הופעל נגד פולין בשנת 2017 על רקע החששות לגבי רפורמות במערכת המשפט של הממשלה הקודמת, ממשלת החוק והצדק, והוא מאפשר השעיית זכויות של מדינות החברות באיחוד אם מדינה מפרה את העקרונות עליהם מבוסס האיחוד האירופי. כעת, עם הממשלה החדשה, הליך זה צפוי להיסגר.

"הליך שלטון החוק" הופעל נגד פולין ב-2017 על רקע החשש מרפורמות משפטיות בממשלה הקודמת, והוא מאפשר השעיית זכויות של מדינות החברות באיחוד האירופי, אם מדינה מפרה את עקרונות הבסיס שלו

קוראי זמן ישראל ודאי יתהו איך זה אפשרי. הרי פולין הייתה דוגמה שלילית למדינה שכבר אינה דמוקרטיה ליברלית. "יריב לוין, פה זה לא פולין!", כך קראו המונים במסגרת המחאה האזרחית נגד המהפכה המשטרית בשנה החולפת.

החשש (המוצדק) היה, שאילו הרפורמות המוצעות של שר המשפטים תחוקקנה, יידמה המצב לזה של פולין, בו מפלגת החוק והצדק הפופוליסטית, שעלתה לשלטון באוקטובר 2015, פירקה בתוך זמן קצר את האיזונים והבלמים במדינה.

*  *  *

בפולין, המהפכה המשטרית באה לידי ביטוי במגוון אמצעים משפטים שלהם השפעה מצטברת:

• החלשת בלמים חוקתיים על הכוח השלטוני, בין היתר באמצעות השתלטות על מערכת המשפט ובמיוחד על בית המשפט החוקתי, שנתפס עד אז כשחקן מרכזי באכיפת מגבלות שלטוניות ובהגנה על ההליך הדמוקרטי ועל זכויות אדם.
• מיזוג משרד התובע הכללי עם שר המשפטים.
• הגבלת היכולת של בית המשפט לפסול חקיקה.
• דה-לגיטימציה של האופוזיציה הפוליטית.
• הפיכת התקשורת הציבורית למכשיר לפרופגנדה ממשלתית.
• הכפפת ארגוני חברה אזרחית להגמוניה הפוליטית.
• התקפה על זכויות הפרט כגון זכות האספה וחופש הביטוי, ושינוי חוקי הבחירות. המוסדות האמונים על הגנת הדמוקרטיה נוטרלו והפכו להיות בשירות הרוב הפוליטי.

כתוצאה מכך, הדמוקרטיה הפכה להיות פורמלית ותו לא (למיטיבי לכת מומלץ הספר: Wojciech Sadurski, Poland's Constitutional Breakdown, Oxford University Press, 2019).

החשש (המוצדק) היה, שאילו הרפורמות המוצעות של שר המשפטים תחוקקנה, יידמה המצב לזה של פולין, בו מפלגת החוק והצדק הפופוליסטית, שעלתה לשלטון באוק' 2015, פירקה את האיזונים והבלמים במדינה

*  *  *

שינויים אלו מזכירים מאוד את השינויים שממשלת ישראל ה-37 ניסתה – ויש שיגידו כי עודנה מנסה – לקדם.

תחילה זה נעשה באופן פורמלי, באמצעות תיקונים לחוקי היסוד, באופן שיחזק את הרשויות הפוליטיות ויחליש את מערכות השיפוט והייעוץ המשפטי:

• הגבלת האפשרות לפסול חקיקה.
• חקיקת פסקת התגברות.
• שלילת הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד.
• ביטול עילת הסבירות.
• שינוי מעמדם של יועצים משפטים במשרדי הממשלה.

כעת, אחרי ה-7 באוקטובר, זה נעשה באמצעות מהלכים תת-חוקתיים, למשל בנוגע לסמכויות השר לביטחון לאומי בעניין מדיניות המשטרה או פיקוח על התקשורת, ובעיקר ברמה המנהלית – ניסיונות של פוליטיזציה והחלפת שומרי סף, למשל בנוגע לנציב התלונות על השופטים ונציב שירות המדינה.

וכמובן, המשך הניסיונות, באמצעים אחרים, של שר המשפטים למנות נשיא בית משפט עליון שלא בהתאם לכלל הסניוריטי (לפיו ותיק השופטים מתמנה לנשיא) ומניעתו ממינוי שופטים לבית המשפט העליון על אף שני התקנים הריקים מאז אוקטובר 2023.

הדמיון בין פולין וישראל ברור. זה לא מקרי, שבמרץ 2023 חשף סגן שר החוץ הפולני כי ממשלת ישראל התייעצה איתם לגבי הרפורמה המשפטית; זהו הפרוטוקול של מי שרוצה להשתלט על הדמוקרטיה.

הדמיון בין פולין וישראל ברור. זה לא מקרי, שבמרץ 2023 חשף סגן שר החוץ הפולני כי ממשלת ישראל התייעצה איתם לגבי הרפורמה המשפטית; זהו הפרוטוקול של מי שרוצה להשתלט על הדמוקרטיה

*  *  *

אך אם זה היה המצב בפולין, ופולין חדלה מלהיות דמוקרטיה ליברלית, כיצד הפסידה הממשלה הפופוליסטית את הבחירות?

ראשית, מעט בדומה ל"ממשלת השינוי" בישראל, בבחירות בפולין תשע מפלגות שנעות משמאל רדיקלי ועד למרכז-ימין מרכיבות את הקואליציה בראשות דונלד טוסק, לשעבר ראש ממשלה וראש המועצה האירופית. איחוד זה סייע לניצחון בבחירות.

שנית, אחוז הצבעה גבוה, במיוחד של נשים, להט"בים וצעירים. כך למשל, אחוז ההצבעה אצל צעירים מתחת לגיל 29 עמד על כ-69% לעומת 46% בבחירות הפרלמנטריות הקודמות. למעשה, יותר אנשים מתחת לגיל 29 הצביעו מאשר אנשים מעל גיל 60! ואצל הנשים, עמד אחוז ההצבעה על 75%, עלייה של 12% מהבחירות הקודמות.

בכנס Democrisis שנערך בוורשה בחודש אפריל 2024, פעילים ישראלים, הונגרים ופולנים למען דמוקרטיה באו לשמוע על סיפור ההצלחה הפולני. שר המשפטים של פולין, פרופ' אדם בודנר, ציין בפני המשתתפים את הממדים השונים של הצלחת המאבק הציבורי נגד השלטון הפופוליסטי בפולין:

1. "אופוזיציית-רחוב" (ההפגנות ההמוניות) המתנגדת לשינויים אנטי-דמוקרטים.
2. ליטיגציה פרו-דמוקרטית ופרו-שלטון החוק בבתי משפט (שקיבלה רוח גבית מהמאבק הציבורי ברחוב).
3. השימוש בכלים משפטיים קיימים למאבק לטובת שלטון החוק, שהביא גם לפסקי דין חשובים של בית המשפט האירופי לצדק ובית המשפט האירופי לזכויות אדם.

בכנס Democrisis שנערך בוורשה באפריל 2024, פעילים ישראלים, הונגרים ופולנים למען דמוקרטיה באו לשמוע על סיפור ההצלחה הפולני. שר המשפטים הפולני ציין את הממדים השונים של הצלחת המאבק הציבורי

4. פעולת המוסדות העל-לאומיים, כגון הליך ה-Rule of Law Conditionality שמתנה כספים אירופיים בעמידה בערכים. למעשה, האיחוד האירופי אמר לפולנים: רוצים כסף? תכבדו את ערכי  הדמוקרטיה, זכויות האדם, העצמאות השיפוטית ושלטון החוק. פולין הפכה בפועל ל"מעבדה אירופית" למאבק בשינויים נגד שלטון החוק.
5. פעולת המוסדות המדינתיים: המועצה הלאומית של השופטים, שגם היא הייתה מעורבת במחאה נגד פגיעה בעצמאות שיפוטית; נציב זכויות אדם; והסנאט.
6. החיבור בין עקרונות מופשטים כמו "שלטון החוק" ו"עצמאות שיפוטית" – לזכויות אדם קונקרטיות כמו זכויות הקהילה הגאה, זכויות נשים, הזכות לפרטיות וכו', ופעולות הסברה כיצד פגיעה בעקרונות אלו עשויה לפגוע בחיי היום-יום של האזרחים.
7. לבסוף, המעבר ממחאה ברחוב לחינוך דמוקרטי, אוריינות דמוקרטית וחינוך להגנה על זכויות.

שר המשפטים של פולין, פרופ' אדם בודנר, בכנס Democrisis, וורשה באפריל 2024 (צילום: פרופ' יניב רוזנאי)

חלק מפעולות אלו, להוציא את פעולות המוסדות העל-לאומיים, ראינו גם במחאה הישראלית נגד ההפיכה המשטרית.

*  *  *

אולם המאבק למען הדמוקרטיה רחוק מלהסתיים בפולין. למעשה, זוהי רק ההתחלה.

לקואליציה החדשה יש לא מעט אתגרים פוליטיים ומשפטיים. אתגר משפטי אחד הוא בית המשפט החוקתי, הנשלט בידי שופטים תומכי הממשלה הקודמת שמונו בהליך פוליטי (אותם מכנים הפולנים neo-judges כדי להבדילם משופטים מקצועיים). בית משפט זה יכול לבלום מהלכים, ולא ברור כיצד ניתן להחליף את ה"שופטים החדשים". מהלך כזה יגרור ביקורת, לפיה הממשלה מדיחה שופטים כפי שעשתה הממשלה הקודמת.

חלק מפעולות המאבק הציבורי בפולין ראינו גם במחאה הישראלית נגד ההפיכה המשטרית. אך המאבק למען הדמוקרטיה רחוק מלהסתיים בפולין. לקואליציה החדשה יש לא מעט אתגרים פוליטיים ומשפטיים

לגבי אופן בחירת השופטים במדינה, מנסה הממשלה לשנותו בחזרה מהליך פוליטי להליך מקצועי יותר. לאחרונה עבר בבית התחתון חוק המועצה הלאומית של הרשות השופטת – שאחראית על מינוי שופטים, והוא הוגש לבחינה עד האישור בסנאט (הבית העליון).

עיקרי החוק הם כי ‏15 שופטים חברי המועצה הלאומית של הרשות השופטת (מתוך 25) ייבחרו על ידי כל השופטים עצמם (בבחירה חשאית וישירה) ולא על ידי הפרלמנט כבעבר, כדי להפוך את המועצה הארצית לשפיטה עצמאית מפוליטיקאים.

שינוי זה קריטי, שכן ‏ב-2019 קבע בית המשפט העליון של פולין שהמועצה הלאומית שעברה פוליטיזציה אינה עצמאית. כך גם קבע שנתיים לאחר מכן בית המשפט האירופי לזכויות אדם. באותה שנה היתה פולין למדינה האירופית הראשונה שהודחה מהרשת האירופית של מועצות שיפוטיות.

מהלך זה מצטרף למהלכים נוספים לחיזוק שלטון החוק, כגון ההצעה להפריד מחדש את תפקיד התובע הכללי ותפקיד שר המשפטים, אחרי שהממשלה הקודמת איחדה בין התפקידים.

אתגר פוליטי הוא הנשיא אנדז'יי דודה, בעל ברית של מפלגת החוק והצדק, שיכול להטיל וטו על כל חוק, מה שמהווה בלם מרכזי על כל רפורמה עתידית.

אבל אתגר עמוק יותר הוא זה אותו פרופ' עמיחי כהן ואני מכנים "post populist populism". זה לא מספיק, אנחנו טוענים, לנצח את המנהיג הפופוליסט בבחירות. סיבה עיקרית לכך היא כי הפופוליזם משנה את הפוליטיקה ואת היחסים בין זרועות הממשל השונות בדרכים החורגות מהאידיאולוגיה הפופוליסטית. הפוליטיקאים שניצחו את הפופוליסטים בבחירות – פועלים כעת בתוך השדה הפוליטי שכבר הושחת.

הפופוליזם משנה את הפוליטיקה ואת היחסים בין זרועות הממשל השונות בדרכים החורגות מהאידיאולוגיה הפופוליסטית. הפוליטיקאים שניצחו את הפופוליסטים בבחירות – פועלים כעת בשדה הפוליטי שכבר הושחת

ראשית, ברגע ש"ארגז הכלים הפופוליסטי" זמין לפוליטיקאים, הפיתוי להשתמש בו פשוט חזק מכדי להתעלם ממנו. אם אפשר לשלוט בתקשורת, בשומרי הסף, בבתי משפט וכו', ובאמצעות הלכידה הזו לשלוט "ביעילות רבה יותר", למה לא לעשות זאת (מנקודת מבט של פוליטיקאי פוסט-פופוליסטי)? כלי השלטון השונים שבהם השתמשו הפופוליסטים עדיין זמינים והדחף להשתמש בהם הוא עצום.

שנית, הדבק שמחזיק את הקואליציה האנטי-פופוליסטית הוא קיומו של המחנה הפופוליסטי, והאיום שהוא יחזור לשלטון. כדי לשרוד פוליטית, על האנטי-פופוליסט להשתמש באותה רטוריקה וסגנון שלטון של ידיד-אויב שאפיינו את המשטר הקודם. פופוליזם כרוך בחלוקה מוסרית של הפוליטיקה והחברה בין "האנשים הטובים" ו"האליטה המושחתת". סיווג קבוצה אחת כטובה בעוד השנייה לא, פירושו שאחת לגיטימית והשנייה לא. בפוסט-פופוליזם ישנה חלוקה מוסרית בין "האנשים הטובים" – האנטי-פופוליסטים והפופוליסטים המושחתים, הראשון לגיטימי והאחרון לא לגיטימי.

שלישית, קיטוב חברתי, שהוא כלי מרכזי עבור פוליטיקאים ליצור הבחנה בין "אנחנו והם", נותר וקשה מאוד להקטין אותו.

רביעית, השסעים החברתיים, הכלכליים והלאומיים שהיו בבסיס עלייתה של התנועה הפופוליסטית לא נעלמו. הם עמוקים יותר מכל תנועה פוליטית רגעית. ובלי לפתור את הבעיות והמתחים העמוקים, הפחדים, חוסר הביטחון ושאר הרגשות שעל בסיסם הפופוליזם פורח, תנועות פוסט-פופוליסטיות ייכשלו בהפסקת הפופוליזם.

למעשה, עד שלא נפתור את הכשלים והבעיות העמוקות של הדמוקרטיה הליברלית: אתגר זהות ושייכות, אתגר כלכלי ואי-שוויון, אתגר הגירה, אתגר ביטחוני, אתגר ריבונות הבא לידי ביטוי בכח העולה של המדינה המנהלית ושל בתי משפט, אתגר אמון במוסדות השלטון, אתגרים מורכבים המועצמים מהגלובליזציה והבינלאומיות ומהטכנולוגיה והרשתות החברתיות התורמות להקצנה וקיטוב – לא נפתור את הפופוליזם.

עד שלא נפתור את הכשלים והבעיות העמוקות של הדמוקרטיה הליברלית: אתגרי זהות ושייכות, כלכלה ואי-שוויון, הגירה, ביטחון, ריבונות, אמון במוסדות השלטון ועוד – לא נפתור את הפופוליזם

לכן, בפולין ובמדינות אחרות, אנחנו צריכים להיות זהירים מהאשליה, לפיה ברגע שהקואליציה האנטי-פופוליסטית תנצח ומנהיגים פופוליסטים ירדו מהבמה, הפוליטיקה תחזור לשגרה. הפופוליזם כאן כדי להישאר. פופוליסטים חשפו פגמים חמורים בדמוקרטיה, ועד שלא נצליח לפתור את הפגמים הללו, לא נוכל להביס לחלוטין את הפופוליזם רק באמצעות ניצחון בבחירות. ניצחון בבחירות, אם כן, הוא רק ההתחלה – לא הסוף – במסע נגד הפופוליזם.

פרופ' רוזנאי הוא סגן דיקן בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, מנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, אוניברסיטת רייכמן, ויו״ר משותף של הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי למשפט ציבורי. בעל תואר דוקטור במשפטים מה-LSE. תחומי ההתמחות שלו הם משפט חוקתי השוואתי ותאוריה חוקתית.